גליציה
| |||
 | |||
| מדינה / טריטוריה |
 אוקראינה פולין | ||
|---|---|---|---|
| העיר הגדולה | קרקוב | ||
| שטח | 785,500 קמ"ר | ||
| דת | בעיקר נצרות קתולית | ||
| קואורדינטות | 49°49′48″N 24°00′51″E / 49.83°N 24.01416666667°E | ||
  | |||
גליציה (באוקראינית ורוסינית: Галичина; בפולנית: Galicja; ביידיש: גאליציע; בגרמנית: Galizien) או גליציה ולודומריה (ישות גאופוליטית אשר הייתה מורכבת מאוקראינים, פולנים ויהודים) היא חבל ארץ במזרח ובמרכז אירופה, הנחלק כיום בין אוקראינה לפולין.
גליציה הייתה נסיכות עצמאית מ-1087, ומאז חלוקת פולין בשנת 1772 עד 1918 הייתה נחלת כתר של קיסרי אוסטריה ("ממלכת גליציה ולודומריה") באימפריה ההבסבורגית על גלגוליה (כולל האימפריה האוסטרית ואחר כך האוסטרו-הונגרית). בין שתי מלחמות העולם הייתה גליציה חלק מפולין, ולאחר מלחמת העולם השנייה נחלקה בין ברית המועצות (גליציה המזרחית, כחלק מהרפובליקה הסובייטית של אוקראינה כשבירתה לבוב, כיום באוקראינה), ופולין (גליציה המערבית שבירתה קרקוב). מדרום לה הרי הקרפטים.
בחלקה המזרחי של גליציה היו הרותנים (אוקראינים) רוב האוכלוסייה, והפולנים מיעוט ניכר בגודלו, ואילו בחלקה המערבי, מעבר לנהר הסן, היו הפולנים הרוב עם מיעוט אתני-לשוני אוקראיני.
במאה ה-19 נמצאו במקומות שונים בגליציה מרבצי נפט.
האזור היה מרכז רוחני ותרבותי יהודי חשוב, ראו רשימת ערכים העוסקים בערי גליציה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האזור עשיר בהיסטוריה עוד מימי האימפריה הרומית. בימים ההם התיישבו שם שבטים מתערובת קלטו-גרמאנית. בין השבטים היו "גליצים" "ווהלינים", פרוסים, לוגיאנים, גותים, ממוצא קלטי וונדלים ממוצא הוני או גרמאני. בזמן של נדידת העמים, בימים שהתפוררה האימפריה הרומית, התיישבו באזור שבטי נוודים שונים כמו הסקיתים, הסרמטים, והאלאנים (המאה ה-1 לספירה) הקרואטים והסרבים (מאות 4-5 לספירה), הונים (המאה ה-5 לספירה), אוורים, (מאות 6 עד 8 לספירה), וסלבים (במאות 6 עד 9 לספירה) והיא נקראה רוסקיה.
גליציה נקראה במקור דוכסות האליץ' (Halych או Galich; בפולנית Halicz, ברוסית Гáлич). עם הזמן השם האליץ' השתנה לגאליץ ולגליציה. ב-1188 דוכסות זאת אוחדה עם הדוכסות של וולודימיר (Volodymyr) (ממלכת גליציה-ווהלין). במאה ה-14 סופחה הדוכסות לפולין על ידי קז'ימיז' השלישי.
בחלוקת פולין הראשונה עבר האזור לשליטת האימפריה הרומית הקדושה, שלימים הפכה לאימפריה האוסטרית.[1] האימפריה הפכה את האזור לארץ כתר בקיסרות עם בירתה לבוב. אוסטריה הידקה את אחיזתה בגליציה עם חלוקת פולין ב-1795 ופעם נוספת ב-1815.
ב-1861 זכתה גליציה באוטונומיה מוגבלת עם זכות ייצוג בפרלמנט של אוסטריה. בשנות ה-80 של המאה ה-19 החלה עזיבה המונית של אוכלוסיית האזור בחלקה לגרמניה ובחלקה לארצות הברית. בשנת 1888 קזימיר פליקס באדני התמנה למושל האזור. הוא הצליח להקטין את המתחים בין הקבוצות השונות באוכלוסיית האזור.
