‫יפן ומעורבותה במלחמת העולם הראשונה‪:‬‬ ‫מכוח אזורי למעצמה עולמית בתוך ארבע שנים‬ ‫רותם קובנר‬ ‫מלחמת העולם הראשונה הייתה בבחינת הדים רחוקים לרבות ממדינות אסיה‪ ,‬אירוע‬ ‫בעל השלכות עקיפות שאמנם נתן את אותותיו בעיתונות‪ ,‬בקרב חוגי האינטליגנציה‬ ‫ולעתים אף במגוון המוצרים שניתן היה לרכוש בשוק‪ ,‬אך לא הרבה יותר מכך‪.‬‬ ‫יפן‪ .‬היא הייתה המדינה היחידה‬ ‫ואולם מדינה אחת באזור הייתה יוצאת דופן‬ ‫באסיה שנטלה חלק פעיל במלחמת העולם הראשונה מתחילתה ועד סופה‪ ,‬ניצלה‬ ‫את חולשתן של שאר המעצמות לחיזוק מעמדה במזרח אסיה‪ ,‬ונעשתה מיד לאחר‬ ‫המלחמה ממעצמה אזורית למעצמה עולמית‪ ,‬אם כי במחיר של עימות הולך ומחריף‬ ‫עם בריטניה‪ ,‬שהייתה בעלת בריתה עד אז‪ ,‬ועם ארצות הברית‪ .‬חלקה של יפן‬ ‫במלחמה אינו צריך להפתיע‪ .‬עד אותה העת היא הייתה היחידה ממדינות אסיה‬ ‫שעברה תהליך מודרניזציה מלא‪ ,‬וערב המלחמה‪ ,‬יותר מארבע עשורים לאחר‬ ‫תחילת התהליך‪ ,‬הייתה למעצמה המקומית היחידה ביבשת‪ .‬שכנותיה‪ ,‬שלא עברו‬ ‫תהליך מודרניזציה גורף‪ ,‬נחלשו והלכו‪ :‬סין נמצאה בשלבי התפוררות וקוריאה‬ ‫הייתה מסופחת לאימפריה היפנית זה ארבע שנים‪ ,‬ואילו בשאר חלקי היבשת מרבית‬ ‫המדינות נמצאו תחת מגף של כיבוש ושליטה קולוניאליים של מעצמות זרות‪.‬‬ ‫עם זאת‪ ,‬מעמדה המיוחד של יפן לא הסתכם רק בהיותה אימפריה קטנה‬ ‫בעצמה‪ .‬לא זו בלבד שעמדו לרשותה הצבא והצי החזקים ביותר בכל רחבי מזרח‬ ‫אסיה‪ ,‬גם ביחס לאלה של המעצמות המערביות‪ ,‬וכן תעשייה צבאית ואסטרטגית‬ ‫מרשימה‪ ,‬אלא שהיא הייתה מקושרת ברשת של בריתות והסכמים עם מספר מדינות‬ ‫מפתח‪ ,‬ובראשן בריטניה מ־‪ 1902‬ורוסיה מ־‪ .1907‬מעורבותה של יפן במלחמה‬ ‫שפרצה באירופה לא הייתה שולית‪ ,‬סבילה או מבוססת על ניצול הזדמנויות אקראי‬ ‫כפי שהיא מתוארת בדרך כלל בהיסטוריוגרפיה המערבית‪ 1.‬להפך‪ ,‬היא הייתה‬ ‫מאמר זה הוא פרי מיזם מחקר רחב יותר (‪ )1152Ø12‬בתמיכת הקרן הלאומית למדע‪ .‬אני‬ ‫מודה לשלושה קוראים אנונימיים על הערותיהם הבונות‪.‬‬ ‫ראו למשל‪Marius B. Jansen, The Making of Modern Japan, Cambridge–MA :‬‬ ‫‪ .2000, pp. 515–517‬ספר דומה שיצא לאור מאוחר יותר מתעלם לחלוטין מן המלחמה‬ ‫[היסטוריה ‪• 38‬‬ ‫סיוון תשע"ז]‬ ‫רותם קובנר‬ ‫פעילה‪ ,‬ממושכת ונועדה במודע להביא ליפן תועלת והישגים מרביים‪ .‬יתר על כן‪,‬‬ ‫פעילות זו לא הייתה מקרית אלא המשך ישיר וצפוי לתפיסה גאופוליטית שעוצבה‬ ‫בסוף המאה התשע עשרה וקיבלה משנה תוקף עשור קודם לכן במלחמה בינה ובין‬ ‫רוסיה ובמעמד ההגמוני שרכשה יפן במזרח אסיה בעקבותיה‪ 2.‬מאמר זה בוחן את‬ ‫מעורבותה הכוללת של יפן במהלך המלחמה ומנתח את השפעותיה של המלחמה על‬ ‫יפן ועל מזרח אסיה עם סיומה‪.‬‬ ‫א‪ .‬היציאה למלחמה‪ :‬דילמות של משקיף מרוחק‬ ‫מיד עם פרוץ המלחמה התבקשה יפן לסייע במאמץ המלחמתי‪ .‬עוד במהלך השבוע‬ ‫הראשון לקרבות באירופה פנתה בריטניה ליפן‪ ,‬בעלת בריתה העיקרית באסיה‪,‬‬ ‫וביקשה ממנה לפעול נגד הכוח הימי הגרמני שפעל בחלקו המערבי של האוקיינוס‬ ‫השקט‪ .‬כך‪ ,‬בעקבות החלטתה להיעתר לבקשה‪ ,‬יפן נטלה צד בסכסוך כמעט‬ ‫מראשיתו‪ .‬מאז ‪ 1902‬יפן ובריטניה היו חתומות על הברית האנגלו־יפנית שהתמקדה‬ ‫בסין ובמידה פחותה בקוריאה‪ .‬שתי המדינות היו מחויבות לניטרליות במקרה שאחת‬ ‫מהן תהיה מעורבת במלחמה בסין או בקוריאה עם מעצמה אחרת‪ ,‬ולסייע צבאית‬ ‫אחת לרעותה אם אחת מהן תהיה מעורבת במלחמה עם יותר מכוח אחד‪ .‬ב־‪1904‬‬ ‫פרצה מלחמת רוסיה יפן‪ ,‬והברית עמדה במבחן לראשונה‪ .‬בריטניה הכריזה על‬ ‫ניטרליות אולם הבהירה נחרצות שלא תהסס להצטרף למערכה אם מעצמה נוספת‪,‬‬ ‫‪3‬‬ ‫כדוגמת צרפת או גרמניה‪ ,‬תסייע לרוסיה‪ .‬בכך הצליחה בריטניה לבודד את רוסיה‪.‬‬ ‫עשר שנים לאחר מכן‪ ,‬עת פרצה המלחמה הגדולה באירופה‪ ,‬היחסים בין‬ ‫בעלות הברית לא היו חד־משמעיים‪ ,‬שכן בסין נאלצה בריטניה להתמודד למעשה‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫ומחשיבותה ליפן‪ ,‬ראו‪Andrew Gordon, A Modern History of Japan, 2nd ed., :‬‬ ‫‪ .Cambridge–MA 2009‬גם הספר המקיף ביותר על המלחמה שנכתב בשפות מערביות‬ ‫מתמקד ביחסי החוץ של יפן ובדיונים הפנימיים בהקשר זה ואינו עוסק בהיבטים הרחבים‬ ‫יותר של המלחמה‪ ,‬ראו‪Frederick R. Dickinson, War and National Reinvention: :‬‬ ‫‪ .Japan in the Great War, 1914–1919, Cambridge–MA 1999‬פרט לספר זה הופיעו‬ ‫לאחרונה באנגלית שתי אסופות מאמרים העוסקות בתקופת המלחמה‪ ,‬אם כי גם הן נוטות‬ ‫מעצם מהותן לפירוק של המלחמה לאירועים ולסיבות ואינן מציעות סינתזה הולמת‪ ,‬ראו‪:‬‬ ‫‪Tosh Minohara, Tze-ki Hon and Evan Dawley (eds.), The Decade of the‬‬ ‫‪Great War: Japan and the Wider World in the 1910s, Leiden 2014; Oliviero‬‬ ‫‪Frattolillo and Antony Best (eds.), Japan and the Great War, New York 2015‬‬ ‫על השפעת מלחמת רוסיה יפן על יפן ומדיניותה ראו‪ :‬רותם קובנר‪ ,‬המערכה הנשכחת‪:‬‬ ‫מלחמת רוסיה יפן ומורשתה‪ ,‬תל אביב ‪ ,2005‬עמ' ‪Æ329 307‬‬ ‫על הברית האנגלו־יפנית ראו‪Phillips P. O'brien (ed.), The Anglo-Japanese :‬‬ ‫‪Alliance, 1902–1922, London 2004‬‬ ‫‪6‬‬ ‫יפן ומעורבותה במלחמת העולם הראשונה‬ ‫רק עם גרמניה‪ ,‬ואולם באירופה היא נאבקה גם באוסטריה־הונגריה‪ .‬לפיכך הבקשה‬ ‫הבריטית לסיוע נשענה לא רק על סעיפי הברית אלא גם על חוב מוסרי שיפן חבה‬ ‫לה‪ ,‬לכאורה‪ ,‬בעקבות הסיוע הבריטי לניצחון במערכה עם רוסיה‪ 4.‬בקבינט היפני‬ ‫השתררה הבנה שפעולה שכזו משמעה הצטרפות למלחמה לצד מעצמות ההסכמה‪,‬‬ ‫מהלך שלא היה מובן מאליו‪ .‬בדומה למצב בפרוץ מלחמת העולם השנייה באירופה‪,‬‬ ‫עשרים וחמש שנים מאוחר יותר‪ ,‬עמדו למעשה בפני הממשלה בראשותו של אוקומה‬ ‫שיגנובו (‪ )Ōkuma Shigenobu‬מספר חלופות סבירות לפעולה‪ .‬מה שהבדיל ביניהן‬ ‫הייתה מידת ההעזה‪ ,‬ועמה כמובן מידת הסבירות להצלחה וכן מידת הרווח הפוליטי‬ ‫והכלכלי‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬העזה רבה יותר תשיא רווחים פוליטיים וכלכליים רבים‬ ‫יותר‪.‬‬ ‫מכל מקום‪ ,‬בקיץ ‪ 1914‬אפשר לזהות ארבע אפשרויות שעמדו לנגד עיניהם של‬ ‫מקבלי ההחלטות ביפן‪ .‬אפשרות אחת הייתה להיענות לבקשה הבריטית ולהצטרף‬ ‫למעצמות ההסכמה‪ .‬באופן זה יפן הייתה נותרת קשורה פוליטית וכלכלית בגוש‬ ‫זה ויכלה לזכות קרוב לוודאי בנכסים הגרמניים בסין ובאוקיינוס השקט‪ .‬אפשרות‬ ‫שנייה הייתה להצטרף למעצמות המרכז או אז ייתכן שתזכה בחלק מן הנחלות‬ ‫הבריטיות והצרפתיות שבאסיה‪ .‬היה באפשרות זו סיכון רב יותר אולם היא גם טמנה‬ ‫בחובה נתח גדול יותר מזה שבאפשרות הראשונה‪ .‬אפשרות שלישית הייתה לשמור‬ ‫על ניטרליות ולראות להיכן נושבות רוחות המלחמה באירופה תוך ניצול הזדמנויות‬ ‫באסיה מאוחר יותר‪ .‬ואפשרות נוספת‪ ,‬רביעית‪ ,‬הייתה לחבור לסין ולצאת במקרה‬ ‫הצורך נגד כל הכוחות הקולוניאליים המערביים באסיה‪ .‬למרות ההבדלים הקיצוניים‬ ‫שבין האפשרויות השונות‪ ,‬המשותף להן הוא התפיסה שההזדמנות שנקרתה חד־‬ ‫פעמית היא ויש בכוחה לקדם את יפן בדרכה למעצמה עולמית‪ .‬הדיון היה אפוא‬ ‫בדרך ולא במטרה‪.‬‬ ‫באופן מפתיע קמעה‪ ,‬בייחוד לנוכח הבחירות שעשתה יפן ערב מלחמת העולם‬ ‫השנייה‪ ,‬הקבינט‪ ,‬בהשראת שר החוץ האנגלופיל קאטו טקאקי (‪,)Katō Taka'aki‬‬ ‫הגיע להחלטה חיובית בדבר הבקשה הבריטית בתוך פחות משתי יממות מרגע‬ ‫קבלתה‪ .‬לצורך הגעה לתמיכה רחבה נפגשו חברי הקבינט ב־‪ 8‬באוגוסט עם שלושה‬ ‫מתוך ארבעת הגנרו (‪ ,)genrō‬קבוצה של מדינאים ותיקים ורבי־השפעה ששימשו‬ ‫יועצים בלתי רשמיים‪ ,‬וניסו לקבל את אישורם‪ .‬אחד מהם‪ ,‬כנראה ימגטה אריטומו‬ ‫(‪ ,)Yamagata Aritomo‬העלה את החשש המעשי שגרמניה תנצח במלחמה‪ .‬ימגטה‬ ‫‪4‬‬ ‫ראו‪Peter Lowe, ‘Great Britain and Japan's Entrance into the Great War, :‬‬ ‫‪1914–1915’, The Anglo-Japanese Alliance, 1902–1922, ed. Phillips P. O'Brien,‬‬ ‫‪London 2004, pp. 159–175‬‬ ‫‪7‬‬ ‫רותם קובנר‬ ‫בן השבעים ושש‪ ,‬שהיה בעבר ראש ממשלה בשתי כהונות ונחשב באותה עת‬ ‫לגנרו החזק ביותר‪ ,‬הונע מתוך התנגדות אישית להגמוניה המתרקמת של קאטו‬ ‫ומדיניותו‪ ,‬אולם פרט למאבק כוח פנימי הוא פעל גם מכורח מניעים מהותיים יותר‪.‬‬ ‫הערכתו לגרמניה הייתה מבוססת על שהות ממושכת בארץ זו עשרות שנים קודם‬ ‫לכן‪ ,‬ואמנם הצבא היפני‪ ,‬שהוא נחשב למייסדו‪ ,‬צמח והתפתח בעיקר על פי הדגם‬ ‫‪5‬‬ ‫הגרמני‪.‬‬ ‫המשיכה לגרמניה הייתה קשורה גם למעמדה של בריטניה‪ .