סרו ההימלאיה
 סרו ההימלאיה
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | מכפילי פרסה |
| משפחה: | פריים |
| תת־משפחה: | יעלים |
| שבט: | צפירים |
| סוג: | סרו |
| מין: | סרו ההימלאיה |
| שם מדעי | |
 Capricornis tharהודג'סון, 1831 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
סרו ההימלאיה (שם מדעי: Capricornis thar; קרוי גם בפשטות סרו), הוא מין של אנטילופת-עז גדולה בסוג סרו, המצוי באזורים הרריים של דרום אסיה. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1831 על ידי החוקר והביולוג בריאן הודג'סון. סרו ההימלאיה דומה בפרוותו הכהה לשני מינים אחרים בסוג - סרו סומטרי וסרו סיני, ובתקופה מוקדמת השלושה היו נחשבים כשייכים למין אחד. בניגוד לשניים האחרים לסרו ההימלאיה סימני זיהוי בולטים למדי. אוכלוסיות מזרחיות שלו בעלות צבע אדמוני הגורם לבלבול נרחב עם הסרו האדום, וכתוצאה מכך ארגוני השימור מסופקים לגבי התפוצה האמיתית של השניים. שמו המדעי של מין זה נגזר מלטינית כדלהלן: "Capricornis" = "קרני עז"; מתייחס לכך שלסוג יש קרניים כשל עיזים. "thar" הוא כינוי טיבטי שניתן למין זה וכן לטאר ההימלאיה. השם הרשמי "סרו" הוא כינוי שניתן למין זה בסיקים. סרו ההימלאיה הוא המין הגדול ביותר בסוג סרו.
לסרו ההימלאיה 4 תת-מינים:
סרו קאשמירי (C.t. humei) - נפוץ בחבל קשמיר.
סרו פנג'אבי (C.t. rodoni) - נפוץ בפנג'אב.
סרו נפאלי (C.t. thar) - נפוץ בנפאל וסיקים.
סרו צפון-בנגל (C.t. jamrachi) - נפוץ במדינות ההודיות המזרחיות ובבהוטן.
תיאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]קרניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
סרו ההימלאיה מתאפיין בזוג קרניים גדולות וארוכות יחסית למינים בסוג, והן בעלות מבנה קונוס מקושת: הקרן צומחת לכיוון מעלה עם זווית מועטה לצדדים ובקו אלכסוני בהתאם לחרטום, והיא מתעקלת בהדרגה לאחור כקשת ולעיתים ישרה עם עקומה חדה בקצוות. מיקום כל קרן הוא באזור הקודקוד צמוד לאוזניים ובמרחק של כ-4 ס"מ מהעיניים. בבסיס המרווח בין הקרניים נמוך למדי - 2 או 3 ס"מ, והמרווח גודל ככל שהקרן מתארכת עד 10 ס"מ ויותר. קרני הסרו עבות באופן יחסי לכל אורכם, ובקצוות הן הופכות לצרות וחדות ביותר. הקרניים מחורצות באזור הבסיס עד כ-8 טבעות בולטות ושאר הקרן חלקה, ולעיתים דווקא הבסיס יהא חלק והקצוות יהיו מחורצות. צבען של הקרניים הוא חלודה כתמתם בהיר בחלק התחתון ושחור או שחור כחלחל בחלק העליון (ביחוד בקצוות). הן לזכרים והן לנקבות יש קרניים, ובדומה לפריים רבים קרני הזכרים עבות וארוכות יותר.
