ISO 259

ISO 259 היא סדרה של תקני ISO לליטון (רומניזציה) של תווי האלפבית העברי לתווים לטיניים. התקן הראשון ראה אור בשנת 1984, עבר ב-1994 עדכון לגרסה ISO 259-2, שכללה פישוט, תוך התעלמות מכמה סימני תנועה, ובשנת 1999 הוכנס לשימוש עדכון לגרסה ISO 259-3, הכולל המרה פונמית.

ISO 259

ISO 259, שראה אור בשנת 1984, הוא תעתיק של הכתב העברי, הכולל סימנים דיאקריטיים וניקוד המשמשים את העברית המקראית.

ISO 259: ליטון של עברית

עברית	א	ב	ג	ד	ה	ו	ז	ח	ט	י	כ‎ ך	ל	מ‎ ם	נ‎ ן	ס	ע	פ‎ ף	צ‎ ץ	ק	ר	ש	שׂ	שׁ	ת	׳
לטינית	ʾ	b	g	d	h	w	z	ḥ	ṭ	y	k	l	m	n	s	ʿ	p	ṣ	q	r	s̀	ś	š	t	’
עברית	טַ		טָ		טֵ		טֶ		טִ		טֹ		טוֹ		טֻ		טוּ		טְ	חֲ		חֳ		חֱ
לטינית	a		å		e		ȩ		i		o		ŵ		u		ẇ		°	ă		ŏ		ḝ

הדגש (נקודה בתוך האות) תמיד מתועתק עם נקודת עילית (overdot): ḃ, ġ, ż וכו'. ה"אפוסטרוף" (') בטבלה לעיל הוא סימן גֵרֵשׁ בעברית, המשמש אחרי אותיות מסוימות לכתיבת הגאים שאינם עבריים: ג'-d͡ʒ , ז'-ʒ , צ'-t͡ʃ ועוד.

ISO 259-2

ISO 259-2 מפשט את הסימנים הדיאקריטיים של תנועות ISO 259, ומיועד לעברית מודרנית.

ISO 259-2: ליטון מפושט של עברית

עברית	א	ב	בּ	ג	ד	ה	הּ	ו	ז	ח	ט	י	כ‎ ך	כּ‎ ךּ	ל	מ‎ ם	נ‎ ן	ס	ע	פ‎ ף	פּ‎ ףּ	צ‎ ץ	ק	ר	ש	שׂ	שׁ	ת	׳
לטינית	ʾ	b	ḃ	g	d	h	ḣ	w	z	ḥ	ṭ	y	k	k̇	l	m	n	s	ʿ	p	ṗ	ṣ	q	r	s̀	ś	š	t	'
עברית	טַ‎ טָ			טֵ‎ טֶ			טִ			טֹ			טוֹ			טֻ			טוּ			טְ		חֲ		חֳ		חֱ
לטינית	a			e			i			o			ŵ			u			ẇ			none		a		o		e

הדגש אינו מתעתק למעט המקרים שצוין. האפוסטרוף (') בטבלה לעיל הוא הסימן העברי גֵרֵשׁ המשמש אחרי אותיות מסוימות לרשום צלילים שאינם עברים.

ISO 259-3

ISO 259-3 הוא הרומניזציה של עוזי אורנן, שהגיעה לשלב של טיוטת ISO סופית (FDIS) אך לא של תקן בינלאומי שפורסם, IS (ראשי תיבות International Standard). הוא נועד למסור את המבנה המשותף של המילה העברית בכל הדיאלקטים השונים או סגנונות ההגייה של העברית, באופן שניתן יהיה לשחזר אותו לדמויות העבריות המקוריות על ידי אדם והמכונה.

הוא אינו תעתיק אופי או תו או תמלול פונטי של סגנון הגייה אחד של עברית, אלא הוא פונמי מנקודת המבט כי ניתן להתייחס לכל הניבים וההגויות השונות של העברית לאורך הדורות כמציאות שונה של אותו המבנה, ועל ידי כללי קריאה מוגדרים מראש ניתן להפיק ממנו ישירות כל סגנון הגייה.

ISO 259-3: ליטון של עברית – פונמטי

עברית	א	ב‎ בּ	ג‎ גּ	ד‎ דּ	ה	ו	ז	ח	ט	י	כ‎ ך‎ כּ	ל	מ‎ ם	נ‎ ן	ס	ע	פ‎ ף‎ פּ	צ‎ ץ	ק	ר	ש	ת	ג׳	ז׳	צ׳	שׂ
לטינית	ʾ or ˀ	b	g	d	h	w	z	ḥ	ṯ	y	k	l	m	n	s	ʿ or ˁ	p	c	q	r	š	t	ǧ	ž	č	ś

עברית	חֲ‎ טַ‎ טָ‎ טָה-	חֱ‎ טֶ‎ טֵ‎ טֶה-‎ טֵה-	טִ‎ טִי	חֳ‎ טָ‎ טֹ‎ טוֹ	טֻ‎ טוּ	טֶי‎ טֵי	טְ
לטינית	a	e	i	o	u	ei	none

כל תו עיצור בכתב העברי הופך לתו הלטיני הייחודי. יש ל-ISO 259-3 חמש תנועות, המתאימות לחמש פונמות של עברית מודרנית : A, E, I, O, U. בנוסף יש סימן שישי לציון התנועה /ej/ או /e / שכתוב על ידי אות "יוד" עוקבת באיות עברי נפוץ: ei.

הדגש חזק (הכפלת עיצור בעברית תנ"כית) מתועתק עם עיצור כפול. יש התעלמות מתנועות לא פונמיות, כגון:

• שוואטְ אשר מתועתק עם קו תחתון (_) בין שני עיצורים זהים כדי להבדיל בינו לבין הכפלת עיצור: יְלָדִים = yladim, הַלְלוּיָהּ = hal_luyah,
• משקלים סגוליים (בעיצור השני עד האחרון תנועה ללא מבטא אשר יכולה גם להיות תנועה טֶ כמה עיצורים גרוניים, או חַ וכו'): גֹּלֶם = golm, צֹהַר = COHR,
• פתח (furtive) (צליל [a] לא מוטעם לפני כמה עיצורים סופיים): רוּחַ = "breeze, spirit". אבל ISO 259-3 גם מאפשר - (בסעיף 5 "גרסה מפושטת") - תעתיק למטרות שאינן לשוניות: ruaḥ.