Galilee

Historical sources regarding Hellenistic-period Galilee are few and ambiguous and do not provide a clear picture about the identity of its population. Rich Hellenistic strata were uncovered at sites on the boarders of Galilee – mainly at Scythopolis in the south and Tel Anafa and Kedesh up north (belonging already to the Phoenician realm). Very little is known, however, about the inner parts of Galilee in this period. While we have ample evidence for a dense Jewish population in the area in the Early Roman period, we do not know if and how it relates to that of the Hellenistic era. This information is imperative for understanding the ethnic and cultural background in which Second Temple period Judaism and early Christianity developed in the Galilee.
The Hellenistic Galilee Project was initiated by a team of the Hebrew University, in an attempt to shed light on these questions through an investigation of the material culture and settlement dynamics in the Galilee in the period under discussion. The research includes an excavation of a key site called Khirbet el-‘Eika, in the Eastern Lower Galilee, and a survey of Hellenistic period sites between the Mediterranean coast and the Sea of Galilee. The material culture revealed at Khirbet el-‘Eika points to a population with close ties to the Phoenician coast, most likely gentile. The site came to a sudden end in a dramatic destruction and the rich assemblage of artifacts allowed us to pinpoint this event to ca. 145/4 BCE. Furthermore, newly published excavations, as well as the results of our survey, point to additional Galilean sites that seem to have been abandoned in the mid-2nd century BCE and this hitherto unknown occasion seems to be a wide phenomenon. The paper discusses the political situation, the settlement patterns and the material culture in the Galilee during the Hellenistic period and the transition of the region from a Phoenician-oriented to a Hasmonean-controlled area.

In Luke 5:1-11, the Bible describes a miraculous event. Peter and his fishing partners caught so many fish that both of their boats started to sink. 1 We wanted to know the economic impact to Peter and his partners from this catch of fish. Using the dimensions of a boat from approximately the same time and location, we estimate that a total of 62,696 pounds of fish filled the two boats. A wage and commodity price law from 301 AD indicates this gave each of the four fishing partners 24.5-36.4 years' salary at General Laborer rates, or 12.1-18.2 years at the skilled labor rates, depending on the fish's quality. With modern financial advice saying one needs 25 years' expenses in savings to live entirely from the interest, this put Peter and his partners in good stead to leave the fishing business and work for God full time. Introduction and Background: While preparing study guides for the book of Luke, 2 we came to the story of Peter letting Jesus use his boat to preach a sermon to the people on the shores of Lake Gennesaret, another name for the Sea of Galilee 3. After He was finished using the boat, Jesus asked Peter to go back out into the lake, and let down his nets for a draw of fish. Peter decided to do it, and pulled in a record catch. He called his fishing partners over to help him, and the Bible says that both the boats were starting to sink because of the significant number of fish. After this large catch of fish, Peter and his partners decided to leave the fishing profession, and be full-time disciples.

The importance of Tiberias, capital of Galilee during
the Roman and Late Antique periods, cannot be
understated. From its founding by Herod Antipas in
the early first century CE, Tiberias became a focal point
for commerce, intellectualism and culture within the
region. Its multi-ethnic community included pagans,
Christians and Samaritans, alongside a Jewish majority.
The city was originally established according to Roman
principles of urban planning. It contained streets set out
on a grid as well as private dwellings and a mélange of
public buildings such as entertainment and recreational
establishments, religious buildings and a variety of civic
and commercial centers. Tiberias continued to flourish
during Late Antiquity, expanding in size and population
into a multi-cultural cosmopolis.
This article aims to synthesize archaeological
and literary evidence pertaining to Tiberias, from
its foundation up to the Islamic conquest. A similar
feat was carried out over three decades ago by the
late Prof. Yizhar Hirschfeld, one of the ancient city’s
greatest admirers and researchers. In the time that has
lapsed between Hirschfeld’s study and today, many
new discoveries have come to light, necessitating a
reevaluation of the material. This article attempts to
coalesce previous research with modern scholarship,
questioning established conceptions regarding the
city’s matrix in light of recent interpretations and
discoveries. Accompanying the study are maps
identifying the locations of buildings, both private
and public, comprising cityscapes that enable a better
understanding of the urban development over an
extended period of time. Thus the urban complexity
and dominance of Tiberias is underscored within its
regional context as well as in the wider mis-en-scène of
the Roman and Late Antique Near East.

This was the first-ever article to describe and analyze the possibility of a One-State Solution for Palestine/Israel from a Mizrahi positionality both in the Hebrew original and the English translation. Its composition -- like all of Lavie's writing about the Mizrahi feminist struggle in the context of the Question of Palestine -- has been fraught with all manner of relentless campaigns by those elements in academia that
would rather have Lavie and her research disappear. Needless to say that shortly after this article saw print in the Hebrew original in 2008 its analysis of the possibility for a one state solution for the Israel/Palestine conflict was appropriated and published without proper quotation or citation.

