Teachers Resilience

את המחקר המתואר בספר הניעה סקרנות. סקרנות להבין טוב יותר את
נקודות החיבור בין החינוך הפורמלי לפדגוגיה הבלתי-פורמלית שנמצאת
בלב העשייה החינוכית בתנועות הנוער. השאלות המניעות את המחקר עסקו
בהבנת החוויה של מורים ומורות אשר יש באמתחתם שנים של ניסיון חינוכי
תנועתי ובחרו להיכנס ולפעול בבתי הספר בתפקידי הוראה וניהול. מטרת
הספר להרחיב את ההבנה לגבי שאלות כגון כיצד המשתתפים תופסים את
ההבדלים המרכזיים בין העבודה החינוכית בתנועת הנוער ובבית הספר,
ומה בין היכולות וההרגלים שהם מביאים אל בתי הספר ובין המטרות של
מערכות חינוך פורמליות ב 2020 .

This study, emerging from a larger, longitudinal research project, reports about a cohort (n = 13) of beginning teachers' professional agency and resilience during the COVID-19 pandemic. From the social-ecological perspective, the participants perceived their professional agency as both temporal and relational phenomena by interacting within their current circumstances. The participants' professional agency focused on facilitating students' online learning. Meanwhile, the participants strove to achieve four types of resilience, i.e. personal, professional, institutional and community. These types of resilience supported their capacity to remain committed to learning to teach during the pandemic. Implications for facilitating teachers' professional agency and resilience are discussed.

This article focuses on the methodological journey I took as a novice narrative inquirer, particularly regarding
data analysis, for my doctoral data; a journey characterised by floundering, meandering, wrong turns and cul-de-
sacs. It explains the initially overwhelming process of moving from collecting “data” to constructing the
narratives of five postgraduate international students, challenges faced as well as lessons learned. Despite its
complexities, narrative data analysis enables colour and emotion to be added to research. This article
continues to add to a somewhat meagre research literature about how to move from collecting “data” to
constructing narratives.