לפי החלטת האקדמיה, בכל שורשי גזרת חפ"נ שם הפועל מבוטא ללא השמטת הנו"ן (וכאן: לִנְסוֹעַ). רק בשלושה מקרים לצד הצורות בנו"ן מותרות הצורות בהבלעת הנו"ן: לִפֹּל בצד לִנְפּוֹל, לִטֹּל בצד לִנְטוֹל, לִדֹּר בצד לִנְדּוֹר. הצורות בהבלעת הנו"ן נוצרו בלשון חכמים בהיקש מצורות העתיד: יִפֹּל, יִטֹּל, יִדֹּר. בדומה לכך על פי צורות העתיד יִסַּע, יִגַּע נוצרו בלשון חכמים צורות שם הפועל לִסַּע, לִגַּע (ולא ליסוֹע, ליגוע). צורות אלו משמשות בימינו רק במשלב ספרותי גבוה.[2]
יש להוסיף לדף זה את הערך: נֶסַע.
