קפא

קָפָא

לשון המקרא נוזל (ולעיתים אף גז) שנעשה מוצק מירידת הטמפרטורה
- ”וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם“ (שמות טו, פסוק ח)
- ”מָשָׁל לְחָלָב שֶׁהָיָה נָתוּן בִּקְעָרָה – עַד שֶׁלֹא תֵּרֵד לְתוֹכוֹ טִפָּה אַחַת שֶׁל מְסוֹ הוּא מְרַפֵּף, כֵּיוָן שֶׁיָּרַד לְתוֹכוֹ טִפָּה אַחַת שֶׁל מְסוֹ, מִיָּד הוּא קוֹפֵא וְעוֹמֵד.“ (בראשית רבה, פרשה ד, סימן ז)
לשון חז"ל צף עלה על פני נוזל או מבין הרבה פריטים
- ”סאה תרומה שנפלה על פי מגורה וקפאה רבי אליעזר אומר אם יש בקפוי מאה סאה תעלה באחד ומאה ורבי יהושע אומר לא תעלה סאה תרומה שנפלה ע"פ מגורה יקפיאנה“ (משנה, מסכת תרומות – פרק ד, משנה יא)
בהשאלה מן (1): פסק מתזוזה
- הוא קפא על מקומו

המילה מופיעה פעם אחת במקרא בפסוק הנ"ל
מארמית: ”ויצף הברזל“ (מלכים ב׳ ו, פסוק ו) תרגום: וקפא פרזלא. בתלמוד מַקְפִּיָא נַפְשׁה -מרימה את עצמה. הקשר למשמעות 1 נראה מטבעו של הקרח לצוף על פני המים (בקפיאה טבעית שהיא בטמפרטורה שאינה נמוכה, ובשונה משאר החומרים כשקופאים)

גם

{{מיזמים|ויקיפדיה=

לשון חז"ל תולעת מזיקה או ארס שנמצא בצמחים מסויימים
- ”את התולעין שבעיקרי אילנות ואת הקפא שבירק חייב יבחושין שביין ושבחומץ“ (תוספתא, מסכת תרומות – פרק ז, הלכה יא)
- ”משום קפא“ (בבלי, מסכת פסחים – דף קטז, עמוד א)

סעיף זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקימילון ולהשלים אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.