- Haifa, Israel
- Dr. Tsafi Sebba-Elran is a Hebrew Literature and Folklore lecturer, a member of the Department of Hebrew and Comparat... moreDr. Tsafi Sebba-Elran is a Hebrew Literature and Folklore lecturer, a member of the Department of Hebrew and Comparative Literature at The University of Haifa. She has also taught at Indiana University. She is the author of: In Search of New Memories: The Aggadic Anthologies and their Role in the Configuration of the Modern Hebrew Canon (Yad Ben-Zvi Research Institute, 2017). Her research interests and publication topics include: the formation of cultural memory in Israel, the contribution of the national anthologies (including the humoristic anthologies) to the construction of modern Jewish identities, and the social as well as the epistemological changes those anthologies reflect.edit
ריבוי האנתולוגיות העבריות בתחילת המאה העשרים משקף את שיאו של מפעל הכינוס כמפעל לאומי של הצלת והטמעת מסורות יהודיות בתרבות העברית המתחדשת. המאמר עוסק באחד מענפיו הפוריים של מפעל זה: קבצי בדיחות והומור עבריים, ומתמקד באנתולוגיה הפופולארית... more
ריבוי האנתולוגיות העבריות בתחילת המאה העשרים משקף את שיאו של מפעל הכינוס כמפעל לאומי של הצלת והטמעת מסורות יהודיות בתרבות העברית המתחדשת. המאמר עוסק באחד מענפיו הפוריים של מפעל זה: קבצי בדיחות והומור עבריים, ומתמקד באנתולוגיה הפופולארית של ההיסטוריון, האתנוגרף והעורך אלתר דרויאנוב: ספר הבדיחה והחדוד (1922). בהנחה שיצירת אוסף כזה אינה יכולה להיות מלאכה תמימה של תיעוד לצורך ייצוג בלבד, כי אם עבודה פרשנית, המשתייכת לפוליטיקה של התרבות וההיסטוריה, המאמר מנתח את שלבי עבודתו של העורך ודן בהרחבה בהכרעותיו הספרותיות בניסיון לברר איזה מין אתר זיכרון היא האנתולוגיה ומה טיבו של המודל הקאנוני שהיא מעצבת.
העיון במאפייניה של האסופה בהקשרה ההיסטורי והתרבותי, ולצדם, בחומרים פאראטקסטואליים (כגון, המבוא והנספחים) וארכיוניים (כגון, טיוטות ומכתבים) מלמד, כי האנתולוגיה הייתה כלי לביטוי זהות מרובת זיקות, מחויבויות ונאמנויות, ולא כלי סטרילי להנעת משנה אידיאולוגית סדורה. לפיכך, גם אם הדחף שהניע מפעל זה היה דחף אידיאולוגי של מיעוט אינטלקטואלי, תוצריו היו מקיפים וייצוגיים, והתקבלותם הרחבה מלמדת על אופיים העממי וריבוי תפקידיהם עבור החברה היהודית בת הזמן.
The multiplicity of Hebrew anthologies of traditional Jewish sources at the beginning of the twentieth century and their widespread acceptance may indicate on their central role in the ingathering project (kinus) - a national endeavor to rescue and assimilate Jewish traditions in the renewed Hebrew culture. The article deals with one of the fruitful branches of this project - collections of Hebrew jokes, and focuses on the popular anthology of Alter Druyanow: The Book of Jokes and Witticisms (Sefer habediha vehahiddud, 1922). Assuming that the creation of such a collection cannot be an innocent work of documentation for representational purposes only, but is rather an interpretive composition, belonging to the politics of culture and history. The article analyzes different stages of the editor's work, and discusses in detail his literary decisions in order to point out the roles of the canonical model the anthology has generated.
Examining the collection's characteristics in its historical and cultural contexts, and alongside them, paratextual and archival materials (such as the introduction, appendices, and drafts) shows that the anthology has preserved a complex of cultural tensions and reflected a multifaceted identity rather than distributing orderly ideological thought. Thus, even if the motive that activated this project was an ideological one, its products were often comprehensive and representative, and their wide acceptance indicates on their popular character and multiple roles in the contemporary Jewish society.
העיון במאפייניה של האסופה בהקשרה ההיסטורי והתרבותי, ולצדם, בחומרים פאראטקסטואליים (כגון, המבוא והנספחים) וארכיוניים (כגון, טיוטות ומכתבים) מלמד, כי האנתולוגיה הייתה כלי לביטוי זהות מרובת זיקות, מחויבויות ונאמנויות, ולא כלי סטרילי להנעת משנה אידיאולוגית סדורה. לפיכך, גם אם הדחף שהניע מפעל זה היה דחף אידיאולוגי של מיעוט אינטלקטואלי, תוצריו היו מקיפים וייצוגיים, והתקבלותם הרחבה מלמדת על אופיים העממי וריבוי תפקידיהם עבור החברה היהודית בת הזמן.
The multiplicity of Hebrew anthologies of traditional Jewish sources at the beginning of the twentieth century and their widespread acceptance may indicate on their central role in the ingathering project (kinus) - a national endeavor to rescue and assimilate Jewish traditions in the renewed Hebrew culture. The article deals with one of the fruitful branches of this project - collections of Hebrew jokes, and focuses on the popular anthology of Alter Druyanow: The Book of Jokes and Witticisms (Sefer habediha vehahiddud, 1922). Assuming that the creation of such a collection cannot be an innocent work of documentation for representational purposes only, but is rather an interpretive composition, belonging to the politics of culture and history. The article analyzes different stages of the editor's work, and discusses in detail his literary decisions in order to point out the roles of the canonical model the anthology has generated.
