פולקלור יהודי

"שמעוני ואעשה דבר אשר יגיע לדורי דורות בני עמנו", כך מכריזה יהודית, אלמנה עשירה ויפה בפני מנהיגי העיר שלה שעומדים רגע אחד לפני כניעה לאויב שצר על העיר ימים רבים.  הכרזה זו המובאת מפיה של גיבורה ספרותית בספר שנכתב בתקופת בית שני, מקדימה סיפור יוצא דופן בנוף הספרות היהודית לדורותיה: סיפור גבורה המעמיד במרכזו אישה יהודיה חזקה ונועזת שמצילה את בני עמה תוך שימוש בכוח וערמומיות גם יחד. בהצהרה האמורה מסתתרים שני עניינים שונים ורבי חשיבות – האחד, תעוזתה של אשה המעידה על עצמה שהמעשה שהיא עושה יהיה חסר תקדים, והשני, שסיפור הגבורה הזה אמור להישמר בזיכרון הקולקטיבי של העם היהודי לאורך הדורות. שני עניינים אלה: סיפור גבורה נשי ומקומו של סיפור זה בתרבות היהודית, הם שני מאפיינים שמייחדים את סיפור יהודית ואשר עומדים במוקדה של עבודה זו.

הסמכת נשים לרבנות היא תופעה חדשה ביהדות. התופעה היא חלוצית בעולם וחדשה אף יותר בישראל. מסיפורי החיים של מספר נשים חלוצות שהוסמכו לרבנות, ניתן לנסות ללמוד על התופעה ולשפוך אור על מקומה של האישה הרבה בחברה הישראלית. בחינת סיפורי החיים בהקשר תרבותי והיסטורי קונקרטי עשויה לסייע בהבנת הבשלתה של התופעה רק במאה העשרים. נוסף על כך, המבט הפרשני בכלים מתחום חקר הפולקלור על תופעת האישה המוסמכת לרבנות, תוך כדי הניסיון לשקף את זהותה על פי מה שהמרואיינות בחרו לספר, מאפשר ניתוח הבוחן את מקום האישה הן במרחב הציבורי היהודי והן בחברה הישראלית.
לצורך המחקר ראיינתי נשים שהוסמכו לרבנות בישראל הן בתנועה הרפורמית והן בתנועה הקונסרבטיבית. התמות העולות מהמגבשים הסיפוריים לוקחות את הקורא לאורך מסלול חיי המרואיינת, מזיכרונות ילדותה כפי שהללו נקשרים בתודעתה, דרך פנייתה ללימודי הסמכה לרבנות וטקס הסמכתה, ועד לאינטראקציה של הרבה עם החברה הישראלית. המוּדעות לשבירת קטגוריות התרבות גבר־אישה על ידי נשים שהוסמכו לרבנות באה לידי ביטוי בהיבטים שונים מחיי הרבה באינטראקציה שלה עם מעגלים חברתיים שונים.
בחינת קורפוס סיפורי החיים מגלה כי עצם הסמכת אישה לרבנות בהקשר של המסורת היהודית, משמש מעין סיפור מעשייה. על כן, במרכז המאמר אבחן את מבנה סיפורֵי החיים של הנשים שהוסמכו לרבנות על פי תבנית סיפורי מעשיות הפלאים של החוקר הרוסי ולדימיר פרופּ. המשותף בסיפוריהן, והמציג דמיון עלילתי עם מבנה מעשיות הפלאים אליבא דפרופ, מאפשר בחינה ופירוק של הבניות תרבות במסורת היהודית, וכמו כן בחינה ופירוק של הבניות מגדר אוניברסליוֹת. מסיפורי החיים מצטיירת תמונה ולפיה הנשים שהוסמכו לרבנות מבקשות לעצב מחדש את מקום האישה ביהדות והן ממשיכות להיאבק בסטריאוטיפים בעלי שורשים עמוקים, הבאים לידי ביטוי בסוגות שונות בפולקלור. סיפורן אינו מובן מאליו, והוא מהווה תופעה נשית המקיימת הן דיאלוג דיאכרוני עם התרבות היהודית לתקופותיה, והן דיאלוג סינכרוני פנים־מגדרי, בין־מגדרי, בין־דתי ובין זרמים שונים ביהדות. כך אנו עדים להתהוותה של מסורת יהודית חדשה המבקשת להתמסד.

