מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
- הֶעֱבִיר דָּבָר לִרְשׁוּת הָרַבִּים, גָּרַם שֶׁיֵּצֵא.
- "מִבַּעַד לְאֶשְׁנַבִּי אֶת-רֹאשִׁי אוֹצִיאָה/ אַף-אֶקְרָא לַסְּעָרָה וְאֶשְׁאַל אֶת-פִּיהָ..." "הִרְהוּרֵי לָיְלָה", חיים נחמן ביאליק
- ”...בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם, תַּעַבְדוּן אֶת-הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה“ (שמות ג, פסוק יב)
- "ויש שהוא מוציא, ואינו מכניס" (משנה, סדר טהרה, מסכת נידה, פרק ו', ב')
- "האישה שהיא מקשה לילד-מחתכין את הוולד במעיה, ומוציאין אותו אברים אברים: מפני שחייה קודמין לחייו" (משנה, סדר טהרה, מסכת אוהלות, פרק ז')
- לשון המקרא סִיַּע וְעָזַר לְהֵחָלֵץ וּלְהִתמַלֵּט מן־.
- לשון המקרא קָצַץ תַּשְׁלוּם, שִׁלֵּם כֶּסֶף בַּעֲבוּר־.
- לעתים כקיצור מן "הוציא לאור" פִּרְסֵם, הֵבִיא לְהַכָּרָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים.
- ”גַּם טוֹבֹתָיו הָיוּ אֹמְרִים לְפָנַי, וּדְבָרַי הָיוּ מוֹצִיאִים לוֹ...“ (נחמיה ו, פסוק יט)
- בשבוע הבא, יוציא הסופר את ספרו השנים-עשר.
- הִצְמִיחַ.
- ”וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ...“ (בראשית א, פסוק יב)
- עָשָׂה שֶׁדָּבָר לֹא יִכָּלֵל בְּתוֹךְ-, הִפְרִיד אוֹ בִּדֵּל דָּבָר מִתּוֹךְ־.
- השורש יצ"א הינו מן המקרא, פועל דומה גם באכדית: wasu.
| השורש יצא
|
|
השורש י־צ־א הוא שורש מורכב השייך גם לגזרת נל"א וגם לגזרת נפ"יו.
| י־צ־א
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
יָצָא
|
יוֹצֵא
|
יֵצֵא
|
צֵא
|
לָצֵאת או לֵיצֵא
|
| נִפְעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִפְעִיל
|
הוֹצִיא
|
מוֹצִיא
|
יוֹצִיא
|
הוֹצֵא
|
לְהוֹצִיא
|
| הֻפְעַל
|
הוּצָא
|
מוּצָא
|
יוּצָא
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
יִצֵּא
|
מְיַצֵּא
|
יְיַצֵּא
|
יַצֵּא
|
לְיַצֵּא
|
| פֻּעַל
|
יֻצָּא
|
מְיֻצָּא
|
יְיֻצָּא
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
- בבניין קל, צורת המקור בגזרת פ"י ופ"נ המסתיימת בתי"ו נוטה בשתי דרכים: האחת בתי"ו (בדומה לצורת המקור), והשנייה על דרך השלמים. לדוגמה: בְּצֵאתוֹ, בְּדַעְתָּהּ וגם בְּיָצְאוֹ, בְּיָדְעָהּ. (החלטות האקדמיה, עמ' 72)[1]
| |
|
