U-47 (1938)
 | |
| U-47 ב-1939–1940 | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה |
הצוללות הגרמניות במלחמות העולם הראשונה והשנייה  |
| צי | הצי הגרמני במלחמת העולם השנייה |
| דגל הצי |
 |
| סדרה |
German Type VIIB submarine |
| אוניות בסדרה | הצוללות מדגם VIIB |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה |
גרמניה ורפט |
| הוזמנה | 21 בנובמבר 1936 |
| הושקה | 29 באוקטובר 1938 |
| תקופת הפעילות | 17 בדצמבר 1938 – 7 במרץ 1941 (שנתיים) |
| אחריתה | נעלמה במהלך סיור באזור אירלנד |
| מיקום |
60°N 13°W / 60°N 13°W |
| מלחמות וקרבות |
מלחמת העולם השנייה (המערכה בנורווגיה, המערכה באוקיינוס האטלנטי, Arandora Star disaster) |
| מידות | |
| הֶדְחֶק | 753 טון בציפה, 857 טון בצלילה |
| אורך | 66.5 מטר, 48.8 מטר אורך גוף הלחץ |
| רוחב | 6.2 מטר, 4.2 מטר רוחב גוף הלחץ |
| שוקע | 4.74 מטר |
| נתונים טכניים | |
| מהירות | 17.9 קשר בציפה, 8 קשר בצלילה |
| עומק צלילה | 230 מטר |
| גודל הצוות | 44 עד 60 איש |
| טווח שיוט | 16,112 ק"מ בציפה במהירות 10 קשר, 170 ק"מ בצלילה רציפה במהירות 4 קשר |
| הנעה | 2 מנועי דיזל 6 צילינדרים בעלי 2,800–3,200 כוח סוס, 2 מנועים חשמליים בעלי 740 כוח סוס |
| אמצעי לחימה | |
| חימוש | 5 צינורות טורפדו 21 אינץ' – 4 בחרטום ו-1 בירכתים, תותח 88 מ"מ על הסיפון, 220 פגזים, תותח נ"מ 20 מ"מ, 14 טורפדות או 26 מוקשים |
  | |
הצוללת הגרמנית U-47 הייתה צוללת מטיפוס VIIB של הקריגסמרינה של גרמניה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה. היא הונחה ב-25 בפברואר 1937 ב-Friedrich Krupp Germaniawerft בקיל כמספר 582 ונכנסה לשירות ב-17 בדצמבר 1938 בפיקודו של גינתר פרין.
במהלך הקריירה של U-47, היא הטביעה בסך הכל 31 ספינות אויב, כולל את אוניית המערכה הבריטית אה"מ רויאל אוק, ופגעה בתשע ספינות קרב נוספות.[1] U-47 מדורגת כאחת מהצוללות הגרמניות המצליחות ביותר במלחמת העולם השנייה.[2]
בשנת 2016 נמצא וזוהה אחד הטורפדות הפגומים שנורו לעבר אה"מ רויאל הוק.[3]
תכנון
[עריכת קוד מקור | עריכה]לצוללות הגרמניות מטיפוס VIIB קדמו הצוללות הקצרות יותר מסוג VIIA. ל-U-47 הייתה תפוסה של 753 טונות (741 טונות ארוכות) כאשר שטה על פני השטח ו-857 טונות (843 טונות ארוכות) בזמן הצלילה. היה לה אורך כולל של 66.50 מטרים (218 רגל 2 אינץ'), אורך גוף לחץ של 48.80 מ' (160 רגל 1 אינץ'), רוחב של 6.20 מטרים (20 רגל 4 אינץ'), גובה של 9.50 מ' (31 רגל 2 אינץ'), ושוקע של 4.74 מטרים (15 רגל 7 אינץ'). הצוללת הונעה על ידי שני מנועי Germaniawerft F46 ארבע פעימות, שישה צילינדרים דיזל מוגדשים, המייצרים בסך הכל 2,800–3,200 כוחות סוס (2,060–2,350 קילוואט) לשימוש מעל פני השטח, שני מנועים חשמליים שתי פעימות מסוג AEG GU 460/8-276 המייצרים סך של 740 כוחות סוס (550 קילוואט) לשימוש בזמן הצלילה. היו לה שני גלי הנע ושני מדחפים בקוטר 1.23 מטרים (4 רגל). הצוללת הייתה מסוגלת לפעול בעומקים של עד 230 מטרים (750 רגל).
