חגורת בטיחות
חגורת בטיחות היא חגורה שנועדה לרתום נוסעים למקום מושבם בכלי רכב כדי למנוע היטלטלות הנוסע, העלולה להיגרם בעת תאונת דרכים או עצירה פתאומית. ובכך למנוע פציעות העלולות להיגרם כתוצאה מפגיעת הנוסע (ובמיוחד ראשו) בעצמים קשיחים או בנוסעים אחרים. חגורת בטיחות היא אביזר בטיחות המותקן על פי חוק ברוב כלי הרכב הנעים בכביש הציבורי. חגורות בטיחות משמשות גם בכלי טיס ובמתקנים שונים המשלבים תנועת נוסעים.
במסגרת פיתוח אמצעים למניעת תאונות דרכים ולצמצום נזקיהן, הוכח כי חגירת חגורות בטיחות, היא גורם המפחית באופן משמעותי את מספר הנפגעים בתאונות, ואת חומרת הפגיעה בהם. ובכך, מעלה משמעותית את רמת הבטיחות של הנסיעה ברכב. למרות זאת, מסיבות שונות, התגלה כי נהגים ונוסעים לא מקפידים על חגירת חגורות הבטיחות. סיבות לכך הן הרגלים מוקדמים, הטורח שבחגירת חגורות מספר פעמים ביום וזמן החגירה. ריבוי ההוכחות הביא מדינות רבות בעולם לחקיקת חוקים המחייבים חגורת בטיחות לכלל נוסעי הרכב והנהג, ואפילו ברכבי הסעה ציבוריים, בכל נסיעה קצרה כארוכה. למרות זאת, מצאו רשויות אכיפת החוק כי רבים הנהגים והנוסעים שנמצאו ללא חגורות בטיחות טענו שהנסיעה החלה רק לפני זמן קצר וטרם הספיקו הנוסעים והנהג לחגור את חגורת הבטיחות. סיבות אלה ואחרות הביאו את יצרניות כלי הרכב לפתח מערכת שתתריע בפני הנהג על אי חגורת בטיחות על ידי נוסע או יותר ברכב.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המצאת חגורת הבטיחות מיוחסת למהנדס אנגלי מהמאה ה-19 בשם ג'ורג' קיילי שעסק בתכנון כלי תעופה. ב-1913 הותקנה חגורת בטיחות לראשונה במטוס אך היא לא הייתה נפוצה במטוסים עד לשנות ה-30. השימוש בחגורות בטיחות בכלי רכב יבשתיים הוצג לראשונה בשנות ה-50 ובשנת 1959 הוצגה חגורת שלוש הנקודות על ידי המהנדס נילס בוהלין מחברת וולוו.
בתחילת שנות ה-60 החלו כלי רכב להציע חגורות בטיחות במושבים הקדמיים ובסוף אותו עשור הוצעו חגורות גם במושבים האחוריים. במקומות רבים בעולם נחקקו חוקים המחייבים את השימוש בחגורת בטיחות בכביש הציבורי. בתחילת שנות ה-70 הוכנסו לשימוש חגורות מתכווננות באופן אוטומטי[1].
סוגי חגורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]כל חגורות הבטיחות מורכבות מרצועה אחת או יותר המעוגנות לגוף הרכב בנקודות המאפשרות לחגורה להיכרך מסביב לגוף הנוסעים. רצועות החגורה מכוונות בהתאם למידותיו של הנוסע באמצעות מנגנון דינמי או סטטי. מנגנון סטטי היה מקובל בעבר ואיפשר כוונון מראש בדומה לרצועת תרמיל גב. המנגנון הדינמי המקובל בכלי רכב מודרניים מאפשר שחרור כמות משתנה של רצועה בהתאם לצורך. במנגנון דינמי משולב תמיד מנגנון מצמד שנועל את שחרור הרצועה במקרה של משיכת רצועה במהירות מעל לסף מסוים. סף זה מותאם למהירויות משיכה המאפיינות תזוזת גוף במצבי תאונה. לעיתים מתוכנן מנגנון נעילת השחרור להינעל גם במצבי הטיה של כלי הרכב כדי לסייע בהגנה על נוסע בעת התהפכות רכב.
- חגורת שלוש נקודות היא חגורה המורכבת מרצועה בודדת המקובעת בשלוש נקודות. חלק הרצועה הראשון עובר באלכסון מאזור כתף הנוסע אל אזור המותן והחלק השני עובר בסמוך לירכיים מהמותן האחת לשנייה. נקודת הביניים במותן אינה מעוגנת למיקום קבוע ברצועה אלא ממוקמת באופן משתנה על הרצועה בהתאם למידת אורך הרצועה שנבחר. זוהי החגורה הנפוצה ביותר בכלי רכב מודרניים והיא משולבת לרוב במנגנון שחרור רצועה דינמי.