‬לאורך כל העשור‬ ‫מאז מלחמת רוסיה יפן ראה ימגטה צורך לצמצם את התלות בבריטים‪ ,‬וב־‪ 1907‬אף‬ ‫‪6‬‬ ‫קידם את חתימתה של ברית עם לא אחרת מאשר רוסיה‪ ,‬אויבת העבר הנוראה‪.‬‬ ‫מבין המעצמות המערביות לבריטניה הייתה הנוכחות המסחרית הרבה ביותר בסין‬ ‫ולרשותה עמדו המושבות הגדולות ביותר אסיה‪ ,‬ולכן ככל שיפן התעצמה כך נטתה‬ ‫דווקא מדינה זו‪ ,‬בעלת הברית הקרובה ביותר‪ ,‬לבלום אותה‪ .‬למרות היסוסיו חש‬ ‫ימגטה צורך גם להדגיש שעל יפן לקיים את התחייבויותיה הבין־לאומיות‪ ,‬ובראש‬ ‫וראשונה הברית האנגלו־יפנית משנת ‪ .1902‬היה בכך מסר של נאמנות‪ ,‬לדידו‪,‬‬ ‫שגם גרמניה תוכל להעריך‪ ,‬זאת ועוד שיתוף פעולה צמוד עם בריטניה בכיבוש‬ ‫הנחלה הגרמנית בסין‪ ,‬הטעים הגנרו הקשיש‪ ,‬ישמש אמצעי לצמצום הביקורת‬ ‫הבין־לאומית כאשר היקף הפעולה היפנית והשלכותיה יתבררו‪ .‬עם זה בטווח‬ ‫הרחוק ימגטה לא ראה בבריטניה‪ ,‬ואף לא בגרמניה‪ ,‬בעלות ברית ראויות‪ ,‬אלא‬ ‫‪7‬‬ ‫דווקא בסין‪ ,‬כפי שנראה בהמשך‪.‬‬ ‫עם קבלת התמיכה משלושת הגנרו נשלח מסר לבריטניה בדבר הנכונות‬ ‫של יפן להתעמת עם שייטת הסיירות שבאזור וכן לצור על הבסיס הימי הגרמני‬ ‫בצ'ינגדאו (‪ Tsingtao‬כיום ‪ )Qingdao‬שעל חופו הדרומי של חצי־האי שאנדונג‬ ‫(‪ .)Shandong‬במשרד החוץ הבריטי התקבל המסר בדאגה‪ .‬המענה הנלהב לכאורה‬ ‫מצד יפן‪ ,‬וכך גם ההבנה שהאיום הטמון בכוח הימי הגרמני באוקיינוס השקט אינו‬ ‫כה חמור‪ ,‬גרם לפתע לחששות במשרד ממעורבות של יפן‪ ,‬תוך רצון לדחות את‬ ‫פעילותה הצבאית והימית עד להודעה חדשה ואף למנוע הכרזת מלחמה מצדה על‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫בשנים הראשונות של המודרניזציה היפנית הצבא הצרפתי הוא ששימש דגם לצבא‬ ‫המתפתח של יפן‪ .‬בעקבות הפסדה של צרפת לפרוסיה ב־‪ 1871 1870‬החל הצבא הגרמני‬ ‫לשמש בהדרגה דגם ומופת ליפן‪ ,‬גם אם לא החליף לחלוטין את הדגם הצרפתי‪ .‬עם זאת‬ ‫עם השנים הלכה והתעממה השפעתם של שני הדגמים האירופיים לנוכח כוחן של מסורות‬ ‫חדשות ונהלים מקומיים‪.‬‬ ‫על ימגטה ראו‪Roger F. Hackett, Yamagata Aritomo in the Rise of Modern :‬‬ ‫‪Japan, 1838–1922, Cambridge–MA 1971‬‬ ‫לפירוט הדיונים בשאלת הכניסה למלחמה ראו‪ :‬דיקנסון (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)1‬עמ' ‪Æ83 33‬‬ ‫‪8‬‬ ‫יפן ומעורבותה במלחמת העולם הראשונה‬ ‫גרמניה‪ 8.‬התגובה הבריטית המסויגת ב־‪ 9‬באוגוסט החזירה את הכדור לידי הממשלה‬ ‫היפנית המופתעת והנעלבת קמעה‪ ,‬ובפגישה עם השגריר הבריטי הדגיש שר החוץ‬ ‫קאטו ששינוי המדיניות עלול להוביל לנפילת הקבינט‪ .‬התגובה הנחרצת בטוקיו‬ ‫הבהירה לבריטים שאין בכוחם למנוע את המעורבות של יפן ולכן עדיף מבחינתם‬ ‫להכיר בכניסתה של יפן למלחמה במסגרת ההסכמות של הברית האנגלו־היפנית‪,‬‬ ‫תוך מסע שכנוע שתכליתו לצמצם את פעילותה הצבאית בסין‪ 9.‬בשבועיים שלאחר‬ ‫מכן התחדשו הדיונים בקבינט היפני‪ ,‬ובהם מפגשים נוספים עם הגנרו ולבסוף גם‬ ‫דיווח לקיסר וקבלת אישורו ב־‪ 15‬באוגוסט‪ 10.‬יום לאחר מכן‪ ,‬וללא כל התייעצות‬ ‫עם בריטניה‪ ,‬העבירה ממשלת יפן אולטימטום לברלין שתבע את העברת הנכסים‬ ‫הגרמניים בסין לצורך החזרתם בעתיד למדינה זו‪ .‬עם פקיעת האולטימטום שבוע‬ ‫‪11‬‬ ‫לאחר מכן‪ ,‬ב־‪ 23‬באוגוסט ‪ ,1914‬הכריזה יפן מלחמה על גרמניה‪.‬‬ ‫ההכרזה המוקדמת על המלחמה לא פתרה את הדילמה של יפן בשאלת בחירת‬ ‫צד‪ ,‬וזו נותרה בעינה למעשה עד כניעתה של גרמניה‪ .‬אין זה אומר שממשלת יפן‬ ‫עשתה צעד מעשי כלשהו לשנות את מחויבותה כלפי מעצמות ההסכמה‪ ,‬ובאופן‬ ‫רשמי לפחות היא גם לא הביעה כל פקפוק בדבר החלטתה הראשונית‪ .‬אמנם‬ ‫יפן התנגדה לחתימה על ברית מרובעת בינה ובין בריטניה‪ ,‬צרפת ורוסיה‪ ,‬אך‬ ‫נטלה חלק בהצהרת לונדון מ־‪ 5‬בספטמבר ‪ 1914‬שבה התחייבו ארבע המדינות‬ ‫שלא לחתום על חוזה שלום נפרד עם גרמניה‪ ,‬ושמרה על התחייבות זו עד סיום‬ ‫המלחמה‪ 12.‬אף על פי כן ככל שנקפו השנים כן רבו הגישושים הגרמניים לכינון‬ ‫שלום נפרד עם יפן‪ ,‬ועמם לא פסה גם ההערצה בצד היפני לגרמניה‪ ,‬ששימשה‬ ‫מאז תחילת המודרניזציה מקור לחיקוי בתחומים כגון טכנולוגיה‪ ,‬רפואה וצבא‬ ‫היבשה‪ .‬בשל כך החל בשנת ‪ 1916‬ניכרה התערערות מסוימת בקונסנזוס על‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫על ניסיונותיו הכושלים של שר החוץ הבריטי סיר אדוארד גריי (‪ )Grey‬לשכנע את יפן‬ ‫להימנע מהכרזת מלחמה על גרמניה ראו‪Edward Grey, Twenty-Five Years, 1892– :‬‬ ‫‪1916, New York 1925, 2, pp. 103–104‬‬ ‫‪Nelson C. Spinks, ‘Japan's Entry into World War I’, Pacific Historical Review,‬‬ ‫‪5, 4 (1936), pp. 297–311‬‬ ‫באותה העת ארצות הברית פעלה לשמר את מעמדה של סין‪ ,‬ואולם עם הידיעות על‬ ‫הכוונות של יפן החליטה להמתין כדי לשתף את כל הצדדים‪ .‬ראו‪Noriko Kawamura, :‬‬ ‫‪Turbulence in the Pacific: Japanese-US. Relations during World War I,‬‬ ‫‪Westport–CT 2000, pp. 19–20‬‬ ‫על המשך הלחצים הבריטיים וההחלטה היפנית להצטרף למדינות ההסכמה ראו‪ :‬ספינקס‬ ‫(לעיל‪ ,‬הערה ‪ )9‬הקט (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)6‬עמ' ‪ 279 275‬לואו (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)4‬עמ' ‪182‬‬ ‫‪Æ190‬‬ ‫‪Morinosuke Kajima, The Emergence of Japan as World Power, 1895–1925,‬‬ ‫‪Rutland–VT 1968, pp. 226–235‬‬ ‫‪9‬‬ ‫רותם קובנר‬ ‫המחויבות כלפי בריטניה שנמשכה‪ ,‬לפחות כרעיון‪ ,‬גם עם מינויו של הגנרל‬ ‫טראוצ'י מסטקה (‪ )Terauchi Masatake‬לראש ממשלה באוקטובר אותה שנה‪ .‬עם‬ ‫זה בפועל גם טראוצ'י נמנע מלהפר אותה ובשנתיים האחרונות למלחמה אף העמיק‬ ‫‪13‬‬ ‫את מעורבותה של יפן במלחמה‪.‬‬ ‫בריטניה מצדה הפגינה חשש מהתפתחות היחסים לא רק בין יפן ובין גרמניה‬ ‫אלא גם בין יפן ובין אנשי התנועה הלאומית בהודו‪ .‬ביקורו של המשורר ההודי‬ ‫רבינדרנת טאגור ( ‪ )Rabindranath Tagore‬ביפן ב־‪ ,1916‬השנה שבה זכה בפרס‬ ‫נובל לספרות‪ ,‬גרם גם הוא לתחושת אי־נוחות לא מבוטלת בלונדון‪ .‬אכן‪ ,‬החשש‬ ‫במלחמת העולם הראשונה 'שההבנה היפנית־הודית תתגבש לצורה אנטי־בריטית‬ ‫לבסוף' זכה לאישוש במלחמת העולם השנייה‪ 14.‬בד בבד בתקופה זו בחנה יפן כל‬ ‫חלופה אפשרית לקשרים עם בריטניה ועם ארצות הברית המתרוקנים בהדרגה‬ ‫מתוכן‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬המגעים התכופים בין יפן ובין רוסיה והברית שנרקמה בין‬ ‫השתיים שנתיים לאחר פרוץ המלחמה מצביעים גם על אפשרות ביניים‪ ,‬שלא‬ ‫נשקלה שנתיים קודם לכן‪ ,‬להדק באופן ניכר את הקשר דווקא עם רוסיה‪ ,‬שהייתה‬ ‫האויבת המרה עשור קודם לכן‪ .‬רוסיה עדיין הייתה באותה עת חברה מרכזית‬ ‫בקואליציה של מעצמות ההסכמה‪ ,‬ואולם בעיני היפנים היא יכלה לשמש משקל‬ ‫‪15‬‬ ‫נגד לארצות הברית‪ ,‬תפקיד שבריטניה בשלב זה כבר לא הייתה מוכנה למלא‪.‬‬ ‫בנוסף לזה זמן קצר לאחר הכרזת המלחמה מצד יפן‪ ,‬היא הבהירה שמחויבותה‬ ‫למעצמות ההסכמה מוגבלת‪ .‬על כן אין תמה שהיא היססה לשגר את יחידותיה‬ ‫הצבאיות לחזית האירופית ולא הכריזה בהכרח מלחמה בכל מדינה שהצטרפה‬ ‫‪16‬‬ ‫למעצמות המרכז‪.‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫על הגישושים הגרמניים והתמיכה מצד יפן‪ ,‬ראו‪Frank W. Ikle, ‘Japanese-German :‬‬ ‫‪Peace Negotiations during World War I’, The American Historical Review, 71,‬‬ ‫‪ .1 (1965), pp. 62–76‬וכן‪ ,‬דיקנסון (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)1‬עמ' ‪Æ119 117‬‬ ‫הציטוט אצל‪Stephen N. Hay, Asian Ideas of East And West: Tagore and His :‬‬ ‫‪Critics in Japan, China, and India, Cambridge–MA 1970, pp. 80–81‬‬ ‫על הקשרים עם רוסיה במהלך המלחמה ראו‪Peter Berton, Russo-Japanese :‬‬ ‫‪Relations, 1507–1917: From Enemies to Allies, London 2012, pp. 8–82‬‬ ‫יפן נמנעה למשל מלהכריז מלחמה על האימפריה העות'מנית כאשר זו פתחה בפעולות‬ ‫איבה נגד רוסיה שבעקבותיהן בתחילת נובמבר ‪ 1914‬גם בריטניה וצרפת הכריזו עליה‬ ‫מלחמה‪ .‬על כך ראו‪Selçuk Esenbel, ‘Friends in Opposite Camps or Enemies :‬‬ ‫‪from Afar: Japanese and Ottoman Turkish Relations in the Great War’, The‬‬ ‫‪Decade of the Great War: Japan and the Wider World in the 1910s, ed. T.‬‬ ‫‪Minohara et al., Leiden 2014, pp. 263–264‬‬ ‫‪10‬‬ ‫יפן ומעורבותה במלחמת העולם הראשונה‬ ‫ב‪ .