את גיליון המסות שלפניכם יזמתי בראשית שנת 2020 עם התפרצות מגפת הקורונה, ובעקבות דברים שפרסמתי באות... more את גיליון המסות שלפניכם יזמתי בראשית שנת 2020 עם התפרצות מגפת הקורונה, ובעקבות דברים שפרסמתי באותה עת. סברתי אז, כפי שאני סבור ביתר שאת היום, שאנו עומדים בפני התקופה הרת הגורל ביותר לאנושות מאז תום מלחמת העולם השנייה, תקופה שסכנותיה עולות על אלה של המלחמה הקרה. מאז תקופת הקורונה התחוללה האצה חסרת תקדים של מגמות לאומיות, אזוריות ועולמיות חדשות, שהחלו להתבלט זמן רב לפניה אך היו סמויות ברובן, וניכרו בעיקר לעיניהם של אלה מאיתנו שהביטו במשך שנים רבות בתהליכי הגלובליזציה במבט ביקורתי. בכלל המגמות והזירות הלכה התבלטה העובדה שאנו ניצבים בפני סדר עולמי חדש, הכולל ביזור ותפוצה חדשים של הכוח, חלוקה גושית חדשה של העולם, ומודיפיקציות חסרות תקדים של האדם והחברה.
אירועי השבעה באוקטובר הם, לכל הדעות, נקודת אל־חזור ושלב מעבר בתולדות מדינת ישראל: קריסת
קונספצי... more אירועי השבעה באוקטובר הם, לכל הדעות, נקודת אל־חזור ושלב מעבר בתולדות מדינת ישראל: קריסת
קונספציות, כישלון צבאי ופוליטי־מדיני, וקו פרשת מים בדברי ימי התנועות הפוליטיות. לאחר מחיקת מפלגת העבודה וקריסת השמאל הציוני, הם מסמנים, נכון לעכשיו, גם את ערעור הליכוד. זהו קו פרשת מים עכור ביותר ביחסי יהודים־פלסטינים, יחסים שלא ישוקמו בטווח זמן של שני הדורות הבאים לפחות; יצירת תשתית חדשה ביחסים הטראומטיים והפוסט־טראומטיים בין שני לאומים אלה, לצד התחזקות המאבק הבין־דתי בארץ הקודש, שוודאי רק יחריף; מצידו האחד ניצב מבול אל־אקצא של חמאס, שיועד ליצור תשתית לג'יהאד גלובלי כנגד ישראל, ומצידו האחר צעדות הימין בעיר העתיקה ובהר הבית והעמקת ההתנחלויות, המסכלות כל אפשרות של חתירה לפתרון פוליטי רציונלי לסכסוך לאומי על בסיס גבולות מוגדרים. אירועים אלה מבעבעים על תשתית של חברה ישראלית משוסעת, המצויה בעיצומו של מאבק זהויות היסטורי שאומנם הושהה לזמן מה, אך הוא עתיד לשוב ולהציפה ביתר שאת אם לא תיבחר הנהגה אחראית ויינקטו צעדים פוליטיים דרסטיים.
This article proposes a reassessment of the development of Ḥaredism, that is, the application of ... more This article proposes a reassessment of the development of Ḥaredism, that is, the application of strict, maximalist, commandment-oriented Judaism to increasingly large lay publics, in light of confessionalization processes in Europe. Whereas historiographical and sociological convention locates the sources of Ḥaredism within the development of 19th century orthodox Jewish responses to the Jewish Enlightenment (Haskalah), Reform, and secular Zionism, this article argues that Ḥaredi structures and practices preceded these movements, and, in some cases, influenced their development. The basis for the priority of Ḥaredi identities to Jewish secular identities is rooted in the social disciplining and religious engineering of Jewish societies in the early modern era, until just before the Haskalah, and beyond. This disciplining was predicated on the imposition of religious, social, and ascetic education systems on growing segments of the population. Ḥaredism as a concept and as a phenomen...
