[go: up one dir, main page]

לדלג לתוכן

אל-אח'באר (לבנון)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אל-אח'באר
الأخبار
תדירות יומי
פורמט חצי צהובון
מו"ל אח'באר ביירות
עורך ראשי איבראהים אל-אמין
תאריכי הופעה 2006–הווה (כ־18 שנים)
שפה ערבית
מערכת רחוב ורדאן, ביירות, לבנון
מדינה לבנון
https://al-akhbar.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אל-אח'באר (בערבית: الأخبار, "החדשות") הוא עיתון יומי בשפה הערבית המתפרסם בפורמט צהובוני-למחצה בביירות.[1] העיתון נחשב בעל אג'נדה שמאלית פרוגרסיבית ואנטי-ציונית, ופועל מאז 14 באוגוסט 2006 (לאחר מלחמת לבנון השנייה). סקר מ-2009 של אפסוס הצרפתי קבע כי היומון הוא בין חמשת העיתונים הפופולריים ביותר בביירות.[2]

כותבי העיתון כללו את אבראהים אל-אמין, אסעד אבו ח'ליל, אמל סעד-גורייב,[3] שרמיין נרוואני, פייר אבי סעב ועאמר מוחסן.[4] עד 2015 הייתה לו גם גרסה אנגלית שפורסמה באינטרנט.

העיתון החל לצאת לאור בשנת 2006,[5] והוא רשום באותו רישיון של העיתון בעל אותו השם, שהוקם ב-1953, בבעלות "אח'באר ביירות" (חדשות ביירות). הוא הוקם על ידי יוסף סמהא (אינטלקטואל שמאלני ולשעבר העורך הראשי של "א-ספיר")[6] ואבראהים אל-אמין (גם הוא עיתונאי שמאלני ומנתח פוליטי).

בדצמבר 2010, "אל-אח'באר" קיבל ופרסם עותק מוקדם של הדלפות מפרשת קייבלגייט בארצות הברית, ולאחר מכן נפרץ אתר העיתון.[7][8] בעקבות המתקפה הזו, העיתון סגר את האתר שלו לזמן מה.[8] מאז הוא המשיך לשתף פעולה עם ויקיליקס, ולתרגם הדלפות לערבית.[9] הגרסה המקוונת של העיתון הגיעה למקום ה-12 ברשימת האתרים הפופולריים ביותר לשנת 2010 באזור המזרח התיכון וצפון אפריקה.[10]

ב-18 ביולי 2011 נאסר העיתון בסוריה יחד עם "א-ספיר", יומון נוסף שפורסם בלבנון.[11]

אתר האינטרנט "אל-אח'באר" בשפה האנגלית סיים את פעילותו ב-6 במרץ 2015, ותוכניות המעבר לעיתון מודפס בוטלו, בין השאר בגלל מחסור בכספים.[12]

אג'נדה פוליטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

"אל-אח'באר" מצהיר שהוא עיתון בעל אוריינטציה פוליטית עצמאית ומתקדמת, התומכת בתנועות הפועלות למען עצמאות, חירות וצדק חברתי, ונגד מלחמה וכיבוש, בלבנון וברחבי העולם.[13] המחויבות לצדק חברתי כוללת פרסום מאמרים וטורים לקידום זכויות נשים והומואים.[14][15][16] ב"מדריך המקיף לתקשורת הלבנונית" שלו, העיתונאי דין שארפ מתאר את "אל-אח'באר" כ"ביקורתי כלפי כל הקבוצות הלבנוניות", אך "נתפס כתומך במחנה 8 במרץ",[17] קואליציה של מפלגות פוליטיות בלבנון הכוללת את חזבאללה ואת מפלגת הזרם הפטריוטי החופשי.

בשנת 2010 תיאר אבראהים אל-אמין, יו"ר המערכת של "אל-אח'באר", את השאיפות המייסדות של העיתון: "רצינו ששגריר ארצות הברית יתעורר בבוקר, יקרא את העיתון ויתעצבן".[18] בתגובה, במכתב ל"ניו יורק טיימס", ג'פרי פלטמן, שהיה שגריר ארצות הברית בלבנון באותה תקופה, כתב כי אל-אמין "קיבל תשומת לבי, אבל לא בדרך שהוא התכוון. הדיווחים השגויים להחריד על פעילותי שדווחו כעובדה בעיתונו עוררו צחוקים בבטן בבוקר."[19] מאוחר יותר, בשנת 2013, אל-אמין תקף את ארצות הברית ותיאר אותה כ"מקור העיקרי למדיניות של דיכוי, הגמוניה ואי צדק בעולם."[14]

עיתונאי הניו יורק טיימס מארק אשורסט תיאר את העיתון כבעל "קשרים הדוקים לממשלתו" של נשיא סוריה בשאר אל-אסד.[20] כתב של אותו עיתון, רוברט וורת', כתב ב-2010 ש"אל-אח'באר" "הפך לעיתון הדינמי והנועז ביותר בלבנון, ואולי בכל מקום בעולם הערבי", אך מתח ביקורת על הפרסום של "דפי חדשות שמראים לעיתים קרובות ערבוב רופף של עובדות, שמועות ודעות."[18]

