חוסיין (בן עלי)

חוסיין בן עלי
الحسين بن علي
לידה	10 בינואר 626; אל-מדינה
הוצאה להורג	10 באוקטובר 680 (בגיל 54); כרבלא, הח'ליפות האומיית
מדינה	ח'ליפות ראשידון, ח'ליפות אומיה
מקום קבורה	כרבלא, עיראק; אשקלון, ישראל (ראשו)
בן או בת זוג	לילה בנת אבי מורה א-ת'קפי; אום אסחאק בנת טלחה; שהרבאנו; רובאב בנת אימריאי אל-קייס
שושלת האימאמים השיעים
כינוי	חוסיין אְבן עלי, סייד א-שֻהדאא' (אדון הקדושים המעונים), אבו עבדאללה
אב	עלי בן אבי טאלב
אם	פאטמה בת מוחמד
צאצאים	עלי בן חוסיין
	669 – 10 באוקטובר 680; (כ־11 שנים)
	→ חסן בן עלי עלי בן חוסיין ←

ערך זה עוסק בבנו של הח'ליף הרביעי באסלאם. אם התכוונתם לשריף מכה ואמיר חג'אז בתחילת המאה ה-20, ראו חוסיין בן עלי.

חוסיין בן עלי (בערבית: الحسين بن علي; תעתיק מדויק: חֻסַין בן עלי) הוא בנם הצעיר של עלי בן אבי טאלב (הח'ליף הרביעי באסלאם) ופאטמה, בתו של מוחמד; הוא מייסד השיעה. חוסיין ואחיו, חסן בן עלי, היו מבני משפחתו האהובים ונכדיו של הנביא מוחמד. הוא נהרג יחד עם תומכיו על ידי שליחיו של הח'ליף יזיד הראשון, בנו של מֻעאויה אבן סופיאן, יריבו המר של עלי, בכרבלא שבעיראק.

בתקופתו היה מאבק על ההנהגה בין צאצאי הח'ליף הרביעי לבין בית אומיה על הנהגת האסלאם. הח'ליף יזיד הראשון רצה הכרה מחוסיין שהוא (קרי, יזיד) המנהיג הלגיטימי של העולם המוסלמי, ואילו חוסיין רצה לתבוע את השלטון מידי יזיד. חוסיין הוזמן על ידי אנשי כופה, אשר תמכו בהנהגה של משפחת הנביא את הקהילה שם. כאשר נודע הדבר לאבן סעד, מנהיג העיר כופה, הוא יידע את יזיד על כך. יזיד שלח את ראש צבאו שמר (شمر) כדי לעצור את שיירתו של חוסיין, שכללה נשים, ילדים וטף, מלהגיע לכופה.

זכרו של חוסיין נשמר עד היום בקרב השיעים. הללו מציינים את יום מותו על ידי צום וטקסי זיכרון ומעלים הצגות (תעזיה, בערבית: "ניחומים") שבהן מזכירים את כל ההיסטוריה הדתית של האנושות עד לאירוע בכרבלא. ישנם חלקים בעולם השיעי שבמהלך טקסים אלה אף מכים עצמם עד זוב דם. יום זה נקרא עשוראא', לפי המסורת השיעית מלשון "עשר", משום שמותו חל ביום 10 בחודש המוסלמי מוחרם, שנת 61 להג'רה.

קרב כרבלא

צבאו של יזיד הגיע אל חוסיין, הסיט אותו מדרכו והביא אותו אל מישורי כרבלא, שם החל המצור על שיירתו של חוסיין במטרה למנוע ממנו להגיע לכופה. חוסיין לא נכנע וביום העשירי יצא לקרב נגד צבאו האדיר של יזיד. על פי המסורת השיעית, לאחר שחוסיין נתפס בידי אנשי צבא יזיד, רבים סירבו ונמנעו מלהוציא אותו להורג, אז שמר ירד מסוסו, בכוונה לשסף את גרונו של חוסיין בחרבו תוך כדי שחוסיין משתטח בפניו בתפילה לאלוהים. אולם רגע לפני שגרונו שוסף חוסיין שאל את שמר "האם התפללת היום?", מה שזעזע את שמר שכן לא ציפה שמישהו במצב שכזה ישאל שאלה כזו. אז נעשתה עצירה לתפילה השלישית ביום. לאחר מכן, שמר חזר לסיים את שהתחיל, ורגע לפני ההוצאה להורג אמר: "אני נשבע באלוהים שאני חותך את הראש שלך בזמן שאני יודע שאתה נכדו של שליחו של אללה וכי אתה הטוב שבאדם גם מהאב וגם מהאם" הוא ערף את ראשו של חוסיין בן עלי עם החרב שלו והרים את הראש. אנשיו של בן סעד בזזו את כל חפצי הערך מגופו של חוסיין. כל אנשי שיירתו של חוסיין נהרגו ביום זה, מלבד בנו החולה של חוסיין, עלי (המכונה "זין אל-עאבדין"), שהפך לאימאם הרביעי של השיעים. הגופות נשארו ללא קבורה במשך ארבעים יום, וניצולים ממשפחתו של חוסיין נלקחו כאסירים לא-שאם (סוריה ולבנון היום).

כריתת ראשו ומשמעותה

ראשו של חוסיין נשלח ליזיד ושם הוצג לראווה כסמל לניצחונו של יזיד על ההנהגה, ובכך גם היווה את ניצחונם של הסונים על השיעים שמאז הפכו למיעוט נרדף. גופתו של חוסיין נקברה בכרבלא, בסמוך למקום מותו. לפי המסורת ראשו הושב מדמשק ונטמן לצד גופו. השיעים (לפי השושלת הפאטמית) מאמינים שראשו של חוסיין נקבר תחילה בחצר מאהל יזיד (המסגד האומיי), ולאחר מכן הועבר מדמשק, לאשקלון ואז לקהיר. ישנה מסורת שלפיה נקבר ראשו של חוסיין במקאם א-נבי חוסיין, מבנה באשקלון שפוצץ ביולי 1950 בהוראת אלוף פיקוד הדרום דאז משה דיין.^[1] בסמוך להריסות המבנה הוקם מרכז רפואי ברזילי. מדי שנה מגיעים למקום עשרות מאמינים שיעים, בעיקר בני הבוהרה דאודייה (אנ')^[2] מהודו ומפקיסטן.^[3]

הקרב בכרבלא ומותו של חוסיין הטביעו את חותמם העמוק על האמונה השיעית, והפכו אותה ממפלגה המבקשת להחליף את השלטון, לתנועה דתית. על פי האמונה השיעית, חוסיין בחר למות בקרב שהיה בעצם אבוד מראש, כביטוי לאהבת האסלאם והגנה על אללה. אמרה נפוצה אצל השיעים: "כל יום הוא עשוראא, כל מקום כרבלא".