מגמות – כתב עת בין תחומי למדעי החברה, נה(1), עמ' 88-51, 2020
מאמר משרטט קווים תאורטיים חדשים לאפיון עלייתה ומשמעותה של היהדות החרדית באירופה, ומברר את זיקותיה... more מאמר משרטט קווים תאורטיים חדשים לאפיון עלייתה ומשמעותה של היהדות החרדית באירופה, ומברר את זיקותיה לשורה של מגמות תרבותיות וכלכליות בורגניות הנשענות על מגמות סגפניות (אסקטיות) ועל תהליכי תִרבות. זאת מתוך בחינה ביקורתית של אפשרויות השימוש בדגמים סוציולוגיים מבית המדרש של מקס ובר, של נורברט אליאס ושל פרשניהם ומבקריהם, בהקשרי ההיסטוריה והתרבות היהודית בעת החדשה. האידאולוגיה הכלכלית והמעמדית של מחברים יהודים למן המאה ה־17 מוארת במאמר על רקע מגמות כלכליות מתנגשות בספרות המוסר וההנהגות של ימי הביניים והעת החדשה המוקדמת, בפרט על רקע הגישה הסגפנית המתהווה בצפת, המדגישה את חשיבות העבודה הדתית היומית והשוללת צבירת נכסים, ומולה הגישה הסגפנית המרכז־אירופית הפותחת פתח רחב להתנהלות כלכלית רציונלית ולצבירת נכסים. גישות אלו משפיעות, במינונים שונים, על ההתנהלות הכלכלית היהודית בעידן המודרני. באמצעות תיעוד הערוצים האלו מבקש המאמר לתאר את הבסיס המשותף לתנועות האידאולוגיות והחברתיות השונות שהופיעו ביהדות אירופה למן המחצית השנייה של המאה ה־18 ולאורך המאה ה־19. תופעות אלו מתוארות כנשענות על מסד סגפני משותף המייצר שלושה שלבים עוקבים, אשר למן המאה ה־19 ואילך מתפצלים ומתקיימים זה לצד זה, בתיאום ומתוך יחסי גומלין: השלב האסקטי (חרדיות), השלב הקוסמופוליטי (השכלה) והשלב הלאומי. במקביל, מאפיינים היסטוריוגרפיים, כגון חילון ואורתודוקסיזציה ("הדתה"), אינם נתפסים כמתנגשים, אלא כתוצרים נלווים של התפתחות דתית, תרבותית וכלכלית אחת.
The "Gdolim": Leaders Who Shaped the Israeli Haredi Society, 2017
ר' יואל טייטלבוים, הרבי מסאטמר (1886 - 1979) הוא מחשובי המבקרים שהצמיחה
היהדות החרדית במאה העשר... more ר' יואל טייטלבוים, הרבי מסאטמר (1886 - 1979) הוא מחשובי המבקרים שהצמיחה היהדות החרדית במאה העשרים, מי ששינה את פניה של הקנאות הדתית במעברה לאחר מלחמת העולם השנייה ממזרח אירופה לארצות הברית. הוא היה גדול המתנגדים לציונות במחציתה השנייה של המאה העשרים, הדמות האחראית על תחייתה והתבססותה של האידאולוגיה וההגות החרדית האנטי־ציונית לאחר השואה.
