קלרמון-פראן

קלרמון-פראן
**Clermont-Ferrand**
	סמל קלרמון-פראן סמל קלרמון-פראן
	העיר העתיקה ובליבה הקתדרלה הגותית
מדינה	צרפת
חבל	אוברן-רון-אלפ
מחוז	פווי-דה-דום Puy-de-Dôme
ראש העיר	סרז' גודאר (2001-2008)
שפה רשמית	צרפתית
שטח	42.67 קמ"ר
גובה	358 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	147,327 (1 בינואר 2021)
‑ במטרופולין	409,558 (2005)
‑ צפיפות	3,214 נפש לקמ"ר (2005)
קואורדינטות	45°46′59″N 3°04′56″E / 45.783088°N 3.082352°E
אזור זמן	UTC+1
	https://clermont-ferrand.fr/
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת צרפת רגילה) פריז מרסיי ליון טולוז ניס נאנט שטרסבורג מונפלייה בורדו ליל רן ריימס לה האבר סנט אטיין אנז'ה גרנובל דיז'ון קורסיקה ספרד שווייץ גרמניה בלגיה לו. איטליה הממלכה המאוחדת תעלת למאנש הים התיכון האוקיינוס; האטלנטי; קלרמון-פראן

קלרמון-פראן (בדיאלקט האוברני של אוקסיטנית: Clermont-Ferrand / Clermont d'Auvèrnhe) היא עיר וקומונה בחבל אוברן-רון-אלפ שבצרפת. עד שנת 2016 העיר שימשה כבירת חבל אוברן. בעיר אוכלוסייה של כ-147,000 איש (נכון ל-2021). באזור המטרופולין שלה יש 504,157 תושבים (2020).^[1]

קלרמון-פראן ממוקמת במישור לימן (Limagne) במאסיף סנטרל ומוקפת באזור תעשייה גדול. העיר מפורסמת ברכס הרי הגעש המקיף אותה, שן דה פוי. הר הגעש הרדום פוי דה דום המרוחק כ-13 ק"מ מהעיר הוא הגבוה שביניהם וידוע בין השאר בזכות אנטנות התקשורת שיושבות על פסגתו ובולטות למרחוק.

הכיכר העירונית המפורסמת ביותר בעיר היא Place de Jaude, בה ניצב פסל גדול של ורקינגטוריקס (Vercingetorix) רכוב על סוס ומחזיק נשק מוט מסוג Glaive. על הפסל חקוקה הכתובת J'ai pris les armes pour la liberté de tous ("נרתמתי לנשק בשביל חירות לכולם"). הפסל פוסל על ידי הפסל פרדריק אוגוסט ברתולדי (Frédéric Bartholdi) שגם פיסל את פסל החירות. עוד כיכר מפורסמת היא כיכר הקתדרלה הנמצאת מדרום לקתדרלת קלרמון-פראן ובה ניצב פסל של האפיפיור אורבנוס השני ומזרקה.

היסטוריה

פרה-היסטוריה והתקופה הרומית

קלרמון-פראן היא מבין הערים העתיקות ביותר בצרפת. היא מוזכרת לראשונה בכתבי הגאוגרף היווני סטראבון, שקרא לה "המטרופוליס של ארברני (Arverni)" שפירושו עיר בירה אזורית. העיר נקראה באותו זמן Nemessos, בשפה הגאלית פירושה "יער קדוש", ומרכזה היה על התל בו נמצאת היום הקתדרלה. באזור שליד העיר נולד בשנת 72 לפנה"ס ראש השבט הארברני ורקינגטוריקס (שלימים הוביל את ההתנגדות הגאלית לכיבוש הרומי על ידי יוליוס קיסר). העיר נמצאת לא רחוק מרמת ז'רגוביה שם ערך ורקינגטוריקס ב-52 לפנה"ס את קרב גרגוביה ובו הדף את הרומאים. אחרי הכיבוש הרומי, שונה שם העיר ל-Augustonemetum במהלך המאה ה-1 לספירה, שם ששילב בין השם הגאלי המקורי לשמו של הקיסר הרומי אוגוסטוס. במאה ה-2 נאמדה אוכלוסייתה של העיר כ-15,000 עד 30,000 תושבים. במאה ה-3 שונה שמה ל"ארבנריס" (Arvernis), כאשר היא שואבת את שמה - כמו ערים גאליות אחרות בתקופה זו - מהתושבים שחיו בין חומותיה. העיר עברה גידול נרחב שנעצר באמצע המאה ה-3.

