מרץ הצטרף לאיחוד הצעיר ב-1972. לאחר שסיים לימודי משפטים ב-1985, הוא עבד כשופט ועורך דין תאגידים. ב-1989 נבחר לפרלמנט האירופי, ולאחר קדנציה אחת הוא נבחר לבונדסטג, שם ביסס את עצמו כמומחה המוביל למדיניות פיננסית ב-CDU. הוא נבחר ליו"ר קבוצת CDU/CSU באותה שנה שבה נבחרה אנגלה מרקל ליו"ר ה-CDU, ובאותה עת הם היו יריבים ראשיים על הנהגת המפלגה.[2]
ב-2002 הוא פרש מתפקידו כמנהיג האופוזיציה לטובת מרקל ובהדרגה פרש מהפוליטיקה, וחזר להתמקד בקריירה משפטית. הוא עזב לחלוטין את הפרלמנט ב-2009, ושב לשם ב-2021. מרץ הפך ב-2004 ליועץ בכיר במאייר בראון, שם התמקד בין היתר במיזוגים ורכישות, בנקאות ופיננסים. הוא כיהן בדירקטוריונים של חברות רבות. ב-2018 הוא הכריז על שובו לפוליטיקה, והתמודד להנהגת CDU ב-2018 וב-2021, ולבסוף הצליח להיבחר למנהיג CDU ב-2022.[3][4][5][6]
כפוליטיקאי צעיר בשנות ה-70 וה-80, הוא היה תומך נלהב של האנטי-קומוניזם, הדוקטרינה השולטת של מערב גרמניה. מרץ תיאר את עצמו כשמרן חברתית וליברלי מבחינה כלכלית, ונתפס כנציג של האגפים השמרניים והממסדיים המסורתיים והפרו-עסקיים של ה-CDU.[7] ספרו Mehr Kapitalismus wagen (להעז יותר קפיטליזם) דוגל בליברליזם כלכלי. הוא היה יו"ר עמותת אטלנטיק-ברוקה המקדמת הבנה גרמנית-אמריקאית ואטלנטיות, והוא תומך של האיחוד האירופי ושל נאט"ו.[8] מרץ דוגל באיחוד הדוק יותר וב"צבא לאירופה".[9]
מרץ הוא קתולי וממוצא הוגנוטי צרפתי מצד אמו. אשתו, שרלוט מרץ, היא שופטת; ולהם שלושה ילדים. מלבד היותו עורך דין לתאגידים ומולטי-מיליונר, מרץ הוא גם טייס פרטי מורשה ובבעלותו שני מטוסים.[10][11]
בית סוביני בברילון, בית ילדותו של מרץ שהיה שייך למשפחת אמו סוביני, משפחה פטריציאנית בולטת מקומית ממוצא הוגנוטי צרפתי.
יואכים-פרידריך מרטין יוזף מרץ נולד ב-11 בנובמבר 1955 ליואכים מרץ (נולד ב-1924), שופט וחבר ב-CDU, ולפאולה סוביני (נולדה ב-1928) בברילון שבמדינת נורדריין-וסטפאליה שבגרמניה המערבית.[12][13] משפחת אמו הייתה משפחה פטריצית בולטת בברילון, ממוצא הוגנוטי צרפתי, וסבו מצד אמו היה ראש עיריית ברילון. הוא גדל בבית משפחתה של אמו בית סוביני בברילון, וב-2021 הוכרז הבית למכירה תמורת 2 מיליון יורו בשנת 2021.[14][15] פרידריך מרץ הוא קתולי .[16][17][18][19]
לאחר שסיים את בחינת האביטור (בגרות) ב-1975 שירת מרץ את שירותו הצבאי כחייל ביחידת ארטילריה מתנייעת של הצבא הגרמני. מ-1976 למד משפטים עם מלגה מקרן קונרד אדנאואר, תחילה באוניברסיטת בון, ואחר כך באוניברסיטת מרבורג. בבון הוא היה חבר באחוות סטודנטים קתולית. ב-1985 לאחר שסיים את לימודי המשפטים, הוא הפך לשופט בזארבריקן. בשנת 1986 עזב את תפקידו כשופט כדי לעבוד כעורך דין פנימי באיגוד התעשייה הכימית הגרמנית בבון ובפרנקפורט בין השנים 1986 ל-1989.[20]
בשנת 1972, בהיותו בן שבע עשרה, הוא הצטרף לאיגוד הצעיר, אגף הצעירים של ה-CDU[12] הוא תואר על ידי התקשורת הגרמנית כחבר ב"ברית האנדים", קבוצת חברים שנוצרה על ידי חברי האיגוד הצעיר במהלך טיול לאזור האנדים בדרום אמריקה ב-1979.[22] הוא הפך לנשיא סניף ברילון של האיחוד הצעיר ב-1980.