לצוללת הייתה מהירות מרבית מעל פני השטח של 17.9 קשרים (33.2 קמ"ש) ומהירות צלילה מקסימלית של 8 קשרים (15 קמ"ש). כשהצוללת מתחת לפני המים, היא יכלה לפעול לאורך 90 מיילים ימיים (170 ק"מ) במהירות של 4 קשרים (7.4 קמ"ש); כאשר עלתה, היא יכלה לשוט 8,700 מיילים ימיים (16,100 ק"מ) במהירות של 10 קשרים (19 קמ"ש). ל-U-47 הותקנו חמישה צינורות טורפדו בקוטר 53.3 סנטימטרים (21 אינץ') (ארבעה מותאמים בחרטום ואחד בירכתיים), 14 טורפדו, תותח ימי 8.8 ס"מ (3.46 אינץ') SK C/35 אחד, 220 פגזים ותותח נ"מ 2 ס"מ (0.79 אינץ') C/30 אחד. לצוללת היו בין 44 ל-60 אנשי צוות.
היסטוריית שירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]U-47 ביצעה עשרה סיורים קרביים ובילתה בסך הכל 238 ימים בים. היא הטביעה 31 ספינות אויב (בסך הכל 162,769 BRT ו-29,150 טון) ופגעה בשמונה נוספות.[1] לפני היעלמותה במרץ 1941, איבדה U-47 איש צוות אחד, היינריך מאנטיק, שנפל מהסיפון ב-5 בספטמבר 1940.
סיור ראשון
[עריכת קוד מקור | עריכה]U-47 הוקצתה לשייטת הצוללות השביעית ב-17 בדצמבר 1938 (היום שבו נכנסה לשירות). היא פעלה תחת השייטת השביעית במשך כל הקריירה שלה. U-47 נשלחה לים בצעד מנע לפני פרוץ המלחמה בספטמבר 1939; מהלך זה יאפשר לה להטביע כלי אויב מיד עם תחילת המלחמה. היא יצאה לסיור המלחמה הראשון שלה ב-19 באוגוסט 1939 (שבועיים לפני תחילת הלחימה), מנמל קיל. במהלך הסיור הראשון שלה, היא הקיפה את האיים הבריטיים ונכנסה למפרץ ביסקאיה כדי להתחיל את הסיור באזור I. ב-3 בספטמבר הוכרזה מלחמה ו-U-47 קיבלה פקודות ליזום פעולות איבה נגד ספינות בריטיות, אך היא לא נתקלה באף אונייה ביום הראשון. חדשות על טביעת SS אתניה על ידי U-30 הגיעה לפרין למחרת, יחד עם הוראות נוספות לדבוק בקפדנות בפרוטוקול הצוללות. הספינה הראשונה שנתקלה בה U-47 במהלך המלחמה הייתה ספינת משא יוונית נייטרלית שפרין בדק אך שחרר ללא פגע. שני כלי שיט נייטרליים נוספים נתקלו ופרין סירב אפילו לעצור אותם.[4]
מיד לאחר עלות השחר ב-5 בספטמבר, אנגלברט אנדרס – ששירת כקצין שמירה ראשון על סיפון U-47 – הבחין ב-SS "בוסניה" מזגזגת ובמצב חשוך. פרין עלה על פני השטח וירה ירייה בודדת מתותח הסיפון 88 מ"מ שלו כדי לעצור את הספינה, אך במקום זאת "בוסניה" הגבירה מהירות והחלה לשדר התראה ('SSS') יחד עם שמה ומיקומה. לאחר מכן פרין ירה מיד ארבעה פגזים נוספים מתוכם שלושה פגעו בספינה, מה שגרם לצוותה לנטוש את הספינה. U-47 העניק סיוע לצוות של בוסניה, העלה אותם על הצוללת וסייע בחילוץ סירת הצלה שהתהפכה במהלך בריחת הצוות. ספינה נורווגית הגיעה גם היא והעלתה את כל הניצולים. לאחר עזיבתה, פרין ירה טורפדו בודד שהרס את הספינה שטבעה עם מטען הגופרית שלה כמעט מיד. ה-2,407 BRT בוסניה הפכה לכלי השיט הבריטי השני, ולספינת המשא הראשונה, שטבעה אחרי אתניה.[4]