‬ההפך ממלחמה טוטלית‪ :‬מעורבות צבאית פעילה‬ ‫אך סלקטיבית‬ ‫יפן נטלה חלק פעיל בלחימה לאורך כל המלחמה‪ ,‬ואולם עצמתה עלתה וירדה‬ ‫והגיעה לשיאים דווקא בפרוץ המלחמה ובחודשיה האחרונים‪ ,‬בתחילה פעלה נגד‬ ‫גרמניה ובסיום נגד רוסיה‪ .‬הצטרפותה של יפן למדינות ההסכמה השיאה לה תוצאה‬ ‫מידית השתלטות על אזור השליטה הגרמני במפרץ ג'יאו־ג'ואו (‪ Kiaochow‬כיום‬ ‫‪ ,)Jiaozhou‬שטח בגודל של כחמש מאות חמישים ושתיים קילומטרים רבועים בחופו‬ ‫הדרומי של חצי האי שאנדונג שבצפון סין‪ ,‬אשר בשנת ‪ 1898‬ממשלת גרמניה‬ ‫חכרה מהקיסרות הסינית לתשעים ותשע שנים (ראו מפה בעמוד ‪ .)33‬בצ'ינגדאו‪,‬‬ ‫הכפר ששימש מרכז מנהלי של האזור ועד מהרה צמח לעיר‪ ,‬התפתח נמל שנחשב‬ ‫באותה העת לטוב ביותר מצפון לנהר היאנג־דזה‪ .‬הוקם בו מבצר וכן בסיס ימי‬ ‫שבו הוצבה השייטת המזרח־אסיינית הגרמנית בת שש הסיירות תחת פיקודו של‬ ‫אדמירל מקסימיליאן פון שפיי (‪ .)von Spee‬בפרוץ המלחמה באירופה רק אנייה‬ ‫אחת‪ ,‬הסיירת הקלה אמדן (‪ ,)SMS Emden‬עגנה בצ'ינגדאו וגם היא עזבה בטרם‬ ‫‪17‬‬ ‫החלה המתקפה היפנית והצטרפה לשאר הכוח ששהה במיקרונזיה‪.‬‬ ‫ב־‪ 27‬באוגוסט ‪ 1914‬שיגר הצי היפני לעבר העיר כוח רב־עצמה ועמו נמנו‬ ‫מספר אניות מערכה‪ .‬לכוח חברה גם אניית מלחמה בריטית ויחד הם הטילו מצור‬ ‫על צ'ינגדאו‪ .‬בין כלי השיט היפניים הייתה גם אניית האם למטוסים האמפיביים‬ ‫ווקמיה (‪ ,)IJN Wakamiya‬אב טיפוס ראשון של נושאת המטוסים שתקרום עור‬ ‫וגידים רק בסיום המלחמה‪ .‬בהתקרבה ליעד הורידה האנייה למים ארבעה מטוסי ים‬ ‫מתוצרת צרפת שהמריאו ותקפו את הנמל‪ .‬עד כניעת הכוח הגרמני במבצר יצאו‬ ‫המטוסים לחמישים גיחות סיור והפצצה שבהן הוטלו בשטחו מאה ותשעים פצצות‬ ‫זעירות‪ .‬הייתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שנעשה שימוש במטוסים שתקפו מן‬ ‫‪17‬‬ ‫בפרוץ המלחמה היו אניותיה העיקריות של השייטת בעיצומו של ביקור בטריטוריות‬ ‫הגרמניות באוקיינוס השקט‪ .‬אדמירל שפיי החליט להפליג מזרחה חזרה לגרמניה ובדרך‬ ‫לתקוף ספינות בריטיות‪ .‬הכוח בפיקודו הגיע עד לחופי דרום אמריקה‪ ,‬ובהיתקלות‬ ‫הראשונה עם הצי הבריטי בנובמבר (קרב קורונל) ידו הייתה על העליונה אולם בקרב‬ ‫נוסף חודש מאוחר יותר אל מול איי פוקלנד הוא הובס ושפיי נהרג‪ .‬אנייה אחת‪ ,‬הסיירת‬ ‫הקלה אמדן‪ ,‬נפרדה מהכוח ופעלה בהצלחה מסחררת באוקיינוס ההודי (הטביעה שתי‬ ‫אניות מלחמה ושבע עשרה סוחרות) עד להטבעתה בנובמבר מדרום לאינדונזיה‪ .‬על‬ ‫עלילות השייטת הגרמנית שעזבה את נמל צ'ינגדאו ראו‪Geoffrey Bennett, The :‬‬ ‫‪Pepper Trader: True Tales of the German East Asia Squadron and the Man‬‬ ‫‪Who Cast Them in Stone, Jakarta 2006; Dan van der Vat, Gentlemen of War:‬‬ ‫‪The Amazing Story of Captain Karl von Müller and the SMS Emden, New‬‬ ‫‪York 1984‬‬ ‫‪11‬‬ ‫רותם קובנר‬ ‫הים‪ ,‬ובמידה רבה הייתה זו גם אות לבאות‪ ,‬בייחוד להתקפה האווירית על הבסיס‬ ‫‪18‬‬ ‫הימי האמריקני בפרל הרבור עשרים ושבע שנים לאחר מכן‪.‬‬ ‫ב־‪ 2‬בספטמבר‪ ,‬ימים אחדים לאחר שהגיע הכוח הימי היפני‪ ,‬החלה לנחות‬ ‫בקרבת העיר דיביזיית הרגלים השמונה עשרה ובה כעשרים ושלושה אלף חיילים‪.‬‬ ‫הממשלה הסינית מחתה על הפגיעה היפנית בניטרליות של מדינתה ובתגובה כמעט‬ ‫מידית שלחה ממשלת בריטניה כוח המונה כאלף וחמש מאות חיילים‪ ,‬שהיו מוצבים‬ ‫עד אז בעיר טיינג'ין‪ ,‬כדי לצמצם את המחאות ולהפגין שאין היפנים פועלים על‬ ‫דעת עצמם‪ .‬בשלב זה ריכז מפקד הכוח הנצור את כל החיילים שעמדו לרשות‬ ‫גרמניה במזרח אסיה‪ ,‬כחמשת אלפים איש‪ ,‬והציב אותם לאורך הביצורים של העיר‪.‬‬ ‫הוא היה נחוש לעשות את המיטב וזכה לעידוד מברלין הרחוקה‪ .‬למרות הסיכויים‬ ‫המועטים הכריז הקייזר ש'תהיה זו בושה גדולה יותר אם צ'ינגדאו תיפול בידי‬ ‫‪19‬‬ ‫היפנים מאשר ברלין בידי הרוסים'‪ ,‬ואכן הכוח הגרמני ניהל מלחמה עיקשת‪.‬‬ ‫לנוכח נחישותה של גרמניה אין פלא שהתוקפים היפנים ספגו יותר קרבנות‬ ‫משציפו‪ .‬אף על פי כן יתרונם בכוח אדם‪ ,‬באספקה ובניסיון הקרבי העשיר שרכשו‬ ‫במלחמת רוסיה יפן עשור קודם לכן‪ ,‬החל לבוא לידי ביטוי בהדרגה‪ .‬מפקדי הכוח‬ ‫היפני השתמשו למשל בטקטיקות לחימה שנחלו הצלחה במהלך המצור על פורט‬ ‫ארתור כגון הפעלת תותחי הוביצר כבדים וחפירת חפירות מקבילות לקווי האויב‪.‬‬ ‫התוצאות לא איחרו להגיע וב־‪ 7‬בנובמבר הם הצליחו להבקיע את הקווים הגרמניים‬ ‫‪20‬‬ ‫ולאלץ את הכוח המקומי להיכנע‪.‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬במיקרונזיה‪ ,‬שבה מאז ‪ 1899‬היו לרייך השני נחלות דלילות‬ ‫אוכלוסייה (איי מרשל‪ ,‬קרוליינה ומריאנה)‪ ,‬המערכה הייתה קצרה בהרבה והכוחות‬ ‫הגרמניים נכנעו ללא קרב (ראו מפה בעמוד ‪ ,33‬אזור ‪ .)2‬כך זכתה יפן לא רק‬ ‫בדריסת רגל בצפון סין תוך השתלטות על נכסים גרמניים יקרי ערך‪ ,‬אלא גם‬ ‫בשטחים רחבי ידיים ובעלי חשיבות אסטרטגית באזור המערבי של האוקיינוס‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪David C. Evans and Mark R. Peattie, Kaigun: Strategy, Tactics, and Technology‬‬ ‫‪in the Imperial Japanese Navy, 1887–1941, Annapolis 1997, p. 180‬‬ ‫על המצור היפני ראו‪Jonathan Fenby, The Siege of Tsingtao: The Only Battle of :‬‬ ‫‪the First World War to be Fought in East, Melbourne 2014; Charles Burton‬‬ ‫–‪Burdick, The Japanese Siege of Tsingtau: World War I in Asia, Hamden‬‬ ‫‪ .CT 1976; Edwin P. Hoyt, The Fall of Tsingtao, London 1975‬בגרמנית ראו‪:‬‬ ‫‪Manfred Neugebauer, Die Schlacht um Kiautschou: Japan erklärt Deutschland‬‬ ‫‪im Jahr 1914 den Krieg, Wolfenbüttel 2009‬‬ ‫על כיבוש העיר וניצולו הכלכלי של האזור בשמונה השנים שלאחר מכן ראו‪Honjō :‬‬ ‫‪Hisako (ed.), Nihon no Chintao senryō to santō no shakai keizai, 1914–1922‬‬ ‫‪nen, Tokyo 2006‬‬ ‫‪12‬‬ ‫יפן ומעורבותה במלחמת העולם הראשונה‬ ‫שיתוף פעולה אפוף חשדות‪ :‬כוחות בריטיים נוחתים בצ‪ß‬ינגדאו‪ ,‬סין‪,‬‬ ‫כדי לסייע למצור היפני על המבצר הגרמני‪ 24 ,‬בספטמבר ‪1914‬‬ ‫מקור‪Illustrated War News (18 November, 1914), Wikimedia Commons :‬‬ ‫השקט‪ .‬ההשתלטות על שטחים אלו תעצב את החזון‪ ,‬בעיקר בקרב אנשי צי‪ ,‬של‬ ‫‪21‬‬ ‫יצירת אימפריית איים באזור זה ובהמשך גם השתלטות על כל דרום מזרח אסיה‪.‬‬ ‫הזכייה בנכסים הללו הייתה במחיר נמוך‪ ,‬ודאי יחסית למלחמות הקודמות שניהלה‬ ‫יפן‪ :‬סך הכול בחודשי המלחמה הראשונים איבד הצבא היפני מאתיים שלושים‬ ‫ושישה חיילים וקרוב לאלף ושלוש מאות נפצעו‪ ,‬לעומת מאה תשעים ותשעה‬ ‫הרוגים לגרמנים ותריסר לבריטים‪ 22.‬כארבעת אלפים ושבע מאות גרמנים נפלו‬ ‫בשבי והועברו לאי שיקוקו ונותרו שם עד תחילת ‪ .1920‬הייתה זו תקופה שבה‬ ‫יפן עדיין ראתה במערב קבוצת התייחסות ועשתה כל מאמץ להיתפס כמדינת חוק‬ ‫‪23‬‬ ‫מתקדמת והומנית‪ .‬על כן היחס לשבויים הגרמנים לרוב היה הוגן אם לא מופתי‪.‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫ראו‪Hajime Shimizu, ‘Nanshinron: Its Turning Point in World War I’, :‬‬ ‫‪Developing Economies, 25 (1987), pp. 386–402; J. Charles Schencking, ‘The‬‬ ‫‪Imperial Japanese Navy and the Constructed Consciousness of a South Seas‬‬ ‫‪Destiny’, Modern Asian Studies, 33 (1999), pp. 769–796‬‬ ‫‪ ,‬הרוגים ופצועים‪,‬‬ ‫סך כל האבדות היפניות בשלבים הראשונים של המלחמה הוא‬ ‫ראו‪Tsing Yuan, ‘The Japanese Intervention in Shantung during World War I’, :‬‬ ‫‪China and Japan: Search for Balance since World War I, ed. Alvin D. Coox‬‬ ‫‪and Hilary Conroy, Santa Barbara 1978, p. 24‬‬ ‫בניגוד לשבויים מן המערב שהיו בידי היפנים במלחמת העולם השנייה‪ ,‬השבויים הגרמנים‬ ‫‪13‬‬ ‫רותם קובנר‬ ‫המעורבות הצבאית שחתמה את חלקה של יפן במלחמה ידועה בשם ההתערבות‬ ‫בסיביר ( ‪ .)Siberian Intervention; Jpn. Shiberia Shuppei‬היה זה אירוע מתגלגל‬ ‫שהחל זמן קצר לפני שוך הקרבות באירופה והסתיים מספר שנים לאחר מכן‪.‬‬ ‫ההתחלה לפחות נראתה ללא סיבוכים רבים‪ .‬בעקבות המהפכה הבולשביקית חתמה‬ ‫רוסיה על הסכם נפרד עם גרמניה וסיימה את חלקה במלחמה באופן שגרם להלם‬ ‫בפריז ובלונדון‪ .‬בשעה שהגרמנים חגגו את חיסול החזית המזרחית‪ ,‬מדינות ההסכמה‬ ‫ראו בחסרונה איום ממשי על המאמץ המלחמתי שלהן‪ .‬איום זה‪ ,‬יחד עם החשש‬ ‫מהתפשטות רעיונות המהפכה‪ ,‬הוביל את בריטניה וצרפת לרעיון להקים חזית חדשה‬ ‫בסיביר‪ .