מראה חיצוני
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרוותו העבה של סרו ההימלאיה קצרה ביחס לסרואים האחרים, אך היא צפופה יותר משל הסרו הסיני והסומטרי. הפרווה מורכבת משערות גסות וזיפיות ולתת-המין הפנג'אבי יש פרווה צמרירית יותר. צבע הפרווה הוא כדלהלן: הצלעות מתאפיינות בצבע לא מוגדר בדרך כלל, לרוב שילוב של שערות שחרחרות, חומות אדמדמות, אפרפרות, צהבהבות וכתמתמות היוצרות מראה של פרווה בצבע חאקי זהוב או חאקי כהה. די נפוץ שיהא פה ושם ריכוז של שערות מצבע מסוים, כך שהפרווה תיראה מחוספסת עם אזורים צהבהבים, שחרחרים או אפרפרים; בשל כך הצבע משתנה פעמים רבות מפרט לפרט, אם כי המראה המצוי ביותר הוא פרווה בעלת צבע אחיד של שחור כהה או דהוי. אצל רובם המכריע של הפרטים הצוואר והגפיים יהיו תמיד בצבע שחור מבריק אחיד וכהה. לאורך הגב - מהעורף עד לזנב - ישנה רעמה פרועה בצבע שחור פחם, והיא ארוכה וגסה במיוחד באזור העורף. העכוז, השוקיים והחלקים העליונים של הרגליים משתנים מכתום-חלודה לכתום-אפרסק או צהבהב, ולעיתים אף אדום-ערמוני. החזה, הגחון, המפשעה והחלקים התחתונים של הרגליים בצבע לבן בוהק או לבן-אפרפר. אצל תת-המין הצפון בנגלי החלקים התחתונים של הרגל הם שילוב של שערות אדומות ולבנות. הזנב בצבע אדמדם עם פס שחור במרכזו וצבעו התחתון לבנבן. הפרסות בצבע אפרפר בהיר.
צבע ראשו של הסרו האדום בהיר כהה בדרך כלל משאר הגוף - שחור מבריק או פחם, אך לעיתים הוא דווקא יהיה בצבע שחרחר-אפרפר דהוי. הלחיים והמצח יהיו כמעט תמיד כהים. סביב אזור העיניים יש שקע רחב דליל בשיער בצבע אפרפר כהה ודהוי, והוא יהיה בולט יותר כאשר הראש יהיה שחור לגמרי. ראשו של תת-המין הקשמירי בצבע חום אדמדם. במרחק סנטימטרים מועטים מהעיניים ישנם בלוטות ריח עגולות שנראות היטב על פני הפנים ואופיינות לסרואים; הבלוטות לרוב בצבע שחור אך לעיתים גם יהיו אפרפרות בהירות. סביב השפתיים יש צבע לבן בוהק שבולט על רקע הצבע הכהה בדומה לאייל ת'ורולד, ובדרך כלל נמשך ממנו כתם לבן במקביל לעצמות הלסת עד לאמצע הסנטר. מעל העיניים יש עצמות בולטות שנותנות מראה של "גבות", אם כי בשל צבען הכהה הן אינן בולטות בניגוד לגבותיו של הסרו האדום. הצד החיצוני של האוזניים בצבע חום אדמוני ולרוב גם בסיס האוזניים. הצד הפנימי מורכב משערות לבנבנות וקצוות האוזניים שחורות.
מבנה ומידות גוף
[עריכת קוד מקור | עריכה]לסרו ההימלאיה גוף מוצק ושרירי, והמבנה שלו ארוך וצר יחסית עם צוואר קצר התומך בראש מוארך. חרטומו משולש ולועו עגלגל. האוזניים צרות וארוכות בצורה בולטת בדומה לרוב מיני הסרו, רגליו קצרות ומוצקות, ופרסותיו עבות, קצרות וחזקות. בדומה לעיזי בר אחרות גם לסרו זה כרית הגומי בתחתית הפרסה מסייעת לטפס בזריזות על מדרונות תלולים, צוקים וסלעים. אפו עגול וגדול בצבע שחור מבריק, ונחיריו עגולים ורחבים. העיניים עגלגלות ובינוניות בצבע זהוב כהה. זנבו קצר, עבה ורחב. הקרניים הן ההבדל העיקרי בין הזכרים לנקבות, כך שלמין יש דו-צורתיות זוויגית נמוכה מאוד.
מידות הגוף של סרו ההימלאיה:
גובה הכתפיים: 102-96 ס"מ.
אורך הראש והגוף: 155-140 ס"מ.
אורך הזנב: 12-8 ס"מ.
אורך הקרניים: 25-15 ס"מ.
משקל: 160-110 ק"ג.
מינים דומים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סרו סיני (Capricornis milneedwardsii), בעל דמיון גדול לסרו ההימלאיה בצבעי פרוותו ובמידות גופו, ובין שני המינים יש חפיפה במערב ובצפון מיאנמר. ניתן להבדיל ביניהם במקצת על פי הסימנים הבאים: הסרו הסיני קטן במעט מסרו ההימלאיה, הפרווה שלו שחורה-אפורה, הרעמה השחורה שלו ארוכה יותר משל סרו ההימלאיה ולעיתים קרובות היא מדובללת וארוכה במיוחד ובצבע לבן. רגליו עלולות להיות ברובם בצבע חום בהיר, בניגוד לרגליו של סרו ההימלאיה שבצבע לבן בוהק בחלק התחתון וצהבהב-כתמתם בחלק העליון. הסרו הסיני מצוי בדרום-מזרח ודרום-מרכז סין, וייטנאם, לאוס, קמבודיה, תאילנד, מיאנמר ואולי גם במזרח הודו.
