דמות
בספרות ובאמנות, דמות היא כל אחד מן המשתתפים ביצירה. דמות כזו שנוצרה בסיפור, במחזה או בשיר קרויה דמות ספרותית, בסרט קולנוע דמות קולנועית, וכאשר נוצרה בסדרת טלוויזיה (לרבות אנימציה), היא קרויה דמות טלוויזיונית. התהליך של פיתוח ויצירת הדמות נקרא אפיון. הדמות היא לרוב של אדם, אך קיימת גם דמות שאינה אנושית, לרבות דמות לא אנושית שמקבלת האנשה דרך היצירה.
סוגי דמויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הדמויות הראשיות הן הדמות או הדמויות שמופיעות הכי הרבה בסיפור. הן זוכות להבלטה ביצירה, והן מעסיקות במעשיהן, בגורלן ואף בעולמן הפנימי את תשומת לבו של הקורא, ולעיתים אף מעוררת בו רגשי אהדה והזדהות.
- הדמויות המשניות הן הדמויות שמופיעות בסיפור פחות מהדמויות הראשיות (עד כדי תפקידים קטנים ושוליים מאוד). הן מיועדות בעיקר לסייע לשאר מרכיבי הסיפור, ובכללן גם לדמויות הראשיות במישורים שונים, כגון: הנעת האחרונות לפעולה ובאפיונן באופנים שונים. דמויות משניות מסייעות גם בבניית הרקע החברתי והאנושי המשמש כבמת הסיפור, ולעיתים עושה בהן המספר שימוש כדי להציג את הסיפור באופן הרצוי לו (ואז ניתן לדבר על הפונקציה של הדמות). דמות זאת מאירה את הדמות הראשית, מסייעת לאפיון הדמות הראשית. מעמדה וחשיבותה קטן יותר. בדרך כלל קיים קשר בין הדמות המשנית לראשית. קשר של הקבלה והשוואה. לעיתים, תוך כדי ניגוד לדמות המשנית, ניתן לאפיין את תכונותיה של הדמות הראשית
- דמות עגולה היא דמות מורכבת ובעלת תכונות רבות. בדרך כלל היא דמות דינמית שעוברת שינוי והתפתחות. לפחות שתי תכונות שלה סותרות ושונות זו מזו.
- דמות שטוחה היא דמות פשוטה שלרוב נבנית סביב תכונה אחת בלבד. לפעמים היא בעלת תכונות רבות, אך הן מאותו הסוג. הדמות השטוחה כפופה לתכונתה ולא מתפתחת.
- דמות אורחת היא דמות שההופעה שלה קצרה רק פעם אחת או פעמיים, בניגוד לדמויות משניות שמופיעות יותר.
- דמות טובה (פרוטגוניסט) היא דמות הגיבור שמצילה את המצב והיא טובת לב, נלחמת באנטגוניסט שמפריעה לה.
- דמות רעה (אנטגוניסט) היא דמות האויב והיריב שעושה רוע לגיבור, מתנגדת ונלחמת בפרוטגוניסט ומפריעה לה.
- דמות במוקד היא דמות מרכזית בסיפור וכל הדמויות סובבות ועושות את כל מה שהן עושות בשבילה/למענה אך היא אינה עושה דבר
עיקר ההבדל בין הדמות הראשית למשנית הוא בעיצוב הנרחב של עולמו הפנימי של הראשון, בעוד האחרון, על פי רוב, אינו זוכה לו. בעוד שהדמות הראשית שקועה בלבטים פנימיים, בפעילות חיצונית או פנימית אינטנסיבית, מגלה קווי אופי מובהקים ואיכויות אנושיות ייחודיות, מתפתחת ועוברת תמורות שונות - זו המשנית, בניגוד לראשית, נוטה להיות "שטוחה" מבחינת העומק הרגשי, תמורות הנפש והלבטים הפנימיים, לפחות עד כמה שהללו נחשפים בפני הקורא.