The 1948 War was one of the most formative events in both Israeli and Palestinian history. Recent years have seen a transformation in Israeli historiography relating to this war, with the emergence of three intertwined research orientations: social history, the study of Palestinian society, and microhistory. The two books at the center of this article correspond well with the trend of growing interest being shown by Middle East historians in Israel-Jews and Palestinians alike-in the 1948 War, together with the turn toward research of the Palestinian society and the adoption of microhistory. Yet, a chasm seems to separate the approaches of Eliezer Tauber and Adel Manna to the events of 1948. Nevertheless, there are a number of similarities between them-which is perhaps not so surprising, as both are contemporary historians who are conversing with the cumulative research about the 1948 War. The two books illustrate vividly how difficult it is for Israeli historians, Jewish and Palestinian alike, to write today about the events of 1948 disengaged from an ideological and even ethnocentric point of view.

The present article examines Jesus’ place in early Judaism. In a first step some common features of Second Temple Judaism are analyzed. On this basis, Galilee as the context of Jesus’ activity is looked at. It is argued that Jesus was acting in the context of Galilean Judaism with a specific self-understanding which also determined his attitude towards the Jewish Scriptures and traditions. The political and social implications of his activity are of rather indirect character.

החל מהמאה ה-4 לסה"נ הפכה הנצרות לדת העיקרית בלבנט ולדת האימפריה בכלל. הביטוי הארכיאולוגי העיקרי של הדת הנוצרית הוא מבנה הכנסייה. מאות רבות של כנסיות מהתקופה הביזנטית נחקרו ונחפרו בלבנט מאז ראשית ימי המחקר הארכיאולוגי. מידע רב פורסם על הכנסיות בפרסומי חפירות, סינתזות נושאיות, וסקירות רחבות.
למרות המרחב הגיאוגרפי הגדול הכלול בדרום הלבנט, והחלוקה האזרחית (פרובינקיאלית) והכנסייתית, מעטים המחקרים שניסו לבדוק מאפיינים אזוריים בכנסיות, ובפרט על רקע של החלוקה הפרובינקיאלית.
יתרה מכך, ידוע כי בנצרות היו זרמים שונים, אשר נאבקו זה בזה. זרמים אלו התבססו באזורים שונים באימפריה הביזנטית ומחוצה לה, עם היררכיה כנסייתית תומכת. יש לצפות כי ההבדלים התיאולוגיים והליטורגיים יתבטאו במבנה הכנסיות, אך עד כה מעטות הדוגמאות למרכיבים ארכיאולוגיים הקשורים לתיאולוגיה ולליטורגיה.
דוגמה בולטת ונדירה למרכיב אזורי בכנסיות המקושר לליטורגיה וזרם מסוים, היא 'הבמה הסורית' הקיימת בחלק מהכנסיות בצפון סוריה ובמערב עירק דהיום. יש לשאול האם ניתן לזהות מאפיינים ייחודיים באזורים נוספים? העבודה בוחנת האם ניתן לאפיין כנסיות על פי האזור שבה נבנו; במילים אחרות, האם ניתן להסתכל על מרכיבים של כנסייה מסוימת ולפיהם לקבוע היכן היא נמצאת?
האזוריות של הכנסיות יכולה להתבטא באדריכלות המבנה, בעיטורו ובריהוטו. כן עשויים לבוא לידי ביטוי מאפיינים של החדרים הסמוכים לכנסייה, ומיקומה ביחס לקהילה אותה היא משרתת. יש לבדוק גם האם ניתן לזהות תהליכים כרונולוגיים בכנסיות באזורים שונים: שלבי ייסודן ובנייתן; השינויים שעברו במהלך קיומן; וזמן יציאתן משימוש והסיבות לכך.
אם אכן ניתן לזהות מרכיבים אזוריים, יש לנסות ולבדוק מהי הסיבה לשוני בין האזורים השונים: האם הרקע למרכיבים השונים הוא מסורות חברתיות מקומיות, מוסכמות של ההיררכיה הכנסייתית האזורית, ליטורגיות שונות, הבדלים באמצעים הכלכליים, בתי יוצר ואומנים שונים, או שילוב של מרכיבים אלו?