‬העילה הייתה חילוצו של הלגיון הצ'כי שנמצא בוולדיווסטוק ולאורך מסילת‬ ‫הרכבת הטרנס־סיבירית וכן מניעת נפילתם של ציוד ואספקה צבאיים בידי הצבא‬ ‫האדום‪ 24.‬לצורך כך הוקם כוח רב־לאומי (בריטי‪ ,‬קנדי‪ ,‬איטלקי‪ ,‬סיני ואמריקני)‪,‬‬ ‫ואולם בדומה לנסיבות של הקמת כוח רב־לאומי במהלך מרד הבוקסרים בסין בשנת‬ ‫‪ ,1900‬גם הפעם ראו המעצמות בחיוב מעורבות יפנית‪ .‬זאת עקב קרבתה לזירה‬ ‫‪25‬‬ ‫ויכולתה לשלוח כוח רב של חיילים מיומנים‪.‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫זכו למגורים ומזון נאותים‪ ,‬טיפול רפואי טוב‪ ,‬ובמחנות מסוימים אפילו יכלו לצאת מחוץ‬ ‫למחנה ולקיים קשר עם האוכלוסייה המקומית‪ .‬יחס זה סייע לשיעור תמותה נמוך מאוד‬ ‫בקרב השבויים בחמש שנות השבי‪ .‬על השבויים הגרמנים ביפן ראו‪Charles Burton :‬‬ ‫–‪Burdick and Ursula Moessner, The German Prisoners-of-War in Japan, 1914‬‬ ‫‪1920, Lanham 1984; Ōtsuru Atsushi, Fujiwara Tatsuo and Fukushima Yukihiro,‬‬ ‫‪Aonogahara furyo shūyōjo no sekai: dai ichiji sekai taisen to ōsutoria horyohei,‬‬ ‫‪ .Tokyo 2007‬על השינוי הדרמטי ביחס היפני לשבויים ממלחמת העולם הראשונה ועד‬ ‫סוף מלחמת העולם השנייה והסיבות לו ראו‪Rotem Kowner, ‘Imperial Japan and :‬‬ ‫‪Its POWs: The Dilemma of Humaneness and National Identity’, War and‬‬ ‫‪Militarism in Modern Japan: Issues of History and Identity, ed. Guy Podoler,‬‬ ‫‪Folkestone–UK 2009, pp. 80–110‬‬ ‫הלגיון הצ'כי היה כוח בן כחמישים אלף חיילים‪ ,‬רובם ככולם ממוצא צ'כי או סלובקי‪.‬‬ ‫שנים ספורות קודם לכן‪ ,‬בהיותם במדי הצבא האוסטרו־הונגרי‪ ,‬נפלו חיילים אלה בשבי‬ ‫הרוסי‪ .‬הם ניאותו להילחם לצד מדינות ההסכמה בחזית המזרחית מתוך ציפייה שמאמציהם‬ ‫יביאו לעצמאותה של צ'כוסלובקיה‪ .‬עם הסכם ברסט־ליטובסק במארס ‪ 1918‬והפסקת‬ ‫הלחימה בחזית זו התקבלה החלטה להעביר את הלגיון דרך ולדיווסטוק להמשך לחימה‬ ‫בחזית המערבית‪.‬‬ ‫מקורות מרכזיים על המעורבות היפנית ראו‪Paul E. Dunscomb, Japan’s Siberian :‬‬ ‫‪Intervention, 1918–1922, Lanham–Md. 2011; Hosoya Chihiro, Siberia shuppei‬‬ ‫‪no shiteki kenkyū, Tokyo 2005; Izao Tomio, Shoki Shiberia shuppei no‬‬ ‫‪ .kenkyū, Fukuoka 2003‬באשר לזווית האמריקנית בהתערבות ראו‪John A. White, :‬‬ ‫‪The Siberian Intervention, Princeton 1950; Robert J. Maddox, The Unknown‬‬ ‫‪War with Russia: Wilson’s Siberian Intervention, San Rafael–CA 1977; Carl J.‬‬ ‫‪14‬‬ ‫יפן ומעורבותה במלחמת העולם הראשונה‬ ‫ב־‪ 8‬ביולי ‪ 1918‬פנה מזכיר המדינה האמריקני רוברט לנסינג (‪)Lansing‬‬ ‫לממשלה היפנית בהצעה מטעם הנשיא וודרו וילסון להשתתף בחיל משלוח משותף‬ ‫לסיביר שיקיף כוח בסדר גודל של שבעת אלפים חיילים‪ .‬גם הפעם ניאותה יפן ללא‬ ‫היסוס בהצהירה שמטרת התערבותה היא לסייע לבעלות בריתה‪ 26.‬עם זאת סדר היום‬ ‫היפני באותה העת היה שונה קמעה ונבע משיקולים גאופוליטיים רחבים שכללו‬ ‫חדירה לסיביר המשופעת משאבים ומניעת הגמוניה אמריקנית באזור‪ ,‬צד בצד‬ ‫עם בלימת התפשטות הבולשביזם לעבר יפן‪ .‬בשל כך החליטה הממשלה לשלוח‬ ‫לוולדיווסטוק כוח בן שנים עשר אלף חיילים שעד מהרה תפח לשבעים ושלושה‬ ‫אלף‪ ,‬כוח שגימד את תרומתן של שאר המדינות שלא הגיע לרבבת חיילים (ראו‬ ‫מפה בעמוד ‪ ,33‬אזור ‪ .)6‬ארבעה חודשים לאחר מכן הסתיימה המלחמה באירופה‬ ‫אך יפן וארצות הברית החליטו להמשיך במשימה תוך התמקדות בלחימה באדומים‬ ‫ובסיוע לכוחות הלבנים מרחק רב מערבית לוולדיווסטוק‪ .‬בתחילת ‪ 1920‬התייאש‬ ‫הממשל האמריקני מן הסיכוי למגר את המהפכה הקומוניסטית והוציא משם את‬ ‫חייליו‪ ,‬ואילו ממשלת יפן החליטה להמשיך במאמץ מתוך שאיפה להפוך את האזור‬ ‫כולו לשטח השפעה יפני‪ 27.‬רבים האמינו שהדרך למימוש השאיפה אינה ארוכה‪.‬‬ ‫באותה שנה רבות מן החברות היפניות הגדולות כבר הקימו משרדים בוולדיווסטוק‬ ‫ולא פחות מחמישים אלף מתיישבים הגיעו לאזור‪ .‬במבט לאחור ניכר שהאופטימיזם‬ ‫היפני היה קצר יומין‪ ,‬ודאי לנוכח הנחישות הסובייטית‪ .‬לחצים בין־לאומיים כבדים‬ ‫ומלחמת גרילה עיקשת ומכאיבה מצד הכוחות האדומים נגד כוחות הצבא ובעיקר‬ ‫נגד המתיישבים מיפן‪ ,‬גרמו ביוני ‪ 1922‬לטוקיו להודיע גם היא על נסיגה חד־‬ ‫צדדית מהאזור‪ .‬כיבושה של סיביר נשאר אפוא עילה למלחמה מאוחרת יותר‬ ‫ולאכזבה יפנית נוספת‪.‬‬ ‫בין שני האירועים הללו נמנעה ממשלת יפן ממעורבות נוספת ועמוקה יותר‬ ‫במלחמה‪ ,‬ובייחוד מנטילת חלק פעיל במערכה באירופה‪ .‬היא עמדה בלחצים לא‬ ‫מעטים מצד צרפת‪ ,‬רוסיה ואף בריטניה לשלוח חיל משלוח לאחת משתי החזיתות‬ ‫העיקריות‪ ,‬המערבית או המזרחית‪ ,‬או אף לשתיהן‪ 28.‬הדבר הקרוב ביותר למעורבות‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪Richard, When the United States Invaded Russia: Woodrow Wilson’s Siberian‬‬ ‫‪Disaster, Lanham–MD 2013‬‬ ‫ראו מזכר שנשלח מנציג יפן בוושינגטון‪ ,‬אישיאי קיקוג'ירו‪ ,‬למזכיר המדינה האמריקני‬ ‫ב־‪ 2‬באוגוסט ‪U.S. Department of State, Papers Relating to the Foreign :1918‬‬ ‫‪Relations of the United States, Washington 1932, pp. 324–325‬‬ ‫על היחסים היפניים אמריקניים במהלך ההתערבות ראו‪ :‬קוואמורה (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)10‬עמ'‬ ‫‪Æ132 107‬‬ ‫‪Jamese William Morely, The Japanese Thrust into Siberia, 1918, New York‬‬ ‫‪1954, pp. 31–32‬‬ ‫‪15‬‬ ‫רותם קובנר‬ ‫הביצה הסיבירית‪ :‬כניסת הכוחות היפנים לעיר בלגובשצ'נסק (‪)Blagoveshchensk‬‬ ‫על גדת נהר האמור במזרח סיביר‪ ,‬מארס ‪1919‬‬ ‫מקור‪The Siberian War, N°. 16, Wikimedia Commons :‬‬ ‫פעילה מעבר לחופי אסיה היה התפקיד שמילא הצי הקיסרי היפני‪ .‬למעשה לזרוע זו‬ ‫היה חלק פעיל מן החודש הראשון של המערכה והיא סייעה לשמר את התרומה של‬ ‫יפן למאמץ המלחמתי של מדינות ההסכמה כמעט עד סיומה‪ .‬פרט לתפקידן במצור‬ ‫על צ'ינגדאו‪ ,‬בסתיו ‪ 1914‬נטלו אניות מלחמה יפניות חלק במרדף אחר הסיירת‬ ‫הגרמנית אמדן‪ .‬באותה עת ליוו אניות אחרות של הצי שיירה של אניות תובלה‬ ‫שנשאו על סיפונן כשלושים אלף חיילים אוסטרלים בדרכם לאפריקה ובה בעת‬ ‫‪29‬‬ ‫נשלח כוח ימי לעבר מיקרונזיה לצורך השתלטות על הנחלות הגרמניות שבמקום‪.‬‬ ‫בתקופה שלאחר מכן נמנעה יפן מלשלוח כוחות צי נוספים‪ ,‬למרות בקשות‬ ‫מבריטניה‪ 30.‬אף על פי כן בראשית ‪ ,1917‬שעה שגרמניה פתחה במתקפת צוללות‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫על השתלטות יפן על מיקרונזיה ראו‪Mark R. Peattie, Nan'yō: The Rise and Fall :‬‬ ‫‪of the Japanese in Micronesia, 1885–1945, Honolulu 1988, pp. 41–44‬‬ ‫ראו‪Hirama Yōichi, Dai ichiji sekai taisen to Nihon, Tokyo 1998, p. 212 :‬‬ ‫‪16‬‬ ‫יפן ומעורבותה במלחמת העולם הראשונה‬ ‫בלתי מוגבלת‪ ,‬פנתה לונדון שוב לבעלת בריתה בבקשה לסיוע בהגנה על שיירות‬ ‫בים התיכון‪ 31.‬הקש ששבר את גב הבריטים בפברואר ‪ 1917‬היה הטבעתה של‬ ‫אנייה צרפתית במימי הים התיכון ועליה כתשע מאות פועלים סינים בדרכם לחזית‪.‬‬ ‫הפעם נענתה ממשלת יפן לבקשה‪ ,‬בייחוד כיוון שזמן קצר קודם לכן לונדון אותתה‬ ‫שבתמורה תהיה מוכנה לתמוך בהמשך השליטה היפנית בחצי האי שאנדונג‪ ,‬ושיגרה‬ ‫לים התיכון כוח ובו סיירת ושתי פלוגות של משחתות‪ ,‬כל אחת בת ארבעה כלי‬ ‫שיט‪ 32.‬מיד עם הגיעו למלטה באפריל ‪ ,1917‬החל הכוח בפעילות מבצעית מגוונת‬ ‫ובאוגוסט אף זכה לתגבורת של פלוגת משחתות נוספת (ראו מפה בעמוד ‪ ,33‬אזור‬ ‫‪ .)5‬באירוע שזכה לפרסום רב יחסית‪ ,‬הצילה המשחתת מצו (‪ )IJN Matsu‬כאלפיים‬ ‫וחמש מאות חיילים בריטים שאנייתם‪ ,‬נושאת הגייסות טרנסילבניה‪ ,‬הוטבעה‬ ‫במפרץ גנואה ב־‪ 4‬במאי ‪ .1917‬ששה שבועות לאחר מכן‪ ,‬אל מול חופי כרתים‪,‬‬ ‫נפגעה המשחתת ססקי (‪ )IJN Sasaki‬על ידי טורפדו ששוגר מצוללת אוסטרית‬ ‫בהיתקלות שגבתה את חייהם של חמישים ותשעה מלחים‪ .‬פרט לאירועים דרמטיים‬ ‫אלו עסקו כלי השיט היפניים בפעילות חדגונית אך הרת גורל של ליווי אניות סוחר‬ ‫והגנה עליהן מפני תקיפות של צוללות גרמניות ואוסטריות ועשו אותה בהצלחה‬ ‫רבה‪ .‬סך הכול השתתף הכוח היפני בשלוש מאות ארבעים ושמונה משימות ליווי‬ ‫של כשבע מאות וחמישים אניות באופן שצמצם במידה ניכרת את מספר האבדות‬ ‫‪33‬‬ ‫בזירה בקרב אניות הסוחר של בעלות הברית‪.‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫ראו‪Arthur J. Murder, Old Enemies, New Friends: The Royal Navy and the :‬‬ ‫‪Imperial Japanese Navy, Oxford 1981, p. 5‬‬ ‫על הזיקה בין הסיוע הימי היפני לדרישות להמשך שליטה בשאנדונג ראו‪Hsi-ping Shao, :‬‬ ‫‪‘From the Twenty-one Demands to the Sino-Japanese Military Agreements,‬‬ ‫‪1915–1918: Ambivalent Relations’, China and Japan: Search for Balance‬‬ ‫‪since World War I, ed. Alvin D. Coox and Hilary Conroy, Santa Barbara 1978,‬‬ ‫‪p. 44‬‬ ‫ראו‪Paul G. Halpern, A Naval Histroy of World War I, Annapolis 1994, p. :‬‬ ‫‪393; Timothy D. Saxon, ‘Anglo-Japanese Naval Cooperation, 1914–1918’,‬‬ ‫‪ Naval War College Review, 33 (2000), pp. 62–92‬איוון ופטי (לעיל‪ ,‬הערה ‪,)18‬‬ ‫עמ' ‪ .169‬ליומן של קצין צי זוטר בשייטת היפנית בים התיכון ראו‪Kataoka Kakutarō, :‬‬ ‫‪Nihon kaigun chichūkai enseiki: wakaki kaigun shukei chūi no mita dai ichiji‬‬ ‫‪ .sekai taisen, ed. C.W. Nicole, Tokyo 2001‬על צמיחתו של הצי היפני ומאבקיו‬ ‫הפוליטיים במהלך המלחמה ראו‪J. Charles Schencking, Making Waves: Politics, :‬‬ ‫‪Propaganda, and the Emergence of the Imperial Japanese Navy, 1868-1922,‬‬ ‫‪Stanford 2005, pp. 201–222‬‬ ‫‪17‬‬ ‫רותם קובנר‬ ‫מעורבות מעבר לים‪ :‬שייטת המשחתות היפנית ובראשה הסיירת איזומו (‪)Izumo‬‬ ‫בנמל ולטה‪ ,‬מלטה ‪1917‬‬ ‫מקור‪Sakurada Hisashi, Nihon Kaigun chichūkai ensei hiroku, Tokyo 1997, p. 75 :‬‬ ‫ג‪ .‬אימפריאליזם בפעולה‪ :‬הגברת המעורבות במזרח אסיה‬ ‫ושגשוג כלכלי‬ ‫מלחמת העולם הראשונה עמדה בסימן חדירה נוספת של האימפריאליזם היפני למזרח‬ ‫אסיה תוך מעורבות גוברת במיוחד בסין‪ .‬המלחמה לא הייתה נקודת מפנה בתחום‬ ‫זה שכן מסוף מלחמת רוסיה יפן‪ ,‬כמעט עשור קודם לכן‪ ,‬חתרה יפן לביסוס מעמדה‬ ‫ככוח המרכזי במזרח אסיה‪ .‬יציאת רוסיה ממאבקי הכוח באזור ב־‪ ,1905‬סיפוח‬ ‫קוריאה ללא התנגדות בולטת מצד המעצמות ב־‪ 1910‬והמהפכה הסינית שנה לאחר‬ ‫מכן סייעו להגשמת מטרה זו‪ .‬התמקדות המעצמות האירופיות במאבק בתוך אירופה‬ ‫החל מ־‪ 1914‬וצמצום כוחן בפועל במזרח אסיה הקל עוד יותר על השאיפות של יפן‪.‬‬ ‫במהלך התקופה חיזקה יפן את שליטתה בקוריאה‪ ,‬שאותה סיפחה אליה בדיוק‬ ‫ארבע שנים ויום לפני הכרזת המלחמה נגד גרמניה‪ .‬בשנים האלה המשיכה יפן‬ ‫להרחיב את המנגנון המנהלי שהקימה לצורך השליטה על חצי האי והצליחה להשלים‬ ‫את דיכויה של פעילות גרילה נרחבת מצד כוחות מקומיים שהחלה כעשור קודם‬ ‫לכן‪ ,‬ובו בזמן הביאה לפיזורם של ארגונים פוליטיים‪ ,‬אסרה על אספות והפגנות‪,‬‬ ‫והחלה בסגירה הדרגתית של העיתונות המקומית ובמעצרים המוניים‪ .‬בשנים אלה‬ ‫‪18‬‬ ‫יפן ומעורבותה במלחמת העולם הראשונה‬ ‫נוסדה מערכת החינוך הקולוניאלית ונערך סקר אדמות מקיף שישמש לצורך מיסוי‬ ‫שיטתי ולשליטה על יבולים‪ 34.‬עוד האיצה יפן‪ ,‬עתה באופן ניכר‪ ,‬את ניצולם של‬ ‫משאבי טבע בחצי האי‪ .‬כך למשל כמות הפחם שנכרה גדלה כמעט פי ארבעה‬ ‫מפרוץ המלחמה ויבול הדיג גדל פי שלושה‪ .‬אף שההתפתחות הכלכלית בקוריאה‬ ‫הקיפה את כל המגזרים‪ ,‬היא עמדה בעיקר בסימן של העמקת השליטה המסחרית‬ ‫של חברות ויזמים יפנים‪ ,‬הגירה הדרגתית של יפנים לחצי האי ומנגד תנועה מקיפה‬ ‫‪35‬‬ ‫של כוח אדם מקומי לעבר יפן ומנצ'וריה‪.‬‬ ‫אף על פי כן‪ ,‬בהשוואה לקוריאה‪ ,‬הפוטנציאל הטמון בסין והשליטה במשאביה‬ ‫נדמו כאין סופיים‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬בתקופת מלחמת העולם הראשונה נדמה היה שסין‬ ‫חלשה מאי פעם ואילו ההבנות הבין־לאומיות בדבר אופן הניצול שלה והשמירה‬ ‫על שלמותה הטריטוריאלית היו רופפות משהיו בעבר‪ .‬על כן אין פלא שההזדמנות‬ ‫להעמיק את החדירה לסין משכה את תשומת לבם של מקבלי ההחלטות ביפן כבר‬ ‫מפרוץ המלחמה‪ .‬ואולם אין מדובר בתופעה חדשה‪ .‬מאז ‪ 1874‬יפן קראה תיגר על‬ ‫ההגמוניה הסינית במזרח אסיה תוך ניצול הולך וגובר של החולשה הסינית באופן‬ ‫שאפשר לה ראשית להשתלט על איי ריוקיו (כיום מחוז אוקינווה ביפן)‪ ,‬לאחר‬ ‫מכן לסרס את ההשפעה הסינית בחצי האי הקוריאני‪ ,‬ולבסוף לחדור בסיוע כוחות‬ ‫צבא לקוריאה ולדרום מנצ'וריה וכן להשתלט על האי טייוואן‪ .‬לחולשה הסינית‬ ‫היו שורשים ארוכים שאינם קשורים דווקא לעלייתה של יפן‪ ,‬אולם לתבוסתה של‬ ‫הראשונה במלחמה בין השתיים בשנים ‪ 1895 1894‬היה תפקיד מפתח בהידרדרות‬ ‫השלטון בממלכה עד להתמוטטותה הסופית של שושלת צ'ינג בשנת ‪ .1911‬באותה‬ ‫שנה הייתה המהפכה הרפובליקנית זרז להתפוררות שלטונית וטריטוריאלית לחבלים‬ ‫נפרדים שנשלטו על ידי 'אדוני מלחמה'‪ ,‬עובדה שהעצימה את החשש היפני שסין‬ ‫תהפוך למוקד עניין לכוחות אימפריאליים זרים‪ .‬עוד טרם פרוץ המלחמה באירופה‬ ‫גרמה ההתפוררות השלטונית בסין לתחושות מעורבות ביפן מחד גיסא לתסכול‬ ‫על אי־ניצול החולשה הסינית להשתלטות מלאה על חלקה הדרומי של מנצ'וריה‪,‬‬ ‫ומאידך גיסא לדאגה עמוקה‪ :‬במצב של אנדרלמוסיה ומחשש להשקעותיהם‪ ,‬מדינות‬ ‫ומשקיעים מערביים עשויים היו לפצל את סין באופן שיפגע באינטרסים היפניים‪.‬‬ ‫כדי למנוע זאת החליטו חברות יפניות בעידוד הממשלה לרכוש בדחיפות קווי‬ ‫‪36‬‬ ‫רכבת וזכויות כרייה‪.‬‬ ‫‪34‬‬ ‫‪35‬‬ ‫‪36‬‬ ‫‪Carter J. Eckert et al., Korea Old and New: A History, Seoul 1990, pp.‬‬ ‫‪231–275; Michael E. Robinson, Korea's Twentieth-Century Odyssey, Honolulu‬‬ ‫‪2007, pp. 36–55‬‬ ‫‪Ki-baik Lee, A New History of Korea, Seoul 1984, pp. 319–321, 326, 357–359‬‬ ‫דוגמה לתסכול שנוצר מאי־ניצול ההזדמנות אפשר למצוא במכתבו של ימגטה לראש‬ ‫‪19‬‬ ‫רותם קובנר‬ ‫החשש של היפנים מפיצול יזום של סין לא התגשם‪ ,‬אולם עם פרוץ המלחמה‬ ‫נחלש מעמדה של סין ביחס ליפן אף יותר משום שהתמקדותן של המעצמות‬ ‫באירופה שיבשה את מערכת האיזונים העדינה ששררה במדינה ומנעה עד אז‬ ‫הרפתקנות יפנית‪ .‬מצב העניינים החדש לא נסתר ממנהיגיה של יפן ועוד טרם‬ ‫הכרזת המלחמה נגד גרמניה‪ ,‬העביר המטה הכללי למשרד החוץ הצעה להסכם‬ ‫יפני סיני שפירט רשימה של דרישות מסין‪ 37.‬הממשלה תחת אוקומה לא היססה וזמן‬ ‫קצר לאחר ההשתלטות על הנחלה הגרמנית בצ'ינגדאו ניגשה למהלך נועז מההצעה‬ ‫של המטה הכללי‪ .‬ב־‪ 18‬בינואר ‪ ,1915‬כחודשיים לאחר נפילת צ'ינגדאו‪ ,‬שיגרה‬ ‫הממשלה לצירות בבייג'ינג מסמך שהועבר באמצעות הציר אל נשיא הרפובליקה‬ ‫הסינית יואן שה־קאי (‪ .)Yuan Shikai‬המסמך שניסחו אוקומה ושר החוץ קאטו‪,‬‬ ‫ואישרו הגנרו‪ ,‬הקיסר טאישו ובית הנבחרים פירט רשימה ארוכה של דרישות‬ ‫מגוונות ('‪ 21‬התביעות') שאורגנו בחמש קבוצות‪ .‬הקבוצה הראשונה כללה הסכמה‬ ‫להשתלטות יפנית מלאה על אזור שאנדונג הקבוצה השנייה כללה הסכמה להרחבת‬ ‫השליטה היפנית בדרום מנצ'וריה עד לאזור מונגוליה הפנימית הקבוצה השלישית‬ ‫כללה הסכמה לשליטה יפנית על אזור מכרות במרכז סין הקבוצה הרביעית כללה‬ ‫נכונות סינית להימנעות מלהחכיר או להעביר שליטה באזור חוף כלשהו למעצמה‬ ‫זרה והקבוצה החמישית כללה נכונות לשילוב יועצים יפנים באדמיניסטרציה‬ ‫הסינית‪ ,‬בייחוד במגזר הפיננסי ובמשטרה‪ ,‬המשך הזכויות האקסטריטוריאליות‬ ‫ליפנים‪ ,‬שליטה בפועל של יפן בפוג'יין (דרום־מזרח סין)‪ ,‬ואישור בנייה של שלושה‬ ‫‪38‬‬ ‫קווי רכבת יפניים בתוך סין‪.‬‬ ‫מסמך '‪ 21‬התביעות' היה 'הצהרה של עסק לא גמור'‪ ,‬שכן היו בו כל המרכיבים‬ ‫במדיניות ההתפשטות כלפי סין שנמנע מיפן עד אז לבצע‪ 39.‬עם זאת המציאות‬ ‫הייתה מורכבת יותר מכפי שמקבלי ההחלטות ביפן דמיינו‪ .‬בעקבות התנגדות‬ ‫עיקשת מצד הסינים‪ ,‬התערבו הגנרו וניאותו להשמיט‪ ,‬לפחות זמנית‪ ,‬את התביעות‬ ‫שבקבוצה החמישית‪ 40.‬במצב זה‪ ,‬תחת לחצים כבדים מצד יפן ואף שמועות בדבר‬ ‫‪37‬‬ ‫‪38‬‬ ‫‪39‬‬ ‫‪40‬‬ ‫הממשלה לשעבר קצורה טרו ב־‪ 9‬בפברואר ‪ ,1912‬ראו‪Yoshimura Michio, Nihon to :‬‬ ‫‪Roshia, Tokyo 1968, p. 37‬‬ ‫‪Usui Katsumi, Nihon to Chūgoku: Taishō jidai, Tokyo 1972, pp. 55–59‬‬ ‫‪Shinkichi Eto, ‘China's International Relations, 1911–1931’, Cambridge History‬‬ ‫‪of China, ed. John K. Fairbank and Albert Feurerwerker, Cambridge 1986, 13,‬‬ ‫‪pp. 92–100‬‬ ‫‪William G. Beasley, Japanese Imperialism, 1984–1945, Oxford 1989, p. 112‬‬ ‫על התביעות‪ ,‬ובייחוד על 'קבוצה ‪ '5‬הבעייתית ראו‪Sōchi Naraoka, ‘A New Look at :‬‬ ‫‪Japan's Twenty-One Demands: Reconsidering Katō Takaaki's Motives in 1915’,‬‬ ‫‪The Decade of the Great War, ed. T. Minohara et al., pp. 189–210‬‬ ‫‪20‬‬ ‫יפן ומעורבותה במלחמת העולם הראשונה‬ ‫שאיפות לאימפריה לעומת שאיפות מלכות‪ :‬ראש ממשלת יפן אוקומה שיגנובו (מימין)‬ ‫ונשיא הרפובליקה הסינית יואן שה־קאי (משמאל)‬ ‫מקור‪Wikimedia Commons :‬‬ ‫אולטימטום‪ ,‬צד בצד הבטחות לסייע ליואן שה־קאי להגשים את חלומו להתמנות‬ ‫לקיסר‪ ,‬נחתם ב־‪ 25‬במאי ‪ 1915‬הסכם בין יפן ליואן שכלל רק שלוש עשרה מן‬ ‫הדרישות המקוריות ובעיקר אשרר את מה שכבר היה בידי יפן‪ .