עם סיום מלחמת העולם הראשונה והתפרקותה של הקיסרות האוסטרו-הונגרית, לאחר ועידת השלום בפריז (1919) ודחיית הצעת הבריטים לקו קרזון, עברה גליציה לשליטת פולין.
בספטמבר 1939, בעקבות הסכם ריבנטרופ–מולוטוב, נכבשה גליציה המזרחית על ידי ברית המועצות, ואילו גליציה המערבית נותרה בתחום הגרמני הגנרלגוברנמן בפולין. חלקה המזרחי של גליציה נכבש על ידי כוחות גרמניה הנאצית רק ב-1941, במסגרת מבצע ברברוסה. לאחר סיום המלחמה הפכה גליציה המערבית לחלק מפולין, ואילו גליציה המזרחית סופחה לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית, שהפכה לאוקראינה עם פירוקה של ברית המועצות.
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גבולותיה של גליציה נחשבו ל"ללא טבעיים" ו"לא היסטוריים" על ידי אנשי דיפלומטיה רבים. לגליציה חיבור יחיד עם אוסטריה, בצורת רצועה צרה במערב האזור. בדרום גליציה שוכנים הרי הקרפטים, ובגבול הדרומי ובגבול הצפוני שלה היו לה גבולות מסודרים יותר, עם פולין, ומאוחר יותר עם רוסיה.
יהודי גליציה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – יהדות גליציה
העדויות הראשונות לקיומם של יהודים בגליציה הן מהמאה ה-11.[דרוש מקור] בעת כיבוש האזור על ידי אוסטריה ב-1772 ישבו בו כ-225,000 יהודים, שהיוו באותם ימים 9.6 אחוזים מכלל האוכלוסייה. היהודים ישבו ברובם בעיירות, אך גם בכפרים, ושימשו מעין מעמד ביניים המקשר בין האצולה לבין האיכרים. היהודים ברובם היו בעלי מלאכה, ורק מעטים עסקו במקצועות אחרים.
חלק מיהודי גליציה השתייכו לזרם החסידי, כגון חסידויות בעלז, צאנז וצאצאיה, אדמו"רי בית זידיטשוב-חסידות קומרנא, רופשיץ-דז'יקוב, בתי וענפי רוז'ין, ועוד רבות. גליציה הייתה גם מרכז חשוב לתנועת ההשכלה, והערים ברודי ולבוב היו מרכזי השכלה חשובים ביותר באירופה. ב-1913 נוסדה בגליציה תנועת הנוער החלוצית "השומר הצעיר". התנועה הייתה תנועת הנוער הציונית היהודית הראשונה. חבריה הגליציים היו מעולי העלייה השלישית.
קודם למלחמת העולם הראשונה היו בגליציה למעלה מ-800,000 יהודים, כ-75% מהם בגליציה המזרחית. במלחמה נפגעו היהודים מפלישות של אוסטריה ורוסיה לאזור.
מרבית יהודי גליציה נספו בשואה, בעיקר במחנות ההשמדה בלז'ץ וינובסקה. רבבות אחרים, בעיקר בחבליה המזרחיים של גליציה, מצאו את מותם בקרבת מקומות מגוריהם בבורות הירי שהפכו קברי אחים. אלפים אחרים נשלחו למחנות מרוחקים כדוגמת אושוויץ וסוביבור או שמצאו את מותם בעבודות כפייה בעשרות מחנות עבודה שהוקמו באזור.
הסופר ש"י עגנון נולד בעיירה בוצ'אץ' שבגליציה המזרחית, והוא מתאר את גליציה באחדים מספריו: "הכנסת כלה", "עיר ומלואה", "אורח נטה ללון" ועוד.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אברהם יעקב ברוור, גליציה ויהודיה, מחקרים בתולדות יהודי גליציה במאה השמונה-עשרה, תשכ"ח (ירושלים)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גליציה, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
- רייצ'ל מנקין, גליציה, באנציקלופדיית ייִוואָ ליהודי מזרח אירופה (באנגלית)
- גליציה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
גליציה (פולין-אוקראינה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אברהם יעקב ברוור, גליציה ויהודיה, מחקרים בתולדות יהודי גליציה במאה השמונה-עשרה, תשכ"ח (ירושלים), ע'מ 11