לצורך בחינת שאלה זו נבחר תחום גיאוגרפי מובחן, אשר גבולו תחום בחלקו גם מבחינה דתית-תרבותית וגם מבחינה אזרחית: הגליל העליון. מ' אביעם הראה כי מזרח הגליל העליון היה תחום יהודי בתקופה הביזנטית, בעוד במערב הגליל העליון נמצאו כנסיות רבות. הגבול בין שני אזורים אלו חופף ברובו לגבול בין פרובינקיה פלסטינה לפרובינקיה פניקיה. מדרום נתחם האזור בבקעת בית הכרם. הגבול הצפוני של הגליל העליון עובר לאורך נחל הליטאני; אך בשל המידע המחקרי המועט מלבנון דהיום, עבודה זו תחומה מצפון בגבול הבין-לאומי. אביעם וחוקרים אחרים סקרו עשרות כנסיות באזור זה, ואף חפרו חלק מהן. בשל מיעוט היישוב המאוחר ברוב האתרים בגליל העליון, השתמרות הכנסיות טובה יחסית, ומאפשרת לערוך מחקר רחב ומעמיק.
מבחינת מסגרת הזמן, העבודה סוקרת את כל כנסיות הגליל העליון החל מהכנסיות הראשונות, שנבנו בראשית המאה ה-5, ועד ליציאתן של הכנסיות האחרונות משימוש, כנראה בראשית המאה ה-9 לסה"נ. הכנסיות המאוחרות יותר באזור נבנו על ידי הצלבנים, במסורת אירופית שונה.
הגישה המחקרית בעבודה זו נוקטת בשיטת 'מן הפרט אל הכלל' (bottom up), מתוך הבנה כי איסוף מירב המידע על כנסיות הגליל העליון, ארגונו והשוואתו למידע הקיים על כנסיות באזורים סמוכים, יציף את ההבדלים בין הכנסיות באזורים השונים.
הפרק הראשון של העבודה מספק רקע כללי לשיטת העבודה ולנושאים העולים בעבודה: שיטת המחקר וסקירת המחקר הקודם; הרקע הגיאוגרפי; תולדות הנצרות בלבנט בתקופה הביזנטית; החברה והיישוב בגליל בתקופה זו; ואדריכלות הכנסיות למרכיביה השונים, ובכללם המנזרים.
הפרק השני מציג את הממצא החומרי של כנסיות הגליל העליון שנאסף לאורך כמאה וחמישים שנה בסקרים ובחפירות. ראשית מוצגות כנסיות שנסקרו ונחפרו במחקרים קודמים: בכל כנסייה מוצג בקצרה הרקע המחקרי, הרקע היישובי, ונסקרים הממצאים המוכרים בכנסייה: תכנית, מבנה, ריהוט, ממצא קטן וכו', וכן שלבי הקיום של הכנסייה. לצערנו, המידע על רוב הכנסיות מוגבל ביותר בין אם טרם נחפרה, ובין אם נחפרה אך טרם פורסמה באופן מלא. למרות זאת, הקורפוס מכיל מידע רב על כנסיות הגליל העליון, ואליו צורפו שתי כנסיות הנמצאות בחלקו הלבנוני של הגליל העליון.
בחלק השני של פרק זה מוצג פרסום מלא וסופי של חפירות בכמה כנסיות בגליל העליון. החפירות נוהלו על ידי, ונערכו במסגרת מחקרם של מ' אביעם וי' אשכנזי שכותרתו 'צמיחה כלכלית ובנייה דתית בגליל הנוצרי בשלהי העת העתיקה: שינויים מקומיים ואזוריים וביטוים בממצא הארכיאולוגיה והספרותי', במימון הקרן הלאומית למדע. חפירות אלו נערכו במטרה לאתר כתובות הקדשה בכנסיות, ואגב כך חשפו מידע חשוב רב. כן מפורסמת לראשונה חפירת הצלה שנערכה בכנסייה נוספת.
למידע לעיל הוספתי נספח המתאר סקרים בכנסיות בגליל העליון הלבנוני, במטרה לצור תמונה רחבה ככל האפשר של כנסיות הגליל העליון. כל הכנסיות המופיעות בקורפוס מרוכזות וממוספרות בטבלה אחת, הכוללת גם כנסיות אחרות המוכרות בתחומי פרובינקיה פניקיה הימית.
הפרק השלישי דן בממצאים שהוצגו בפרק השני בשתי רמות: ראשית, אני מציג קווים משותפים שניתן לזהות בממצא הכנסיות בגליל העליון. בהמשך מושווים קווים משותפים אלו לממצא מקביל באזורים סמוכים בתחום פרובינקיה פניקיה הימית, ולאחר מכן לממצא מקביל בכנסיות בפרובינקיות סמוכות. מתוך מהלך זה ניתן להסיק מסקנות אזוריות מבוססות ובעלות הקשר רחב.
מרכיבי הכנסייה הנידונים בפרק הינם: א. אדריכלות הכנסיות: התכנית, החלוקה הפנימית וחומרי הבנייה; ב. המרכיב העיטורי העיקרי ששרד, הלא הוא הפסיפסים, מבחינת המוטיבים ומבחינת סידור השטיחים; ג. ריהוט הכנסייה הליטורגי והפונקציונלי. דיון נפרד מוקדש לזיהוי כנסיות המנזרים בגליל העליון, סוגיה סבוכה הנתונה בדיון ארוך; וכן דיון העוסק במיקומן יוצא הדופן של כנסיות רבות בשולי הכפר. לסיום מוקדש דיון בשלבי הקיום של הכנסיות בנייתן, שינויים שנערכו בהן במשך קיומן, יציאתן משימוש, והשימוש שנעשה במבנה לאחר מכן.
המסקנה העיקרית העולה מהעבודה היא כי בעיון מדוקדק ניתן לאפיין כנסיות לפי האזור בו נבנו. מאפייני הכנסיות מושפעים משתי ההיררכיות אליהן כפופה הכנסייה: הפרובינקיה האזרחית וההיררכיה הכנסייתית. לחלק מהמאפיינים ניתן לתת הסבר ליטורגי או פונקציונלי, וחלקם נשארים להמשך המחקר. ניתן לזהות השפעה הדדית בין כנסיות בפרובינקיות שונות, והבדלים נוספים בצפונה ובדרומה של הפרובינקיה המושפעים מהכנסיות בפרובינקיות הסמוכות. יש להדגיש כי בתוך כל קבוצת כנסיות יש מגוון רחב של תכניות, עיטורים וכו'; המאפיינים להלן נמצאים רק בחלק מכנסיות האזור, אך קיומם בפרישה אזורית מעיד על המשותף.
