דבקון
 דִּבְקוֹן
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צמחים |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים קדומים |
| סדרה: | סנטלניים |
דִּבְקוֹן (שם מדעי: Viscum; באנגלית: Mistletoe) הוא צמח טפיל הגדל על ענפיהם של עצים ושיחים גדולים. הדבקון מנצל את העץ הפונדקאי כדי להשיג מים וחומרי הזנה, וגם כדי להעניק לעצמו בסיס לצמיחה, אולם הוא מקיים בעליו שלו פוטוסינתזה עצמאית ולכן נחשב "טפיל למחצה". קיימים מספר מיני דבקון. בישראל, בעיקר בצפון, נפוץ דבקון הזית, החוסה בעיקר תחת עץ הזית, הדרים, שקד ואשחר. עם גדילתו, הדבקון יוצר סבך צפוף הנקרא מטאטא מכשפה.
השם דבקון התייחס לראשונה למין הדבקון הלבן (Viscum album), שהיה נפוץ באירופה ובריטניה. כיום ידוע כי ישנן מספר משפחות דבקונים. למשפחה הגדולה ביותר, Loranthaceae, כ-73 סוגים וכ-900 מינים. כמו כן ישנם את ההרנוגיים ואת הסנטליים.
לדבקון שני מחזורי פריחה בשנה, אחד מהם בחורף, וזאת ללא קשר למחזורי הפריחה ולמקצב החיים של הצמח הפונדקאי שלו. הדבר בולט במיוחד בסתיו ובחורף, כאשר הצמח הפונדקאי עומד בשלכת או ערום מעלים, ואילו את עליו הירוקים של צמח הדבקון ניתן לראות במלוא חיותם.[1]
הדבקון האירופאי (הלבן) היה נוכח במיתולוגיה היוונית באופן בולט. למשל ורגיליוס מדמה את זמורת הזהב של איניאס, האבא המיתולוגי של הרומאים, לדבקון. בלדר, אל היופי במיתולוגיה נורדית, נהרג באמצעות דבקון.
צמח הדבקון הוא בין הפריטים הנפוצים בשימוש קישוטי חג המולד, ייתכן שבשל היותו ירוק ופורח בתקופת הסתיו והחורף, בה רוב צמחי הבר אינם פורחים. ידוע כי ענפי הצמח, עליו ופרחיו, שימשו כפריטים דקורטיביים כבר מאתיים שנים לפני הספירה, על ידי הדרואידים, כדי לקשט את בתיהם בתקופת החורף ולחגוג את חגיגות החורף. הדרואידים האמינו כי לעליו הירוקים של הדבקון, המופיעים בתקופה המתה והקרה של החורף, יש יכולת להביא מזל טוב ולהדוף רוחות רעות. בנוסף, האמונה העממית ראתה בעליו הירוקים של הדבקון יכולת ריפוי גבוהה, החל מריפוי פצעים ועד להגברת פוריות.[2] המסורת מחשיבה עד היום את הדבקון הלבן (האירופאי) כצמח מרפא, בין השאר כנגד מחלת הסרטן, וקיימים מחקרים מדעיים התומכים בכך.[3]
עמי סקנדינביה ראו בדבקון סמל לשלום והרמוניה, והוא מקושר עם פריג, אלת האהבה במיתולוגיה הנורדית, אשתו של אודין ואימו של בלדר. כנקמה על מותו של בנה בלדר, סירבה פריג לאפשר לחורף להסתיים, וכדי לשכנע אותה להסיר את רוע החלטתה ולהביא את האביב, הובא צמח הדבקון על מנת להחזיר אותו לחיים. לפי המסורת, עד היום מסרב החורף להשתחרר מתפקידו ולפנות את מקומו לאביב, והוא מתרצה רק לאחר שזוג אוהבים מתנשק מתחת לדבקון.
דבקון הזית
[עריכת קוד מקור | עריכה]דבקון הזית הוא שיח ירוק עד דוביתי, שפונדקאיו הם ענפי הזית, או ענפי עצים אחרים, עליו הם נגדיים ומוארכים ופרחיו הם ירוקים ובעלי עטיף פשוט בן שלושה - ארבעה עלים. פריו הוא ענבה מדומה בעלת ציפה דביקה, המכילה עד שלושה זרעים. וכאשר ציפור האוכלת את הפרי מנקה את מקורה מן הציפה הדביקה בענף של עץ, נדבק אחד הזרעים אל קליפת הענף. הזרע נובט בקליפה והנבט שולח שורשים החודרים עד לצינורות העצה. ובעוד ששורשים אלה מספקים לדבקון מים ותמיסות מלחים וזה הולך ומתפתח לשיח, הפונדקאי הולך ומדלדל, פרחיו ופירותיו מתמעטים ולבסוף הוא מתייבש ומת בגלל חוסר מים ומזון.[4]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דבקון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- מרכז הדבקון, באתר שירות היערות האמריקאי
- אודות הדבקון, .Mistletoe.org.uk
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ד"ר רחלי עינב, דבקון הזית, טבע הדברים, גיליון 182
- ^ שרה ג'ייסון, מאיפה מגיעות מסורות חג המולד, נשים וחגים
- ^
גיל בר-סלע, מחקרים חדשים על הצמח שמסייע לחולי סרטן, באתר הארץ, 6 במאי 2018
- ^ Angiosperm Phylogeny Website, www.mobot.org