Examining the collection's characteristics in its historical and cultural contexts, and alongside them, paratextual and archival materials (such as the introduction, appendices, and drafts) shows that the anthology has preserved a complex of cultural tensions and reflected a multifaceted identity rather than distributing orderly ideological thought. Thus, even if the motive that activated this project was an ideological one, its products were often comprehensive and representative, and their wide acceptance indicates on their popular character and multiple roles in the contemporary Jewish society.
Research Interests:
Research Interests:
ABSTRACT:The article discusses popular joke cycles about American tourists and comparable "others", published in the first decades of the twentieth century in the satirical press of the Yishuv. This rich corpus of humoristic... more
ABSTRACT:The article discusses popular joke cycles about American tourists and comparable "others", published in the first decades of the twentieth century in the satirical press of the Yishuv. This rich corpus of humoristic literature, which has never received adequate scholarly attention, might shed new light on the nascent Israeli view of competing Jewish centers, and expose the difficulties that accompanied the early formation of local Israeli identity. The article focuses on the satirical expression of identity representations and images, and their affinity to different humoristic genres. It shows how parodies on pilgrimages to Israel allowed Yishuv writers to express self-criticism and mark symbolic inner boundaries, while the more universal jokes let them express ideological criticism and apparently mark symbolic external boundaries. However, since the satirical press of the Yishuv was written in Hebrew for local readerships, we can assume that its "boundary work" was aimed in each case at establishing a new social hierarchy, by setting new criteria for inclusion, and deepening readers' solidarity and self-awareness, at the expense of similar Others from competing Jewish centers.
Research Interests:
A rich variety of humoristic memes was spread during the 2014 military conflict in Gaza by Israeli WhatsApp and Facebook groups, as well as various Internet sites. This study focuses on a selection of popular memes from this corpus, which... more
A rich variety of humoristic memes was spread during the 2014 military conflict in Gaza by Israeli WhatsApp and Facebook groups, as well as various Internet sites. This study focuses on a selection of popular memes from this corpus, which deals with the difficulty of understanding and controlling the balance of power characterizing the geocultural landscape of Israel. As a popular medium, the meme enables us to examine the Israeli-Palestinian conflict through new eyes, as a contemporary (rather than historical) struggle over the realization of autonomous routines. It reflects not only threatening feelings such as fear, anger, and frustration but also the local longing for an “overview,” or a way in which to better know and understand the Israeli-Palestinian conflict
Research Interests:
Research Interests:
This chapter investigates the new Jewish–Israeli discourse that has evolved on multiple fronts since the last decades of the twentieth century. It discusses the establishment of pluralistic batei midrash or houses of study in Israel,... more
This chapter investigates the new Jewish–Israeli discourse that has evolved on multiple fronts since the last decades of the twentieth century. It discusses the establishment of pluralistic batei midrash or houses of study in Israel, which were dedicated to the study of Jewish literature, the practice of Jewish rituals, and the formation of local communities. It also discloses the renewal of the Jewish bookshelf as a modern term that refers to traditional Jewish writings and modern works that echo earlier publications. The chapter analyses the modern rereading that involves Rabbi Hiya bar Ashi and his struggle with the yetser hara, which has recently sprung to new life as part of an emerging discussion on the relationship between femininity, sexuality, Jewishness, and Zionism. It covers contemporary readings of Rabbi Hiya bar Ashi's story, which is infused with new substance that mainly involves feminist interpretations and set within modern genres.
Research Interests:
The COVID-19 pandemic that broke out in Israel in February 2020 prompted widespread public response, which included a deluge of humorous memes. The current article discusses the main meme cycles of the pandemic with the aim of uncovering... more
The COVID-19 pandemic that broke out in Israel in February 2020 prompted widespread public response, which included a deluge of humorous memes. The current article discusses the main meme cycles of the pandemic with the aim of uncovering the functions of the humorous meme, and particularly its singular language, which incorporates the universal and the particular, the global and the local, the hegemonic and the subversive. The memes are examined in their immediate context, as responses to news announcements, restrictions, and rumors relating to the pandemic, and from a comparative perspective, with emphasis on the various functions of disaster jokes and the use of folklore in response to previous epidemics, crises, or risks. Alongside the hybrid nature of the genre, these meme cycles demonstrate that COVID-19 is not just a threatening virus but a new reality that undermines our experience of time and space, evoking old beliefs and new, and threatening to change everyday practices. T...
Research Interests:
The COVID-19 pandemic that broke out in Israel in February 2020 prompted widespread public response, which included a deluge of humorous memes. The current article discusses the main meme cycles of the pandemic with the aim of uncovering... more
The COVID-19 pandemic that broke out in Israel in February 2020
prompted widespread public response, which included a deluge of humorous memes. The current article discusses the main meme cycles of the pandemic with the aim of uncovering the functions of the humorous meme, and particularly its singular language, which incorporates the universal and the particular, the global and the local, the hegemonic and the subversive. The memes are examined in their immediate context, as responses to news announcements, restrictions, and rumors relating to the pandemic, and from a comparative perspective, with emphasis on the various functions of disaster jokes and the use of folklore in response to previous epidemics, crises, or risks. Alongside the hybrid nature of the genre, these meme cycles demonstrate that COVID-19 is not just a threatening virus but a new
reality that undermines our experience of time and space, evoking old beliefs and new, and threatening to change everyday practices. These narratives not only reflect the incongruities evoked by the virus, but also give vent to anxieties and aggressions brought on by the pandemic and convey a communal need to protect and foster group cohesion and a local sense of belonging.
prompted widespread public response, which included a deluge of humorous memes. The current article discusses the main meme cycles of the pandemic with the aim of uncovering the functions of the humorous meme, and particularly its singular language, which incorporates the universal and the particular, the global and the local, the hegemonic and the subversive. The memes are examined in their immediate context, as responses to news announcements, restrictions, and rumors relating to the pandemic, and from a comparative perspective, with emphasis on the various functions of disaster jokes and the use of folklore in response to previous epidemics, crises, or risks. Alongside the hybrid nature of the genre, these meme cycles demonstrate that COVID-19 is not just a threatening virus but a new
reality that undermines our experience of time and space, evoking old beliefs and new, and threatening to change everyday practices. These narratives not only reflect the incongruities evoked by the virus, but also give vent to anxieties and aggressions brought on by the pandemic and convey a communal need to protect and foster group cohesion and a local sense of belonging.
