חסידות וורקא
חסידות ווּרקא היא חצר חסידית שנוסדה בעיירה וורקא בפולין על ידי רבי יצחק מוורקא, תלמידו של רבי שמחה בונים מפשיסחה. ממשיכות דרכה של חסידות וורקא הן חסידות אלכסנדר, חסידות אמשינוב וחסידות סטריקוב הממשיכות להתקיים עד היום.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר פטירת רבי שמחה בונים מפשיסחה בתקפ"ז (1827) התפצלה העדה לשתיים. קבוצה גדולה מהחסידים ובראשם רבי יעקב אריה מראדזימין ורבי יצחק מוורקא הכתירה את רבי אברהם משה, בנו של רבי שמחה בונים כאדמו"ר בעיירה פשיסחא. הוא נפטר שנתיים אחר כך בו' בטבת תקפ"ט.קבוצה נוספת שבה בלט רבי יצחק מאיר אלתר לימים האדמו"ר מגור, הכתירו כאדמו"ר את רבי מנחם מנדל מקוצק.
רבי יצחק מוורקא
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר פטירת הרב אברהם משה עבר שרביט ההנהגה לתלמידו, רבי ישראל יצחק קאליש. רבי יצחק היה תלמידו של רבי דוד בידרמן מלעלוב שקרבו לחצרו של החוזה מלובלין. רבי יצחק כיהן כאדמו"ר בעיירה וורקא, לאלפי חסידים, במשך כ-20 שנה. נפטר בכ"ב בניסן תר"ח.
את מקומו של רבי יצחק מוורקא מילא תלמידו רבי שרגא פייבל דנציגר שנפטר חצי שנה אחריו.
רבי מנחם מנדל מוורקא
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר פטירתו של רבי שרגא פייבל'י, הוכתר בנו הצעיר של רבי ישראל יצחק, רבי מנחם מנדל קאליש כרבי מוורקא. תלמיד נוסף, רבי יעקב אריה גוטרמן, החל לכהן כאדמו"ר מראדזימין.
רבי מנחם מנדל כונה ה"אדמו"ר השותק", בשל מנהגו לומר דברי תורה קצרים במיוחד ובאופן כללי למעט בדיבור.
בנו הבכור של רבי ישראל יצחק[1], רבי יעקב דוד קאליש, כיהן כאדמו"ר בעיירה אמשינוב וממנו יצאה שושלת חסידות אמשינוב.
הדור השלישי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר פטירתו בתרכ"ז החל לכהן בנו, שהיה אז בן 17, רבי שמחה בונים קאליש כרבי מוורקא. במקביל, רבים מחסידיו פנו אל תלמידו רבי דוב בעריש מביאלה, בנו של רבי אברהם מטשכנוב והכתירו אותו כרבם.
משנת תרמ"ח התגורר רבי שמחה בונים קאליש באוטבוצק ובסוף ימיו עלה לארץ ישראל והתיישב בטבריה, שם נפטר בב' בשבט תרס"ז ונקבר בבית הקברות העתיק במקום. בניו ונכדיו שימשו אדמו"רים בפולין עד לשואה שבה נהרגו רוב האדמו"רים והחסידים. לאחר השואה הצטרפו חלק מחסידי וורקא לחסידות אמשינוב.
ממשיכי חסידות וורקא
[עריכת קוד מקור | עריכה]את מקומו של רבי דב בעריש מביאלה שנפטר בשנת תרל"ו, מילא רבי יחיאל דנציגר בנו של רבי שרגא פייבל דנציגר. הוא התיישב בעיירה אלכסנדר וממנו המשיכה שושלת אדמו"רי אלכסנדר שהייתה אחת החסידויות הגדולות בפולין קודם השואה וקיימת עד היום. לאחר פטירתו בי"ד בשבט תרנ"ד, מילא את מקומו בנו רבי ירחמיאל ישראל יצחק דנציגר, מחבר ספר "ישמח ישראל" ועם פטירתו כעבור שש שנים בא' בשבט תר"ע התפצלה החסידות כאשר רובן של החסידים קיבל את הנהגת בנו רבי שמואל צבי דנציגר, וחלקם בחרו ברבי אהרן צבי לנדא מביאלה בנו של רבי דב בעריש מביאלה שכיהן כאדמו"ר בעיירה סטריקוב. לאחר פטירת רבי אהרן צבי מילא את מקומו אחיו רבי אלימלך מנחם מנדל לנדא אבי שושלת סטריקוב. כמו כן כיהן בנו של רבי אהרן צבי, רבי מנחם מנדל, בסודלובצה (סלדוביץ).
חסידויות נוספות מבית וורקא הן חסידויות נדרזין וסקרנביץ, שהוקמו על ידי רבי יעקב יהודה טננבוים חתנו של רבי מנחם מנדל מוורקא וגיסו ותלמידו רבי שמעון קאליש מסקרנביץ, וכן חסידות קילץ בה כיהנו רבי דוד גולדמן ובנו רבי ישעיהו, צאצאי רבי יצחק דרך חתנו רבי אברהם מאיר (ראו גם חסידות ראדוויל).
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ספר יזכור העיר וורקא
- "בית יצחק", הוצאת מוסד הרי"ם לוין, ירושלים, תשל"ח, הביא לדפוס ישראל אוצ'ין
- נטע בנארי [אברהם ברסלר], הצדיק השותק: פרקי חייו ופניני אמרותיו של רבי מרדכי מנחם מנדל קאליש האדמו"ר האמצעי מווארקי, הוצאת נצח, בני ברק תשכ"ה (במאגר אוצר החכמה), תשל"ב ותשמ"ט
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ לפי מסורת חסידות אלכסנדר היה זה אחרי פטירת רבי שרגא פייבל, ואילו בספר שיח שרפי קודש מסופר שהנהיגו שלושתם יחד, וכן בספר אוהל יצחק מערכת רבי מנדל מוורקא אות מד, מסופר שבהתחלה סירב להנהיג אך חסידי אביו לחצו עליו להנהיג עדה, עד שהסכים.