ימי הביניים

במאה ה-5 נהפכה העיר למושב בישוף, כאשר בישופה הראשון היה נמטיוס (Namatius) שמאוחר יותר הפך לקדוש. הוא בנה בעיר קתדרלה שתוארה על ידי גרגוריוס מטור. קלרמון עברה תקופה חשוכה אחרי נפילתה של האימפריה הרומית ובמשך כל ימי החשיכה וימי הביניים שאופיינה בונדליזם וביזה בידי השבטים הברברים שפלשו לגאליה. בין השנים 471 ל-475 אוברן נהפכה למטרה של ההתפשטות של הויזיגותים, והעיר הושמה תכופות תחת מצור, כולל פעם אחת תחת אאוריק. אף על פי שהעיר זכתה להגנתו של סידוניוס אפולינאריס, ראש הדיוקסיה בשנים 468–486 והפטריקי אקדיקיוס (Ecdicius), היא נמסרה לוויזיגותים בידי הקיסר יוליוס נפוס ונהפכה לחלק מהממלכה הוויזיגותית ב-507. דור מאוחר יותר היא נהפכה לחלק ממלכת הפרנקים. ב-8 בנובמבר 535 נערכה המועצה הראשונה של קלרמון, ובה השתתפו 15 בישופים, ביניהם קיסריוס מארל (אנ'), ניצייר מליון (Nizier, בישוף טרווי Trèves) והילאריוס הקדוש, בישוף מנד. כ-16 הצהרות נעשו בה, ביניהן הקנון השני שקבע שהענקת אות כבוד אפיסקופלי צריך להיעשות לפי מעשי הצטיינות וערכים ולא כתוצאה מתככים ובחישות בצלחת. בשנת 576 ניסה אוויטוס, בישוף העיר, לכפות את הנצרות על יהודי עירו, ועל פי דברי גרגוריוס מטור הוא הצליח להטביל יותר מ-500 איש.^[2]

ב-848 שונה שם העיר ל-Clairmont, על שם הטירה Clarus Mons. בתקופה זו היא הייתה עיר אפיסקופלית שנשלטה על ידי בישוף. הויקינגים לא חסו על העיר בתקופת החלשותה של האימפריה הקרולינגית והיא נבזזה על ידיהם וכן על ידי הנורמנים תחת שלטון הסטינג בשנים 862 ו-864, וכן בשנת 898 בזמן שהבישוף סיגון ערך עבודות לשיקום העיר. הבישוף סטפנוס השני (אטיין השני) בנה בעיר קתדרלה רומנסקית באתר שבו יושבת כיום הקתדרלה הגותית. הקתדרלה הרומנסקית נחנכה ב-946 ומגדליה שרדו עד המאה ה-19, אז הוחלפה בחזית נאו-גותית עבור הקתדרלה הנוכחית.

מבט על העיר ממרומי צריח קתדרלת קלרמון-פראן.

קלרמון הייתה נקודת ההתחלה של מסע הצלב הראשון במטרה לשחרר את המקומות הקדושים לנצרות ואת ירושלים מידי הכובשים המוסלמים. האפיפיור אורבנוס השני הטיף למסע צלב ב-1095 בזמן המועצה השנייה של קלרמון. ב-1120, בעקבות המשברים החוזרים ונשנים בין שליטי אוברן והבישופים של קלרמון וכדי ליצור כוח נגדי לשליטת הכמורה, הקימו הרוזנים עיר חדשה בשם מונפראן (Montferrand) על תל סמוך לביצורים של קלרמון, לפי דגם של הערים החדשות בלה מידי שצצו במהלך המאה ה-12 והמאה ה-13. עד העת החדשה שתי הערים היו ערים נפרדות - קלרמון כעיר אפיסקופלית, ומונפראן כעיר אצולה.

העת החדשה

ב-1551 נהפכה קלרמון לעיר מלכותית, ב-1610 לרכוש בלתי-נפרד של הכתר הצרפתי. ב-15 באפריל 1630 נחתם האדיקט של טרואה (הצו הראשון של האיחוד) שכפה את איחוד הערים קלרמון ומונפראן. האיחוד אושר ב-1731 על ידי לואי החמישה עשר, מלך צרפת בצו השני (אדיקט) של האיחוד. באותה תקופה מונפראן הייתה לא יותר מעיר לוויין של קלרמון, ונשארה במצב זה עד תחילת המאה ה-20. מונפראן דרשה 3 פעמים עצמאות: ב-1789, ב-1848 וב-1863.

במאה ה-20 נבנו בעיר מפעלי מישלן וגני העיר, שעיצבו את העיר קלרמון-פראן ותרמו לאחדות קלרמון ומונפראן. למרות איחודן, ישנם בעיר שני מרכזים, ומונפראן עדיין מחזיקה זהות נפרדת במידת מה.