‬על אף שהמסמך‬ ‫הודלף בידי יואן עצמו טרם ההסכם כדי ליצור לחץ ציבורי ולאלץ את יפן לוותר‬ ‫על מקצת התביעות‪ ,‬עם מותו ביוני שנה לאחר מכן נחשפו פרטי הדרישות במלואן‬ ‫בפני הציבור הסיני‪ .‬הגילויים עוררו זעם רב ולוו בהכרזת חרם על סחורות יפניות‪.‬‬ ‫יתרה מזאת‪ ,‬עתה הסתיימה באבחה אחת האהדה הציבורית ליפן ומכאן ואילך היא‬ ‫תיתפס כמעצמה אימפריאליסטית גרועה לפחות כמו אלו המערביות ותקבל יחס‬ ‫של חשדנות עמוקה ואיבה הולכת וגוברת שתגיע לשיאה בשנות המלחמה בין שתי‬ ‫המדינות (‪ )1945 1937‬ולא תשכך עד עצם היום הזה‪ 41.‬יש הרואים בצעד היפני‬ ‫‪41‬‬ ‫עם זאת שינוי היחס הדיפלומטי כלפי יפן התרחש רק אחרי ועידת השלום‪ ,‬ראו‪Pao-chin :‬‬ ‫‪Chu, ‘From the Peace Conference to the Manchurian Incident: The Beginnings‬‬ ‫‪of China's Diplomacy of Resistance against Japan’, China and Japan: Search‬‬ ‫‪for Balance since World War I, ed. Alvin D. Coox and Hilary Conroy, Santa‬‬ ‫‪Barbara 1978, pp. 61–82‬‬ ‫‪21‬‬ ‫רותם קובנר‬ ‫אבדן הזדמנות להובלה פוליטית בסין‪ ,‬שלא לדבר על החשדנות שהוא יצר במערב‪,‬‬ ‫ואולם הצהרת כוונות קולוניאלית מעולם לא זכתה לחיבוק אוהד‪ ,‬לא מצד כוחות‬ ‫מתחרים וודאי שלא מצד הקרבן‪ 42.‬אמנם זו עדיין לא הייתה יריית הפתיחה של‬ ‫ניסיון פעיל לכבוש את סין‪ ,‬אך באקדח שהניחה יפן על שולחנו של יואן ב־‪1915‬‬ ‫ייעשה שימוש מלא ב־‪Æ1937‬‬ ‫הנזק שנגרם לדימויה של יפן בסין באותה העת לא מנע מהיחסים הכלכליים‬ ‫והדיפלומטיים שבין שתי המדינות להעמיק‪ .‬לקראת סוף המלחמה העמידה ממשלת‬ ‫יפן לרשות ממשלת סין שורה של הלוואות לצורך מימון פעילותה השוטפת ולסיוע‬ ‫במיזמי פיתוח שונים‪ ,‬במאי ‪ 1918‬חתמו השתיים על הסכמים צבאיים שאפשרו באופן‬ ‫חד־צדדי לכוחות צי וצבא יפני לפעול בכל שטחה של סין‪ 43.‬גם ללא השתלטות‬ ‫יפן על סין כפי שאפשר היה לצפות מ־'‪ 21‬התביעות'‪ ,‬במהלך המלחמה התרחבה‬ ‫המעורבות הכלכלית והמסחרית היפנית בסין‪ ,‬רובה באמצעות אלפי סוחרים‪ ,‬נציגי‬ ‫חברות ויזמים ששהו בסין ולעתים אף השתקעו בה‪ .‬ב־‪ 1920‬הגיע מניין היפנים‬ ‫בסין למאה שלושים וארבעה אלף איש‪ ,‬ריבוי עצום לעומת ארבעת אלפים היפנים‬ ‫ששהו בה עשרים שנה קודם לכן‪ 44.‬עד סוף ‪ 1918‬התיישבו באזור השליטה היפני‬ ‫בחצי האי שאנדונג קרוב לעשרים וששה אלף מהגרים מיפן‪ ,‬אם כי רובם העדיף‬ ‫את מנצ'וריה ואת האזורים הסמוכים לה מדרום‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬הם ועסקיהם יצרו את‬ ‫הגרעין שיעודד חדירה עמוקה יותר של יפן בעשור הקרוב עד לכיבוש מנצ'וריה‬ ‫‪45‬‬ ‫ב־‪Æ1931‬‬ ‫הריבוי הדרמטי במספר היפנים בסין ייצג שינוי של ממש בחלקה של יפן בסחר‬ ‫החוץ שלה‪ :‬בשש השנים שחלפו מ־‪ 1913‬ועד ‪ 1919‬נסק חלקה של יפן מ־ ‪20Æ4‬‬ ‫ל־ ‪ .36Æ3‬צמיחה זו באה על חשבון מדינות אחרות‪ :‬הראשונה שבהן הייתה‬ ‫גרמניה‪ ,‬שאיבדה את שליטתה בנמל צ'ינגדאו ואת השקעותיה בחצי האי שאנדונג‪,‬‬ ‫אם כי גם בריטניה‪ ,‬בעלת בריתה של יפן‪ ,‬סבלה מירידה ניכרת בחלקה‪ ,‬מ־ ‪16Æ5‬‬ ‫ערב המלחמה ל־ ‪ 9Æ5‬שש שנים לאחר מכן‪ 46.‬הגאות הכלכלית ביחסי יפן סין לא‬ ‫הייתה מקרית‪ .‬הן בזירה הבין־לאומית הן בשוק המקומי הפיקה יפן רווחים כלכליים‬ ‫‪42‬‬ ‫‪43‬‬ ‫‪44‬‬ ‫‪45‬‬ ‫‪46‬‬ ‫ראו למשל‪ :‬ג'נסן (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)1‬עמ' ‪Æ516‬‬ ‫על המלוות וההסכמים הצבאיים ראו‪ :‬שאו (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)32‬עמ' ‪ 51 47‬אטו (לעיל‪,‬‬ ‫הערה ‪ ,)38‬עמ' ‪Æ103 100‬‬ ‫ראו‪Andrew Gordon, A Modern History of Japan, 2nd ed., Oxford 2009, p. :‬‬ ‫‪175‬‬ ‫על מספר המהגרים לאזור השליטה היפני בחצי האי שאנדונג במהלך המלחמה ראו‪ :‬יואן‬ ‫(לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)22‬עמ' ‪Æ25‬‬ ‫‪Albert Feuerwerker, The Chinese Economy, 1912-1949, Ann Arbor, 1969, p. 74‬‬ ‫‪22‬‬ ‫יפן ומעורבותה במלחמת העולם הראשונה‬ ‫בולטים מן המלחמה ונהנתה במהלכה מצמיחה יוצאת דופן‪ ,‬ללא אח ורע בכלכלות‬ ‫אחרות באסיה או בעולם המפותח‪ .‬העיתוי היה די מיוחד‪ .‬למעשה בשנות המלחמה‬ ‫וגם לאחריה חוו רוב המעצמות נסיגה בכלכלה בכלל ובייצור בפרט‪ ,‬חלקן באופן‬ ‫קיצוני‪ 47.‬רק ארצות הברית ויפן חוו צמיחה‪ .‬אולם שעה שהייצור התעשייתי‬ ‫‪48‬‬ ‫בארצות הברית עלה ב־ ‪ ,22‬זה היפני עלה בלא פחות מ־ ‪Æ76‬‬ ‫הסיבה העיקרית להזדמנות הכלכלית שנגלתה בשנים אלה הייתה צמצום‬ ‫הייבוא מאירופה לשוק האסייני בכלל ולזה היפני בפרט‪ .‬צמצום הייבוא נבע מכך‬ ‫שהמדינות שנטלו חלק ישיר בחזית האירופית נאלצו להתמודד עם דרישה גוברת‬ ‫לספק את צורכי המלחמה שלהן במחיר של קושי הולך ומחריף לספק את צורכי‬ ‫העורף‪ .‬יתרה מזאת‪ ,‬המצור הימי שהטילה בריטניה על חופי מעצמות המרכז ומנגד‬ ‫מלחמת הצוללות שגרמניה השיתה על בריטניה ובעלות בריתה הגבילו עוד יותר‬ ‫את האפשרות לייצא סחורות מאירופה לאסיה‪ .‬במצב זה הכלכלה היפנית‪ ,‬שנשענה‬ ‫על תעשייה מפותחת יחסית ועל צי מסחרי גדול‪ ,‬הייתה בעמדת זינוק נוחה לא רק‬ ‫לשם חיזוק מעמדה באסיה אלא אף לשם ריבוי הייצוא שלה לאירופה‪ 49.‬לאחר שנים‬ ‫של מיתון‪ ,‬אפשרה המלחמה ליפן לחדור לשווקים חדשים ולהשתלט על ישנים‪,‬‬ ‫להעצים את שיעורי הצמיחה‪ ,‬ולראשונה בעת המודרנית אף להגיע לעודף במאזן‬ ‫סחר החוץ‪ 50.‬עד ‪ 1920‬תפס הייצוא לאסיה נתח של ‪ 51‬מכלל הייצוא היפני‪ ,‬וכך‬ ‫החליפה יבשת זו את ארצות הברית כיעד המרכזי של יפן‪ ,‬תוך ירידה דרמטית בחלק‬ ‫היחסי של אירופה בייצוא ובייחוד בייבוא היפני‪ 51.‬מוצר הייצוא העיקרי בתקופה זו‬ ‫עדיין היה הטקסטיל‪ ,‬ואכן ייצוא הכותנה עלה בכ־ ‪ 185‬בארבע שנות המלחמה‪.‬‬ ‫‪47‬‬ ‫‪48‬‬ ‫‪49‬‬ ‫‪50‬‬ ‫‪51‬‬ ‫‪Paul Kennedy, The Rise and Fall of the Great Powers, New York 1988, p.‬‬ ‫)‪386 (Table 28‬‬ ‫שם‪.‬‬ ‫נתוני הייצוא והייבוא היפני בשנות המלחמה וחלוקתם לתחומים שונים‪ ,‬ובהשוואה לתקופות‬ ‫אחרות במאה העשרים ראו‪Kazushi Ohkawa and Henry Rosovsky, Japanese :‬‬ ‫‪Economic Growth: Trend Acceleration in the Twentieth Century, Stanford‬‬ ‫)‪1973, pp. 302–305 (Tables 12–13‬‬ ‫על התפתחות רשת התובלה הימית היפנית בתקופה זו ראו‪Juro Hashimoto, ‘The :‬‬ ‫‪Rise of Big Business’, The Economic History of Japan: 1600–1990, ed. T.‬‬ ‫‪Nakamura and K. Odaka, Oxford 2003, p. 191‬‬ ‫ראו‪Takafusa Nakamura and Konosuke Odaka, ‘The Inter-War Period: 1914– :‬‬ ‫‪1937, an Overview’, The Economic History of Japan: 1600–1990, ed. T.‬‬ ‫‪ .Nakamura and K. Odaka, Oxford 2003, pp. 11–12‬לנתונים מעט שונים‪ ,‬המצביעים‬ ‫על ירידה קלה בנתח היחסי (אך לא בנתונים הנומינליים) של אסיה בייצוא ובייבוא היפני‪,‬‬ ‫עלייה בנתח של צפון אמריקה‪ ,‬וירידה דרמטית בנתח של אירופה בשנים ‪ 1919 1914‬ראו‪:‬‬ ‫אוקווה ורוסובסקי (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)49‬עמ' ‪ 191‬טבלה ‪Æ7Æ6‬‬ ‫‪23‬‬ ‫רותם קובנר‬ ‫עם זאת התנאים באסיה ובשווקים אחרים ברחבי העולם אפשרו למשק היפני לקדם‬ ‫‪52‬‬ ‫מאוד ייצוא של כימיקלים‪ ,‬מכונות‪ ,‬ושלא במפתיע גם נשק ותחמושת‪.‬‬ ‫הגידול המרשים בייצוא היפני סייע להאצה בצמיחת התעשייה ולייסוד מספר‬ ‫חסר תקדים של חברות חדשות‪ ,‬בעיקר לקראת סוף המלחמה‪ .‬את מקומה של‬ ‫המלחמה בצמיחה הכלכלית ביפן נקל לראות במבט השוואתי לתקופה ארוכה‪ ,‬ואמנם‬ ‫במהלך שלושים ושש השנים מסוף מלחמת רוסיה יפן (‪ )1905‬ועד ערב מלחמת‬ ‫העולם השנייה (‪ ,)1941‬השנים ‪ 1918‬ובייחוד ‪ 1919‬היו שנות השיא בריבוי מספר‬ ‫החברות‪ 53.‬מספר החברות העולה והביקוש הרב באו לידי ביטוי בריבוי יוצא דופן‬ ‫בתפוקה התעשייתית שעמדה על ‪ 1Æ4‬מיליארד יאן ערב מלחמת העולם הראשונה‬ ‫ועל לא פחות מ־‪ 6Æ8‬מיליארד יאן בסיומה‪ 54.‬לצמיחה הכלכלית והתעשייתית היה‬ ‫תוצר לוואי נוסף והוא עיור מואץ‪ ,‬שנבע בעיקר ממעבר של תושבים מן הכפר‬ ‫לעיר ומשינוי דפוסי תעסוקה‪ .