להלן אפרט את מאפייני כנסיות הגליל העליון- המייצגות את כנסיות פניקיה הימית בכלל. לכנסיות אלו ישנם כמה מאפיינים אדריכליים ייחודיים: גרם מדרגות רחב המוביל מן האטריום אל הנרתקס; שטח במה גדול; קיומה של במה פניקית (קסטרומו) או במה מורחבת עם שולחן קריאה אחד או שניים – התפתחות שמתרחשת בסוף המאה ה-5 או בראשית המאה ה-6; גלריות מעל לסיטראות; ומתאר טרפזי בחלק מהאפסיסים. למאפיינים האזוריים הקשורים לכנסיות בפרובינקיה פניקיה, ניתן להוסיף מרכיב פולחני אחר הנהוג בפניקיה- הוא נוהגי קבורה ייחודיים.
מרכיבים נוספים מופיעים גם באזורים סמוכים כוללים: כתובות הקדשה בסורית, המעידות על מקורה השמי של חלק מהאוכלוסייה הנוצרית; תכנית הדומה לזו של כנסיות בפרובינקיות הסמוכות: בדרום פניקיה נפוצים יותר שלושה אפסיסים כמו בחלק מכנסיות פלסטינה, ואילו בצפון פניקיה קיים אפסיס בודד עם פסטופוריה, במתכונת הנפוצה בסוריה; עמודים הניצבים על גבי פדסטלים וכרכוב בבסיס האפסיס, כמו בכנסיות סוריה; סידור שטיחי הפסיפסים והשימוש בדגמים מושפע ממקורות בסוריה. בתוך הגליל העליון ניתן לזהות כי הכנסיות במישור החוף עשירות יותר מכנסיות ההר.
מקרה מיוחד בגבול פניקיה–פלסטינה מציף תופעה מעניינת: על פי הופעת הבמה הפניקית בחלק מהכנסיות באזור תפן ובקעת בית הכרם, השייך לפלסטינה, ניתן לשער כי הוא אוכלס על ידי נוצרים מפניקיה. מאידך, תאריך כתובת ההקדשה נקוב לפי מניין פלסטינה השנייה. משמע, אנשי האזור שמרו על פולחן התואם לפניקיה, וסביר להניח שגם היו כפופים להיררכיה הכנסייתית הפניקית, בעוד שמבחינה אזרחית היו כפופים לפרובינקיה פלסטינה ולמניין השנים שלה.
הבמה הפניקית, בדומה לבמה הסורית, נועדה לקרב את הקוראים בטקס אל הקהל. נראה כי ניתן לעקוב אחרי הנוהג הליטורגי הזה החל מבנייתן של במות סוריות בצפון סוריה בראשית התקופה הביזנטית. בהמשך נוספו הבמות הפניקיות לכנסיות או שולבו בכנסיות חדשות. טקסטים ליטורגיים סוריים קדומים מסבירים את תפקידם של שולחנות הקריאה בבמות אלו, מסורת שנמשכת עד לשולחנות הקריאה בכנסיות הסוריות-אורתודוקסיות דהיום. אגב כך ניתן להציע לזהות את השייכות של כנסיות פניקיה לזרם המיאפיזיטי. זוהי דוגמה יוצאת דופן לחיבור של ממצא ארכיאולוגי עם ליטורגיה וזרם נוצרי.
מעניין להשוות בין הפתרונות השונים לקירוב הקורא אל הקהל בכנסיות באזורים שונים: הבמה הסורית בצפון סוריה ובמזרח עירק, האמבו במרכז כנסיות קונסטנטינופול, הבמה הפניקית בפניקיה, והאמבו הצמוד לבמה החל משלהי התקופה הביזנטית בפלסטינה ובערביה.
שני נושאים קשורים למיקומה של הכנסייה בכפר או ביחס לאוכלוסייה הכפרית: האחד הוא שאלת זיהוין של כנסיות כמשרתות מנזר או קהילה. זוהי שאלה הנידונה גם במחקרים אחרים, וטרם הוסכם מהם הקריטריונים לכך. השני הוא מיקומן של כנסיות רבות בשולי הכפר דווקא, תופעה שקיימת גם בפרובינקיות סמוכות. הוצעו לכך סיבות שונות, חלקן טכניות וחלקן אידיאולוגיות.
התנצרות הגליל העליון, כפי שניתן לשפוט מתאריכי ייסוד הכנסיות, החלה לכל המאוחר בראשית המאה ה-5. נראה כי ההתנצרות לא התפשטה מערי החוף אל ההר, אלא הופיעה במקביל בשני האזורים. כנסיות המשיכו להיבנות לאורך כל התקופה הביזנטית, וסביר כי עובדה זו מעידה על התחזקות הדרגתית של הנצרות באזור. מעבר להכנסת הבמה הפניקית שהוזכרה לעיל, ניכרת התחזקות של פולחן המרטירים, המעיד, אולי, גם על הליטורגיה של התהלוכה הגדולה כמו בפלסטינה.
כנסיות רבות בגליל העליון נהרסו בחורבן אלים בראשית המאה ה-7. בשילוב עם מקורות היסטוריים, ניתן להציע כי חורבן זה בא מידי יהודים שפשטו על הקהילות הנוצריות אגב הפלישה הפרסית, אף כי ישנן אפשריות אחרות. כנסיות מעטות נבנו או המשיכו לתפקד לאחר מכה זו, והיישוב הנוצרי באזור לא התאושש יותר.

