העיר שוכנת על שפת הנהר פולדה, אחד משני מקורותיו של הנהר וזר. היא בירתו של האזור האדמיניסטרטיבי קאסל (Kassel Regierungsbezirk) ושל מחוז (Kreis) קאסל. בשנת 2007 מנתה אוכלוסיית העיר כ-198,500 תושבים.
לאחר מלחמת העולם השנייה קאסל השתייכה לאזור הכיבוש האמריקאי. ב-1949 היא ביקשה להפוך לבירה החדשה של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (גרמניה המערבית), אולם וועדה מיוחדת שהוקמה לשם כך שללה בקשה זו בגלל מיקומה החשוף ליד הגבול הפנימי של מזרח גרמניה (גרמניה המזרחית). העיר בון הפכה לעיר הבירה הזמנית עד שליטת ברלין. שיקום העיר בוצע על פי תוכניות שהתבססו עוד מהתקופה הנאצית ועל פי רעיונות של "עיר ידידותית למכוניות". מעברים תת-קרקעיים נבנו לצורך הרכבת החשמלית שפעלה בין השנים 1968 ל-2005.
אנדרטת הרקולס בקאסלאנדרטת הרקולס היא הסמל המזוהה ביותר עם העיר. בראש האנדרטה מופיע פסל עצום של הרקולס. מתחם האנדרטה כולה כולל דרך ארוכה במיוחד, ומפל מים שמתפרש על כ- 1.5 ק"מ. האנדרטה, הנקראת גם "הארמון העצום" ( Colossal Palace, בגרמנית- Octagon) מחזיקה את פסלו של הרקולס הנמצא מעליה. פסל זה נבנה על ידי הנסיך הבוחר קרל מהסן קאסל (Landgrave Carl of Hesse-Casse) ועל ידי האדריכל האיטלקי ג'ובני פרנצ'סקו גורנירו (Giovanni Francesco Guerniero) בין השנים 1700–1717. האנדרטה עצמה בנויה עם מעין פירמידת מדרגות שבקצה שלה נמצא פסלו של הרקולס, שהוא כלשעצמו בגובה 8.2 מטרים. הפסל של הרקולס הוא שחזור של הפסל האגדי Farnese Hercules שמקורו ביוון העתיקה. האנדרטה גם מכילה מרכז מבקרים, שממנה קיים נוף מרהיב אל כל עבר קאסל.[1]
בית הנשף (Ball house) הוא מבנה תיאטרון שנבנה בקאסל, כתוספת לפארק Bergpark Wilhelmshöhe (ברגפארק וילהלמסהוהה) שבקאסל. חזיתו של המבנה מבחוץ נינוחה, אך לא כך עיצוב הפנים שלו. המבנה כולל אולם גדול (בגלל זה נקרא אולם הנשף) עם נברשות מקריסטל ואוצרות רבים. המבנה נבנה על ידי Leo von Klenze (1784–1864) כתוספת לתיאטרון החצר, בשנים 1808–1809 תחת שלטונו של אחיו של נפוליאון- בונפרטה Jérôme Bonaparte. במהלך המאה ה-19 נוסף עיצוב הפנים המרהיב שבחלל המבנה, על ידי האדריכל Johann Conrad Bromeis, כל זאת תחת שלטונו של הנסיך האלקטור וילהלם השני (כל זאת בעת שלטונו בין השנים 1821-1831).[2]
טירת האריות (Lion's Castle)- או בגרמנית Löwenburg, היא טירה בפארק Bergpark Wilhelmshöhe (ברגפארק וילהלמסהוֹהֶה) שבקאסל.[3] מרחוק נראית הטירה כמעין מבנה יפה תואר ורומנטי של אביר מימי הביניים, אך למעשה היא נבנתה בין השנים 1793–1801. בנוסף לא שישמה הטירה כמעין במצר כנגד אויבים, אלא לצורכי פנאי והנאה בלבד. כדי לענות על בקשה זאת הטירה מכילה בתוכה חדרים מפוארים, עם ריהוט מברונזה, שטיחי קיר וזכוכית רבים. הטירה גם כוללת בתוכה בנוסף נשקייה וויטראז'ים בסגנון אדריכלות ימיי הביניים- מעיד על האהבה הגדולה של בעליה לאיסוף פריטים היסטוריים. הטירה (או למעשה הארמון) כוללת מוטיבים מאדריכלות ימיי הביניים יחד עם עיצוב פנים מתקופת הבארוק, מה שמעשיר מאוד את הייחוד שלה בעולם כולו כאחת הטירות הבודדות שבנויות כך בתוספת המוזליאום של הנסיך הבוחר וילהלם הראשון בכנסייה של הטירה.[4]
ארמון ווילהלמסהוֹהֶה (Schloss Wilhelmshöhe)- ארמון זה הוא ארמון מפואר בעיר קאסל בגרמניה, הנמצא בפארק ברגפארק וילהלמסהוֹהֶה.[5]
הדוקומנטה (Documenta Und Museum Fridericianum gGmbH) היא תערוכה המתרחשת פעם ב-5 שנים, בקאסל ובמקומות נוספים בעולם בתאריך סמוך.