'לאינטרסים גרמניים באירופה' - מרץ כנוצרי-דמוקרט ב-1989
מרץ התמודד נבחר בבחירות לפרלמנט האירופי ב-1989 וכיהן קדנציה אחת כחבר הפרלמנט האירופי עד 1994. הוא היה חבר בוועדה לענייני כלכלה ומטבע ובמשלחת של הפרלמנט ליחסים עם מלטה.
מהבחירות בגרמניה ב-1994, כיהן כחבר הבונדסטאג של מחוז הבחירה שלו, הוכסאוארלנד. בקדנציה הראשונה שלו היה חבר בוועדת הכספים.
באוקטובר 1998 הפך מרץ לסגן יו"ר ובפברואר 2000 ליו"ר הקבוצה הפרלמנטרית של CDU/ CSU (לצד מיכאל גלוס), וירש את וולפגנג שויבלה. בתפקיד זה, הוא היה מנהיג האופוזיציה בבונדסטאג במהלך כהונתו הראשונה של הקנצלרגרהרד שרדר.
לקראת הבחירות של 2002, אדמונד שטויבר כלל את מרץ בקבינט הצללים שלו לקמפיין של הנוצרים-דמוקרטים להדחת שרדר. במהלך הקמפיין שימש מרץ כמומחה של שטויבר לשווקים פיננסיים ולתקציב הלאומי.[23] לאחר התבוסה האלקטורלית של שטויבר, קיבלה אנגלה מרקל את הנהגת הקבוצה הפרלמנטרית; מרץ כיהן שוב כסגן יו"ר עד 2004. מ-2002 עד 2004, הוא גם היה חבר בוועד המנהל של ה-CDU, שוב בהנהגתה של מרקל.
בין השנים 2005–2009 היה מרץ חברה בוועדה לעניינים משפטיים. ב-2006 הוא היה אחד מתשעה חברי פרלמנט שהגישו תביעה לבית המשפט החוקתי הפדרלי נגד חשיפת מקורות הכנסה נוספים; התביעה בסופו של דבר לא צלחה.[24] ב-2007 הודיע שלא יתמודד על תפקיד פוליטי בבחירות 2009.
עם עזיבתו את הפוליטיקה עבד מרץ כעורך דין תאגידי. מאז 2004 הוא היה יועץ בכיר במשרדו של מאייר בראון בדיסלדורף,[25]; לפני 2004 הוא היה עורך דין בכיר אצל קורנליוס ברטנבך הזמן.[26] עבודתו כעורך דין וכחבר הנהלה הפכה אותו למולטי-מיליונר.[27] הוא גם לקח על עצמו תפקידים רבים בדירקטוריונים של חברות שונות:
בין 2010 ל-2011 יצג מרץ את בעלי המניות של WestLB, מוסד בבעלות ציבורית שהיה בעבר המלווה השלישי בגודלו בגרמניה, בשיחות עם רוכשים.[38] ב-2012 הצטרף מרץ לצוות הקמפיין של נורברט רוטגן לבחירות במדינת צפון ריין-וסטפאליה כיועץ למדיניות כלכלית.[39] הוא שימש כנציג CDU לוועידה הפדרלית לבחירת נשיא גרמניה ב-2012[40] וב-2017.