- חגורת מותניים היא חגורה המעוגנת בשתי נקודות בסמוך למותניים. בדרך כלל הייתה בעלת מנגנון כיוון סטטי. חגורה זו הייתה מקובלת בעבר ועדיין מופיעה במושב האחורי האמצעי של כלי רכב ישנים. השימוש בחגורות אלו כמעט והופסק בכלי רכב בגלל הסיכון המוגבר במצב של חוסר ריסון לפלג הגוף העליון. במטוסי נוסעים עדיין מקובל להשתמש בחגורות מסוג זה.
- רתמת חמש (או שש) נקודות היא חגורת בטיחות העשויה משלוש או ארבע רצועות. שתי רצועות הכרוכות סביב כתפי הנוסע בדומה לרצועות תרמיל מחוברות במרכזן אל אבזם משותף. רצועה שלישית (ולעיתים רביעית במקרה של שש נקודות) מעוגנת בין רגלי הנוסע ומתחברת גם כן לאותו אבזם. חגורה זו מקובלת בעיקר במכוניות מרוץ או במושבי בטיחות לרכב של תינוקות ופעוטות. השימוש בחגורה מסורבל בהשוואה לחגורת שלוש נקודות, אך מספק רמת בטיחות גבוהה יותר.
אמצעים נוספים
[עריכת קוד מקור | עריכה]חגורות הבטיחות מלוות במנגנונים ואמצעים המיועדים לשפר את יעילותן ולעודד את השימוש בהן.
- קדם מותחן הוא מנגנון המיועד לשפר את רמת המתיחה של החגורה ולהביא לנעילתה המהירה במקרה תאונה. הוא מבוסס על כמות קטנה של חומר נפץ בדומה למנגנון כרית האוויר לרכב כך שבעת שמזוהה מקרה תאונה, חומר הנפץ מתפוצץ ומבצע מתיחה של החגורה עוד לפני שהנוסע מתחיל להיטלטל. קיבוע מוקדם זה מפחית משמעותית את סיכוי הנוסע להיפצע כתוצאה מהמכה בחגורה עצמה.
- חגירה אוטומטית הוא מנגנון החוגר את החגורה באופן אוטומטי סביב הנוסע ללא צורך בפעולה ידנית מצידו.
- לולאות עיגון הן תוספת לחגורת הבטיחות המיועדות לשפר את איכות הקיבוע של מושבי בטיחות אל מושב הרכב. לולאות אלו מספקות את רמת הבטיחות הגבוהה ביותר אך הן מחייבות התאמת כיסא הפעוט לסטנדרט קיבוע מסוים כדוגמת Isofix והן מחליפות את הקיבוע הסטנדרטי באמצעות חגורות הבטיחות.
- התרעה קולית היא מערכת המזכירה לנוסעי הרכב לחגור חגורת בטיחות במקרה של התחלת נסיעה ללא חגירה המזוהה על ידי חיישן באבזם החגורה. בדיקת מצב החגורה של הנוסע מבוססת בנוסף על חיישן מגע/משקל המזהה מצב ישיבה במושב.
התקנה ברכב
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנות ה-60 מכוניות רבות לא הגיעו מצוידות בחגורות בטיחות, והמעוניינים התקינו את החגורות בעצמם[2]. בשנת 1967 נקבע התקנות בישראל שמכוניות חדשות חייבות להצטייד בחגורות[3] ובשנת 1971 חויבו בעלי מכוניות ישנות להתקין חגורות במכוניותיהם[4].
הרגלי שימוש בחגורת בטיחות
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי סקר של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים[5], שיעור החגירה במגזר היהודי עמד בשנת 2008 על 92% בקרב הנהגים, 81% בקרב היושבים מלפנים ליד הנהג ו-41% בקרב היושבים מאחור. במגזר הלא-יהודי עמד שיעור החגירה על 61% בקרב היושבים מלפנים, ו-31% בקרב היושבים מאחור. בשנה זו היה שיעור הנוסעים הלא-חגורים מתוך כלל הנוסעים שנהרגו בתאונות דרכים בישראל בין 16 ל-45 אחוז.
בארצות הברית פורסם בשנת 2010 שכ-84% מהנהגים חוגרים חגורות בטיחות[6].