בשנת 1955 נערכה הדוקומנטה הראשונה ביוזמת פרופסור ארנולד בודה (Arnold Bode) אשר שאף להחזיר לגרמניה את האמנות העכשווית ואת השיח הבינלאומי בנושא האמנות לאחר שדוכאה במשך כעשור תחת משטר גרמניה הנאצית. בודה הקים גם את "הארגון לאומנות מערבית של המאה ה-20" (“Society of Western Art of the 20th Century”).[9]תערוכת הדוקומנטה הראשונה אופיינה בסגנונות מודרניים כגון קוביזם ואקספרסיוניזם. אמנים ידועים כמו פבלו פיקאסו, הנרי מור ומקס ארנסט הציגו יצירות בתערוכה ראשונה זו, לצד אומנים מודרניים כמו: אוסקר שלמר, פול קלי ומקס בקמן. התערוכה הראשונה משכה אליה כ-130,000 איש. הדוקומנטה קיימת עד ימינו, ופורחת ומשגשגת בקאסל ובמקומות נוספים בעולם, והיא מעלה את קאסל לאחת מערי האמנות החשובות באירופה.[10]
הדוקומנטה ה-14 התקיימה ביוני 2017 בקאסל, וב-14 באפריל באתונה. הדוקומנטה ה-15 התקיימה ביוני 2022.
האחים גרים (יאקוב ווילהלם גרים- Jacob and Wilhelm Grimm) בילו במשך זמן רב מחייהם בעיר קאסל. למעשה קאסל נמצאת על "מסלול האגדות של האחים גרים"- שעובר במספר ערים בגרמניה, בעקבות סיפורי הילדים המוכרים, ועובר גם בה. היא הייתה המקום בו לוקטו האגדות ותורגמו לכ-160 שפות שונות. קאסל גם הייתה המקום בו הדעות הפוליטיות ותפיסת עולמם נוצרו, עקב השראתם מתרבות הספרות הגרמנית והשפה הגרמנית כאחד.[11] בקאסל קיים בנוסף גם מוזיאון אודות האחים גרים.[12]
אחרי מלחמת העולם השנייה, נבנתה קאסל בסגנון מודרני במקום הסגנון העתיק שאפיין אותה קודם. בשנות החמישים של המאה ה-20, התבצעה בניה מאסיבית בעיר, בעקבות ההרס הרב בתקופת המלחמה. במיוחד ניתן לראות זאת בבניינים ברחוב טְרֶפֶּן שבקאסל. ברחוב זה גם נמצאים מבנים רבים המיועדים לשימור בעתיד.[13]
גרמניה
הסן
פירנצה, איטליה (מ־1952)
איזמיט, טורקיה (מ־1999)
מילוז, צרפת (מ־1965)
רמת גן, ישראל (מ־1990)
רובניימי, פינלנד (מ־1972)
וסטרוס, שוודיה (מ־1972)
ירוסלבל, רוסיה (מ־1988)
מונטנה, בולגריה (מ־2007)
אתר האינטרנט הרשמי של קאסל
קאסל (גרמניה), דף שער בספרייה הלאומית