מאוחר יותר למחרת U-47 נתקלה בספינת משא בריטית גדולה יותר, ה-4,086 GRT SS "ריו קרלו". שוב, פרין בחר לעלות על פני השטח וליזום התקפת תותח על אוניית הסוחר. בעוד שהריו קרלו אכן הפסיקה לנוע, היא בכל זאת שידרה את התראת הצוללות, מה שגרם לפרין לירות יריית אזהרה לא יעילה. שלוש יריות נוספות מתותח הסיפון אל הגשר של ריו קרלו, כאשר השידור נפסק והצוות נטש את הספינה. לאחר שהצוות נעלם, פרין הטביע את כלי השיט ושלח את המטען המעורב שלו לתחתית עם טורפדו בודד. בזמן שצוות ה-U-47 בחן את סירות ההצלה והבטיח שלניצולים יש אספקה, הופיע כלי טיס ו-U-47 צללה, עזבה את האזור והותירה את הצוות לאחרים שיחלצו אותם.[4]
ב-7 בספטמבר, פרין נתקל בספינת משא בריטית נוספת, ושוב יזם עליה מתקפה עילית. בניסיון להימלט, SS גרטבון שידרה את התראת הצוללת, משכה אש מתותח הסיפון. התורן ואנטנת הרדיו נהרסו בשריפה והספינה הגיעה בזמן שהצוות הוכנס לסירת הצלה. פרין הופתע, מאחר שצוות הגרטבון הפנה את הספינה לכיוונו בניסיון לתקוף את הצוללת התוקפת. היא החלה להפליג לאחר שהצוות שלה עזב ופרין נאלץ לנקוט באמצעי חירום כדי להימנע מהספינה. לאחר שהתחמק מגרטבון הנטושה, פרין בדק את סירת ההצלה ולאחר שצוותה דחה את ההצעה להביא סירת הצלה שנייה מספינת המשא הסובבת, הוא עזב אותם (כולם שרדו[5]). פרין סירב להתקשר לסיוע בגלל הניסיון לדפוק אותו. הוא חזר לגרטבון וניסה לסיים אותה כפי שעשה בפעמים הקודמות, אך הטורפדו התקלקל ופרין השתמש בתותח הסיפון כדי להרוס את הספינה ולהטביע את מטען עפרות הברזל שלה.[4]
במהלך סיור ראשון זה, שהסתיים עם הגעתה לקיל ב-15 בספטמבר 1939, הוטבעו שלושה כלי שיט בסכום כולל של 8,270 GRT.[6]
הטבעת אה"מ רויאל אוק
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1 באוקטובר 1939, פרין קיבל את ההוראה ממפקד צי הצוללות (BdU) קרל דניץ לחדור לנמל הצי הבריטי סקפה פלו. דניץ נתן לפרין לפחות 24 שעות לחשוב על המשימה ההתנדבותית, אבל פריין הסכים כבר למחרת. פקודה זו דמתה ל"קומנדו התאבדות", מאחר שהנמל היה מאובטח בכבדות, שתי צוללות גרמניות (SM U-18 ו-SM UB-116) כבר הוטבעו במשימות דומות במלחמת העולם הראשונה וההתקפה עקב זרם חזק הייתה אפשרית רק על פני השטח.
ליל 13–14 באוקטובר נבחר כתאריך התקיפה על מנת לנצל את החושך העמוק של ליל ירח חדש. ב-8 באוקטובר, U-47 יצאה מקיל ויצאה למסע הארוך כ-1100 ק"מ. למרות כל המכשולים בדמות ספינות טבועות, רשתות חסימה, סירות סיור ולילה בהיר באופן בלתי צפוי בגלל זוהר השמש, הצליח פרין לחדור אל סקפה פלו מעל המים בסביבות חצות. בערך בשעה 1:00 הוא ירה שלוש טורפדות לעבר אוניית ראשה אותה ראה, אך רק טורפדו אחד התפוצץ בחרטום או בשרשרת העוגן של אוניית המערכה אה"מ רויאל אוק. מאחר שהמפקדים הבריטים לא ייחסו את הפיצוץ לפגיעת אויב, הנמל נשאר רגוע. פרין ניצל זאת, טען מחדש את צינורות הטורפדו, וחמש עשרה דקות לאחר ההתקפה הראשונה, ירה שלוש טורפדות נוסות, שכולם פגעו ברויאל אוק. הספינה טבעה 13 דקות לאחר הפגיעה, 833 מלחים מתו.