לאחר שאנגלה מרקל הודיעה על כוונתה לפרוש מתפקידה כמנהיגת מפלגת CDU, הודיע מרץ כי יתמודד בבחירות לראשות המפלגה ב-2018.[3] הוא נהנה מתמיכתו של יו"ר ה-CDU לשעבר ו"נסיך הכתר" של תקופת קוהל, וולפגנג שויבלה.[42] ב-7 בדצמבר 2018, בסיבוב השני של הבחירות למנהיגות, הובס מרץ על ידי אנגרט קראמפ-קרנבאואר.[3][4]
ב-25 בפברואר 2020 הוא הכריז על מועמדותו בבחירות להנהגת CDU ב-2021.[43] המתחרים הקרובים ביותר שלו היו ארמין לאשט ונורברט רוטגן.[44][45] לאחר מספר דחיות, בחירתו של נשיא מפלגת CDU החדש התקיימה בקונגרס המפלגה ב-15–16 בינואר 2021, ולראשונה נערכו הבחירות באופן מקוון. בסיבוב הראשון קיבל מרץ 385 קולות, 5 יותר מלשט. בסיבוב השני קיבל מרץ 466 קולות מתוך 1001 נציגים, בעוד לאשט קיבל 521 קולות, ובכך לא הצליח לזכות בתפקיד נשיא המפלגה בפעם השנייה.[46][47][48][49]
באותו יום, לאחר שהפסיד בבחירות להנהגה, הציע מרץ "להצטרף לממשלה הנוכחית ולקבל את משרד הכלכלה". בראש המשרד כבר עמד אז עמיתו למפלגה פיטר אלטמאייר וההצעה נדחתה.[50] לאשט מיהר לרצות את מרץ על ידי גיוסו לצוות הקמפיין שלו. לאשט נימק זאת בכך שמרץ הוא "ללא ספק שחקן קבוצתי" וכי המומחיות הכלכלית והפיננסית שלו יכולה לסייע בהתגברות על האתגר של מגפת הקורונה.[51]
לקראת הבחירות הפדרליות בגרמניה ב-2021, פטריק זנבורג, יורשו של מרץ בכסאו בבונדסטאג, לא הצליח להבטיח את תמיכת מפלגתו במועמדות חדשה. מרץ החליף אותו, וחזר לבונדסטאג לאחר היעדרות של 12 שנים.[52]
ב-15 בנובמבר 2021 הכריז מרץ על מועמדותו בבחירות השניות להנהגת CDU ב-2021.[53][54] הוא התמודד מול נורברט רוטגן והלגה בראון.[55]
במהלך הקמפיין הקצר שלהם, יריביו של מרץ מיצבו את עצמם כיורשיה של מרקל. מולם הבטיח מרץ הפסקה מכרעת מהקו המרכזי שבו הלכה מרקל במשך 16 שנים.
בסך הכל כ-400,000 חברי CDU יכלו להצביע. כבר ב-17 בדצמבר 2021 נהנה מרץ מרוב של 62.1 אחוזים מהחברים בסבב ההצבעה הראשון, כך שלא היה צורך בסיבוב הצבעה שני. כך עלה בידו בניסיונו השלישי לזכות בראשות המפלגה.
ב-22 בינואר 2022 הוא נבחר באופן רשמי ליושב ראש ה-CDU על ידי 1001 צירי הקונגרס שלה בקונגרס הווירטואלי של המפלגה הפדרלית. בסופו של דבר, 915 מתוך 983 נציגים הצביעו עבורו, וכך זכה ב-94.6% מהקולות הכשרים כדי להיות מנהיג מפלגת האופוזיציה הגדולה בבונדסטאג.[56][57][58]
ב-2023, הוא הגיב לאזהרה של ארצות הברית לישראל לציית לחוק הבינלאומי, ואמר שלארצות הברית יש יחס שונה לישראל מאשר לגרמניה. לגרמניה יש מחויבות היסטורית לעזור לישראל ללא תנאים. באוקטובר 2024, דחק מרץ בממשלת גרמניה לחדש את משלוחי הנשק לישראל, כולל חלקי חילוף לטנקים.
מרז אמר ש"פתרון שתי המדינות נותר היעד הנכון לטווח הארוך לדו-קיום בשלום בין ישראלים לפלסטינים. הכרה של הפלסטינים בזכות הקיום של ישראל היא תנאי מוקדם בדרך לשם".[59]
אתר האינטרנט הרשמי של פרידריך מרץ (בגרמנית)
פרידריך מרץ, ברשת החברתית פייסבוק
פרידריך מרץ, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
פרידריך מרץ, ברשת החברתית אינסטגרם
פרידריך מרץ, ברשת החברתית טיקטוק
פרידריך מרץ, ברשת החברתית LinkedIn
פרידריך מרץ, סרטונים בערוץ היוטיוב
פרידריך מרץ, ברשת החברתית Goodreads
ארני דלפס, בלומברג, הכלכלן השמרן שרוצה לקבור את מורשת מרקל בגרמניה, באתר TheMarker, 29 בספטמבר 2024