חפץ

חָפֵץ (גם: חָפַץ)

רצה במשהו, רצה שמשהו יקרה, התאוה, אבה.
- ”"וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל הַזְּקֵנִים וְאָמְרָה מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי.“ (דברים כה, פסוק ז)
- ”"כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ.“ (אסתר ו, פסוק ט)
- {{צט/תנ"ך|לעשות רצונך אלוהי חפצתי|תהלים
- ”לֹא אֶחְפֹּץ בְּזִיק מִמְּדוּרַת הֶעָבָר/ וְיָדִי לִנְדָבָה לֹא אוֹשִׁיט“ (כֵּן, מוּטָב, מאת רחל המשוררת, בפרויקט בן יהודה)

”יַחְפֹּץ (حفظ, יְשַׁמֵּר) זְנָבוֹ כְמוֹ אָרֶז גִּידֵי פחדו [פַחֲדָיו] יְשֹׂרָגוּ“ (איוב מ, פסוק יז)

↑ ”מֵיְהוָה מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ וְדַרְכּוֹ יֶחְפָּץ“ (תהילים ל"ז, פסוק כ"ג).

השורש ח־פ־ץ הוא שורש מגזרת השלמים.

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	חפץ
הגייה^*	khefets
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ח־פ־ץ
דרך תצורה	משקל קֵטֶל
נטיות	ר׳ חֲפָצִים; חֵפֶץ־, ר׳ חֶפְצֵי־; כ׳ חֶפְצִי

שם עצם מופשט הרצון להשיג משהו, רצון לקבל. או לעשות כל דבר.
- ”וַיֹּאמֶר שָׁאוּל כֹּה תֹאמְרוּ לְדָוִד אֵין חֵפֶץ לַמֶּלֶךְ בְּמֹהַר“ (שמואל א׳ יח, פסוק כה)
- {{צט/תנ"ך|ועת לכל חפץ|
מה שחפצים בו, מה שרוצים בו או שמתאוים אליו; בעל ערך.
- ”כִּי טוֹבָה חָכְמָה מִפְּנִינִים וְכָל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָהּ.“ (משלי ח, פסוק יא))
- ”חֲפָצִים אלו אבנים טובות ומרגליות.“ (ירושלמי, מסכת פאה – פרק א, הלכה א)
שפת הדיבור כל דבר שמשתמשים בו.
- אל תתקרב לחפץ החשוד, הזהר עוברים ושבים ובקש מהם להתרחק מן החפץ. מסור למשטרה את המיקום המדויק של החפץ ואת תיאורו. (הוראות שפרסמה משטרת ישראל)

השורש ח־פ־ץ הוא שורש מגזרת השלמים.