‬כך למשל מספר הערים שאוכלוסייתן מנתה מאה‬ ‫אלף תושבים ויותר בשנת ‪ 1920‬היה כפול (‪ 18‬ערים) מזה שהיה שבע עשרה שנים‬ ‫קודם לכן‪ ,‬שעה שמספר המועסקים במגזר הראשוני (חקלאות ודיג) הצטמצם‬ ‫בכמיליון וחצי בתשע השנים שחלפו מפרוץ המלחמה‪.‬‬ ‫לזרם המזומנים שהגיע ליפן ולעליית השכר שנבעה ממחסור בכוח אדם היו‬ ‫‪55‬‬ ‫גם היבטים שליליים‪ ,‬הבולט שבהם היה אינפלציה גבוהה‪ ,‬בייחוד מ־‪ 1916‬ואילך‪.‬‬ ‫שיעור האינפלציה הגבוה גרם לעלייה במחירי מוצרים קמעוניים בשיעור של‬ ‫‪ ,150%‬ובאופן מכאיב אף יותר לעליית מחירי האורז ב־ ‪ ,174‬כל זאת בפרק זמן‬ ‫של שש שנים מפרוץ המלחמה‪ .‬עליית מחירים חדה זו‪ ,‬התלולה ביותר מאז ראשית‬ ‫המודרניזציה‪ ,‬גרמה לתרעומת קשה בקרב כלל האוכלוסייה ובעיקר בקרב השכבות‬ ‫העניות שלא ידעו להתמודד עם שינוי שכזה ולא בהכרח נהנו מעלייה דומה‬ ‫בהכנסותיהן‪ 56.‬במגזר החקלאי התסיסה נבעה גם מן הפער שבין עליית המחירים מחד‬ ‫גיסא ובין המחיר הנמוך ששולם לאיכרים על יבוליהם‪ ,‬בהתאם להנחיות הממשלה‪,‬‬ ‫מאידך גיסא‪ .‬התסכול הגיע לשיאו בקיץ ‪ 1918‬בסדרה של אירועים הידועים בשם‬ ‫מהומות האורז (‪ .)kome sōdō‬התפשטות המהומות‪ ,‬שהחלו במחאה שקטה ועד‬ ‫‪52‬‬ ‫‪53‬‬ ‫‪54‬‬ ‫‪55‬‬ ‫‪56‬‬ ‫על ייצוא הכותנה ראו‪William Lockwood, The Economic Development of Japan: :‬‬ ‫‪ .Growth and Structural Change, Princeton 1968, pp. 38–39‬יעד הייצוא העיקרי‬ ‫של נשק ותחמושת היה רוסיה‪ ,‬בעיקר עם החתימה על הסכם‪.‬‬ ‫נקמורה ואודקה (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)51‬עמ' ‪ 13‬השימוטו (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)50‬עמ' ‪Æ194‬‬ ‫השינוי הזה מרשים גם בתנאי אינפלציה גבוהה בהיקף של כ־ ‪ 150‬לאורך התקופה‪ ,‬ראו‪:‬‬ ‫לוקווד (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)52‬עמ' ‪ .39 38‬לנתוני תפוקה המשקללים את האינפלציה‪ :‬אוקווה‬ ‫ורוסובסקי (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)49‬עמ' ‪ ,81‬טבלה ‪Æ4Æ4‬‬ ‫על מדד המחירים במגזרים השונים בשנות המלחמה ראו‪ :‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ,307 306‬טבלה ‪Æ14‬‬ ‫על עליית המחירים ראו‪ :‬לוקווד (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)52‬עמ' ‪56 ,39‬‬ ‫‪24‬‬ ‫יפן ומעורבותה במלחמת העולם הראשונה‬ ‫מהרה עברו לשביתות‪ ,‬הפגנות‪ ,‬הצתות וביזה‪ ,‬הביאה בסתיו אותה שנה להתפטרות‬ ‫הממשלה בראשותו של טראוצ'י ולבחירתו של הרה טקשי (‪ ,)Hara Takashi‬ראש‬ ‫הממשלה הראשון שהיה לא רק מנהיג מפלגה אלא גם (רשמית) ללא רקע סמוראי‬ ‫‪57‬‬ ‫או של מעמד אצולה‪.‬‬ ‫ד‪ .‬אליה וקוץ בה‪ :‬שדרוג מעמד ועימות ישיר עם ארצות הברית‬ ‫יפן שדרגה את מעמדה באופן ניכר בעקבות המלחמה‪ .‬ממעצמה אזורית בסיום‬ ‫מלחמת רוסיה יפן‪ ,‬כארבע עשרה שנים מוקדם יותר‪ ,‬היא נעשתה לראשונה‬ ‫למעצמה עולמית בעלת מהלכים והשפעה חסרת תקדים מבחינתה‪ .‬העדות הברורה‬ ‫לכך באה לידי ביטוי בהקמת חבר הלאומים‪ ,‬אביו של ארגון האומות המאוחדות‪.‬‬ ‫בדומה למועצת הביטחון‪ ,‬עמד בראש הארגון גוף אקזקוטיבי הקרוי המועצה‪ ,‬ולה‬ ‫ארבע חברות קבועות‪ :‬בריטניה‪ ,‬צרפת‪ ,‬איטליה ויפן‪ .‬נציג מיפן נבחר לאחד‬ ‫מסגני נשיא המליאה‪ .‬לשדרוג המעמד היפני היה גם היבט צבאי‪ ,‬שבו נעסוק‬ ‫בסעיף האחרון‪ .‬עוד טרם סיום המלחמה ניכר היה שמעמדה הבין־לאומי של יפן‬ ‫איתן מתמיד‪ .‬עדות לכך ניתן למצוא בחיזור אחר תמיכתה וסיועה מצד בריטניה‬ ‫ורוסיה‪ .‬בשנה האחרונה למלחמה הצליחה יפן לחתום על שורה של הסכמים עם‬ ‫שותפותיה לגוש מעצמות ההסכמה וכך לזכות בהכרה בהישגיה הטריטוריאליים‪.‬‬ ‫ב־‪ 20‬בפברואר ‪ 1917‬הכירה רוסיה בתביעות של יפן בסין (ובתמורה הכירה יפן‬ ‫בהשתלטותה של רוסיה על מונגוליה החיצונית)‪ ,‬יום לאחר מכן הכירה בריטניה‬ ‫בתביעותיה של יפן על חצי האי שאנדונג ועל המושבות הגרמניות באיי האוקיינוס‬ ‫השקט מצפון לקו המשווה (ובתמורה הכירה יפן בתביעות הבריטיות בעניין האיים‬ ‫שמדרום לקו המשווה)‪ ,‬ובהמשך חתמה יפן על הסכמים דומים עם צרפת‪ ,‬איטליה‬ ‫וארצות הברית‪.‬‬ ‫אף על פי כן יפן לא הייתה המעצמה היחידה שלא זו בלבד ששגשגה בשוקי‬ ‫אסיה אלא אף שדרגה את מעמדה העולמי‪ .‬מדינה נוספת הייתה ארצות הברית‬ ‫ומעורבותה הגוברת בשוקי סין הביאה אותה גם למעורבות פוליטית רבת־השפעה‬ ‫באזור ולהפיכתה לכוח המרכזי לריסונה של יפן‪ .‬מעמדה החדש של ארצות‬ ‫‪57‬‬ ‫ראו‪Peter Duus, Party Rivalry and Political Change in Taisho Japan, :‬‬ ‫‪ .Cambridge–MA 1968‬הרה נולד למשפחת סמוראים‪ ,‬אולם בשנת ‪ ,1875‬בהיותו בן ‪,19‬‬ ‫החליט לבחור במעמד האזרחי של אדם שאינו ממעמד הסמוראים או האצולה (‪.)heimin‬‬ ‫בעשרות השנים שלאחר מכן הוא לא שעה להצעות שנבעו מתפקידו וחשיבותו הפוליטיים‬ ‫לקבל תואר אצולה ובכך לשפר את מעמדו‪.‬‬ ‫‪25‬‬ ‫רותם קובנר‬ ‫הברית והאיום הכרוך בו לא נסתר מעיני המנהיגות היפנית באותה העת‪ 58.‬מנגד‬ ‫גם המנהיגות האמריקנית לא התעלמה מעליית מעמדה של יפן במהלך המלחמה‪.‬‬ ‫בנסיבות אלה אין קושי להבין מדוע עם סיום מלחמת העולם הראשונה יפן הייתה‬ ‫המדינה האסיינית היחידה שנקלעה לעימות ישיר עם המערב‪ ,‬ובעיקר עם המעצמות‬ ‫האנגלו־סקסיות‪ .‬עימות זה מצריך דיון מיוחד משום שהוא יסלול את הדרך למלחמה‬ ‫רבתי באסיה עשרים ושלוש שנה מאוחר יותר‪.‬‬ ‫החשש מיפן והתרעומת על הישגיה במלחמה לא היו נחלת ארצות הברית בלבד‪.‬‬ ‫רבים במערב ראו בכניסתה של יפן למלחמה‪ ,‬ועל אחת כמה וכמה בהתנהגותה‬ ‫כלפי סין‪ ,‬התנהלות בלתי ראויה‪ .‬בריטניה‪ ,‬בעלת בריתה של יפן‪ ,‬התייחסה ל־'‪21‬‬ ‫התביעות' של יפן כאל ניסיון בוטה של בריונות ושבירת הסטטוס־קוו במזרח אסיה‪,‬‬ ‫אם כי היו לבריטניה די עילות אחרות לחוש שהיחסים עם יפן עלו על שרטון באופן‬ ‫שיצדיק את אי־חידוש הברית ביניהן שנים ספורות לאחר מכן‪ 59.‬בארצות הברית‬ ‫הביקורת כלפי יפן הייתה חריפה אף יותר‪ .‬הנשיא האמריקני וודרו וילסון למשל‬ ‫האמין שהאופן שבו יפן נכנסה למלחמה והתנהגותה במהלך המעורבות בסיביר‬ ‫הייתה אופורטוניסטית וקשורה ברדיפת בצע‪ .‬התערבותה הגסה בענייניה הפנימיים‬ ‫של סין‪ ,‬לדעתו‪ ,‬סיכנה את הריבונות הסינית אך חשפה את גובה השאיפות של‬ ‫מנהיגי יפן‪ 60.‬אין תמה אפוא שארצות הברית התריעה מפני שבירת עקרונות‬ ‫'הדלת הפתוחה'‪ 61‬בסין שעליהם היא התעקשה מאז הכרזתם ב־‪ 62Æ1899‬המתיחות‬ ‫בין ארצות הברית ובין יפן בנושא סין שככה רק יותר משנתיים מאוחר יותר‪ ,‬שעה‬ ‫שב־‪ 2‬בנובמבר ‪ 1917‬חתמו השתיים על הסכם שבו הכירה ארצות הברית ביחסים‬ ‫המיוחדים בין יפן לסין ואילו יפן אשררה את רעיון 'הדלת הפתוחה'‪ ,‬ובכך סייעו‬ ‫‪63‬‬ ‫להרפות במידת מה את חשש האמריקנים מאבדן זכויותיהם הכלכליות בסין‪.‬‬ ‫‪58‬‬ ‫‪59‬‬ ‫‪60‬‬ ‫‪61‬‬ ‫‪62‬‬ ‫‪63‬‬ ‫דיקנסון (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)1‬עמ' ‪Æ47‬‬ ‫על שינוי התפיסה כלפי יפן בבריטניה במהלך המלחמה ראו‪Naoko Shimazu, Japan, :‬‬ ‫‪Race and Equality: The Racial Equality Proposal of 1919, London 1998, pp.‬‬ ‫‪103–105‬‬ ‫ראו‪Harry Wray, ‘Japanese-American Relations and Perceptions, 1900–1940’, :‬‬ ‫‪Pearl Harbor Reexamined: Prologue to the Pacific War, ed. Hilary Conroy‬‬ ‫‪and Harry Wray, Honolulu 1990, pp. 5–6‬‬ ‫מושג ועיקרון במדיניות החוץ האמריקנית בשנים האחרונות של המאה התשע עשרה‬ ‫וראשית המאה העשרים על פיהם על הסחר עם סין להיות חופשי ופתוח לכל האומות‪.‬‬ ‫על התגובה האמריקנית ראו‪ :‬קוואמורה (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)10‬עמ' ‪Æ60 35‬‬ ‫על הסכם לנסינג־אישיאי (‪ )Lansing-Ishii Agreement‬ראו‪ :‬קוואמורה (לעיל‪ ,‬הערה‬ ‫‪ ,)10‬עמ' ‪Ikeda Sōgo, Ishii–Ranshingu kyōtei o meguru Nichiei kōshō: 106 77‬‬ ‫‪Chūgoku ni kansuru nichibei ryōkoku kōkan kōbun no seiritsu katei kara haiki‬‬ ‫‪ni itaru made, Tokyo 1994‬‬ ‫‪26‬‬ ‫יפן ומעורבותה במלחמת העולם הראשונה‬ ‫חשוב להדגיש שהמתיחות שבין ארצות הברית ובין יפן לא נבעה מתחושות‬ ‫אישיות וגם לא נולדה במהלך המלחמה‪ .‬למעשה במהלך חמש עשרה השנים שקדמו‬ ‫למלחמה כבר ניטשה בין שתי המדינות מחלוקת חריפה בכמה סוגיות‪ .‬האחת הייתה‬ ‫ההתנגדות האמריקנית לכניסה של מהגרים יפנים‪ ,‬שבאופן זמני נחתמה ב'הסכם‬ ‫הג'נטלמנים' (‪ )Gentlemen’s Agreement of 1907‬שבו נקבע שארצות הברית‬ ‫לא תאסור על הגירה יפנית לתחומה ואילו יפן תפעל לעצירתה‪ 64.‬סוגיה נוספת‬ ‫התמקדה בסין והגישה החופשית לשווקיה‪ ,‬שמאז ‪ 1899‬זכתה להתייחסות אמריקנית‬ ‫מיוחדת (מדיניות 'הדלת הפתוחה')‪ .