♦ טלאל אסד, 2010. כינון החילוניות, תל אביב: רסלינג
♦ שמואל פיינר, 2010. שורשי החילון, ירושלים: מ... more ♦ טלאל אסד, 2010. כינון החילוניות, תל אביב: רסלינג ♦ שמואל פיינר, 2010. שורשי החילון, ירושלים: מרכז זלמן שז"ר לתולדות ישראל ♦ David Ruderman, 2010. Early Modern Jewry, New Jersey: Princeton
בשני העשורים האחרונים זכתה סוגיית החילון לדיון חדש וערני במסגרות סוציולוגיות, ומתוך כך גם לתשומת לב מחודשת במחקר הסוציולוגי אנתרופולוגיות והגותיות בין–לאומיות, בישראל (גודמן ופישר 2004). ואולם רק בשנים האחרונות החלו להתפרסם ספרים המעמידים במרכזם את סוגיית החילון בהקשרי ההיסטוריה והתרבות היהודית (פיינר 2010 ;ביאל 2011). ספרים אלו, כמו דיונים תיאורטיים ואמפיריים אחרים אשר נדרשו לסוגיית החילון ביהדות, אינם רק מפרשים את תהליך החילון, אלא מבוססים על האופן שבו התגבשה צורתה של החילוניות בסופו של תהליך, בתקופות מאוחרות יותר של התרבות היהודית והעברית החדשה. במסה זו אברר כמה מן ההקשרים ההיסטוריים, הדיסקורסיביים והתרבותיים שביסוד בעיית החילון ביהדות, באמצעות בחינתם הביקורתית של שלושה מהספרים שפורסמו לאחרונה.
This article proposes a reassessment of the development of Ḥaredism, that is, the application of ... more This article proposes a reassessment of the development of Ḥaredism, that is, the application of strict, maximalist, commandment-oriented Judaism to increasingly large lay publics, in light of confessionalization processes in Europe. Whereas historiographical and sociological convention locates the sources of Ḥaredism within the development of 19th century orthodox Jewish responses to the Jewish Enlightenment (Haskalah), Reform, and secular Zionism, this article argues that Ḥaredi structures and practices preceded these movements, and, in some cases, influenced their development. The basis for the priority of Ḥaredi identities to Jewish secular identities is rooted in the social disciplining and religious engineering of Jewish societies in the early modern era, until just before the Haskalah, and beyond. This disciplining was predicated on the imposition of religious, social, and ascetic education systems on growing segments of the population. Ḥaredism as a concept and as a phenomenon emerged in 16th century Safed (Ottoman Palestine); there, previous Jewish ascetic patterns were reworked, reorganized and structured under the aegis of the print era, and became a basis for mass, super-regional education. In the 17th and 18th centuries, Ḥaredi religiosity steadily percolated through European Jewish societies by means of works of personal ethic and conduct that were written, printed, and reprinted many times, in Hebrew and Yiddish, through works that enumerate the commandments, and through popular works that make the Jewish halakhic code, Shulḥan Arukh, accessible to the masses by abridging or reworking it. Starting in the early 19th century, with the mediation of the Ḥasidic and Lithuanian religious movements, this process massively penetrated broad strata of society.
את גיליון המסות שלפניכם יזמתי בראשית שנת 2020 עם התפרצות מגפת הקורונה, ובעקבות דברים שפרסמתי באות... more את גיליון המסות שלפניכם יזמתי בראשית שנת 2020 עם התפרצות מגפת הקורונה, ובעקבות דברים שפרסמתי באותה עת. סברתי אז, כפי שאני סבור ביתר שאת היום, שאנו עומדים בפני התקופה הרת הגורל ביותר לאנושות מאז תום מלחמת העולם השנייה, תקופה שסכנותיה עולות על אלה של המלחמה הקרה. מאז תקופת הקורונה התחוללה האצה חסרת תקדים של מגמות לאומיות, אזוריות ועולמיות חדשות, שהחלו להתבלט זמן רב לפניה אך היו סמויות ברובן, וניכרו בעיקר לעיניהם של אלה מאיתנו שהביטו במשך שנים רבות בתהליכי הגלובליזציה במבט ביקורתי. בכלל המגמות והזירות הלכה התבלטה העובדה שאנו ניצבים בפני סדר עולמי חדש, הכולל ביזור ותפוצה חדשים של הכוח, חלוקה גושית חדשה של העולם, ומודיפיקציות חסרות תקדים של האדם והחברה.