סיור שלישי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר חגיגה מפוארת בברלין על הטבעת אה"מ רויאל אוק שבה התקבלו אנשי הצוות של U-47 על ידי אדולף היטלר ועוטרו, חזרה הצוללת לים ב-16 בנובמבר 1939.[7] לאחר שהצוללת עזבה את קיל ב-16 בנובמבר, היא יצאה לים הצפוני. לאחר שנסעה ברחבי האי הבריטי אל מפרץ ביסקאיה ותעלת למאנש, U-47 הטביעה שלוש ספינות נוספות, נאבסוטה ב-5 בדצמבר, ספינת הקיטור הנורווגית MV Britta ב-6 בדצמבר ו-"Tajandoen" ב-7 בדצמבר.[7] לאחר טביעת נאבסוטה, משחתות בריטיות ירו לזמן קצר מטעני עומק לעבר הצוללת, אך היא הצליחה להתחמק בבטחה מהתקיפה ללא כל נזק.[7]
סיור רביעי
[עריכת קוד מקור | עריכה]U-47 יצאה מנמל וילהלמסהאפן והחלה את הסיור הרביעי שלה ב-11 במרץ 1940. במשך 19 ימים היא שוטטה בים הצפוני בחיפוש אחר שיירות של בעלות הברית. עם זאת, היא הצליחה לטרפד את אוניית הקיטור הדנית בריטה מצפון לסקוטלנד רק ב-25 במרץ. לאחר טביעת בריטה, U-47 חזרה לווילהלמסהאפן ב-29 במרץ.[8]
סיור חמישי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסיור החמישי של U-47 היה הסיור הראשון שלה שלא הביא להטביעת ספינות. היא עזבה את וילהלמסהאפן ב-3 באפריל 1940 ויצאה שוב אל הים הצפוני. היא אמנם לא הטביעה שום כלי שיט של בעלות הברית בסיור החמישי שלה, אבל בסביבות 19 באפריל, היא ירתה טורפדו שכוון לעבר ספינת הקרב הבריטית אה"מ וורספייט אבל הטורפדו החטיא את מטרתו או לא הצליח להתפוצץ עם הפגיעה. כמה משחתות סמוכות ניסו להטביע את הסירה באמצעות מטעני עומק אך U-47 הצליחה להימלט.[9]
סיור שישי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסיור השישי של U-47 היה הרבה יותר מוצלח. לאחר שעזבה את קיל ב-3 ביוני 1940, היא יצאה לים הצפוני ופעלה מול החוף הדרומי של אירלנד. יחד עם שש צוללות נוספות בלהקת זאבים פרין, היא תקפה את שיירה HX 47 והספינה הראשונה שנפלה קורבן לצוללת הייתה ה-SS "Balmoralwood" הבריטית; שהוטבעה ב-14 ביוני. תוך פחות מחודש הטביעה הסירה שבעה כלי שיט נוספים, "סן פרננדו" ב-21, "קתרין" ב-24, "לנדה" ו"לטיסיה" ב-27, "Empire Toucan" ב-29, "גאורגיוס קיריאקידס" ב-30 ו-SS ארנדורה סטאר ב-2 ביולי. הצוללת הגרמנית חזרה לקיל ב-6 ביולי לאחר 34 ימים בים ושמונה ספינות אויב שטובעו.[10]
סיור שביעי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסיור השביעי של U-47 כלל הפלגה מצפון לאיים הבריטיים ואל צפון האוקיינוס האטלנטי, מדרום לאיסלנד. במהלך תקופה של 30 יום, היא הטביעה בסך הכל שישה כלי אויב ופגעה באחר. הניצחון הראשון של U-47 במהלך הסיור השביעי שלה היה הטבעת ספינת הנוסעים הבלגית "Ville de Mons" ב-2 בספטמבר 1940. לאחר מכן, הטבעת כלי שיט בריטי, "טיטאן", ב-4 בספטמבר "וגרו", "חוסה דה לארינאגה" ו"נפטוניאן" ב-7. ב-9, U-47 הטביעה את אוניית הסוחר היוונית "פוסידון", וב-21 בספטמבר היא גרמה נזק לספינת הסוחר הבריטית "Elmbank". בעקבות הניצחונות הללו, ב-25 בספטמבר, U-47 נכנסה לנמל הצרפתי לוריאן, שהיה כעת בשליטה גרמנית בעקבות הקרב המכריע על צרפת.[11]
סיור שמיני
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסיור השמיני של U-47 החל ב-14 באוקטובר 1940 כשעזבה את נמל הבית שלה, לוריאן. בעוד הסיור השמיני שלה נמשך עשרה ימים, היא הטביעה ארבעה כלי שיט אויב ופגעה בשניים נוספים תוך יומיים בלבד. ב-19 באוקטובר, U-47 פגעה בכלי השיט הבריטי "שיראק" והטביעה את "אוגנדה" ו-"Wandby", ששניהם היו רשומים כבריטיים. למחרת, הצוללת גרמה נזק לספינה הבריטית "Athelmonarch" והטביעה "את לה אסטנסיה" וכן את "ויטפורד פוינט". היא חזרה לנמל שלושה ימים לאחר מכן ב-23 באוקטובר.[12]
סיור תשיעי
[עריכת קוד מקור | עריכה]U-47 עזבה את נמל הבית שלה לוריאן ב-3 בנובמבר 1940 ויצאה לצפון האוקיינוס האטלנטי בחיפוש אחר שיירות בעלות הברית. במהלך הסיור התשיעי שלה, היא גרמה נזק לשלוש ספינות, "Gonçalo Velho", "Conch" ו-"Dunsley", והטביעה את ויל ד'ארלון. U-47 חזרה ללוריאן בפעם האחרונה ב-6 בדצמבר.[13]