""Dozens of mosaic floors were discovered in excavations conducted in Tiberias and its southern suburb, Hammat Tiberias, from the early 20th century to the present. These mosaics adorned the floors of both public and private buildings, synagogues and churches; dating from the third through the mid eighth centuries. At present the mosaics from these sites have mostly remained outside of academic debate, due to their poorly preserved state and a lack of comprehensive research.

This work is a compilation of all available material regarding the mosaics from Tiberias and Hammat Tiberias, thereby creating a database able to serve current and future studies of the mosaics from this region of the Galilee. The group of mosaics considered here is important in that all were found within a small geographic region, dating from an extended period of time, which parallels the lifespan of the ancient city, thus providing insights into the development of the city's urban aesthetic. The study is facilitated by an analysis of stylistic and technical aspects on the one hand, and the architectural contexts of the mosaics on the other.

The compositions of the mosaic floors reflect prevalent fashions, belonging for the most part to the allover carpet style, incorporating figurative, floral and geometric patterns. The origin of allover carpet design may be found in the Roman mosaics of North Africa, in conjunction with local eastern traditions, especially from Antioch. The majority of mosaics from Tiberias and Hammat Tiberias are decorated by an infinitely repetitive floral or geometric pattern, covering the entire floor surface. Sometimes this consists of a single pattern, but the carpet also may be enhanced by secondary floral or figurative motifs, as in a border surrounding the central, major theme. This tradition is characteristic of the Byzantine period, and carries over into the Early Islamic period as well. Additional reoccurring compositions found in the mosaics are grid patterns created by schematic flower buds or inhabited scrolls, which are in essence a geometricized floral motif. In a number of cases, figures are strewn over a plain white background, disregarding naturalistic landscapes, their depictions resulting in a flat, two-dimensional effect. Narrative scenes and heraldic compositions usually appear within separate frames, creating pseudo-emblemata, as for example, in the nave of the Phase IIa Synagogue at Hammat Tiberias.

The iconography appearing in the mosaics of Tiberias is familiar from other sites in the region; these include themes such as: Nilotic scenes; Christian symbols (especially crosses); Jewish symbols (menorot, shofarot, bundles of the four species, architectural façades/book shrines, and incense shovels); Helios accompanied by the zodiac and the seasons of the year, and wreathes bearing inscriptions. The inhabited scrolls contain hunt and chase scenes as well as solitary animals and inanimate objects, which are unlikely to bear religious symbolism, since the majority have been found in buildings of a secular nature. The first known appearance of the combined motifs of Helios, the zodiac, and the seasons, is in the Phase IIa Synagogue at Hammat Tiberias. Far reaching assumptions cannot be made regarding later depictions of this iconography, but it is nonetheless of utmost importance that the earliest example is in the synagogue of Hammat Tiberias, which was patronized by associates of the Jewish Patriarchate, residing in Tiberias at that time.

Differences are evident in the stylization of motifs depicted in the mosaic floors.  Stylistic variations may occur among several floors within a single building, or may also appear within a single floor. These discrepancies may result from chronological differences in the construction of rooms within a building, consequently reflecting changing stylistic trends.  Another possibility is that different stylistic approaches may be the product of more than one artist employed in the laying of a single, or multiple floors.