אירועי השבעה באוקטובר הם, לכל הדעות, נקודת אל־חזור ושלב מעבר בתולדות מדינת ישראל: קריסת
קונספצי... more אירועי השבעה באוקטובר הם, לכל הדעות, נקודת אל־חזור ושלב מעבר בתולדות מדינת ישראל: קריסת
קונספציות, כישלון צבאי ופוליטי־מדיני, וקו פרשת מים בדברי ימי התנועות הפוליטיות. לאחר מחיקת מפלגת העבודה וקריסת השמאל הציוני, הם מסמנים, נכון לעכשיו, גם את ערעור הליכוד. זהו קו פרשת מים עכור ביותר ביחסי יהודים־פלסטינים, יחסים שלא ישוקמו בטווח זמן של שני הדורות הבאים לפחות; יצירת תשתית חדשה ביחסים הטראומטיים והפוסט־טראומטיים בין שני לאומים אלה, לצד התחזקות המאבק הבין־דתי בארץ הקודש, שוודאי רק יחריף; מצידו האחד ניצב מבול אל־אקצא של חמאס, שיועד ליצור תשתית לג'יהאד גלובלי כנגד ישראל, ומצידו האחר צעדות הימין בעיר העתיקה ובהר הבית והעמקת ההתנחלויות, המסכלות כל אפשרות של חתירה לפתרון פוליטי רציונלי לסכסוך לאומי על בסיס גבולות מוגדרים. אירועים אלה מבעבעים על תשתית של חברה ישראלית משוסעת, המצויה בעיצומו של מאבק זהויות היסטורי שאומנם הושהה לזמן מה, אך הוא עתיד לשוב ולהציפה ביתר שאת אם לא תיבחר הנהגה אחראית ויינקטו צעדים פוליטיים דרסטיים.
This article proposes a reassessment of the development of Ḥaredism, that is, the application of ... more This article proposes a reassessment of the development of Ḥaredism, that is, the application of strict, maximalist, commandment-oriented Judaism to increasingly large lay publics, in light of confessionalization processes in Europe. Whereas historiographical and sociological convention locates the sources of Ḥaredism within the development of 19th century orthodox Jewish responses to the Jewish Enlightenment (Haskalah), Reform, and secular Zionism, this article argues that Ḥaredi structures and practices preceded these movements, and, in some cases, influenced their development. The basis for the priority of Ḥaredi identities to Jewish secular identities is rooted in the social disciplining and religious engineering of Jewish societies in the early modern era, until just before the Haskalah, and beyond. This disciplining was predicated on the imposition of religious, social, and ascetic education systems on growing segments of the population. Ḥaredism as a concept and as a phenomen...
מגמות – כתב עת בין תחומי למדעי החברה, נה(1), עמ' 88-51, 2020
מאמר משרטט קווים תאורטיים חדשים לאפיון עלייתה ומשמעותה של היהדות החרדית באירופה, ומברר את זיקותיה... more מאמר משרטט קווים תאורטיים חדשים לאפיון עלייתה ומשמעותה של היהדות החרדית באירופה, ומברר את זיקותיה לשורה של מגמות תרבותיות וכלכליות בורגניות הנשענות על מגמות סגפניות (אסקטיות) ועל תהליכי תִרבות. זאת מתוך בחינה ביקורתית של אפשרויות השימוש בדגמים סוציולוגיים מבית המדרש של מקס ובר, של נורברט אליאס ושל פרשניהם ומבקריהם, בהקשרי ההיסטוריה והתרבות היהודית בעת החדשה. האידאולוגיה הכלכלית והמעמדית של מחברים יהודים למן המאה ה־17 מוארת במאמר על רקע מגמות כלכליות מתנגשות בספרות המוסר וההנהגות של ימי הביניים והעת החדשה המוקדמת, בפרט על רקע הגישה הסגפנית המתהווה בצפת, המדגישה את חשיבות העבודה הדתית היומית והשוללת צבירת נכסים, ומולה הגישה הסגפנית המרכז־אירופית הפותחת פתח רחב להתנהלות כלכלית רציונלית ולצבירת נכסים. גישות אלו משפיעות, במינונים שונים, על ההתנהלות הכלכלית היהודית בעידן המודרני. באמצעות תיעוד הערוצים האלו מבקש המאמר לתאר את הבסיס המשותף לתנועות האידאולוגיות והחברתיות השונות שהופיעו ביהדות אירופה למן המחצית השנייה של המאה ה־18 ולאורך המאה ה־19. תופעות אלו מתוארות כנשענות על מסד סגפני משותף המייצר שלושה שלבים עוקבים, אשר למן המאה ה־19 ואילך מתפצלים ומתקיימים זה לצד זה, בתיאום ומתוך יחסי גומלין: השלב האסקטי (חרדיות), השלב הקוסמופוליטי (השכלה) והשלב הלאומי. במקביל, מאפיינים היסטוריוגרפיים, כגון חילון ואורתודוקסיזציה ("הדתה"), אינם נתפסים כמתנגשים, אלא כתוצרים נלווים של התפתחות דתית, תרבותית וכלכלית אחת.