Research Interests:
ההומור, ה'משמן את גלגלי מנגנון התקשורת', כדברי אבנר זיו, ומאפיין קבוצות מיעוט המבקשות להיחלץ ממעמדן השולי, משמש במאמר זה כמעבדה לבחינת מחשבותיו ורגשותיו הסמויים של היישוב כלפי מרכזים יהודיים מתחרים, ובפרט, כלפי התפוצה היהודית האמריקאית.... more
ההומור, ה'משמן את גלגלי מנגנון התקשורת', כדברי אבנר זיו, ומאפיין קבוצות מיעוט המבקשות להיחלץ ממעמדן השולי, משמש במאמר זה כמעבדה לבחינת מחשבותיו ורגשותיו הסמויים של היישוב כלפי מרכזים יהודיים מתחרים, ובפרט, כלפי התפוצה היהודית האמריקאית. המאמר מבוסס על עיון במחזור הבדיחות שעוסק בתייר היהודי האמריקאי ושלוחותיו; בדיחות שהתפרסמו על גבי העיתונות ההיתולית של היישוב ועל גבי אנתולוגיות הומוריסטיות בנות הזמן. הוא עוסק בבירור טיבם ומקומם של דימויי וייצוגי זהות רווחים בקורפוס זה ובמוסכמות שהם מפרים, ולחלופין, מאשרים. מוסכמות אלו, וביניהן, הזיקה להיסטוריה היהודית, למקורות היהודיים ולשפה העברית, משמשות בבדיחה כקריטריונים להכלה ולהדרה או להזדהות ולדחייה. קריטריונים אלו מתווים את מקומם של גבולות פנים חברתיים חדשים. עיקר זה מתברר גם מעיון בנוסחים האמריקאים המקבילים פחות או יותר לבדיחות העבריות. למרות הדמיון הרב בין הרפרטואר האמריקאי לרפרטואר העברי, המספר האמריקאי אינו מאמץ את המבט הארץ-ישראלי כדי לבחון דרכו את הייצוג הדיאספורי, כי אם את המבט האמריקאי הציוני כדי לבחון דרכו ולהתבדל באמצעותו מייצוגים דיאספוריים אחרים, כגון ייצוגיהם של נשים, של יהודים ממוצא גרמני ושל תיירים זרים. כך, מתברר תפקידה של הבדיחה כ'קונספירציה חברתית', היוצרת פירוד בלב ההזמנה לשותפות.
Research Interests:
ספרות ההומור העשירה של היישוב היהודי בארץ-ישראל במחצית הראשונה של המאה העשרים כמעט לא נחקרה עד כה, למרות ערכה ההיסטורי והספרותי כאחד. ספרות זו התבססה גם על עיתונות היתולית ענפה, שכללה חוברות רבות, ואלה שמורות היום בארכיון המכון לחקר... more
ספרות ההומור העשירה של היישוב היהודי בארץ-ישראל במחצית הראשונה של המאה העשרים כמעט לא נחקרה עד כה, למרות ערכה ההיסטורי והספרותי כאחד. ספרות זו התבססה גם על עיתונות היתולית ענפה, שכללה חוברות רבות, ואלה שמורות היום בארכיון המכון לחקר התפוצות באוניברסיטת תל אביב ובמרכז לחקר הפולקלור באוניברסיטה העברית. המאמר מתמקד במחזור פופולרי ומייצג של בדיחות על משפחת בן-יהודה שפורסמו בעיתונות ההיתולית בתקופה הנדונה. הדיון עוסק בעזרת דוגמאות בשאלות מדוע עלה הצורך לציין את אחרותה של משפחת בן-יהודה? למה דווקא בהומור? ומה ניתן ללמוד מכך על היישוב היהודי בן הזמן?
עבור עורכי העיתונים ומחבריהם היה בן-יהודה יריב אידיאולוגי ופוליטי לא רק על רקע התחרות על ההון התרבותי הצנוע של היישוב, אלא גם בשל זיקותיו הסותרות לכאורה לקבוצות המרכזיות שפעלו בו באותה עת. הומור היה הכלי הלגיטימי ביותר לערער על סמכותו של בן-יהודה בלי לפגוע במוניטין של הכותבים, שכן הוא אפשר לעיתונאים להתנסות בעיתונות צהובה בלי לוותר על סגנונם ההגון. כך תרם ההומור לא רק לתיעול ביקורת פנימית, אלא גם להתבססותה של קבוצה חברתית חדשה ביישוב בעלת סדר יום תרבותי משלה.
עבור עורכי העיתונים ומחבריהם היה בן-יהודה יריב אידיאולוגי ופוליטי לא רק על רקע התחרות על ההון התרבותי הצנוע של היישוב, אלא גם בשל זיקותיו הסותרות לכאורה לקבוצות המרכזיות שפעלו בו באותה עת. הומור היה הכלי הלגיטימי ביותר לערער על סמכותו של בן-יהודה בלי לפגוע במוניטין של הכותבים, שכן הוא אפשר לעיתונאים להתנסות בעיתונות צהובה בלי לוותר על סגנונם ההגון. כך תרם ההומור לא רק לתיעול ביקורת פנימית, אלא גם להתבססותה של קבוצה חברתית חדשה ביישוב בעלת סדר יום תרבותי משלה.