According to the Hasidic oral tradition, some of its multi-language songs based on the Slavic languages originated in the Cantonist milieu. Taking into account disruptions in the Hasidic tradition, scarcity of existing research, and paucity of written testimonies, we propose to examine the whole complex of linguistic, thematic, poetic and musical parameters in order to identify Cantonist songs in the Hasidic repertoire. The research allows us to determine the corpus of Cantonist songs and to outline the main features of the typical Cantonist song. The paper explores Hasidic doctrinal concepts and ideological motives, explaining their interest in these songs despite the foreignness of their language and the social-cultural distance from the Cantonists: the “uplifting of holy sparks” in language and melody, and also the Cantonists’ image as martyrs in the eyes of Hasidic leaders.

This article focuses on a comparative reading of 16 stories that appear both in the
Hebrew book of vices and virtues Orhot Tzaddikim (Prague, 1581) and its Yiddish
translation Sefer Middot (Isny, 1542). These two works were composed by an
anonymous editor/translator in the Central European region identified by Jews as
Ashkenaz.
The stories included in these books have deep roots in the Hebrew storytelling
tradition, including Rabbinic literature and medieval Jewish oral tradition. This
article focuses on the poetics of these stories as they appear in the first printed
editions and on how they were adapted, with the intention to elucidate their
authors' views regarding literature and the world.
Our comparative analysis shows that the stories were intended to be both
didactic and entertaining. Moreover, there are consistent differences between
the Hebrew and Yiddish versions. We argue that these differences reflect the
differences in the intended readership and were a commercial strategy to market
each version to its respective audience, so that both versions would be purchased

הספר שלפנינו מתעד בהרחבה ובפירוט רב את חייה של האישה היהודייה בדרום תוניסיה, מרגע היוולדהּ עד היעשותה חמות לכלותיה. החיים המסורתיים המתוארים בו חלפו מן העולם בעקבות תהליכי המודרניזציה והעלייה למדינת ישראל, והספר מתעד זיכרונות מהימים ההם מפי נשים שנולדו בתוניסיה בשני העשורים הראשונים של המאה העשרים ועלו לארץ בשנות החמישים שלה. המחקר שעליו מבוסס הספר מסתמך על עבודת שדה ובה עשרות ראיונות המתארים תרבות נשית חומרית, אוראלית ורוחנית, שלא תועדה לפני כן על ידי בנותיה ובניה או על ידי חוקרי תרבות. נוסף על כך, המחקר מסתמך על הספרות העממית העשירה של יהודי תוניסיה, על עבודותיהם של חוקרים אירופיים ועל סיפורי מסע. ניתוח המקורות המעמיק מעוגן בתיאוריות מתחום חקר הפולקלור, הספרות העממית והאנתרופולוגיה. המחברת מבקשת לתאר בפירוט את חיי האישה היהודייה במשפחה ובחברה, על פי שיטתו של ואן ז'נפ, המנחה את החוקרים ללכת אל האנשים שאותם הם מבקשים לחקור, לבדוק את ביתם ותכולתו ולאחר מכן לתאר את חיי הפרטים בכל יום ובכל רגע, וכן את חיי החברה שבתוכה הם חיים ואת תפקידיהם של הפרטים בה ויחס החברה  ואכן, על אף המרחק בזמן ובמרחב בין עבודת השדה למתואר בספר, 1.)29אליהם (עמ' מהפרקים השונים עולה תמונה חיה ומפורטת של חיי היום־יום בדרום תוניסיה של תחילת המאה העשרים. המתואר בספר מוכיח כי הנשים, המתגוררות בישראל שנים רבות, אצרו בקרבן ערכי לשון ותרבות, ואולם נבצר מהן לתת להם ביטוי בתרבות כור ההיתוך שקלטה אותן.