Alex Valdman
Tel Aviv University, Goldstein-Goren Diaspora Research Institute, Department Member
Natkovich, Valdman, "The Colony that Never Happened: A New Outlook on the Emergence of Modern Jewish Elites in Tsarist Russia," Zion 89, 2, 2024, pp. 173-198. For an abstract in English see the English Abstracts section below. במרוצת... more
Natkovich, Valdman, "The Colony that Never Happened: A New Outlook on the Emergence of Modern Jewish Elites in Tsarist Russia," Zion 89, 2, 2024, pp. 173-198. For an abstract in English see the English Abstracts section below.
במרוצת המאה התשע-עשרה הופיעו בקרב יהודי האימפריה הרוסית קבוצות של פעילי ציבור חדשים, שלא נמנו עם העילית הלמדנית או הכלכלית המסורתית, ואף לא השתייכו לתנועת ההשכלה היהודית. הראייה המחקרית הקיימת נוטה לקשור את הופעתן של קבוצות אלה עם התפתחויות שהתרחשו החל משלהי שנות החמישים של המאה התשע-עשרה: מגמות אידיאולוגיות ודוריות בקרב בתנועת ההשכלה, ושינויי המשטר והמדיניות בשנות מלוכתו הראשונות של אלכסנדר השני. המאמר הנוכחי מציע זווית ראייה אחרת על המקורות החברתיים והרעיוניים של קבוצות פעילי הציבור החדשים, ועל ההקשר הגיאוגרפי והכרונולוגי שבו התגבשו לראשונה. במוקד הדיון עומדת הצעה להקמת מושבה חקלאית יהודית שגובשה בשנת 1840 על ידי קבוצה של צעירים יהודים. המאמר בוחן את הנסיבות החברתיות והמקורות האידיאולוגיים של הצעה זו בהתבסס על תיעוד ארכיוני מקיף מארכיוני אוקראינה ורוסיה. בחינה זו מלמדת על כך שכבר בשנות השלושים והארבעים של המאה התשע-עשרה נוצרו בתחום המושב – ובייחוד באגפיו הדרומיים, קרי בדרום-מזרח אוקראינה של היום – חוגים מצומצמים של אליטה יהודית-רוסית עצמאית ואקטיביסטית. עם מקורות החניכה של צעירים אלה נמנו המרצים והסטודנטים באוניברסיטה האימפריאלית בחרקיב, וגורמים אחרים מחוץ לחברה היהודית. בדומה לעמיתיהם מקרב קבוצות אתניות-דתיות אחרות – דוגמת האוקראינים או הרוסים – הושפעו הצעירים היהודים מאפשרויות הקידום והניעות שהציעה המסגרת האימפריאלית, ובה בעת אך גיבשו תפיסה הרואה בבני עמם ציבור בעל צרכים תרבותיים, כלכליים ופוליטיים מובחנים. נחשף כאן אפוא מהלך דיאלקטי מובהק, שבו זיקה מקומית-פרטיקולרית מובהקת כרוכה במערכות ההמשגה הרעיונית והניעות החברתית של האימפריה.
