הבל X-16 (באנגלית: Bell X-16) היה מטוס סיור שתוכנן בארצות הברית בשנות ה-50. דגם של המטוס נבנה, אבל התוכנית בוטלה לטובת פיתוח המטוס מרטין B-57 קנברה, לפני שהספיקו לסיים את בנייתו של המטוס הראשון. הכינוי X-16 ניתן כדי להסתיר מברית המועצות את יעודו האמיתי של המטוס במהלך המלחמה הקרה[1].
במהלך המחצית השנייה של 1953, החברות: Fairchild Aircraft, Bell, ו־Glenn L. Martin Company, ערכו מחקר על עיצוב מטוסי ריגול לגובה רב עבור חיל האוויר של ארצות הברית, תחת השם MX-2147[2]. כל שלושת העיצובים כללו מנוע Pratt & Whitney J57-19. העיצוב של חברות בל ומרטין (B-57D) נבחר להמשך הפיתוח. העיצוב של חברת בל MODEL 67 כונה בשם X-16. דגם של ה־X-16 בגודל מלא נבנה, ומטוס אמיתי החל להיבנות. המטוס תוכנן כמטוס סיור בעל טווח ארוך במיוחד ובעל יכולת שיוט בגובה רב.
העיצוב של ה־X-16 היה פורץ דרך עם העיצוב שלו. מוטת הכנפיים היה ארוכה מאוד (35 מטר) ביחס לאורכו של המטוס (18.55 מטר). הכנפיים היו קלות וגמישות יותר משמעותית ממטוסים רגילים. המטוס כולו היה עשוי מחומרים קלים מאוד כדי להגשים את יעודו- טווח של 5,300 ק"מ ללא תדלוק ובגובה של 69,500 רגל[2].
28 מטוסים הוזמנו סך הכל, אבל אף מטוס לא הושלם. כשמונים אחוזים מהמטוס הראשון הושלמו כאשר חיל האוויר האמריקאי הודיע על ביטול הפרויקט לטובת המטוס B-57 של חברת מרטין ב-1956. למרות שמעולם לא טס או אפילו ירד מפס הייצור, ה־X-16 תרם רבות לתחום עיצוב מטוסי הסיור. פיתוח המטוס תרם גם לפיתוחו של מנוע ה־J57 ששימש לאחר מכן את מטוס הריגול לוקהיד U-2 ומטוסים נוספים.