אפיון הדמות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הדמות היא פרי יצירה בדיוני. לכן מניחים שכל פרט הקשור לדמות אינו מקרי, אלא נבדה על ידי הסופר משום שהוא חשוב ומשמעותי להבנת העלילה ולהתפתחותה. תהליך פענוח הדמות דומה לתפקיד הפסיכולוג או החוקר: על מנת לנסות ולגלות את ה"אישיות" של הדמות ביצירת הסיפורת, יש לאסוף פרטים מתוך הטקסט, ובעזרתם לנסות לאפיין את הדמות הספרותית.
בטקסט הפרוזאי ישנם שלושה סוגים של פרטים הקשורים לדמות:
- ציון ישיר של המספר בנוגע לתכונות האופי של הדמות, כמו בסיפור "האדונית והרוכל" מאת ש"י עגנון, בו מזכיר המספר שהרוכל הוא "תמים וקל דעת".
- ציון של פרטים, שמתוכם באופן עקיף יכול הקורא להסיק לגבי תכונות האופי של הדמות. פרטים כגון: הרקע של הדמות, מראה חיצוני, דרכי התנהגות עם דמויות אחרות, תיאור חיי הנפש שלה, כגון חלומות, מחשבות, מוטיב מנחה ועוד. לדוגמה: בסיפורו של עגנון, "האדונית והרוכל", הנהנתנות של הרוכל, יהודי דתי, גורמת לו לבצע עבירות דתיות, כמו אכילת בשר לא כשר או משכב עם נוצרייה. התנהגות זו מחזקת את דברי המספר שציין שאותו רוכל הוא "קל דעת".
- ציון מטונימי - תיאור של עצם או תופעת טבע, שיש בהם סמליות והם מסמלים ומייצגים את הדמות ומצבה הרגשי.
שילוב של בדיון ומציאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הדמות היא בדרך כלל בדיונית, שנבראה על ידי מחבר הסיפור. לעיתים נכתב הסיפור כרומן מפתח - אף שהשמות המופיעים בו בדיוניים, ניתן לזהות מאחורי מעשי הדמויות אנשים בשר ודם שאליהם רמז המחבר.
במקרים אחרים משולבים ביצירה הבדיונית אנשים ממשיים. ספרו של גיירמו מרטינס, "רציחות נוסח אוקספורד", כולל עלילה בדיונית וגיבורים בדיוניים, אך מסופר בו שאחדים מהגיבורים נוסעים לקיימברידג' כדי לשמוע את הרצאתו של אנדרו ויילס על ההוכחה שמצא למשפט האחרון של פרמה, ואחד מגיבורי הספר מביע חשש לחייו של ויילס, עקב סדרת רציחות שהתרחשה באוקספורד. בניגוד לכל שאר גיבורי הסיפור, אנדרו ויילס הוא מתמטיקאי נודע, שאכן הציג ביוני 1993 את הוכחתו בהרצאה שנתן בקיימברידג'. בסרט שהופק על פי הספר, "רציחות באוקספורד", הוחלפה דמותו של ויילס בדמות בדיונית, המוכיחה משפט בדיוני, "המשפט האחרון של בורמאט".
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יוסף אבן, מילון מונחי הסיפורת, הוצאת אקדמון
- אשר א' ריבלין, מונחון לספרות, הוצאת ספרית פועלים
- עזריאל אוכמני, לקסיקון מונחים ספרותיים, הוצאת ספרית פועלים (הספר בקטלוג ULI)
- עדי פרוש, פילוסופיה, ספרות ומה שביניהן, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן והוצאת כרמל, 2018, הפרק "התגובות הרגשיות שמעוררות דמויות בדיוניות – האם הן אירציונליות?", עמ' 266–300.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אנדרו סטנטון: איך כותבים סיפור גדול – הרצאה באנגלית אודות כתיבת תסריטים תפקידן של הדמויות ביצירת עניין בעלילה. מאתר TED עם כתוביות בעברית
- Colin Stokes: How movies teach manhood – הרצאה מאתר TED על דמויות נשיות וגבריות בקולנוע - השקפה של תפקידי מגדר
