Shira Shmidman

This article will discuss the act of ma’amar, levirate betrothal. The nature of ma’amar is the subject of Tannaitic debate in a baraita in the Palestinian Talmud. The Tannaitic Sages present three different opinions as the nature of ma’amar based on derivations of the Biblical verses. This approach differs from that of the Babylonian Talmud, which views ma’amar as a Rabbinic enactment.

This study examines the three different approaches of the Tannaitic sages regarding the mechanism by which ma’amar operates and explains that these approaches reflect models of partial betrothal. This understanding emerges from an analysis of the explanations of the early amoraim to a wide range of Tannaitic sources regarding levirate marriage, as well as regarding other non-standard marriages such as the marriage of a deaf-mute or of a minor. The concluding section attempts to identify when these models were replaced by the model of Rabbinic enactment and suggests an explanation as to why this change took place.

Questions and question asking play a central role in talmudic dialectic. While some questions seek to determine the practical Halakhah in a given case, others lead to a theoretical discussion of the principles behind the laws. Scholars have noted that these theoretical questions are often introduced by a tannaitic ruling that is then further examined by the subsequent question. This article will explore a unique rhetorical style with which these tannaitic rulings are introduced, whereby an Amora asks a self-evident question whose answer can be found in a tannaitic source, in order to adduce that source for further inquiry. This style can be found in the questions of Rava and Rami bar Ḥama, who were among the third to fourth generations of Babylonian Amoraim. This article will demonstrate how this questioning style reflects developments in the curriculum of the Babylonian academy during this period.

נחלקו החוקרים בשאלה איזה משני כתבי היד העיקריים של התוספתא הוא האמין ביותר: האם יש להעדיף את כ"י וינה, שבו בחר ליברמן לנוסח הפנים של מהדורתו לתוספתא, או שמא יש לבכר את כ"י ארפורט, העתיק יותר? מאמר זה שופך אור חדש על שאלה זו על ידי השוואת שני כתבי יד אלו לשני קטעי הגניזה שיש בידינו למסכת יבמות. הממצאים העולים מהשוואה זו תומכים במקוריותן של גרסאות כ"י ארפורט. ראשית, קיימות טעויות מובהקות המשותפות לכ"י ארפורט ולשני קטעי הגניזה, ומכאן שכ"י ארפורט שייך לענף הנוסח שאליו שייכים קטעים אלה. אין בקטעי הגניזה סימני הגהה על פי מקורות מקבילים, דבר המעניק לענף זה משנה תוקף. שנית, עיון בהגהות הסופרים מלמד שסופר כ"י ארפורט הגיה את הטקסט של התוספתא לעיתים רחוקות בלבד ורק על פי מקורות מקבילים בספרות חז"ל, ואילו סופר כ"י וינה הכניס הוספות והגהות לטקסט בתדירות כפולה מזו של סופר כ"י ארפורט. זאת ועוד, הגהותיו של סופר ענף כ"י וינה לא הצטמצמו לשינויים על פי מקורות בספרות חז"ל אלא כוללות גם הוספות פרשניות שאין להן מקבילות בספרות חז"ל. כל הממצאים הללו מצביעים על עדיפותו של כ"י ארפורט בתוספתא יבמות.

This article examines a halakhic story (Zevahim 96b) in which Rami Bar
Hama dialogues with his student regarding the obligation to scour and
rinse Temple vessels. Previous research addressed this story in isolation,
without considering the relationship between the story and its
surrounding halakhic context. This article demonstrates an overarching
structure unifying the story and the surrounding sugyot. Specifically, they
are united by an underlying tension between two styles of learning: the
approach that places primacy upon traditions found in Tannaitic sources
and Amoraic dicta, and the approach that prioritizes the a priori
reasoning of the Stam. The story amplifies this tension and brings it to
the attention of the reader. Additionally, reading this story in that context
contributes to the current discussion of the relationship of the Stam to
earlier traditions. It gives expression to a previously unacknowledged
voice in the Babylonian Talmud that champions the authority of tradition
over sevara. On the backdrop of a surrounding culture that places high
value on logical acumen and dialectics, this voice self-critically opposes
these trends from within