[go: up one dir, main page]

לדלג לתוכן

עשרת הדיברות (סרט, 1956)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עשרת הדיברות
The Ten Commandments
כרזת הסרט
כרזת הסרט
בימוי ססיל ב. דה-מיל
הופק בידי ססיל ב. דה-מיל
תסריט אניאס מקנזי, Jack Gariss, ג'סי לואיס לסקי ג'וניור, פרדריק מ' פרנק עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה אן בושנס עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים צ'רלטון הסטון,
יול ברינר,
אן בקסטר
מוזיקה אלמר ברנסטין עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום לויאל גריגס עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה פרמאונט עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה סרטי פרמאונט
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 5 באוקטובר 1956
משך הקרנה 220 דקות
שפת הסרט אנגלית
סוגה סרט דרמה, סרט היסטורי, סרט הרפתקאות, סרט מבוסס יצירה ספרותית, סרט חרבות וסנדלים עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב $13,300,000
הכנסות $65,500,000
הכנסות באתר מוג'ו tencommandments
פרסים פרס האוסקר לאפקטים מיוחדים (John P. Fulton) עריכת הנתון בוויקינתונים
אתר רשמי
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
צ'רלטון הסטון בתפקיד משה

עשרת הדיברותאנגלית: The Ten Commandments) הוא סרט דרמה אפית וסרטו האחרון של הבמאי ססיל ב. דה-מיל משנת 1956. לסרט קדמה גרסה מקוצרת בת 136 דקות באותו שם, שביים דה-מיל בשנת 1923 כסרט אילם בצילום שחור-לבן. "עשרת הדיברות" מבוסס על סיפורו התנ"כי של משה, תינוק עברי שגדל כנסיך מצרי אשר הופך למנהיג העבדים העבריים במצרים ומוביל ליציאתם לחופשי. הקרנת הבכורה לסרט התקיימה ב-5 באוקטובר 1956. הסרט היה מועמד לפרס אוסקר בשבע קטגוריות וזכה לבסוף בפרס האוסקר על אפקטים. ההפקה הייתה היקרה ביותר באותה התקופה. נכון לשנת 2020 הוא הסרט השמיני ברשימת הסרטים המצליחים ביותר קופתית בכל הזמנים לאחר התאמה לאינפלציה.

בשנת 1999 הסרט נבחר לשימור בארכיון הסרטים הלאומי של ארצות הברית של ספריית הקונגרס על היותו "משמעותי מבחינה תרבותית, היסטורית או אסתטית". ביוני 2008, מכון הסרטים האמריקאי דירג את הסרט במקום העשירי ברשימת הסרטים האפיים הגדולים ביותר (כחלק מדירוג סרטים לפי סוגות).

התסריט נכתב בהשראת ספרים שונים שנכתבו על יציאת מצריים, ובין השאר גם בפרשנויות עתיקות של מדרש רבה ושל יוסף בן מתתיהו. הסרט צולם באחד מאתרי הצילום הגדולים בכל הזמנים, שצולם בקליפורניה בחלקו, ובאתר צילומים יוקרתי במצרים.

דה-מיל הציג את הסרט, לאחר שהתייעץ עם אנשי דת בכירים במהלך הצילומים, וביים אתו כמניפסט דתי ואנטי-סובייטי במודגש. צורף אף פרולוג קצר, בו ניצב דה-מיל כשהוא מודיע שנושא העלילה הוא "האם על בני האדם להישלט על ידי חוקיו של אלוהים, או שמא להיות נתונים לגחמותיו של דיקטטור?"[1]

צ'רלטון הסטון נבחר לתפקיד, לאחר שהשאיר רושם חיובי במיוחד על דה מיל בסרטו הקודם, "ההצגה הגדולה בתבל", וכן זה שהתרשם ממראו הדומה לפסל "משה" מאת מיכלאנג'לו. תפקידה של אשת רעמסס (פרעה) היה תפקיד מבוקש מאוד, ושחקניות רבות (כגון ג'יין ראסל, אודרי הפבורן ו-ויוויאן לי) נלקחו בשיקול. לבסוף, אן בקסטר לוהקה לתפקיד. גם תפקידה של צפורה (אשתו של משה) נחשב לתפקיד מבוקש מאוד. היות שגרייס קלי, השחקנית האהובה על דה מיל לא הייתה פנויה להפקה, הוא בחר באיבון דה קרלו, שהרשימה אותו מאוד.