היחס לחזבאללה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרואן חמאדה, חבר בברית ה-14 במרץ וסגן בבית המחוקקים בלבנון, ודיווחי חדשות בעיתונים כמו הניו יורק טיימס והוול סטריט ג'ורנל, תיארו את "אל-אח'באר" כעיתון תומך חזבאללה.[18][21][22] שגריר ארצות הברית לשעבר פלטמן כתב בתחילת 2011 ש"אל-אח'באר" עשה רומנטיזציה ומעולם לא מתח ביקורת על מנהיג חזבאללה חסן נסראללה.[19] רוברט וורת' כתב ב-2010 ב"ניו יורק טיימס" כי העיתון "מתח לפעמים ביקורת על חזבאללה בדפוס (אם כי קלות)".[18] בטורים שלו בעיתון "אל-אח'באר" בשפה האנגלית בשנים 2012 ו-2013, מתח הסופר אסעד אבו ח'ליל ביקורת הן על חזבאללה והן על מנהיגו חסן נסראללה.[23][24]

הסיקור על מלחמת האזרחים בסוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיתונאי מקס בלומנטל הצטרף ל"אל-אח'באר" בסוף 2011 בעיקר כדי לכתוב על סוגיות ישראליות-פלסטיניות ועל דיונים על מדיניות חוץ בוושינגטון.

בלומנטל עזב את "אל-אח'באר" ביוני 2012 במחאה על הסיקור של "אל-אח'באר" את מלחמת האזרחים בסוריה.[25] בראיון ל-The Real News אמר כי "זה היה יותר מדי בשבילי שהשם והמוניטין שלי יהיו מזוהים עם סנגורים גלויים של אסד, כאשר היקף הזוועות הפך כל כך קיצוני וכאשר העורך הראשי של 'אל-אח'באר' נתן עצות ידידותיות לבשאר אל-אסד באתר של 'אל-אח'באר', אתה יודע, באופן שגורם לו להצטייר כסוג כזה של רפורמטור אמיתי ורציני שרק היה צריך להיפטר מהאנשים הרעים סביבו ולהעיף כמה מהאוליגרכים העשירים שבמקרה היו בני דודים שלו, ואז הכל יהיה בסדר. זה היה מגוחך".[26]

בלומנטל אמר כי הייתה "עזיבה גדולה של אנשי מפתח בצוות ב'אל-אח'באר' בגלל הסוגיה הסורית... הסכסוך סביב סוריה פילג את השמאל הלבנוני. ולכן הוויכוחים ב'אל-אח'באר' באמת שיקפו את הוויכוחים בתוך בשמאל הלבנוני, ומה שקרה באביב הזה, ככל הנראה, היה שהפלג התומך באסד, שראה בו ובמשטרו מעוז אנטי-אימפריאליסטי, זכה פחות או יותר, למרות שנותרו כמה קולות מתנגדים."[26] בלומנטל אמר שזה "נתן לי יותר מרחב מכל מאמר אחר בארצות הברית לכתוב על" הסכסוך הישראלי-פלסטיני.[26] הוא הוסיף כי "אל-אח'באר" "עדיין מהווה, במובנים מסוימים, פרסום רב ערך על הרבה נושאים, כמו, למשל, התעללות בעובדי משק בית בלבנון, שהיא מגפה ומעט מאוד פרסומים אחרים מדווחים על הנושא".[26]

מאז שינה בלומנטל את עמדתו לגבי סוריה והתנצל בפני שרמיין נרוואני ובפני עורכים אחרים שמתח עליהם ביקורת ב-2012.[25][27]