Research Interests:
מבצע "צוק איתן", שהחל ב-8 ביולי 2014, הוליד מגוון עשיר של בדיחות. בדיחות אלו הופצו בעיקר באמצעות קבוצות ווטסאפ, דפי פייסבוק ואתרי אינטרנט שונים, ואף זכו לתהודה חברתית ותקשורתית. המאמר מתמקד במחזורי ממים פופולאריים מתקופה זו, העוסקים בקושי... more
מבצע "צוק איתן", שהחל ב-8 ביולי 2014, הוליד מגוון עשיר של בדיחות. בדיחות אלו הופצו בעיקר באמצעות קבוצות ווטסאפ, דפי פייסבוק ואתרי אינטרנט שונים, ואף זכו לתהודה חברתית ותקשורתית. המאמר מתמקד במחזורי ממים פופולאריים מתקופה זו, העוסקים בקושי לתפוס ולהבין את יחסי הכוחות המאפיינים את הנוף הגיאו-תרבותי של ישראל. כמדיום ורנקולרי, המם האינטרנטי מאפשר לנו לבחון את הסכסוך הישראלי-פלסטיני בעיניים חדשות, כמאבק מקומי (ולאו דווקא היסטורי) על הגשמתן של פרקטיקות ושגרות יומיומיות. הוא משקף לא רק רגשות מאיימים כחרדה, כעס ותסכול, אלא גם את הגעגוע הקולקטיבי להבין וליישב את המאבק הישראלי-פלסטיני.
Research Interests:
The article discusses popular joke cycles about American tourists and comparable “others”, published in the first decades of the twentieth century in the satirical press of the Yishuv. This rich corpus of humoristic literature, which has... more
The article discusses popular joke cycles about American tourists and
comparable “others”, published in the first decades of the twentieth century in the satirical press of the Yishuv. This rich corpus of humoristic literature, which has never received adequate scholarly attention, might shed new light on the nascent Israeli view of competing Jewish centers, and expose the difficulties that accompanied the early formation of local Israeli identity. The article focuses on the satirical expression of identity representations and images, and their affinity to different humoristic genres. It shows how parodies on pilgrimages to Israel allowed Yishuv writers to express self-criticism and mark symbolic inner boundaries, while the more universal jokes let
them express ideological criticism and apparently mark symbolic external boundaries. However, since the satirical press of the Yishuv was written in Hebrew for local readerships, we can assume that its “boundary work” was aimed in each case at establishing a new social hierarchy, by setting new criteria for inclusion, and deepening readers’ solidarity and self-awareness, at the expense of similar Others from competing Jewish centers.
comparable “others”, published in the first decades of the twentieth century in the satirical press of the Yishuv. This rich corpus of humoristic literature, which has never received adequate scholarly attention, might shed new light on the nascent Israeli view of competing Jewish centers, and expose the difficulties that accompanied the early formation of local Israeli identity. The article focuses on the satirical expression of identity representations and images, and their affinity to different humoristic genres. It shows how parodies on pilgrimages to Israel allowed Yishuv writers to express self-criticism and mark symbolic inner boundaries, while the more universal jokes let
them express ideological criticism and apparently mark symbolic external boundaries. However, since the satirical press of the Yishuv was written in Hebrew for local readerships, we can assume that its “boundary work” was aimed in each case at establishing a new social hierarchy, by setting new criteria for inclusion, and deepening readers’ solidarity and self-awareness, at the expense of similar Others from competing Jewish centers.
Research Interests:
Any discussion on the ongoing renewal of the Jewish bookcase and the establishment of the pluralistic Batei-Midrash in Israel, would not be complete without considering the influence of specific clusters of stories that have been reread... more
Any discussion on the ongoing renewal of the Jewish bookcase and the establishment of the pluralistic Batei-Midrash in Israel, would not be complete without considering the influence of specific clusters of stories that have been reread and studied among various Jewish communities in Israel as popular legends. Such a story is the story on R. Hiya Bar Ashi’s struggle with his evil inclination (Kiddushin 81b) that recently gained new life as part of an emerging Israeli-Jewish discourse on the relations between femininity, Jewishness, and Zionism.
The proposed article is based on a comparative reading of nine contemporary interpretations (called by their authors “midrashim”) of this story written by Israeli teachers, rabbis, researchers and local leaders of new communities involved in the spiritual awakening in Israel today. The article deals with the questions of why was this forgotten story picked to represent Jewish renewal in Israel? And how did it change in order to fit its new literary and ideological contexts?
While the initial aspiration of contemporary authors of this story grew from the feminist wish to give rabbinic feminine figures a voice, their final aim was different. The feminine figure in the story, Heruta, is constrained between the two opposing cultural images of the ultimate mother (Eve) on the one hand, and the whore (Lilit) on the other, and encounters a tragic end. The solution of the contemporary Israeli midrash to this tragedy requires trading freedom for peace. This way R. Hiya Bar Ashi’s wife loses her apparent autonomy as a whore but gains real intimacy with her husband. The artistic formation of the contemporary midrash also reflects this solution, and the new interpretations are based on new writing formats such as various combinations of dialogues, letters, confessions and rock songs, that emphasize the dialogic nature of the new story. The allegoric meaning of the rabbinic legend is also discussed in the article as an optional explanation of the revival of this story and other similar popular legends. The desired intimacy between R. Hiya bar Ashi and his wife in the eyes of contemporary readers represents, in this allegoric context, the desired communication between the “feminine” Jewishness and the “masculine” Zionism. Accordingly, the late return to the Jewish bookcase in Israel and the mediated readings of rabbinic legends bear also contemporary political significance as an ongoing attempt to bridge over the historical rupture between competing religious and secular groups.