במרוצת המאה התשע-עשרה הופיעו בקרב יהודי האימפריה הרוסית קבוצות של פעילי ציבור חדשים, שלא נמנו עם העילית הלמדנית או הכלכלית המסורתית, ואף לא השתייכו לתנועת ההשכלה היהודית. הראייה המחקרית הקיימת נוטה לקשור את הופעתן של קבוצות אלה עם התפתחויות שהתרחשו החל משלהי שנות החמישים של המאה התשע-עשרה: מגמות אידיאולוגיות ודוריות בקרב בתנועת ההשכלה, ושינויי המשטר והמדיניות בשנות מלוכתו הראשונות של אלכסנדר השני. המאמר הנוכחי מציע זווית ראייה אחרת על המקורות החברתיים והרעיוניים של קבוצות פעילי הציבור החדשים, ועל ההקשר הגיאוגרפי והכרונולוגי שבו התגבשו לראשונה. במוקד הדיון עומדת הצעה להקמת מושבה חקלאית יהודית שגובשה בשנת 1840 על ידי קבוצה של צעירים יהודים. המאמר בוחן את הנסיבות החברתיות והמקורות האידיאולוגיים של הצעה זו בהתבסס על תיעוד ארכיוני מקיף מארכיוני אוקראינה ורוסיה. בחינה זו מלמדת על כך שכבר בשנות השלושים והארבעים של המאה התשע-עשרה נוצרו בתחום המושב – ובייחוד באגפיו הדרומיים, קרי בדרום-מזרח אוקראינה של היום – חוגים מצומצמים של אליטה יהודית-רוסית עצמאית ואקטיביסטית. עם מקורות החניכה של צעירים אלה נמנו המרצים והסטודנטים באוניברסיטה האימפריאלית בחרקיב, וגורמים אחרים מחוץ לחברה היהודית. בדומה לעמיתיהם מקרב קבוצות אתניות-דתיות אחרות – דוגמת האוקראינים או הרוסים – הושפעו הצעירים היהודים מאפשרויות הקידום והניעות שהציעה המסגרת האימפריאלית, ובה בעת אך גיבשו תפיסה הרואה בבני עמם ציבור בעל צרכים תרבותיים, כלכליים ופוליטיים מובחנים. נחשף כאן אפוא מהלך דיאלקטי מובהק, שבו זיקה מקומית-פרטיקולרית מובהקת כרוכה במערכות ההמשגה הרעיונית והניעות החברתית של האימפריה.
Research Interests: Jewish Studies, Eastern European and Russian Jewish History, Eastern European history, Jewish History, Jewish - Christian Relations, and 12 moreUkraine (History), Modern Jewish History, Jewish Cultural Studies, Ukrainian History, Russian-Ukrainian Relations, Jewish Diaspora, Russian Jewish history and culture, Jewish history and cultural studies, History of Ukraine, Modern Jewish Studies, HIstory of Zionism and Jewish Nationalism, and Modern European Jewish History
In spring 1879, news reached the Russian Ministry of Education that students from several Real Schools in the Russian Empire's western provinces were planning to send a coordinated petition to the Minister of Education, asking for... more
In spring 1879, news reached the Russian Ministry of Education that students from several Real Schools in the Russian Empire's western provinces were planning to send a coordinated petition to the Minister of Education, asking for permission to enroll in university. The petition initiative was arranged in secrecy and involved more than a dozen schools from Odessa in the south to St. Petersburg in the north. Drawing on materials from several archives, this article traces the evolution of the petition initiative and addresses three main questions. First, the article demonstrates that the petition initiative was understood by students and officials alike as a severe breach of school discipline, but not a political crime, and it explains how and why the initiative is representative of the limited yet distinctive space of legitimation created by the authorities for non-radical student activism. Second, it contextualizes the petition initiative against the backdrop of the discussion on civil activism in Russia, highlighting how secondary students were influenced and inspired by the contemporary public discourse and the idea of public activism. Finally, the article analyzes the internal social mechanisms of the petition initiative, demonstrating how it combined local self-organization with imperial networking, mobility, and imagination. Eighteen seventy-nine was a challenging year for the imperial Russian government. The Balkan war ended with the Treaty of Berlin, a settlement that exposed the limits of Russia's international influence and prompted domestic criticism and dissatisfaction. Furthermore, the authorities had to contend with the emergence of a revolutionary underground and a spate of assaults against senior officials. After several attacks during 1878, February 1879 saw the assassination of Kharkov Governor Dmitry Kropotkin, followed by attempts on Alexander II's life in April and November. Secondary schools and universities were regarded as venues of radical agitation and dissent, and the authorities kept a watchful eye on them for any signs of unrest or prohibited student activism.