הקרנת הבכורה נערכה בניו יורק ב-8 בנובמבר 1956, ובה נכחו הבמאי והשחקנים הראשיים. הסרט הוצג מחדש בשנים 1966 ,1972 ו-1989 באיכויות צפייה משופרות. הסרט היה הסרט הכי מצליח באותה השנה, ואחד מהמצליחים בכל הזמנים, עד כדי כך שבשנת 1960 עקף (נומינלית, ללא התחשבות באינפלציה) את רווחי הסרט חלף עם הרוח באמריקה הצפונית. עד היום, הסרט הרוויח כשני מיליארד דולר (נכון לשער הדולר של שנת 2020).

הסרט קיבל בסך הכל ביקורות טובות ששיבחו את התסריט ובמיוחד את המשחק. הסרט קיבל דירוג של 91% באתר Rotten Tomatoes, על בסיס 32 ביקורות.

  • משה (צ'רלטון הסטון) - בנם של עמרם ויוכבד ואחיהם של מרים ואהרון. כשהוא היה תינוק אמו יוכבד הכניסה אותו לתוך תיבה והניחה אותו ביאור כדי להצילו מגזירתו של רעמסס הראשון: להרוג את כל התינוקות הזכרים של העברים. בתיה (הבת של רעמסס הראשון) מצאה אותו והחליטה לאמץ אותו. לאחר שלושים שנה שהוא גדל בארמון של פרעה, התגלה שהוא עברי ולכן נגזר עליו גלות שבמהלכה הוא מגיע למדין ושם הוא נישא לציפורה. לאחר מכן הוא נשלח על ידי אלוהים בחזרה למצרים במטרה לשחרר את העברים מהשעבוד.
  • רעמסס השני (יול ברינר) - בנם של סתי וטויה. הוא מנסה למנוע ממשה לרשת את כס המלוכה של מצרים, ולבסוף הוא מצליח לעשות זאת, לאחר שהוא מספר לאביו סתי שמשה הוא עברי ואף מתחתן עם נפרטירי, כאשר משה חוזר למצרים והוא מבקש ממנו לשחרר את העברים מהשעבוד, רעמסס מסרב לבקשתו, והוא מסכים לעשות זאת רק לאחר שאלוהים מנחית על מצרים את עשר המכות, אך לאחר מכן הוא מתחרט, והוא והצבא שלו רודפים אחרי העברים במטרה להרוג אותם, אך אלוהים מטביע את כל הצבא שלו בים סוף.
  • נפרתרי (אן בקסטר) - אשה מצרית שצריכה להינשא למלך שימלוך אחרי סתי. מכיוון שהיא מאוהבת במשה, היא מעודדת את סתי לבחור בו כיורשו, אך לאחר שמתגלה שמשה הוא עברי, רעמסס נבחר ליורשו של סתי ונפרטירי נאלצת להינשא לו. לאחר שמשה חוזר למצרים, היא מנסה לפתות אותו, אך מכיוון שהוא נשוי לציפורה הוא דוחה את חיזוריה.
  • דתן (אדוארד ג'י רובינסון) - עברי שמשתף פעולה עם המצרים. לאחר שהוא מגלה שמשה הוא עברי, הוא מספר על כך לרעמסס, ובעקבות זאת הוא זוכה לגדולה רבה במצרים, והוא גם מאלץ את ליליה להינשא לו למרות שהיא מאוהבת ביהושע. לאחר שהעברים יוצאים ממצרים, הוא מסית אותם לחטא עגל הזהב, ועקב כך הוא נבלע באדמה.
  • ציפורה (איבון דה קרלו (אנ')) - בתו של יתרו. משה מציל אותה ואת אחיותיה מקבוצת עמלקים, ולאחר מכן היא נישאת לו.
  • ליליה (דברה פג'ט (אנ')) - עבריה שמאוהבת ביהושע, אך היא נאלצת להינשא לדתן שכופה את עצמו עליה. לאחר שדתן נבלע באדמה, היא נישאת ליהושע.
  • יהושע (ג'ון דרק (אנ')) - עברי שמאוהב בליליה. הוא עוזר למשה להוציא את העברים ממצרים. לאחר שדתן נבלע באדמה, הוא נישא לליליה. הוא הופך להיות המנהיג של העברים לאחר מותו של משה.
  • סתי הראשון (סדריק הרדוויק) - בנו של רעמסס הראשון ואביו של רעמסס השני. לאחר שאביו מת, הוא שימש כדמות אב למשה (הבן המאומץ של אחותו בתיה). בהתחלה הוא נוטה לבחור במשה כיורשו, אך לאחר שהוא מגלה שהוא עברי, הוא בוחר ברעמסס השני כיורשו.