The "Gdolim": Leaders Who Shaped the Israeli Haredi Society, 2017
ר' יואל טייטלבוים, הרבי מסאטמר (1886 - 1979) הוא מחשובי המבקרים שהצמיחה
היהדות החרדית במאה העשר... more ר' יואל טייטלבוים, הרבי מסאטמר (1886 - 1979) הוא מחשובי המבקרים שהצמיחה היהדות החרדית במאה העשרים, מי ששינה את פניה של הקנאות הדתית במעברה לאחר מלחמת העולם השנייה ממזרח אירופה לארצות הברית. הוא היה גדול המתנגדים לציונות במחציתה השנייה של המאה העשרים, הדמות האחראית על תחייתה והתבססותה של האידאולוגיה וההגות החרדית האנטי־ציונית לאחר השואה.
♦ טלאל אסד, 2010. כינון החילוניות, תל אביב: רסלינג
♦ שמואל פיינר, 2010. שורשי החילון, ירושלים: מ... more ♦ טלאל אסד, 2010. כינון החילוניות, תל אביב: רסלינג ♦ שמואל פיינר, 2010. שורשי החילון, ירושלים: מרכז זלמן שז"ר לתולדות ישראל ♦ David Ruderman, 2010. Early Modern Jewry, New Jersey: Princeton
בשני העשורים האחרונים זכתה סוגיית החילון לדיון חדש וערני במסגרות סוציולוגיות, ומתוך כך גם לתשומת לב מחודשת במחקר הסוציולוגי אנתרופולוגיות והגותיות בין–לאומיות, בישראל (גודמן ופישר 2004). ואולם רק בשנים האחרונות החלו להתפרסם ספרים המעמידים במרכזם את סוגיית החילון בהקשרי ההיסטוריה והתרבות היהודית (פיינר 2010 ;ביאל 2011). ספרים אלו, כמו דיונים תיאורטיים ואמפיריים אחרים אשר נדרשו לסוגיית החילון ביהדות, אינם רק מפרשים את תהליך החילון, אלא מבוססים על האופן שבו התגבשה צורתה של החילוניות בסופו של תהליך, בתקופות מאוחרות יותר של התרבות היהודית והעברית החדשה. במסה זו אברר כמה מן ההקשרים ההיסטוריים, הדיסקורסיביים והתרבותיים שביסוד בעיית החילון ביהדות, באמצעות בחינתם הביקורתית של שלושה מהספרים שפורסמו לאחרונה.