- סרו סומטרי (Capricornis sumatraensis), אף הוא דומה למדי לסרו ההימלאיה. ניתן להבדיל ביניהם על פי הסימנים הבאים: הסרו הסומטרי קטן באופן ניכר מסרו ההימלאיה, הפרווה שלו קצרצרה ודלילה יותר ובצבע שחור-כסוף, והרעמה שלו ארוכה יותר. רגליו בדרך כלל שחורות לגמרי, אך גם הן עלולות להיות חומות בהירות בדומה לסרו הסיני. הסרו הסומטרי מצוי בדרום תאילנד, מלזיה ואינדונזיה.
תפוצה ובית גידול
[עריכת קוד מקור | עריכה]סרו ההימלאיה מצוי לאורך רכסי ההרים סביב תת-היבשת ההודית. התפוצה שלו מתחילה במדינות הודו: ג'אמו וקשמיר, לדאק, הימאצ'ל פראדש ואוטראקהאנד, עוברת למרבית מחוזות נפאל, מדינת סיקים ההודית, דרום המחוז האוטונומי הטיבטי בסין העממית ומרבית חלקי בהוטן; בנקודה זאת טווח התפוצה מתעקל ועובר לאורך מדינות צפון-מזרח הודו: ארונאצ'ל פרדש, נאגאלנד, מניפור, מיזוראם, אסאם ומגהלאיה, וממשיך לצפון ומערב מחוזות מיאנמר: צ'ין, מאג'וואה, ראקינג' וסאג'אינג, ולמזרח מחוזות בנגלדש - סליט וצ'יטאגונג. באזור העיקול של שבע האחיות יש פה ושם גלישות נוספות לטיבט ולמחוזות קאצ'ין וסאג'אינג במיאנמר, ובחבל קשמיר ייתכן וישנה גלישה קטנטנה למחוז אזאד קשמיר הנתון בשליטת פקיסטן.
בית הגידול של סרו ההימלאיה הוא לאורך שרשרות הרי ההימלאיה, הרי פאת'קאי, הרי אראקאן והרי חאסאי והוא בין בתי הגידול הגבוהים שבמיני הסרו. הנוכחות העיקרית של סרואים אלו היא בגבהים של 4,500-1,000 מטר מעל פני הים כדוגמת מורדות האנפורנה, נאנדה דווי, האוורסט, דולגירי וקולקנגרי. בית הגידול המחוספס והתלול שלו מורכב מפסיפס של צוקים, גבעות-סלעיות, שיחים, רכסי קרסט ואבני גיר, וחגורות יער גשם ממוזג הררי. הטמפרטורות בתחומי מחייתו של הסרו 20 מעלות חום בקיץ, ובחורף הן עלולות להגיע מתחת למינוס בעקבות שלג ורוחות חזקות. כמות המשקעים הממוצעת היא 500 עד 2,000 מילימטר לשנה.
אקולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
התנהגות
[עריכת קוד מקור | עריכה]יש מעט מידע על האקולוגיה של סרו ההימלאיה, ומשערים שהיא דומה ברובה למיני הסרו האחרים. סרו ההימלאיה כקרוביו הוא בעל חיים בודד, פעיל כנראה בעיקר בשעות הבוקר והדמדומים, וכן בשעות הלילה. שעות הצהריים מנוצלות למנוחה באזורים מוגנים מטורפים כמו צוקים וסלעים קשים לגישה.
סביר להניח שסרו ההימלאיה טריטוריאלי כקרוביו, והוא תופס לעצמו שטח פעילות קבוע אותו הוא מסמן בעזרת שפשוף הקרניים ובלוטות הריח בצמחייה, וערימות גללים בצידי הדרך. שני המינים יחזיקו בשטח חופף בדרך כלל, וכתוצאה מכך הם גם יהיו מונוגמים ויתרבו אחד עם השני בלבד.