מערכת התרעה על אי חגירת חגורת בטיחות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מערכת התרעה על אי חגירת חגורת בטיחות היא מערכת אלקטרונית שנועדה להסב את תשומת לב הנהג לכך ששכח לחגור, או שיש נוסע ברכב שאינו חגור בחגורת בטיחות, ולהתריע בפניו על כך. לעיתים, אף תמנע ממנו המערכת את הנסיעה במצב זה.
מערכת ההתרעה פועלת באופן עצמאי ואוטומטי, ואינה דורשת כל פעולה מצד הנהג והנוסעים. המערכת מזהה את הנוסעים באמצעות חיישני משקל המוצמדים תחת ריפוד מושב הנוסע ברכב, וחיישני מגע המורכבים בתושבת אבזם חגורת הבטיחות. חיישני המשקל מזהים באמצעות הלחץ המופעל עליהם, כי במושב בו הופעל לחץ על החיישן, יושב נוסע. חיישנים אלו מזינים במידע זה את המערכת, שבאותה העת מצפה להקלקת חגורת הבטיחות בתושבת האבזם המיועד למושב זה. עד שלא תוקלק החגורה בתושבת האבזם המתאימה, תתייחס המערכת למושב זה, ככזה שיש בו נוסע שאינו חגור בחגורת בטיחות, ובמועד המתאים היא תתריע על כך.[7]
אם במהלך הנסיעה או לאחר שנעצר הרכב, יותר אבזם חגורת הבטיחות מהתושבת המתאימה לו, מכל סיבה שהיא - ישודר למערכת על ידי החיישן המותקן בתושבת, אות המעיד על נתק בין האבזם לתושבת, וזו תבדוק על ידי חיישן המשקל האם הנוסע עדיין יושב במושב או איננו בו. במקרה ותמצא המערכת כי הנוסע עדיין יושב במושב, והאבזם הותר מהתושבת בזמן הנסיעה, תתריע המערכת על כך מיידית. אם עצר הרכב, והנוסע נשאר לשבת במושב כשהותר אבזם חגורת הבטיחות מתושבתו, תמתין המערכת. במידה וימשיך הרכב בנסיעה במצב בו הנוסע אינו חגור, המערכת תתריע על כך.
מיד עם זיהוי נוסע שאינו חגור על ידי המערכת היא מגיבה באמצעים שונים:
- התרעה חזותית: תתבצע באמצעות נורית חיווי המופיעה בלוח השעונים, ובה צורת יושב רתום בחגורת בטיחות. נורית זו מהבהבת כאשר הרכב עובר למצב נסיעה, והמערכת מאתרת נוסע או יותר שאינם חגורים בחגורת בטיחות כראוי.
- התרעה קולית: תתבצע באמצעות זמזם המצפצף בנסיעת הרכב בזמן שיושב בו נוסע שאינו חגור.
- תגובה מכנית: בכלי רכב בהם לא מאפשרת מערכת ההפעלה של הרכב את שילוב מערכת ההנעה להילוך ואפשרות נסיעה, כל עוד מזהה מערכת ההתרעה ברכב, נוסע שאינו חגור כראוי בחגורת בטיחות.
חלק מדגמי כלי הרכב מצוידים במערכת שמבטלת את פתיחת כריות האוויר, כל עוד נמצא נוסע שאינו חגור מול כרית האוויר.
בכלי רכב בהם קיימת אופציה של תגובה מכנית, התגובה תהיה מיידית, במידה ויש ברכב נוסע שאינו חגור כראוי בחגורת בטיחות. בכלי רכב בהם קיימת אופציה של התרעה ויזואלית או קולית, קיימות מספר אפשרויות מועד התרעה: עם שילוב הרכב להילוך נסיעה, או עם הגעת הרכב למהירות הגבוהה ממהירות חנייה.
חובת חגירת חגורת בטיחות
[עריכת קוד מקור | עריכה]חוקים המחייבים שימוש בחגורות בטיחות הוכנסו לספר החוקים במדינות שונות החל משנת 1970. בשנת 1970 הוחלה חובת חגירת חגורת בטיחות בוויקטוריה ובשנת 1971 היא הורחבה לכל אוסטרליה. בשנת 1972 הונהגה חובה דומה בניו זילנד ובשנים הבאות חוקקו חוקי חיוב חגורות בטיחות בין השאר בנורווגיה, גרמניה, ישראל ודנמרק[8]. מחקר בארצות הברית מצא שחובת חגירת חגורת בטיחות עם אכיפה ישירה, מעלה בכ-20 נקודות אחוז את שיעור החוגרים חגורות בטיחות[9].