This article proposes a reassessment of the development of Ḥaredism, that is, the application of ... more This article proposes a reassessment of the development of Ḥaredism, that is, the application of strict, maximalist, commandment-oriented Judaism to increasingly large lay publics, in light of confessionalization processes in Europe. Whereas historiographical and sociological convention locates the sources of Ḥaredism within the development of 19th century orthodox Jewish responses to the Jewish Enlightenment (Haskalah), Reform, and secular Zionism, this article argues that Ḥaredi structures and practices preceded these movements, and, in some cases, influenced their development. The basis for the priority of Ḥaredi identities to Jewish secular identities is rooted in the social disciplining and religious engineering of Jewish societies in the early modern era, until just before the Haskalah, and beyond. This disciplining was predicated on the imposition of religious, social, and ascetic education systems on growing segments of the population. Ḥaredism as a concept and as a phenomenon emerged in 16th century Safed (Ottoman Palestine); there, previous Jewish ascetic patterns were reworked, reorganized and structured under the aegis of the print era, and became a basis for mass, super-regional education. In the 17th and 18th centuries, Ḥaredi religiosity steadily percolated through European Jewish societies by means of works of personal ethic and conduct that were written, printed, and reprinted many times, in Hebrew and Yiddish, through works that enumerate the commandments, and through popular works that make the Jewish halakhic code, Shulḥan Arukh, accessible to the masses by abridging or reworking it. Starting in the early 19th century, with the mediation of the Ḥasidic and Lithuanian religious movements, this process massively penetrated broad strata of society.
Uploads
Articles
קונספציות, כישלון צבאי ופוליטי־מדיני, וקו פרשת מים בדברי ימי התנועות הפוליטיות. לאחר מחיקת מפלגת העבודה וקריסת השמאל הציוני, הם מסמנים, נכון לעכשיו, גם את ערעור הליכוד. זהו קו פרשת מים עכור ביותר ביחסי יהודים־פלסטינים, יחסים שלא ישוקמו בטווח זמן של שני הדורות הבאים לפחות; יצירת תשתית חדשה ביחסים הטראומטיים והפוסט־טראומטיים בין שני לאומים אלה, לצד התחזקות המאבק הבין־דתי בארץ הקודש, שוודאי רק יחריף; מצידו האחד ניצב מבול אל־אקצא של חמאס, שיועד ליצור תשתית לג'יהאד גלובלי כנגד ישראל, ומצידו האחר צעדות הימין בעיר העתיקה ובהר הבית והעמקת ההתנחלויות, המסכלות כל אפשרות של חתירה לפתרון פוליטי רציונלי לסכסוך לאומי על בסיס גבולות מוגדרים. אירועים אלה מבעבעים על תשתית של חברה ישראלית משוסעת, המצויה בעיצומו של מאבק זהויות היסטורי שאומנם הושהה לזמן מה, אך הוא עתיד לשוב ולהציפה ביתר שאת אם לא תיבחר הנהגה אחראית ויינקטו צעדים פוליטיים דרסטיים.
היהדות החרדית במאה העשרים, מי ששינה את פניה של הקנאות הדתית במעברה
לאחר מלחמת העולם השנייה ממזרח אירופה לארצות הברית. הוא היה גדול המתנגדים
לציונות במחציתה השנייה של המאה העשרים, הדמות האחראית על תחייתה
והתבססותה של האידאולוגיה וההגות החרדית האנטי־ציונית לאחר השואה.
♦ שמואל פיינר, 2010. שורשי החילון, ירושלים: מרכז זלמן שז"ר לתולדות ישראל
♦ David Ruderman, 2010. Early Modern Jewry, New Jersey: Princeton
בשני העשורים האחרונים זכתה סוגיית החילון לדיון חדש וערני במסגרות סוציולוגיות,
ומתוך כך גם לתשומת לב מחודשת במחקר הסוציולוגי אנתרופולוגיות והגותיות בין–לאומיות, בישראל (גודמן ופישר 2004). ואולם רק בשנים האחרונות החלו להתפרסם ספרים המעמידים במרכזם את סוגיית החילון בהקשרי ההיסטוריה והתרבות היהודית (פיינר 2010 ;ביאל 2011). ספרים אלו, כמו דיונים תיאורטיים ואמפיריים אחרים אשר נדרשו לסוגיית החילון ביהדות, אינם רק מפרשים את תהליך החילון, אלא מבוססים על האופן שבו התגבשה צורתה של החילוניות בסופו של תהליך, בתקופות מאוחרות יותר של התרבות היהודית והעברית החדשה. במסה זו אברר כמה מן ההקשרים ההיסטוריים, הדיסקורסיביים והתרבותיים שביסוד בעיית החילון ביהדות, באמצעות בחינתם הביקורתית של שלושה מהספרים שפורסמו לאחרונה.