טורפיו הפוטנציאלים של סרו ההימלאיה הם נמר השלג, נמר הודו-סין זאב ההימלאיה ועיט זהוב, וסביר להניח שדוב ההימלאיה, ודורסים אחרים. בעת סכנה הסרו משמיע קריאת אזהרה צורמנית, ונמלט במהירות לעבר צוקים וסלעים תלולים המקשים על הטורף לצודו.
תזונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תזונתו של סרו ההימלאיה מורכבת ממגוון רחב של שיחים, עשבים, עשבי תיבול ועלים, ולעומת מיני סרו אחרים הוא נוטה לגוון יותר את תזונתו. על תזונת סרו ההימלאיה בוצעו מחקרים מפורטים. המחקר המשמעותי ביותר בוצע באזור השימור אנאפורנה שבנפאל על ידי המכון לייעור של אוניברסיטת טריבהאואן הנפאלית והמכון למדעי הטבע של אוניברסיטת מאסי הניו זילנדית. המחקר מבוסס ברובו על ניתוח היסטולוגי של צואת הסרו, ובמהלכו זוהו כ-33 מיני צמחים שנצרכו על ידי הסרו באופן קבוע המהווים כ-88% מהתזונה, בעוד שכ-11% נוספים היו צמחים בלתי ניתנים לזיהוי. להלן טבלת הנתונים על צריכת המזון של הסרו; (שימו לב לחלוקה לפי אחוזים שגם מראה את רמת הגיוון של תזונת הסרו):
| שם | שם מדעי | תמונה | אחוזי הצריכה |
|---|---|---|---|
| חזרן | Arundinaria |  |
צריכה: 9.4% |
| סרפד ההימלאיה | Urtica hyperborea |  |
צריכה: 7.4% |
| קוציץ קאשמירי | Strobilanthes |  |
צריכה: 7.1% |
| רודודנדרון | Rhododendron |  |
צריכה: 6.1% |
| עשב ההרים | Oplismlaus compositus |  |
צריכה: 6.1% |
| לאונטופודיום | Leontopodium |  |
צריכה: 5.1% |
| שבטבט דאביל | Eqmesetum debile |  |
צריכה: 4.0% |
| פשתן צהוב | Reinwardtia indica |  |
צריכה: 4.0% |
| אלונוגונום | Alonogonum | צריכה: 4.0% | |
| פטל הודי מערבי | Rubus rosifolius |  |
צריכה: 3.0% |
| לוביה | Vigna |  |
צריכה: 2.7% |
| אדנה | Hedena | צריכה: 2.4% | |
| יצהרון קונפראטה | Elaegnus conferata |  |
צריכה: 2.4% |
| ליוניה וילוזה | Lyonia villoza |  |
צריכה: 2.0% |
| עשב אדום | Themeda triandra |  |
צריכה: 2.0% |
| שרכ | Fern |  |
צריכה: 1.7% |
| דוּ-שֵׁן | Bidens |  |
צריכה: 1.7% |
| פרמילייה | Permilia | צריכה: 1.7% | |
| עפרוני מצויץ | Corydalis |  |
צריכה: 1.7% |
| נורית אחו | Thalyctrum |  |
צריכה: 1.7% |
| אדר פאקטינטום | Acer pectinatum |  |
צריכה: 1.7% |
| עשב לימון | Cymbopogon |  |
צריכה: 1.7% |
| פרע | Hypericum |  |
צריכה: 1.7% |
| ערבה מצויה | Salix viminalis |  |
צריכה: 1.4% |
| פנינית מערבית | Anaphalis margaritacea |  |
צריכה: 1.4% |
| שבשבט ההימלאיה | Equisetum diffusum |  |
צריכה: 1.0% |
| ארכובית ההימלאיה | Pericaia spp |  |
צריכה: 0.7% |
| אלאטוסטמה | Elatostema |  |
צריכה: 0.7% |
| ברברית סיקים | Berberis chitria |  |
צריכה: 0.7% |
| מורן ההימלאיה | Viburnum grandiflorum |  |
צריכה: 0.3% |
| פוטנטילה נפאלית | Potentilla nepalensis |  |
צריכה: 0.3% |
| חזזית | Lichen |  |
צריכה: 0.3% |
| צמחים לא מזוהים | ? | ? | צריכה: 10.8% |
לסרו ההימלאיה יש חפיפה בתחומי מחייתו עם מספר אוכלי עשב נוספים החיים אף הם בבתי גידול גבוהים, כטאר ההימלאיה, גוראל ההימלאיה, יעל ההימלאיה, כבש ההימלאיה, אייל מושק ההימלאיה וטאקין בהוטני, וייתכן כי הוא מתחרה עם חלק מהם על מקורות מזון.
רבייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההריון של נקבת הסרו נמשך כ-7 חודשים, לאחריהם נולד גדי יחיד שזהה בצבעי פרוותו להוריו. הגדי מסוגל ללכת זמן מועט לאחר הלידה, והוא עוקב אחרי אימו לכל מקום. בתוך חודש הוא מתחיל כבר לטעום מזון מוצק, וככל שעובר הזמן הוא יונק פחות ופחות עד שנגמל לחלוטין בגיל 5 או 6 חודשים. הגדי נשאר צמוד לאימו עד שנה, ולאחר מכן הוא כבר עצמאי לגמרי אך עדיין נשאר בטריטוריה של אימו. לאחר שנתיים או שלוש - עם הגיעו לבגרות, הוא מוצא לעצמו שטח מחיה קבוע.
תוחלת החיים היא 5–10 שנים.
מצב
[עריכת קוד מקור | עריכה]סרו ההימלאיה מסווג על ידי IUCN במצב השימור "קרוב לסיכון" (NT), בשל ירידה משמעותית של האוכלוסייה שכנראה פחותה משיעור של 30% על פני תקופה של 21 שנים, עקב ציד למזון ואובדן בית גידול. עם המגמות הנוכחיות יימשכו הוא יגיע בסופו של דבר לקטגורית השימור "פגיע" (VU).
איומים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסרו ניצוד בכבדות על ידי המקומיים לבשר ופוחלצים, והוא גם סובל מהרס בית גידולו למטרות חקלאות ומספוא בעיקר בחגורות היער הנמוכות שסביב ההרים; זהו בין האיומים העיקריים עליו במערב ההימלאיה. באזורים שבהם בית גידולו הוא בלתי נגיש לחקלאות כדוגמת מזרח ההימלאיה, הציד הא בעל ההשפעה העיקרית על אוכלוסיות הסרו. נוכחות של אזורים מוגנים הרבה פחות משמעותית אצל סרו ההימלאיה מכיוון שבכל האזורים הוא נפוץ בדלילות. ציד לא חוקי והבערת יערות להרחבת שטחי החקלאות הם האיומים הגדולים ביותר להישרדותו של מין זה בבנגלדש, ובסין ונפאל האיום העיקרי הוא הציד הלא חוקי. בבהוטן אף על פי שבאופן רשמי 64% מהמדינה עדיין מיוערים, משערים שפועל פחות מ-50% משטחי המדינה מיוערים, מה שהופך את כריתת היערות לאיום העיקרי על הסרו בבהוטן. מכיוון שהסרו זקוק לבית גידול צפוף יותר מהגוראל למשל, הוא עשוי להיות רגיש יותר להריסת היערות וצמחייה ההררית. בחורפים עם שלג כבד, מפולות שלג עשויות לגרום לתמותה ניכרת בקרב אוכלוסיות סרו מסוימות.
שימור
[עריכת קוד מקור | עריכה]סרו ההימלאיה רשום בנספח א' של אמנת וושינגטון האוסרת מסחר בינלאומי במין זה או במוצריו. להלן נתוני IUCN על שימור סרו ההימלאיה במדינות שבטווח תפוצתו (הרשימה אינה כוללת את מיאנמר ובנגלדש).