The proposed article is based on a comparative reading of nine contemporary interpretations (called by their authors “midrashim”) of this story written by Israeli teachers, rabbis, researchers and local leaders of new communities involved in the spiritual awakening in Israel today. The article deals with the questions of why was this forgotten story picked to represent Jewish renewal in Israel? And how did it change in order to fit its new literary and ideological contexts?
While the initial aspiration of contemporary authors of this story grew from the feminist wish to give rabbinic feminine figures a voice, their final aim was different. The feminine figure in the story, Heruta, is constrained between the two opposing cultural images of the ultimate mother (Eve) on the one hand, and the whore (Lilit) on the other, and encounters a tragic end. The solution of the contemporary Israeli midrash to this tragedy requires trading freedom for peace. This way R. Hiya Bar Ashi’s wife loses her apparent autonomy as a whore but gains real intimacy with her husband. The artistic formation of the contemporary midrash also reflects this solution, and the new interpretations are based on new writing formats such as various combinations of dialogues, letters, confessions and rock songs, that emphasize the dialogic nature of the new story. The allegoric meaning of the rabbinic legend is also discussed in the article as an optional explanation of the revival of this story and other similar popular legends. The desired intimacy between R. Hiya bar Ashi and his wife in the eyes of contemporary readers represents, in this allegoric context, the desired communication between the “feminine” Jewishness and the “masculine” Zionism. Accordingly, the late return to the Jewish bookcase in Israel and the mediated readings of rabbinic legends bear also contemporary political significance as an ongoing attempt to bridge over the historical rupture between competing religious and secular groups.
Research Interests:
מאמר זה בוחן את תפקידיה של הבדיחה היהודית האינטרטקסטואלית ממפנה המאות ה-19 וה-20 , כפי שהיא משתקפת באנתולוגיה הפופולרית של אלתר דרויאנוב, "ספר הבדיחה והחידוד" (1922, 1938-1935) ובאוסף הבדיחות המיניות שדרויאנוב גנז. ריבוי הציטוטים מן... more
מאמר זה בוחן את תפקידיה של הבדיחה היהודית האינטרטקסטואלית ממפנה המאות ה-19 וה-20 , כפי שהיא משתקפת באנתולוגיה הפופולרית של אלתר דרויאנוב, "ספר הבדיחה והחידוד" (1922, 1938-1935) ובאוסף הבדיחות המיניות שדרויאנוב גנז. ריבוי הציטוטים מן המקורות היהודיים נבחן תוך הגדרתם מחדש של סוגי הבדיחה האינטרטקסטואלית: בדיחת האלוזיה, הבדיחה הנרטיבית, הבדיחה הפרודית והבדיחה הסאטירית. שעה שרוב הבדיחות משקפות את שאיפתו של האתנוגרף היהודי בן הזמן לבסס באמצעות הבדיחה את שימושיה של העברית כשפת דיבור, דיון נוסף בהקשריה התרבותיים הרחבים של הבדיחה מלמד גם על יסודותיה החתרניים. שכן, דרויאנוב ובני זמנו נהגו בציטוטים מכתבי הקודש בחופשיות, כ"כלים" בלבד, העשויים להעניק לתכניה האוניברסליים של המהפכה הציונית סמכות ואפילו קדוּשה. זאת ועוד; אוסף הבדיחות שנגנזו חושף את היסודות הסאטיריים המגולמים בבדיחה האינטרטקסטואלית, ואת משמעותו הרדיקלית של חילוּן "לשון הספר" העברית.
The article examines the role of the intertextual Jewish joke at the turn of the twentieth century, in its historical and cultural contexts. The case studies would be Alter Druyanow’s popular anthology, Sefer Habediha Vehahiddud (The Book... more
The article examines the role of the intertextual Jewish joke at the turn
of the twentieth century, in its historical and cultural contexts. The case studies would be Alter Druyanow’s popular anthology, Sefer Habediha Vehahiddud (The Book of Jokes and Witticisms, Frankfurt 1922) and his
archived, unpublished collection of sexual jokes. The frequent use of quotations from sacred Jewish texts, characteristic of these collections, is discussed in light of the distinction between sub-genres of the intertextual joke: the allusive joke, the parodic joke, and the satiric joke. While most reflect the folklorist’s ambition to bridge the gap between Hebrew as a holy language and Yiddish as a Jewish vernacular, a deeper examination of the jokes may discover Druyanow’s subversive
motivations as a national activist as well. Druyanow and his contemporaries engaged the biblical and rabbinical sources freely, as vessels capable of sanctifying the secular subject matter of the Jewish national revival. Moreover, the unpublished collection exposes satirical elements embodied in the intertextual Jewish joke of the time, potentially threatening the traditional Jewish worldview.
of the twentieth century, in its historical and cultural contexts. The case studies would be Alter Druyanow’s popular anthology, Sefer Habediha Vehahiddud (The Book of Jokes and Witticisms, Frankfurt 1922) and his
archived, unpublished collection of sexual jokes. The frequent use of quotations from sacred Jewish texts, characteristic of these collections, is discussed in light of the distinction between sub-genres of the intertextual joke: the allusive joke, the parodic joke, and the satiric joke. While most reflect the folklorist’s ambition to bridge the gap between Hebrew as a holy language and Yiddish as a Jewish vernacular, a deeper examination of the jokes may discover Druyanow’s subversive
motivations as a national activist as well. Druyanow and his contemporaries engaged the biblical and rabbinical sources freely, as vessels capable of sanctifying the secular subject matter of the Jewish national revival. Moreover, the unpublished collection exposes satirical elements embodied in the intertextual Jewish joke of the time, potentially threatening the traditional Jewish worldview.