Books
קונספציות, כישלון צבאי ופוליטי־מדיני, וקו פרשת מים בדברי ימי התנועות הפוליטיות. לאחר מחיקת מפלגת העבודה וקריסת השמאל הציוני, הם מסמנים, נכון לעכשיו, גם את ערעור הליכוד. זהו קו פרשת מים עכור ביותר ביחסי יהודים־פלסטינים, יחסים שלא ישוקמו בטווח זמן של שני הדורות הבאים לפחות; יצירת תשתית חדשה ביחסים הטראומטיים והפוסט־טראומטיים בין שני לאומים אלה, לצד התחזקות המאבק הבין־דתי בארץ הקודש, שוודאי רק יחריף; מצידו האחד ניצב מבול אל־אקצא של חמאס, שיועד ליצור תשתית לג'יהאד גלובלי כנגד ישראל, ומצידו האחר צעדות הימין בעיר העתיקה ובהר הבית והעמקת ההתנחלויות, המסכלות כל אפשרות של חתירה לפתרון פוליטי רציונלי לסכסוך לאומי על בסיס גבולות מוגדרים. אירועים אלה מבעבעים על תשתית של חברה ישראלית משוסעת, המצויה בעיצומו של מאבק זהויות היסטורי שאומנם הושהה לזמן מה, אך הוא עתיד לשוב ולהציפה ביתר שאת אם לא תיבחר הנהגה אחראית ויינקטו צעדים פוליטיים דרסטיים.
היהדות החרדית במאה העשרים, מי ששינה את פניה של הקנאות הדתית במעברה
לאחר מלחמת העולם השנייה ממזרח אירופה לארצות הברית. הוא היה גדול המתנגדים
לציונות במחציתה השנייה של המאה העשרים, הדמות האחראית על תחייתה
והתבססותה של האידאולוגיה וההגות החרדית האנטי־ציונית לאחר השואה.
♦ שמואל פיינר, 2010. שורשי החילון, ירושלים: מרכז זלמן שז"ר לתולדות ישראל
♦ David Ruderman, 2010. Early Modern Jewry, New Jersey: Princeton
בשני העשורים האחרונים זכתה סוגיית החילון לדיון חדש וערני במסגרות סוציולוגיות,
ומתוך כך גם לתשומת לב מחודשת במחקר הסוציולוגי אנתרופולוגיות והגותיות בין–לאומיות, בישראל (גודמן ופישר 2004). ואולם רק בשנים האחרונות החלו להתפרסם ספרים המעמידים במרכזם את סוגיית החילון בהקשרי ההיסטוריה והתרבות היהודית (פיינר 2010 ;ביאל 2011). ספרים אלו, כמו דיונים תיאורטיים ואמפיריים אחרים אשר נדרשו לסוגיית החילון ביהדות, אינם רק מפרשים את תהליך החילון, אלא מבוססים על האופן שבו התגבשה צורתה של החילוניות בסופו של תהליך, בתקופות מאוחרות יותר של התרבות היהודית והעברית החדשה. במסה זו אברר כמה מן ההקשרים ההיסטוריים, הדיסקורסיביים והתרבותיים שביסוד בעיית החילון ביהדות, באמצעות בחינתם הביקורתית של שלושה מהספרים שפורסמו לאחרונה.