  • בתיה (נינה פוש) - בתו של רעמסס הראשון ואחותו של סתי. לאחר שבעלה מת, היא מוצאת את משה בתיבה והיא מחליטה לאמץ אותו. היא טוענת בפני אביה ואחיה שמשה הוא בנה מבעלה המנוח. היא יוצאת עם העברים ממצרים והיא נישאת למרד.
  • יוכבד (מרתה סקוט (אנ')) - אשתו של עמרם ואמם של מרים, אהרון ומשה. כשמשה היה תינוק היא הכניסה אותו לתוך תיבה והניחה אותו ביאור כדי להצילו מגזירתו של רעמסס הראשון: להרוג את כל התינוקות הזכרים של העברים. בתיה (הבת של רעמסס הראשון) מצאה את משה והחליטה לאמץ אותו.
  • אלוהים (קולו, כאשר מדבר עם משה במעמד הסנה הבוער) ושולח אותו חזרה למצרים, לשחרר את בני ישראל מהשעבוד.
  • מלאך המוות - מלאך שנשלח על ידי אלוהים להרוג את כל הבכורות במצרים שאינם עברים.
  • ממנט (ג'ודית אנדרסון) - משרתת בארמון. היא בעלת דעות גזעניות כלפי משה בשל היותו עברי. נפרטירי הורגת אותה כדי שהיא לא תחשוף את המוצא של משה.
  • באקה (וינסנט פרייס) - הבנאי הראשי של מצרים. הוא חוטף את ליליה כדי שהיא תינשא לו, אך יהושע מציל אותה והוא נתפש על ידי באקה. משה מציל את יהושע והוא הורג את באקה.
  • רעמסס הראשון (איאן קית') - אביהם של סתי ובתיה וסבו של רעמסס השני. לאחר שהוא שומע את הנבואה על לידתו של הגואל של העברים, הוא מצווה להרוג את כל התינוקות הזכרים של העברים. לאחר שבתיה הביאה את משה לארמון, הוא שימש לו כדמות אב בשנותיו הראשונות.
  • אהרון (ג'ון קרדין) - בנם של עמרם ויוכבד ואחיהם של מרים ומשה. הוא עוזר למשה להוציא את העברים ממצרים. הוא נישא לאלישבע.
  • מרים (אוליב דירינג) - בתם של עמרם ויוכבד ואחותם של אהרון ומשה. היא עוזרת למשה להוציא את העברים ממצרים. היא נישאת לכלב.
  • יתרו (אדוארד פרנז) - אביה של ציפורה.
  • גרשום (טומי דוראן) - בנם של משה וציפורה.
  • אלעזר (פול דה רולף) - בנם של אהרון ואלישבע.
  • אמון (יוג'ין מזול) - בנם של רעמסס ונפרטירי. הוא נהרג במכת בכורות.
  • עמינדב (הייטצ' בי וורנר) - אביה של אלישבע.
  • אלישבע (ג'וליה פיי) - בתו של עמינדב ואשתו של אהרון.
  • כלב (לורנס דובקין) - בעלה של מרים.
  • מרד (דונלד קרטיס) - בעלה השני של בתיה.
  • שרח (אדלין דה וולט ריינולדס) - עבריה שעוזרת למשה למצוא את ארונו של יוסף.
  • טויה (איירין מרטין) - אשתו של סתי ואמו של רעמסס השני.
  • יאנס (דגלאס דמבריל (אנ')) - הכהן הגדול של מצרים.
  • פנטור (הנרי ווילקוקסון) - המפקד של צבא מצרים.
  • מרופס (וודי סטרוד) - המלך של אתיופיה ואחיה של תרביס.
  • תרביס (אסתר בראון) - הנסיכה של אתיופיה ואחותו של מרופס. היא מתאהבת במשה ובכך היא מעוררת את קנאתה של נפרטירי.
  • אבירם (פרנק דקובה) - אחיו של דתן. הוא נבלע באדמה יחד עם דתן.
  • קורח (רמזי היל) - עברי שמצטרף לדתן במחלוקתו כנגד משה. הוא נבלע באדמה.
  • שלומית (ג'ואן וודברי) - אשתו של קורח.
  • און (אלן אריק) - עברי שמצטרף לדתן במחלוקתו כנגד משה. הוא נבלע באדמה.
  • אליצור (ג'ורג' מלפורד) - עברי שמצטרף לדתן במחלוקתו כנגד משה. הוא נבלע באדמה.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עשרת הדיברות בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ D. Kirby, Religion and the Cold War, Springer, 2002, עמ' 217.