העלמות
[עריכת קוד מקור | עריכה]U-47 יצאה מלוריאן בסיור העשירי והאחרון שלה ב-20 בפברואר 1941. היא נעלמה ב-7 במרץ 1941 ובאותה העת האמינו שהוטבעה על ידי המשחתת הבריטית אה"מ וולבריין ממערב לאירלנד, כאשר צוללת הותקפה על ידי אה"מ וולבריין ואה"מ וריטי. הערכה לאחר המלחמה הראתה שהצוללת שהותקפה שם הייתה UA, שרק ניזוקה. אה"מ וולבריין ביצעה התקפה מוקדמת יותר על צוללת בשעה 05:10, 5 דקות לאחר מתקפת הטורפדו הידועה האחרונה של U-47 על הספינה של מפעל הלווייתנים "Terje Viken".[14] שום דבר נוסף לא נשמע מ-U-47 לאחר זמן זה.[15] נכון להיום, אין תיעוד רשמי של מה שקרה ל-U-47, אם כי קיימות מגוון אפשרויות אחרות, כולל מוקשים, כשל מכני, קורבן של הטורפדות שלה, או אולי מתקפה מאוחרת יותר שלא אושרה על פי טענות של צוות הקורבטות אה"מ קמליה ואה"מ ארבוטוס. על U-47 היה צוות של 45 קצינים ומלחים במהלך הסיור האחרון שלה בצפון האוקיינוס האטלנטי בתחילת 1941, שכולם ככל הנראה מתו.[16]
במהלך שירותה בקריגסמרינה, U-47 הטביעה 30 ספינות סוחר בסך 162,769 GRT וספינת מלחמה אחת של 29,150 טון; היא גם פגעה בשמונה ספינות מסחריות בסך 62,751 GRT וספינת מלחמה אחת של 10,035 טון.[1]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 Helgason, Guðmundur. "Ships hit by U-47". German U-boats of WWII – uboat.net. נבדק ב-28 בפברואר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Helgason, Guðmundur. "The Most Successful U-boats". German U-boats of WWII – uboat.net. נבדק ב-23 במרץ 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Found torpedo likely used during U-boat raid March 4, 2016, Washington Post.
- ^ 1 2 3 4 Blair, Clay. Hitler's U-Boat War: The Hunters, 1939–1942. ISBN 0394588398.
- ^ "Gartavon (British Steam merchant) – Ships hit by German U-boats during WWII – uboat.net".
- ^ Helgason, Guðmundur. "Patrol info for U-47 (First patrol)". U-boat patrols – uboat.net. נבדק ב-21 במרץ 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 Helgason, Guðmundur. "Patrol info for U-47 (Third patrol)". U-boat patrols – uboat.net. נבדק ב-23 במרץ 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Helgason, Guðmundur. "Patrol info for U-47 (Fourth patrol)". U-boat patrols – uboat.net. נבדק ב-26 במרץ 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Helgason, Guðmundur. "Patrol info for U-47 (Fifth patrol)". U-boat patrols – uboat.net. נבדק ב-26 במרץ 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Helgason, Guðmundur. "Patrol info for U-47 (Sixth patrol)". U-boat patrols – uboat.net. נבדק ב-26 במרץ 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Helgason, Guðmundur. "Patrol info for U-47 (Seventh patrol)". U-boat patrols – uboat.net. נבדק ב-28 במרץ 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Helgason, Guðmundur. "Patrol info for U-47 (Eighth patrol)". U-boat patrols – uboat.net. נבדק ב-30 במרץ 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Helgason, Guðmundur. "Patrol info for U-47 (Ninth patrol)". U-boat patrols – uboat.net. נבדק ב-30 במרץ 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 'Gunther Prien and U-47' Dougie Martindale p..159
- ^ "Terje Viken (British Whale factory ship) – Ships hit by German U-boats during WWII – uboat.net".
- ^ Helgason, Guðmundur. "Patrol info for U-47 (Tenth patrol)". U-boat patrols – uboat.net. נבדק ב-31 במרץ 2010.
{{cite web}}: (עזרה)
| בקרת זהויות |
|
|---|