Isaac Margolis’ Sippurei Yeshurun (Berlin 1877) is one of the first Hebrew collections of Jewish folk narratives that reflect the modernization of the European Jewish society of the time. The article discusses this anthology’s main... more
Isaac Margolis’ Sippurei Yeshurun (Berlin 1877) is one of the first Hebrew collections of Jewish folk narratives that reflect the modernization of the European Jewish society of the time. The article discusses this anthology’s main innovations in its historical and cultural contexts, with a focus on the anthology’s affinity to parallel European collections, the significance of its editorial principles, and its unique formation of folk genres. Margolis’ attempt to adapt the rabbinic texts to various audiences such as children, historians and Jewish preachers, and to bridge the gap between orthodox and liberal Jews of his time, resulted in a diverse and original compilation, which nevertheless elicited unfavorable criticism and rejection.
Research Interests:
A rich variety of humoristic memes was spread during the 2014 military conflict in Gaza by Israeli WhatsApp and Facebook groups, as well as various internet sites. This study focuses on a selection of popular memes from this corpus, which... more
A rich variety of humoristic memes was spread during the 2014 military conflict in Gaza by Israeli WhatsApp and Facebook groups, as well as various internet sites. This study focuses on a selection of popular memes from this corpus, which deals with the difficulty to understand and control the balance of power characterizing the geo-cultural landscape of Israel. As a popular medium, the meme enables us to examine the Israeli-Palestinian conflict through new eyes, as a contemporary (rather than historical) struggle over the realization of autonomous routines. It reflects not only threatening feelings such as fear, anger, and frustration, but also the local longing for an “overview”, or a way in which to better know and understand the Israeli-Palestinian conflict.
Research Interests:
The article discusses Alter Druyanow’s popular work: The Book of Jokes and Witticisms (Sefer habediha vehahiddud, Frankfurt, 1922) as a turning point in the development of modern Jewish humor. The acceptance of the book is ascribed mainly... more
The article discusses Alter Druyanow’s popular work: The Book of Jokes and Witticisms (Sefer habediha vehahiddud, Frankfurt, 1922) as a turning point in the development of modern Jewish humor. The acceptance of the book is ascribed mainly to its Zionist agenda expressed not only in the formation of its repertoire, but also in the censorship of a large collection of sexual jokes. Following a discussion of Druyanow’s main motives and anthologizing principals, the article includes a first exposure of these jokes, aiming to analyze their social roles. The comparative reading of the jokes in their historical and cultural contexts points at what the Jewish society of that time considered as its “other” – from competing religious groups to other threatening reference groups within this society, such as women and assimilated Jews. In this way, the censored jokes shed light not only on the marginality of the East European Jews and their feelings of inferiority but also on their creative response to them, and their ideological horizons.
Research Interests:
The article discusses Alter Druyanow’s popular work: The Book of Jokes and Witticisms (Sefer habediha vehahiddud, Frankfurt, 1922) as a turning point in the development of modern Jewish humour. The acceptance of the book is ascribed... more
The article discusses Alter Druyanow’s popular work: The Book of Jokes and Witticisms (Sefer habediha vehahiddud, Frankfurt, 1922) as a turning point in the development of modern Jewish humour. The acceptance of the book is ascribed mainly to its Zionist agenda expressed not only in the formation of its repertoire, but also in the censorship of a large collection of sexual jokes. Following a discussion of Druyanow’s main motives and anthologizing principals, the article includes a first exposure of these jokes, aiming to analyse their social roles. The comparative reading of the
jokes in their historical and cultural contexts points at what the Jewish society of that time considered as its “other” – from competing religious groups to other threatening reference groups within this society, such as women and assimilated Jews. In this way, the censored jokes shed light not only on the marginality of the East European Jews and their feelings of inferiority but also on their creative response to them and their ideological horizons.
jokes in their historical and cultural contexts points at what the Jewish society of that time considered as its “other” – from competing religious groups to other threatening reference groups within this society, such as women and assimilated Jews. In this way, the censored jokes shed light not only on the marginality of the East European Jews and their feelings of inferiority but also on their creative response to them and their ideological horizons.
Research Interests:
The wide distribution of the aggadic anthologies at the turn of the 19th and 20th centuries bear witness to the formative role they had in the construction of new Hebrew canon with its unique challenges. This article seeks to examine the... more
The wide distribution of the aggadic anthologies at the turn of the 19th and 20th centuries bear witness to the formative role they had in the construction of new Hebrew canon with its unique challenges. This article seeks to examine the contribution- characteristics and roles- of the first popular anthology of the time, Sihot Minnei Kedem, by Ze'ev Jawitz (1887); an anthology which outlined the path to the later famous anthologies of Berdyczewski and Bialik. The article deals with one representative story from the anthology which can be interpreted as an allegory to the state of the Jews at the turn of the centuries. This story is the story of Honi who fell asleep for 70 years and woke up to an 'exchanged world' in which his knowledge and beliefs were put into a test. Following other modern storytellers, as Goethe and Irving, Jawitz confronts Honi with the rule of time and compels him to choose between eternal life (Hayei Olam) and a life in the present time (Hayei Sha'ah). This challenge reflects the fragile state of Jewish belief in Jawitz's time but also its new horizons.