The technical aspects of the mosaic art are made clear by a survey of the raw materials (local stone, imported marble and glass) used by the artisans. Likewise, the quality of the workmanship may often be defined by the density of mosaic stones per square decimeter; the higher the density, the higher the resolution of the image depicted. It may be seen that figures and complicated floral or geometric motifs often contain a higher count of stones than the simpler motifs or plain white backgrounds. In the current state of research, it is not possible to distinguish any particular workshop functioning in Tiberias during any given period. Stylistic differences in a single floor may be explained by the simultaneous work of two mosaicists, likely a master and his apprentice.

The final part of the work presents the mosaics within their architectural contexts. This aspect of the research is extremely important, since it may teach us about the hierarchy of the rooms within a building, thus better an understanding of the functions of the building as a whole. For instance, in a building containing both simple geometric carpets alongside intricate figurative motifs, it may be assumed that the rooms containing the figurative motifs are of greater importance than those paved by the simple carpets. Furthermore, the interpretation of the architectural spaces may be enhanced by an understanding of the mosaic floors. Conversely, the mosaic compositions may be more clearly understood by accurate identification of the spaces.

The compilation of all available material and the examination of the mosaics (both individually and as a group), in comparison with similar mosaics from the Galilee, as well as      from the greater Mediterranean region, have for the first time, brought the Tiberian mosaics to light, emphasizing their importance and creating a base of knowledge for future research of mosaics, locally and throughout the ancient world. 
""

RE: Facades, illusions & ideological concepts created & promoted by ancient royalty out of necessity; effective creation of an alternate version of reality. It is only by knowing this information that the true nature of ancient texts may be understood correctly. Not knowing, means making incorrect assumptions & conclusions. Important!

What made Jesus ‘news’? The key reason given in Mark and Matthew is that Jesus was an effective healer. In Q, likewise, Jesus fulfils John’s prediction of a Coming One who will baptize in Holy Spirit and fire by means of his healing mission. Luke complicates this slightly by emphasizing Jesus’ teaching on social justice, and John conceptualizes the healings as ‘signs’, but both also indicate that Jesus was news because he healed people. Thus, Galilee was in the grip of a chronic health crisis which people – both rich and poor – experienced as stress, and Jesus was news because he provided a solution. While being an exorcistic healer was not unusual, Jesus’ healing apparently was, both in its effectiveness and in its approach, involving physical touch. We now know that affective touch has a positive effect on the immune system. Disease crises in Galilee can be linked to the great density of its population, associated with widespread rural poverty and environmental degradation. Previo...

What is the relationship between Mizrahi feminism and Israeli ultranationalism? What is the relevance of gender justice activism to the 2014 Gaza War and Israel’s foreign policy?

Wrapped in the Flag of Israel Second Edition examines neoliberal bureaucracy in the Global South using feminist critical race theories. It interrogates the relationship between the State of Israel and its Mizrahi single mothers who are at the forefront of Mizrahi feminism. It also presents a model of bureaucracy as divine cosmology that preempts the agency of disenfranchised Mizrahim who are Israel’s demographic majority. Mizrahi protests fall flat when the Israel-Palestine conflict dominates the headlines. While most studies of neoliberal bureaucracy employ a Foucauldian or Marxian lens, this book illustrates how Israeli bureaucracy draws on a theological essence that fuses religion, gender, and race into the foundations of citizenship. It sets out to understand why Mizrahi mothers remain loyal to a state that injures them though its bureaucratic system.

The extensive Afterword to the Second Edition connects intra-Jewish racial and gendered dynamics to the 2014 Gaza War. It tracks sequences that began with social protest and ended with elections that bolstered Israel’s political right. In between came bloodletting between the IDF, the Palestinian Authority, and Israel’s neighboring Arab states. The 2014 Gaza War was a watershed, but not only in the Israel-Palestine conflict. Under the smokescreen of war, Israel accelerated neoliberal economic reform. The first victims of this restructuring were Mizrahi single mothers. Palestinians, however, would pay the highest price for Israel’s Mizrahi-Ashkenazi rift.

FLOOR DEPOSITS IN ANCIENT SYNAGOGUES
                                    Nili Ahipaz and Uzi Leibner
Hoards containing hundreds or thousands of coins have been found under floors of various late antique synagogues. The coins are so dispersed that it is clear they were not meant ever to be collected but were intentionally scattered for some reason. The custom is not mentioned, or even hinted at, in any ancient Jewish source, making it
hard to interpret. The phenomenon is mentioned by a few archeologists, usually while discussing the dating of the synagogues, but without dealing with its characteristics or cultural background.
In this article, we first present the phenomenon with its physical settings, chronological boundaries, and geographical distribution. The case of the Deir ‘Aziz synagogue is described in detail, followed by a concise presentation of the other known examples.
The main part of the article is devoted to interpreting the phenomenon, comparing it with foundation and floor deposits in other areas in the ancient world, and discussing Jewish customs and sources from this period. The praxis seems to have been a magic custom meant to protect the building and developed during a period in which magical practices and beliefs flourished among the Jews. Interestingly, except for the case of Sardis, the practice is documented in a restricted geographical region in northeastern Palestine, apparently pointing to a localized and confined tradition.

