לאון בונה
לידה |
20 ביוני 1833 באיון, הפירנאים האטלנטיים, צרפת |
---|---|
פטירה |
8 בספטמבר 1922 (בגיל 89) Monchy-Saint-Éloi, אואז, צרפת |
שם לידה | Léon Joseph Florentin Bonnat |
מקום קבורה | Saint Étienne Cemetery |
מקום לימודים | בית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות |
תקופת הפעילות | 1848–1922 (כ־74 שנים) |
זרם באמנות | האומנות האקדמית |
הושפע על ידי | חוסה דה מדרסו, פדריקו דה מדרסו, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
יצירות ידועות | Portrait of Isaac Dignus Fransen van de Putte (1822-1902). Colonial Minister (1863-66, 1872-74), Armand Fallieres, Interior of the Sixtine chapel |
פרסים והוקרה |
|
לאון בונָה (בצרפתית: Léon Bonnat; 20 ביוני 1833 – 8 בספטמבר 1922) היה צייר צרפתי, קצין בלגיון הכבוד ופרופסור בבית הספר לאמנויות יפות.[1]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בונה נולד בבאיון, אך מ-1846 עד 1853 התגורר במדריד, שם היה לאביו חנות ספרים .[2] בזמן שטיפל בחנות של אביו, הוא העתיק תחריטים של יצירות של המאסטרים הישנים, ופיתח תשוקה לציור. במדריד הוא קיבל את הכשרתו האמנותית הראשונה. מאוחר יותר עבד בפריז, שם נודע כאמן דיוקנאות חשוב.
דיוקנאותיו הרבים מראים את השפעתם של ולסקס, חוסה דה ריברה ומאסטרים ספרדיים אחרים, כמו גם טיציאן ואנטוני ואן דייק, שאת יצירותיהם למד במוזיאון הפראדו. יצירתו הציבה אותו בחזית הציור בצרפת בשנות ה-50 של המאה ה-19.
בפריז בונה עבד בסטודיו של צייר ההיסטוריה פול דלארוש (1854). למרות ניסיונות חוזרים ונשנים, הוא לא הצליח לזכות בפרס רומא, וקיבל רק מקום שני. עם זאת, קיבל מלגה ותמיכה ממשפחת פרסונאז שאפשרו לו לבלות שלוש שנים ברומא (1858–1860) באופן עצמאי. במהלך שהותו ברומא התיידד עם אדגר דגה, גוסטב מורו ואחרים.
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בונה זכה במדליית כבוד בפריז בשנת 1869, והפך לאחד האמנים המובילים בתקופתו. הוא זכה לתואר קצין בלגיון הכבוד והפך לפרופסור ב-Ecole des Beaux Arts בשנת 1882.
בונה היה פופולרי בקרב סטודנטים אמריקאים בפריז. בנוסף לשפה הצרפתית, הוא דיבר ספרדית ואיטלקית וידע אנגלית היטב, ועזר לאמריקאים שהיו חד-לשוניים בדרך כלל. במאי 1905 הוא ירש את הפסל פול דובואה כמנהל ה-Ecole des Beaux-Arts.
בשנת 1917 נבחר בונה לאקדמיה הלאומית לעיצוב כחבר כבוד.[3]
ציורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הדיוקנאות שצייר בונה של ידוענים בני זמנו הן היצירות האופייניות ביותר שלו, אך יצירותיו החשובות הן ללא ספק ציוריו הדתיים רבי העוצמה, כמו "ישו על הצלב" "איוב", ואחרים. עם זאת, ההזמנות שקיבל לציורים דתיים והיסטוריים היו מועטות, ורוב התפוקה שלו מורכבת מדיוקנאות. הוא הפיק גם ציורי ז'אנר של איכרים איטלקים, ומספר קטן של סצנות מזרחיות.
הסופר אמיל זולא היה בין תומכיו של בונה. בונה היה צייר אקדמי, וחבר במכון, אחד מ-14 הציירים היחידים שהיה להם כוח מינהלי באקדמיה לאמנויות היפות. היו לו חברים וקשרים גם בין האמנים העצמאים של זמנו, כגון אדגר דגה, שאותו הכיר במהלך שהותו ברומא ושצייר שני דיוקנאות של בונה, ואדואר מאנה, שחלק את אהבתו לציור ספרדי. הוא תמך במועמדותו של אוגוסט רודן למכון, והגן על ההגשות של גוסטב קורבה לסלון.
מורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כמורה עודד את חופש הביטוי והביצוע. הוא המליץ לנסוע למדריד לביקור במוזיאון הפראדו, והציג בפריז את הנטייה לצבע בדרך הספרדית, שהשפיעה על התפתחות הציור הצרפתי.
כמה מהתלמידים הבולטים יותר של בונה כוללים: ג'ון סינגר סרג'נט, סטנהופ פורבס, רוברט האריס (צייר), אלפרד פיליפ רול, ז'ורז' בראק, תומאס אייקינס, ג'ורג' ויליאם ג'וי, ראול דופי, ז'אן בראו, פרנקלין בראונל, פרד ברנרד, לואי ברוד, אלכסיי הרלאמוף, אלויסיוס אוקלי, אדוארד מונק, טריסטראם אליס, אנרי דה טולוז-לוטרק, נילס פורסברג, וולטר טינדייל, אמיל-לואי פובר, גוסטב קייבוט ואחרים.[4]
שנים מאוחרות יותר
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנותיו האחרונות הוא גרם לציור שלו להשתנות, מהשפעתם של ציירי המאה השבע-עשרה, לעבר חופש ביצוע מודרני יותר: גירוד במברשת ושימוש במרית, כמו גם סולם צבעים צבעוני יותר, כפי שמשתקף בדיוקן העצמי שלו במוזיאון הפראדו.
במחווה של הכרת תודה על העזרה שניתנה לו בצעירותו ובסיועו של אנטונין פרסונאז, בונה הקים מוזיאון בעיר הולדתו באיון - "מוזיאון בונה". רוב היצירות במוזיאון הן מאוספים אישיים של בונה שנאספו במשך חיים שלמים של נסיעות ברחבי אירופה. הוא כולל אוסף משובח במיוחד של רישומי מאסטר של לאונרדו דה וינצ'י ומיכלאנג'לו ואחרים.
בונה מת ב-8 בספטמבר 1922
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לאון בונה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- לאון בונה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Chisholm, Hugh, ed. (1911). "Bonnat, Léon Joseph Florentin". Encyclopædia Britannica (11th ed.). Cambridge University Press.
- ^ The World's Premier Online Auctions, invaluable.com (באנגלית)
- ^ National Academicians | National Academy | National Academy Museum, web.archive.org, 2016-03-14
- ^ World Wide Arts Resources.