בשנות ה-70 היה הרב דוד (נתן) שפירו רב העיר.^[3]

כלכלה

ייצור מזון ועיבודו, יוזמות הנדסה, מכוני מחקר, חברות תוכנה ותעשיות רוקחות מספקים מקומות עבודה רבים לתושבי האזור. החינוך ממלא תפקיד חשוב בכלכלה של קלרמון-פראן, העיר מאוכלסת ביותר מ-30,000 סטודנטים ונמצאת בה אוניברסיטה על שמו של בלז פסקל. התעשייה בעיר נקשרה הרבה זמן ליצרן הצמיגים הצרפתי מישלן, שייצר את הצמיג הרדיאלי וצמח מקלרמון-פראן ליצרן מוביל בתעשיית הצמיגים. במשך רוב המאה ה-20 מישלן הפעיל בעיר בית חרושת גדול ונרחב שהעסיק כ-30,000 עובדים. אף על פי שמטה החברה נשאר בקלרמון-פראן, רוב הייצור עבר למפעלים במדינות אחרות. תהליך זה התרחש באופן איטי ואפשר לעיר לפצות על כך בהשקעות בתעשיות אחרות ולמנוע אבטלה שהיא מנת חלקן של ערים פוסט-תעשייתיות אחרות.

תרבות

אחד מ-48 המזרקות של העיר עם קתדרלת קלרמון-פראן ברקע. הקתדרלה והמזרקה עשויים מאבן לבה שחורה הנפוצה באזור שנקראת pierre de Volvic.

האישיות המפורסמת ביותר של העיר היא המתמטיקאי והפילוסוף בלז פסקל שנולד בה. בעיר ביצע פסקל את הניסוי המפורסם שבחן את ההשערה של אוונג'ליסטה טוריצ'לי בדבר ההשפעה של לחץ הגז על שיווי משקל של נוזל. בניסוי זה נוצר ואקום בצינורית של כספית על ידי הלחץ ובין השאר פסקל שם ברומטר בראש הר הגעש Puy-de-Dôme. האוניברסיטה העירונית נקראת על שמו של פסקל, אוניברסיטת בלז פסקל.

סמוך בעיר נמצא מסלול מרוצים של פורמולה 1, ה-Charade Circuit. המסלול מורכב מכבישים ציבוריים סגורים שבהם נערך הגרנד פרי הצרפתי בשנת 1965, 1970, 1970 ו-1972. זה היה מסלול מפחיד, עם שיפועים חדים ושינויים דרסטיים שגרמה למספר נהגים להקיא בזמן שנהגו בו. זוכים במסלול זה כללו את ג'ים קלארק, ג'קי סטיוארט (פעמיים) ויוכן רינדט.

בעיר משחק מועדון הרוגבי המפורסם ASM Clermont Auvergne וכן מועדון הכדורגל Clermont Foot Auvergne שנכון ל-2013 משחק בליגה השנייה בצרפת.

החל מ-1979 מארחת העיר פסטיבל סרטי קולנוע קצרים.

בנוסף, העיר הייתה נושא לסרטו התעודי המוערך של הבמאי מרסל אופולס, "הצער והחמלה", שהשתמש בעיר כבסיס לסרט, שתיאר את צרפת תחת הכיבוש הנאצי ואת ממשלת וישי תחת שלטונו של פיליפ פטן.

אדריכלות דתית

בעיר שתי כנסיות חשובות הבולטות באדריכלות שלהן:

נוטרדאם די פור: כנסייה רומנסקית שנבנתה במאה ה-11 והמאה ה-12 (מגדל הפעמונים נבנה במאה ה-19) והייתה מועמדת להיות אתר מורשת עולמית.
קתדרלת קלרמון-פראן (Notre-Dame de l'Assomption): קתדרלה גותית שנבנתה מהמאה ה-13 עד המאה ה-19. בחזית המערבית נאו-גותית חלון רוזטה וזוג צריחים מחודדים המתנשאים לגובה 108 מטרים.

ספורט

ערך מורחב – קלרמון פוט

יהדות

מכתבים שכתב הבישוף העירוני בשנת 470, והם העדות הראשונה בכתב הנוגעת ליהודים בעיר. כעבור מאה שנה נכפתה הנצרות על 500 מיהודי העיר, והאחרים נמלטו למארסיי. קיימות עדויות על כך שבהמשך הקהילה חודשה.

בתחילת המאה ה-20 היה במקום יישוב יהודי בן מאה שנים לערך, שמנה שלושים משפחות. בזמן מלחמת העולם השנייה העיר הייתה תחת שלטון וישי ומצאו בה מקלט כ-8,500 פליטים יהודים. כאשר החלו רדיפות, חלק מהם הוסתרו בבית הספר על ידי גבריאל פיגה. על פעילות זו הוא זכה בתואר חסיד אומות העולם.

בשנת 1969 הקהילה היהודית כללה קרוב ל-800 יהודים ובבעלות הקהילה היו מוסדות יהודיים מקובלים.