Galilee has received attention far disproportionate to its  size, because both the ministry of Jesus began in Galilee, and post-135 CE Judaism was centered there. This study maps the distribution of bronze coins found at some 250 sites in Galilee in the Hellenistic and Roman periods (c. 300 BCE–260 CE) and uses the pattern as an independent tool in evaluating historical processes in that region. Learning which coins were used as ‘small change’ by the Galilean
population provides insight into the dynamics of its ethnic composition during this time span. Employing spatial analysis of coin finds, related numismatic understandings, and archaeological and historical evidence when available, the boundaries of Jewish Galilee are traced from the
Hasmonean period onward. Drawing on the new ‘archaeology of ethnicity’ and the ‘archaeology of difference’ approaches, this study offers new insights and common sense answers to some of the controversial issues about
first-century Galilee.

Esta entrevista trata da experiência de dez anos de escavação da cidade judaica de Magdala pela arqueóloga mexicana Dra. Marcela Zapata-Meza. Considera as contribuições arqueológicas que esse trabalho trouxe para a sociedade judaica do século I d.C. e outras dimensões que podem se fazer presentes em um trabalho dessa natureza, como o contraste entre tipos documentais, a interdisciplinaridade na pesquisa e a divulgação dos resultados.

Resumo: A pesquisa buscou compreender se a ideia messiânica denominada de " Messianismo sofredor " , possivelmente, teve relação com o Jesus histórico. A hipótese levantada ocupou-se de investigar se no tempo de Jesus existiria alguma ligação entre o Galileu histórico e um conceito de messianismo caracterizado por ideias de sofrimento e morte. Para tal, analisou-se a compreensão das diferenças entre a Galileia e Judeia, a influência do Templo de Jerusalém, assim como a existência de tradições orais na Galileia e a forte identidade nazarena de Jesus.
Abstract: The research sought to understand if the messianic idea called the " suffering messianism " could be linked to the historical Jesus. The hypothesis developed investigated if in the time of Jesus, there was proximity between the historical Galilean and the idea of a messianism with characteristics of suffering and death. To arrive at this result, were analyzed the differences between Galilee and the Judea, the influence of the Jerusalem's Temple, the existence of oral traditions in the Galilee and the concrete identity of Jesus' Nazarene.

In the heart of the Lower Galilee lie the remains of Sepphoris, capital of the Galilee during long periods of antiquity. Both literary sources and archaeological finds indicate that the city’s population included pagans, heretics, and Christians living alongside the Jewish population. Many sages lived in the city, which, according to rabbinic literature, boasted numerous synagogues and academies (batei midrash). When Rabbi Judah ha-Nasi (the Patriarch of Judaea) moved to Sepphoris at the beginning of the 3rd century, the Jews gained a significant presence on the city council. With the growth of the Christian community came the construction of churches and the involvement of the episcopus (head of the Christian community) in municipal affairs. Economically, Sepphoris had become a well-established city due to the fertile soil in the nearby valleys and its active trade with the immediate surroundings and distant markets.Hellenistic Sepphoris was built on its hill and slopes. Early in t...

A lo largo de su historia el Imperio romano tuvo que hacer frente a numerosas revueltas, debido al enorme territorio que controlaba. De entre los pueblos que las protagonizaron, los hebreos se contaban entre los que con mayor insistencia lucharon por recuperar su independencia. En cuanto a los diversos conflictos que enfrentaron a judíos y romanos, la que, a la postre, seria recordada como la Primera Guerra Judeo-romana (66-73 d.C.) pasó a la historia como el más importante de todos. Ello se debe tanto a que requirió de la participación de dos futuros emperadores al mando de las tropas romanas que debían restablecer la paz en la provincia de Judea, Vespasiano y su hijo Tito, como al hecho de que la ciudad de Jerusalén y el Gran Templo que albergaba acabaron completamente destruidos.

En el año 66 d.C. numerosos factores se unieron al odio que sectores radicales hebreos sentían hacia sus conquistadores romanos, provocando la caída del procurador de Judea, Gesio Floro, y la derrota del Legado de Siria, Cestio Galo, en Beth Horón, quien acudió con sus tropas a pacificar la región sin conseguirlo. El movimiento fue cobrando fuerza tras estos éxitos, y Jerusalén se convirtió en el epicentro del independentismo judío. Roma no podía permanecer pasiva ante estos acontecimientos y Nerón envió allí a Vespasiano, un general experimentado, para acabar de una vez por todas con el problema. La resistencia implacable que demostraron los rebeldes y los problemas políticos que, durante ese tiempo, se produjeron en Roma, provocaron que la conquista final quedara en manos de su capaz hijo Tito quien, a la postre, consiguió conquistar Jerusalén y acabar con la revuelta. El gran triunfo que se celebró en Roma para conmemorar la victoria era lo que la nueva dinastía Flavia necesitaba para afianzar su poder. Sin embargo, la campaña no finalizó hasta el año 73 d.C., tras la toma de la fortaleza de Masada, donde los últimos insurrectos prefirieron suicidarse antes de ser derrotados. El enfrentamiento se saldaría con una enorme pérdida de vidas, tanto entre los soldados romanos como entre los insurrectos judíos y la población civil. Gracias a la obra de Flavio Josefo, podemos reconstruir lo sucedido para poder así conocer con detalle uno de los grandes episodios de la Historia Antigua.