רצח ראש ממשלת לבנון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-31 בינואר 2014, הטריבונל המיוחד של לבנון בנושא רצח ראש ממשלת לבנון רפיק חרירי הרשיע את העיתון ואת עורכו אבראהים מוחמד אל-אמין, והורה להם להשיב בפני בית המשפט להאשמות שונות. העיתון נקנס בסכום של €6,000,[28][29] ואל-אמין השלים עונש של קנס של 20,000 אירו ב-14 באוגוסט 2014. שני הקנסות היו בגין ביזיון בית המשפט.[30][29]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "Al Akhbar". The Arab Press Network. אורכב מ-המקור ב-10 במרץ 2013. נבדק ב-15 במרץ 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ "Mapping Digital Media: Lebanon" (PDF). Open Society Foundations. 15 במרץ 2012. נבדק ב-19 בספטמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ "Amal Saad-Ghorayeb". Al-Akhbar English. אורכב מ-המקור ב-26 בפברואר 2017. נבדק ב-26 בפברואר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  4. ^ "Sharmine Narwani". Al-Akhbar English. אורכב מ-המקור ב-13 במרץ 2017. נבדק ב-25 בפברואר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  5. ^ "Lebanon. Media Landscape". European Journalism Center. אורכב מ-המקור ב-8 בספטמבר 2014. נבדק ב-15 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ Dot-Pouillard, Nicolas. "Joseph Samaha's reflections on nationalism, the left and Islam". The New Arab.
  7. ^ Lebanese paper's website attacked over WikiLeaks Associated Press, 9 December 2010
  8. ^ 1 2 "Al-Akhbar newspaper shuts down website following hack attack". The Daily Star. 10 בדצמבר 2010. נבדק ב-31 ביולי 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ "WikiLeaks publishes 1.7 million "Kissinger Cables"". Al Akhbar. 9 באפריל 2013. אורכב מ-המקור ב-11 באפריל 2013. נבדק ב-9 באפריל 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ "Forbes Releases Top 50 MENA Online Newspapers; Lebanon Fails to Make Top 10". Jad Aoun. 28 באוקטובר 2010. אורכב מ-המקור ב-29 ביולי 2016. נבדק ב-11 בספטמבר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ "Press and Cultural Freedom in Lebanon, Syria, Jordan and Palestine" (Annual report). SKeyes. 2011. נבדק ב-10 באוקטובר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ "Al-Akhbar pulls plug on English site". The Daily Star. 6 במרץ 2015. נבדק ב-9 במרץ 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  13. ^ "About Us". Al Akbar. אורכב מ-המקור ב-18 בינואר 2013. נבדק ב-27 בינואר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ 1 2 "On Ziad Rahbani, Al Akhbar, and the Left". Al Akhbar English. 1 בינואר 2013. אורכב מ-המקור ב-20 בפברואר 2013. נבדק ב-15 במרץ 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  15. ^ خاص بمناسبة مئويّة اليوم العالمي للمرأة: نصف العالم أنـصاف مواطنات (אורכב 02.11.2010 בארכיון Wayback Machine) Al Akhbar, 8 March 2010
  16. ^ ماذا لو كان ابني مثلياً؟ Al Akhbar, 20 June 2009
  17. ^ A Comprehensive Guide to Lebanese Media Deen Sharp, issuu, 2009
  18. ^ 1 2 3 4 Worth, Robert F. (29 בדצמבר 2010). "A Rarity in Its Region, a Lebanese Paper Dares to Provoke". The New York Times. p. 4. {{cite news}}: (עזרה)
  19. ^ 1 2 "Heroic Journalism in Lebanon? Ex-Envoy Disagrees". The New York Times. 9 בינואר 2011. נבדק ב-15 במרץ 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  20. ^ Ashurst, Mark M. (11 ביולי 2012). "Purported Minutes Show Assad Skeptical of Annan Peace Plan". The New York Times. Russia; Syria. נבדק ב-15 במרץ 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  21. ^ "Hamadeh denounces Al-Akhbar threats against his life". Ya Libnan. 22 בינואר 2013. נבדק ב-15 במרץ 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  22. ^ Beirut is the new Beirut The Wall Street Journal, 2 December 2010
  23. ^ Nasrallah on Syria (אורכב 10.06.2015 בארכיון Wayback Machine) As'ad AbuKhalil, Al Akhbar, 26 July 2012
  24. ^ Nasrallah’s Speech on Palestine (אורכב 10.06.2015 בארכיון Wayback Machine) As'ad AbuKhalil, Al Akhbar, 6 August 2013
  25. ^ 1 2 Di Giovanni, Janine (16 באוקטובר 2018). "Why Assad and Russia Target the White Helmets". The New York Review of Books. נבדק ב-22 בדצמבר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  26. ^ 1 2 3 4 The Real News, 22 June 2012, Max Blumenthal Resigns Al Akhbar Over Syria Coverage
  27. ^ "Syria is not Palestine; anti-Salafism/Wahhabism is not Islamophobia - with Rania Khalek (Ep. 18)". Moderate Rebels podcast - SoundCloud.
  28. ^ "STL-14-06/S/CJ: In the Case against Akhbar Beirut S.A.L. and Ibrahim Mohamed Al Amin Reasons for Sentencing Judgment" (PDF). STL. 5 בספטמבר 2016. נבדק ב-11 במאי 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ 1 2 "STL-14-06/I/CJ: In the Case against Akhbar Beirut S.A.L. and Ibrahim Mohamed Al Amin Redacted Version of Decision in Proceedings for Contempt with Orders in Lieu of an Indictment" (PDF). STL. 31 בינואר 2014. נבדק ב-11 במאי 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ "STL-14-06/ES/CJ: In the Case against Akhbar Beirut S.A.L. and Ibrahim Mohamed Al Amin Order Lifting Confidentiality" (PDF). STL. 12 באוקטובר 2018. נבדק ב-16 באוקטובר 2018. {{cite web}}: (עזרה)