הודו: הסרו רשום בחוק להגנת חיות הבר של הודו משנת 1972, ולכן הוא מוגן באופן רשמי לגמרי. מעמדו המוגן התקבל על ידי כל המדינות ההודיות מלבד נאגאלנד. הסרו מצוי בלמעלה מ-50 אזורים מוגנים ברחבי הודו, בעלי שטח של כ-17,000 קמ"ר. עם זאת, רבים מהאזורים האלה כוללים בית גידול שאינו מתאים כל כך לסרו, ומניחים שרק 8,000-6,000 קמ"ר מכלל השטחים המוגנים הם בעלי בית גידול מתאים לסרו. להלן רשימה חלקית של האזורים המוגנים ברחבי המדינות ההודיות: קשמיר וג'אמו - הפארק הלאומי דאצ'יגאם, ושמורת חיות הבר אווירה. הימאצ'ל פרדש - הפארק הלאומי ההימלאיה הגדולה, הפארק הלאומי ג'אמג'ול, הפארק הלאומי דאראנג'אטי, ומקדש חיות הבר קאדארנאט. אוטר פרדש - הפארק הלאומי קוגטי, הפארק הלאומי קהאוקהאן, הפארק הלאומי קאנאוור, הפארק הלאומי קאלאטופ, הפארק הלאומי בהי-סייה, הפארק הלאומי מנאלי, הפארק הלאומי נאינה-דווי, הפארק הלאומי סאצ'ו, והפארק הלאומי באבה-רופי. אוטראקהאנד - הפארק הלאומי נאנדה דווי, הפארק הלאומי גובינד פאשו-וויהר, שמורת הטיגריס גים-קרובט, הפארק הלאומי עמק הפרחים והפארק הלאומי גאנגוטורי. מערב בנגל - הפארק הלאומי עמק נאורה והפארק הלאומי סינגאלילה. סיקים - הפארק הלאומי קאנדצ'ינגזונגה. ארונאצ'ל פרדש - הפארק הלאומי נאמדפה, הפארק הלאומי מאגהקרייה והפארק הלאומי באלפאקרהם. עם זאת, המינים עשויים להיות מאוימים גם בחלק מהאזורים המוגנים הללו. צעדי השימור שמוצעים להודו: 1) להכריז על הפארק הלאומי סריקאהנד שהוצע כפארק לאומי חדש בשטחה של הימאצ'ל פרדש. 2) לפתח תוכניות לניהול בית גידולו של הסרו ולשמירה עליו מציד לא חוקי.
בהוטן: הסרו מופיע תחת החוק של מחלקת היער ושימור הטבע של בהוטן. סרו ההימלאיה מצוי ב-3 אזורים מוגנים עיקריים: הפארק הלאומי המלכותי מאנאס שנמצא באזור הגבול של בהוטן עם מדינת אסאם ההודית; הפארק הלאומי דורג'י-ג'יג'מה המשתרע על פני שטח עצום של כל צפון בהוטן; והפארק הלאומי ההרים השחורים. צעדי השימור שהוצעו לבהוטן: לבצע סקרים כדי לקבוע את מספרי הסרו ותפוצתו העדכנית.
נפאל: סרו ההימלאיה מצוי באזורים המוגנים הבאים: הפארק הלאומי צ'יטוואן, הפארק הלאומי אגם לאנגטאנג, הפארק הלאומי רארה, הפארק הלאומי סגרמאטהה, הפארק הלאומי מקלו-בארון, הפארק הלאומי קאפטנג והפארק הלאומי ויינה-פהוקסונדו. הוא מצוי גם באזור השימור אנאפורנה ושמורת הציד דהורפאטאן. הוא עשוי להתרחש גם בשמורת חיות הבר פרסא, ואולי גם בפארק הלאומי המלכותי רדייה. צעדי השימור שמוצעים לנפאל: 1) לחקור את האקולוגיה של הסרו ו-2) את הדמוגרפיה של האוכלוסייה, 3) לפתח תוכניות שימור ספציפיות למין זה.
הרפובליקה העממית של סין: סרו ההימלאיה רשום במחלקה השנייה של יונקים מוגנים בסין. הוא מצוי בשתי שמורות טבע חדשות שהוקמו - שמורת אקסיאקה ושמורת מואוטואו, והוא כנראה גם מצוי בשמורת הטבע קיואומולאנגאמה על גבול נפאל-סין. צעדי השימור שהוצעו לסין: לבצע אומדני אוכלוסייה כדי לקבוע את מצבו של הסרו ותפוצתו העדכנית.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סרו ההימלאיה, באתר ITIS (באנגלית)
- סרו ההימלאיה, באתר NCBI (באנגלית)
- סרו ההימלאיה, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- סרו ההימלאיה, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- סרו ההימלאיה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- סרו ההימלאיה, באתר GBIF (באנגלית)
- מידע ותמונות של סרו ההימלאיה באתר הציד
- מחקר מפורט על התזונה והאקולוגיה של סרו ההימלאיה
- סרטון של סרו ההימלאיה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ סרו ההימלאיה באתר הרשימה האדומה של IUCN