The Zuttiyeh specimen, discovered in Israel in 1925 by Francis A J Turville-Petre and initially described as a Neanderthal (Keith, 1927), is the most likely candidate Homo heidelbergensis from Western Asia since later studies have shown that the face has no evidence of midsagittal facial prognathism.

Khirbet Wadi Ḥ amam is a Roman-period village located at the base of the cliffs of Mt. Nitai and above the gorge of Naḥal Arbel, two km west of the Sea of Galilee. In an attempt to shed new light on a number of topics concerning village life in Roman Galilee, primarily the debated question of the date of 'Galilean'-type synagogues, the site was excavated between 2007-2012 by an expedition from the Institute of Archaeology of the Hebrew University of Jerusalem. In addition to the synagogue and its surroundings, excavations were carried out in a series of domestic structures, agricultural installations and public spaces in the village, as well as along a massive fortification located on the summit of Mt. Nitai, accompanied by a survey of numerous caves in the cliffs between the village and the mountaintop. The rich remains opened a wide window onto the material culture of rural Roman Galilee, enabling us to delineate the history of a typical local village from its establishment in the Hasmonean period until its final abandonment at the beginning of the Byzantine era. The findings bear implications for various aspects in the study of ancient Galilee: the beginning of Jewish settlement in the region in the Second Temple period, the Jewish revolts against Rome, ancient economy, rural life and livelihood, communal organization, domestic architecture, household utensils, ancient diet, and above all the art, architecture and date of the 'Galilean'-type synagogues. Uzi Leibner is a faculty member at the Institute of Archaeology of the Hebrew University of Jerusalem. He has been conducting field work in the Galilee for over two decades. His research interests lie in landscape archaeology, rural settlements, ancient synagogues, ancient Jewish art, and the integration of archaeological material and historical sources. qedem reports U. Leibner Khirbet Wadi Ḥamam, Village and Synagogue QEDEM REPORTS 13 T h e I n s t i t u t e o f A r c h a e o l o g y T h e H e b r e w U n i v e r s i t y o f J e r u s a l e m In cooperation with the Israel Exploration Society

A hoard of objects was found in 2008, buried under a floor pavement of a room in the Hellenistic administrative building at Tel Kedesh in northern Israel. The hoard consists of an Eros terracotta figurine, glass astragals and gaming pieces, writing paraphernalia made of metal, and a hairpin. In this article, I explore the hoard, its meaning, and its context in terms of findspot and the geographical location of the site on the periphery of Hellenistic Phoenicia. Based on the objects from the hoard, as well as on literary and visual sources from the Hellenistic world and particularly from the southern Levant, I argue that the objects were the property of a young, upper-class bride who buried them as part of a premarriage ritual.

A large number of small complexes dated to the Byzantine period were discovered in surveyes in Galilee and were identified as monasteries. This articl attempts to analize their distribution, function and place in the socio-economy of Late Antique Galilee

Bradley W. Root offers a thorough re-examination of the relevant literary and archaeological evidence for first century Galilee. Root argues that previous scholarship on Galilee has generally failed to make appropriate distinctions between the different sources of information for the region's history. He therefore adopts a strict method of historical inquiry, evaluating each of the relevant literary sources and the archaeological evidence discretely before interpreting the evidence collectively. Root concludes with a historical reconstruction of first century Galilee, arguing that the region was politically stable until the Great Revolt of 66 CE. He also illustrates that Galilean culture was substantially influenced by Judean culture and that Galilee had significantly fewer socio-economic problems than Judea. He contends that the Jewish communities along the Sea of Galilee developed their own distinct regional culture.

Résumé : en 1894, Pierre Loti entreprend un voyage en Terre Sainte. À son retour, il publie une série de trois volumes intitulés Le Désert, Jérusalem et La Galilée. Quoique présentée uniquement comme un récit de voyage, cette trilogie est également la narration d'une quête sprirituelle, et d'un pèlerinage. Cet article démontrera cette hypothèse par l'analyse de l'hybridité des discours du triptyque, celui du tourisme et celui de la spiritualité.

Abstract: In 1894, Pierre Loti embarked on a journey to the Holy Land. Upon his return, he published a three-volume series titled "Le Désert," "Jérusalem," and "La Galilée." Although primarily presented as a travel narrative, this trilogy also serves as the narration of a spiritual quest and pilgrimage. This article demonstrates this hypothesis through an analysis of the hybridity of discourses within the triptych, encompassing both tourism and spirituality.