Research Interests:
The manifest popularity of the modern Jewish anthology, Sefer Ha'aggadah (The Book of Legends, 1908-1911), over many years, its influence on the educational curriculum in the yishuv and later in the State of Israel and the various... more
The manifest popularity of the modern Jewish anthology, Sefer Ha'aggadah (The Book of Legends, 1908-1911), over many years, its influence on the educational curriculum in the yishuv and later in the State of Israel and the various languages into which it is translated bear witness to the formative role it had through the years in the construction of the modern cultural memory. The compilers' (Bialik and Ravnitzky) success, as the present article maintains, was achieved through the employment of novel criteria in editing and formulating this collection than those used in previous anthologies. Following the model of the Pentateuch, and the thematic editing of the texts, like the choice of the "halakhic legend" indicates as well a pioneering attempt to attribute to the aggadah the epic style of halakhah and its practical uses. The prevalence of proverbs in the anthology shows that the editors sought to present Judaism as a language of timeless wisdom that their readers could employ in the changing cultural contexts. In this way an effort was made to bridge the gap the editors were witnessing between the particular Jewish tradition and the universal values of the time. The last part of this article deals with the national perception of Bialik, who regarded Zionism like his mentor Ahad Ha'am, as a spiritual and cultural mission, and not as a new secular religion as some recent research on his anthology suggests.
Research Interests:
The article examines how the rabbinic story about Solomon and Asmodeus was adapted in Z. Jawitz's 'Ancient Fairy tales' (1887). The story represents, in its new historical and literary contexts, the ambivalence of the early orthodox... more
The article examines how the rabbinic story about Solomon and Asmodeus was adapted in Z. Jawitz's 'Ancient Fairy tales' (1887). The story represents, in its new historical and literary contexts, the ambivalence of the early orthodox Zionists toward Europe as a source of both inspiration and anxiety.
Research Interests:
This article examines why and how a (forgotten) rabbinic legend became part of the popular culture of modern Israel at the turn of the 19th and 20th centuries by comparing four of its different new versions, including its renewal in H.N.... more
This article examines why and how a (forgotten) rabbinic legend became part of the popular culture of modern Israel at the turn of the 19th and 20th centuries by comparing four of its different new versions, including its renewal in H.N. Bialik and Y.C. Ravnitzky's Sefer Ha'aggadah (The book of Legends).
Research Interests:
This article presents and analyses the personal narratives of Israeli seamen as a window to their very young but unique cultural world. It reflects their fears as well as their social challenges, shared ideological perceptions, rituals,... more
This article presents and analyses the personal narratives of Israeli seamen as a window to their very young but unique cultural world. It reflects their fears as well as their social challenges, shared ideological perceptions, rituals, beliefs and traditions. The personal narratives in this contexts are presented as creative means to express and solve the immanent marginality of the seaman at shore as well as on the ship.
Research Interests:
This article (The Personal Narrative: From Memorate to Fabulate) presents and analyses Malka Kolodny's personal narrative as expressed in earlier field recordings. Taking into account the storyteller's history and life perception, as well... more
This article (The Personal Narrative: From Memorate to Fabulate) presents and analyses Malka Kolodny's personal narrative as expressed in earlier field recordings. Taking into account the storyteller's history and life perception, as well as the features of the storytelling event, the article presents a corpus of stories and examines their status in the storyteller's repertoire: which themes are of primary importance, and which themes are marginal, and why. Hence, the article explains the storyteller's choice of characters, her epic extensions, the appearance of uncompleted fragments alongside fully developed narratives and more. The stories' selection reflects also the text's transition from Memorate to Fabulate as a transition affecting the way the story is built and its transformation into a familial-communal asset, and not only a personal one. The article analyses the storyteller's own literary style, and the tools she uses in forming the story, building suspense and intensifying the message.
Research Interests:
פרויקט הכינוס של אלתר דרויאנוב, ביום עיון לציון היובל ה-75 להקמת אגודת ידע עם
Research Interests:
Research Interests:
תולדות הספרות העברית החדשה משרטט את קורות הספרות העברית על רקע התמורות בחברה היהודית במזרח אירופה ובהתיישבות היהודית בארץ ישראל מאמצע המאה ה־18 עד ערב הקמת המדינה, דרך סיפוריהם ושיריהם של יוצרים ויוצרות בולטים. הספר משלב בין גישות... more
תולדות הספרות העברית החדשה משרטט את קורות הספרות העברית על רקע התמורות בחברה היהודית במזרח אירופה ובהתיישבות היהודית בארץ ישראל מאמצע המאה ה־18 עד ערב הקמת המדינה, דרך סיפוריהם ושיריהם של יוצרים ויוצרות בולטים. הספר משלב בין גישות מסורתיות לגישות ביקורתיות עכשוויות לחקר הספרות העברית, והוא המקיף והעדכני ביותר העוסק בפרוזה ובשירה עברית לדורותיה, תרומה רבת־ערך לקוראי הספרות העברית ולחוקריה.
כרך א פותח ברמח"ל ועוסק בצמיחתו של מרכז ספרותי־משכילי בגרמניה ובמזרח אירופה, כולל דיון בכתביהם של משה מנדלסון, נפתלי הרץ־וייזל, אברהם מאפו, יהודה לייב גורדון ויוצרים נוספים. הכרך עוסק גם בכתיבתן של נשים בתקופת ההשכלה, בהן רחל מוֹרפּוּרגוֹ.
כרך ב מציג את האבות הרוחניים של ספרות התחייה, מנדלי מוכר ספרים, אחד העם ומיכה יוסף ברדיצ'בסקי, ודן גם במשוררי התחייה חיים נחמן ביאליק ושאול טשרניחובסקי.