בישראל פעלה המועצה הלאומית למניעת תאונות באופן הסברתי לשכנע את הציבור להשתמש בחגורות בטיחות[10]. חובת חגירת חגורת בטיחות במושבים קדמיים בדרכים בין עירוניות נקבעה בשנת 1973 (עבור כלי רכב משנת ייצור 1967 ואילך). פטורים ניתנו מסיבות רפואיות[11]. בסוף שנות ה-80 הורחבה החובה גם לדרכים עירוניות[12] ובשנות ה-90 הורחבה חובת השימוש גם למושבים האחוריים (עבור כלי רכב משנת יצור 1983 ואילך). משנת 2006 אף חלה חובת חגירת חגורות בטיחות באוטובוסים המסיעים ילדים.
ביוני 2009 קבע בית המשפט העליון שחובת חגירת חגורת בטיחות כוללת חגירת חגורת שלוש נקודות מעל לכתף, וכי אדם שחגור חגורה מתחת לבית השחי לא מילא את החובה החוקית[13].
המשטרה במדינות שונות מקיימת אכיפה במטרה להעניש נהגים שאינם חוגרים חגורת בטיחות. בישראל, קרה לא אחת שניסיון של המשטרה לעצור נהג שלא היה חגור בחגורת בטיחות הסתיים במרדף משטרתי ובעונש מאסר בפועל לנהג שברח מהשוטרים[14]. במקרה אחד הסתיימה המלטות נהג ממתנדבי משטרת התנועה בירי על רכבו ופציעת בנו[15].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כיצד חגורות בטיחות בנויות (באנגלית)
- נוסעים על בטוח - היסטוריה של בטיחות ברכב, באתר ifeel
- תקנות התעבורה, תשכ"א-1961 - חובת חגירת ילדים ברכב תק' תשס"ה-2004, באתר נבו
- מחקר: חגירה - מאפיינים, מגמות בינלאומיות והמלצות, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, 2 בפברואר 2021
- כיצד יש לחגור חגורת בטיחות בהריון?, ask רלב"ד
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ צפויים חידושים שיקלו, דבר, 6 באוקטובר 1972
- ^ חייך בידיך, מעריב, 18 במרץ 1965
- ^ החגורות חיוניות מחיריהן מופרזים, מעריב, 4 במאי 1967
- ^ יונה שמשי, מי אוהב חגורות בטיחות, דבר, 22 ביוני 1973
- ^ נפגעים בתאונות דרכים 1999-2008, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, 2008
- ^ 45 מיליון אמריקאים לא חוגרים חגורת בטיחות, באתר הארץ, 24 במאי 2010
- ^ מערכת התרעה לחגירת חגורת בטיחות, כולל סרטון הדגמה, באתר עמותת אור ירוק
- ^ Mick Hamer, Do Compulsory Seat Belts Save lives, New Scientist,, 1981 February 19
- ^ ,Alma Cohen Liran Einav, THE EFFECTS OF MANDATORY SEAT BELT LAWS ON DRIVING BEHAVIOR AND TRAFFIC FATALITIES, Discussion Paper No. 341
- ^ אינך רשאי להתעלם, דבר, 6 באפריל 1967
- ^ פטור אישי מחגירת חגורות בטיחות, דבר, 11 ביוני 1975
- ^ חגורות החנק, מעריב, 14 במרץ 1984
משה עמירב, להציל 300 איש, מעריב, 6 בפברואר 1986 - ^ רע"פ 7446/07 אדיב שעבי נ' מדינת ישראל, ניתן ב־23 ביוני 2009
- ^ ראו למשל: בש"פ 543/10 סלימאן אלעסוי נ' מדינת ישראל, ניתן ב־25 בינואר 2010, ע"פ 6473/09 יעקב אוחנה נ' מדינת ישראל, ניתן ב־20 בינואר 2010, ע"פ 2792/09 איגור שטני נ' מדינת ישראל, ניתן ב־29 באוקטובר 2009, ע"פ 10375/08 פארס הנו נ' מדינת ישראל, ניתן ב־28 ביוני 2009, ע"פ 7199/08 ינון הרוש נ' מדינת ישראל, ניתן ב־5 בינואר 2009, ע"פ 10340/07 מדינת ישראל נ' משה חובלשוילי, ניתן ב־6 בפברואר 2008, ע"פ 1394/07 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ב־8 באוקטובר 2007, בש"פ 4653/07 מדינת ישראל נ' איסמעיל אבו טראש, ניתן ב־3 ביוני 2007, בש"פ 11343/03 פליקס טרטוטה נ' מדינת ישראל, ניתן ב־4 בינואר 2004
- ^ רע"פ 7359/06 בנימין מזרחי נ' מדינת ישראל, ניתן ב־8 בינואר 2007