כרך ג מוקדש לכינונו של מרכז ספרותי ארץ־ישראלי בראשית המאה ה־20 ולהתפתחותה של הפרוזה העברית, ועוסק, בין השאר, ביצירותיהם של נחמה פוחצ'בסקי, יוסף חיים ברנר, אורי ניסן גנסין, דוד פוגל וש"י עגנון. הכרך דן גם בהתפתחות השירה העברית, בהופעת הגל הראשון של משוררות עבריות דוגמת רחל בלובשטיין ואסתר ראבּ ובמשוררים אברהם שלונסקי, נתן אלתרמן, לאה גולדברג, אורי צבי גרינברג ואלכסנדר פן.
כרך א פותח ברמח"ל ועוסק בצמיחתו של מרכז ספרותי־משכילי בגרמניה ובמזרח אירופה, כולל דיון בכתביהם של משה מנדלסון, נפתלי הרץ־וייזל, אברהם מאפו, יהודה לייב גורדון ויוצרים נוספים. הכרך עוסק גם בכתיבתן של נשים בתקופת ההשכלה, בהן רחל מוֹרפּוּרגוֹ.
כרך ב מציג את האבות הרוחניים של ספרות התחייה, מנדלי מוכר ספרים, אחד העם ומיכה יוסף ברדיצ'בסקי, ודן גם במשוררי התחייה חיים נחמן ביאליק ושאול טשרניחובסקי.
כרך ג מוקדש לכינונו של מרכז ספרותי ארץ־ישראלי בראשית המאה ה־20 ולהתפתחותה של הפרוזה העברית, ועוסק, בין השאר, ביצירותיהם של נחמה פוחצ'בסקי, יוסף חיים ברנר, אורי ניסן גנסין, דוד פוגל וש"י עגנון. הכרך דן גם בהתפתחות השירה העברית, בהופעת הגל הראשון של משוררות עבריות דוגמת רחל בלובשטיין ואסתר ראבּ ובמשוררים אברהם שלונסקי, נתן אלתרמן, לאה גולדברג, אורי צבי גרינברג ואלכסנדר פן.
Research Interests:
קובץ הסיפורים והעיונים מסורת חיה מוגש לפרופ' חיה בר-יצחק בהערכה רבה לתרומתה מרובת הפנים לחקר הפולקלור, האתנוגרפיה והספרות. כרך דו-לשוני זה כולל שלושים ושלושה פרקים הנפתחים בהצגתם של סיפורים ומבעים עממיים ונמשכים בדיונים המוקדשים להם, אשר... more
קובץ הסיפורים והעיונים מסורת חיה מוגש לפרופ' חיה בר-יצחק בהערכה רבה לתרומתה מרובת הפנים לחקר הפולקלור, האתנוגרפיה והספרות. כרך דו-לשוני זה כולל שלושים ושלושה פרקים הנפתחים בהצגתם של סיפורים ומבעים עממיים ונמשכים בדיונים המוקדשים להם, אשר נכתבו על ידי חוקרי פולקלור מהבכירים בארץ ובעולם. הסיפורים מייצגים את הפולקלור היהודי מהעת העתיקה ועד ימינו, ומגוון רחב ועשיר של נושאים וסוגות עממיות, ובהם מעשיות, אגדות, נובלות, אנקדוטות, סיפורים אישיים, מכתבים, בדיחות ואף בגדים, מתכונים וסוגות עממיות מן התרבות הדיגיטלית. הטקסטים מייצגים קבוצות יהודיות וישראליות בעלות שפות שונות, ובחירתם כמו גם דרכי הדיון המגוונות בהם מעידות על התפניות המסעירות שחקר הפולקלור עבר ועובר בימים אלו תוך דיאלוג עם תחומי מחקר משיקים כלימודי תרבות, תקשורת, היסטוריה ופסיכולוגיה.
Research Interests:
Research Interests:
Around the turn of the nineteenth century, dozens of Jewish anthologies of Hazalic legends (aggadot) were published – part of the formation of a new, modern, Jewish 'heritage' informed by both the particularistic spirit of Jewish... more
Around the turn of the nineteenth century, dozens of Jewish anthologies of Hazalic legends (aggadot) were published – part of the formation of a new, modern, Jewish 'heritage' informed by both the particularistic spirit of Jewish traditions and the universal values of nascent European nationalism. These anthologies reflected a 'quiet revolution' which profoundly changed the foundations of the 'Jewish bookshelf', its inspirations and cultural horizons. This book attempts to explain the cultural thirst that yielded the most influential Jewish anthologies of the time, and to delineate the ways in which they helped quench this thirst. Thus, the book is primarily concerned with the following two questions: Why did canonical Jewish authors devote so much time and energy to compiling ancient Jewish traditions, even while they themselves were breaking away from Jewish religion? And how did they resolve the contradictions between the Hazalic worldview(s) that they were supposedly trying to represent and the modern nationalistic worldview of their own times? The first three chapters discuss the historical background of the modern Jewish anthologies and their ideological as well as literary-theoretical contexts. Specifically, they examine the motivations for restoring Hazalic legendary traditions, the unique properties of the Jewish anthology as a genre, and the shared innovations of the first modern Hebrew anthologies. The following three chapters consider the contributions of seminal modern Hebrew anthologies compiled by I. Margolis (Sipurei yeshurun, Berlin 1877), Z. Jawitz (Sihot mini kedem, Warsaw 1887) and I. B. Levner (Kol aggadot yisrael, Piotrków 1898–1905), to the formation of a new Hebrew canon. While all three anthologies were compiled by Jewish rabbis who upheld the sanctity of the Jewish religious canon, the study focuses on their selective choice of stories, revolutionary genre formation, innovative editing principles, and occasionally subversive contents.
Research Interests:
Research Interests:
Research Interests:
Review of Dani Schrire's book: Collecting the Pieces of the Jewish Diaspora, Zionist Folkloristics Facing the Shoah