‬מאז מלחמת סין יפן הראשונה הייתה יפן‪,‬‬ ‫לפחות בעיניים אמריקניות‪ ,‬לאיום הגדול ביותר על מעמדה של סין כשוק פתוח‬ ‫שבו סוחרים מן המערב יכולים לשגשג‪ .‬אף על פי כן הנושא הנפיץ ביותר בקשר‬ ‫שבין שתי המדינות היה המאבק על ההגמוניה הימית באוקיינוס השקט‪ .‬זמן קצר‬ ‫לאחר פרוץ המלחמה‪ ,‬הפך אוקיינוס אדיר ממדים זה מזירה מרובת כוחות לזירה‬ ‫שבה פועלים ציים של שתי מדינות בלבד‪ :‬יפן וארצות הברית‪ .‬עוד בסיום מלחמת‬ ‫רוסיה יפן ראו שתי המדינות בהתפתחות זו כבלתי נמנעת ובשנת ‪ 1907‬אף הגדירו‬ ‫אחת את רעותה כ'אויב היפותטי' וכאיום ראשי על הצי שלהן‪ 65.‬אמנם ההשתלטות‬ ‫של יפן על הנחלות הגרמניות במיקרונזיה הדליקה עוד נורות אדומות בוושינגטון‪,‬‬ ‫אך קריאת ההשכמה נשמעה בעיקר בחוגי הצי‪ .‬ההיסטוריון הימי אלפרד תייר מהן‬ ‫(‪ ,)Mahan‬למשל‪ ,‬פנה לפרנקלין ד' רוזוולט‪ ,‬עוזר מזכיר הימייה ונשיא ארצות‬ ‫הברית לעתיד‪ ,‬בבקשה להזהיר את בריטניה (בעלת בריתה של יפן באותה עת)‬ ‫‪66‬‬ ‫שמעשיה של יפן יעוררו תגובת זעם בקרב האמריקנים‪.‬‬ ‫החשש מיפן סייע בין השאר למצדדים בהרחבת הצי האמריקני‪ ,‬ובשנת ‪1916‬‬ ‫אישר הקונגרס תכנית לבניית מאה חמישים ושש אניות מלחמה‪ ,‬ובהן עשר אניות‬ ‫מערכה‪ .‬מימוש התכנית היה עלול להרחיב את היקפו של הצי לכפול מזה של יפן‬ ‫ולהעניק לארצות הברית יתרון של ממש בכל מאבק עתידי על האוקיינוס השקט‪.‬‬ ‫התגובה בצדו השני של האוקיינוס לא איחרה להגיע‪ .‬שנה לאחר מכן בית הנבחרים‬ ‫היפני‪ ,‬שעד אז עמד בפרץ דרישות ההתרחבות של הצי הקיסרי‪ ,‬אישר תכנית‬ ‫רחבה גם היא שכללה בנייה של שישים ושלוש אניות מלחמה‪ ,‬ובהן שלוש אניות‬ ‫‪64‬‬ ‫‪65‬‬ ‫‪66‬‬ ‫ראו‪Tosh Minohara, ‘The Clash of Pride and Prejudice: The Immigration Issue :‬‬ ‫‪and US-Japan Relations in the 1910s’, The Decade of the Great War, ed. T.‬‬ ‫‪Minohara et al., pp. 21–44‬‬ ‫טל טובי‪' ,‬לידתו של אויב חדש‪ :‬ארצות הברית ויחסיה עם יפן בעקבות המלחמה'‪ ,‬המערכה‬ ‫הנשכחת‪ :‬מלחמת רוסיה יפן ומורשתה‪ ,‬בעריכת רותם קובנר‪ ,‬תל אביב ‪ ,2005‬עמ' ‪238‬‬ ‫‪Æ239‬‬ ‫‪Sadao Asada, From Mahan to Pearl Harbor, Annapolis 2006, p. 51‬‬ ‫‪27‬‬ ‫רותם קובנר‬ ‫מערכה‪ 67.‬שנתיים לאחר מכן ניסח מחדש הצי היפני אסטרטגיה כללית כלפי ארצות‬ ‫הברית שלפיה במקרה של פרוץ פעולות איבה בין השתיים‪ ,‬תחל פעילות התקפית‬ ‫לצורך השמדת הצי האסייני של ארצות הברית‪ ,‬תפיסת האי לוזון שבפיליפינים‬ ‫וייצור השליטה בחלקו המערבי של האוקיינוס השקט תוך הכנה לקרב הכרעה גדול‬ ‫‪68‬‬ ‫בכוחות הצי האמריקני שיגיעו ממזרח בשלב מאוחר יותר‪.‬‬ ‫התחזקות מעמדה הצבאי של יפן הוביל להרעה ניכרת בדימויה גם בקרב‬ ‫הציבור האמריקני‪ .‬ההיבט הבולט ביותר לכך היה מסע שיסוי נגד יפן בעל מאפיינים‬ ‫גזעניים‪ .‬אחד הסממנים הבולטים שלו היה הסרט 'המרמה' (‪ )The Cheat‬בבימויו של‬ ‫ססיל ב' דה־מיל שיצא לאקרנים בשנת ‪ .1915‬גיבורו של הסרט הוא מהגר יפני‬ ‫המתערה בחברה האמריקנית ומצליח כלכלית המכיר באקראי אישה מקומית לבנה‪.‬‬ ‫הוא מוכן לחלץ אותה מחוב כספי כבד בתמורה לחסדיה‪ ,‬וכאשר היא מבקשת לבטל‬ ‫את העסקה הוא צורב את בשרה בחותמו‪ .‬קשה להתעלם מהרמיזות לאונס בסרט‬ ‫ואין פלא שהסרט מסתיים בכך שהקהל בדיון בבית המשפט שבמהלכו נחשפים‬ ‫פרטי העסקה עומד לבצע מעשה לינץ' במהגר המסתורי‪ .‬דמות היפני בסרט ייצגה‬ ‫נאמנה את הדימוי של יפן באותה עת במערב‪ ,‬ובארצות הברית במיוחד‪ ,‬כתמצית‬ ‫של 'הסכנה הצהובה' (‪ 69.)Yellow Peril‬בחלק מדימוי זה נתפסה יפן כמדינה שחזית‬ ‫דקה של תרבותיות ונימוסים מאפילה על אופייה האלים והבוגדני ושהתחזקותה‬ ‫תהיה בהכרח על חשבון המערב‪ 70.‬יצירות אחרות שבהן הופיעו יפן או אזרחיה היו‬ ‫פחות מרומזות‪ .‬באותן שנים יצאו לאור בארצות הברית מספר רבי־מכר שתיארו‬ ‫את העולם כמקום של מאבק גזעי וצפו את התמוטטות הסדר הקולוניאלי כתוצאה‬ ‫מהיתרון הדמוגרפי של העמים 'הצבעוניים'‪ ,‬תוך שהם מדגישים את עליונותו של‬ ‫‪71‬‬ ‫הגזע הלבן‪ ,‬והענף 'הנורדי' שלו במיוחד‪.‬‬ ‫הגל הגזעני העכור בארצות הברית לא נותר ללא מענה‪ .‬לא מעט יפנים חשו‬ ‫במהלך המלחמה טרדה עמוקה מהתגברות המתח הגזעי במערב‪ .‬אחד הבולטים שבהם‬ ‫‪67‬‬ ‫‪68‬‬ ‫‪69‬‬ ‫‪70‬‬ ‫‪71‬‬ ‫אוונס ופיטי (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)18‬עמ' ‪Æ167 166‬‬ ‫אסדה (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)66‬עמ' ‪Æ55‬‬ ‫מושג זה שצץ באירופה כעשרים שנה קודם לכן‪ ,‬עם סיום מלחמת סין יפן הראשונה‪,‬‬ ‫ראה בעמי מזרח אסיה‪ ,‬בעיקר ההמונים הסינים תחת שרביטה של יפן‪ ,‬סכנה לציביליזציה‬ ‫המערבית‪ ,‬בדומה למונגולים במאה השלוש עשרה‪.‬‬ ‫על הסרט והרקע להפקתו ראו‪Gina Marchetti, Romance and the "Yellow Peril": :‬‬ ‫‪Race, Sex, and Discursive Strategies in Hollywood Fiction, Berkeley 1993, pp.‬‬ ‫‪10–32‬‬ ‫ראו למשל‪Madison Grant, The Passing of the Great Race; or, The Racial :‬‬ ‫‪Basis of European History, New York 1916; Lothrop Stoddard, The Rising‬‬ ‫‪Tide of Color Against White World-Supremacy, New York 1920‬‬ ‫‪28‬‬ ‫יפן ומעורבותה במלחמת העולם הראשונה‬ ‫היה ראש הממשלה לשעבר והגנרו ימגטה אריטומו‪ ,‬אשר במהלך הדיונים הנמרצים‬ ‫שהתרחשו בטוקיו באוגוסט ‪ 1914‬הגיש לראש הממשלה אוקומה ולשריו הבכירים‬ ‫מזכר ובו דעותיו בעניין העתיד הצפוי ליפן‪ .‬ימגטה גרס שקווי המחלוקת בעולם‬ ‫עומדים להיקבע על בסיס גזעי ושהיריבות בין העמים הלבנים והצבעוניים (בקרבם‬ ‫הוא כלל גם את היפנים) תלך ותחריף עם סיום המלחמה‪ .‬לפיכך‪ ,‬הוא הסיק‪ ,‬על‬ ‫יפן לחזק את קשריה עם סין ולהימנע מבידוד בין־לאומי באמצעות כריתת ברית‬ ‫עם רוסיה בדומה לברית עם בריטניה‪ .‬המדיניות הזאת‪ ,‬הוא הטעים‪ ,‬אינה צריכה‬ ‫‪72‬‬ ‫להיות מכוונת נגד מדינה כלשהי ותפקידה להכין את יפן לקראת עימות גזעי‪.‬‬ ‫רבות מהצעותיו המעשיות של ימגטה אומצו בשנים שלאחר מכן‪ ,‬ואף יותר מכך‪,‬‬ ‫יפן החלה לאמץ מדיניות בין־לאומית חדשה‪ ,‬היא לא היססה עוד לבקר את הגזענות‬ ‫המערבית והחלה לעמוד‪ ,‬לפחות ברמה ההצהרתית‪ ,‬לצדם של עמי אסיה הנדכאים‪.‬‬ ‫בדומה‪ ,‬הציבור וכלי התקשורת ראו את ההתעקשות של וילסון על זכות ההגדרה‬ ‫העצמית של סין כצביעות שכן הוא לא היה כה נחרץ באשר לאפריקה או דרום‬ ‫מזרח אסיה‪ ,‬אזורים שבהם מדינות המערב המשיכו להחזיק במושבותיהן תוך ניצול‬ ‫‪73‬‬ ‫קיצוני של האוכלוסייה המקומית ושל משאביה‪.‬‬ ‫יותר מכול הכאיבה לציבור היפני התחושה החריפה של אפליה גזעית כלפי‬ ‫מדינתו הוא וכלפי מהגרים בני עמו‪ .‬עם סיום המלחמה גברה ביפן התסיסה באשר‬ ‫ליחס השלילי שניתן למהגריה בארצות הברית שלוותה בדרישה הולכת וגוברת‬ ‫לשוויון בין הגזעים‪ 74.‬תחושה זו של קיפוח ושונות הבשילה בוועידת השלום בפריז‪,‬‬ ‫שבה הציעו נציגי יפן להכניס סעיף בדבר השוויון בין הגזעים לאמנה של חבר‬ ‫הלאומים‪ .‬סעיף זה היה קריאת תיגר על הסדר החברתי והפוליטי שמעצמות המערב‬ ‫(ולמעשה גם יפן) החילו במושבות שבשליטתן‪ ,‬ובמקרה של ארצות הברית גם בתוך‬ ‫המדינה עצמה‪ .‬הייתה זו הפעם הראשונה שיפן יצאה חוצץ כנגד ההגמוניה המערבית‬ ‫והאפליה הכרוכה בה ושמה עצמה ללא מורא כקול וכנציגה של 'העמים הצבעוניים'‬ ‫(‪ 75.)coloured peoples‬הצעתה של יפן הוכשלה על ידי בריטניה וארצות הברית‪,‬‬ ‫אך ניתן לראות בה תמרור לדרך שבה תבחר יפן בשנות השלושים ותקדים לתפיסה‬ ‫‪72‬‬ ‫‪73‬‬ ‫‪74‬‬ ‫‪75‬‬ ‫המזכר של ימגטה מופיע כאן‪Tokutomi Ichirō (ed.), Kōshaku Yamagata Aritomo :‬‬ ‫–‪Den [Biography of Prince Yamagata Aritomo], 1–3, Tokyo 1933: 3, pp. 920‬‬ ‫‪ 927‬תרגום חלקי לאנגלית ראו‪William T. De Bary (ed.), Sources of Japanes :‬‬ ‫‪Tradition, New Yok 1957, pp. 714–716‬‬ ‫ווריי (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)60‬עמ' ‪Æ7 6‬‬ ‫ראו מכתבו של השגריר האמריקני ביפן שבוע טרם סיום המלחמה‪Thomas W. :‬‬ ‫–‪Burkman, Japan and the League of Nations: Empire and World Order, 1914‬‬ ‫‪1938, Honolulu 2008, p. 41‬‬ ‫על ההצעה ראו‪ :‬שימזו (לעיל‪ ,‬הערה ‪.)59‬‬ ‫‪29‬‬ ‫רותם קובנר‬ ‫בין־לאומית מאוחרת יותר שתנוסח עם הקמת ארגון האומות המאוחדות ותבשיל‬ ‫לקראת סוף המאה העשרים‪.‬‬ ‫מעמדה החדש של יפן כיריבה צבאית ואף גזעית של המעצמות האנגלו־סקסיות‬ ‫ובייחוד ארצות הברית‪ ,‬התגבש סופית במהלך הוועידה הימית שהתכנסה בוושינגטון‬ ‫בסוף ‪ .1921‬לוועידה שהתקיימה בחסות חבר הלאומים הוזמנו נציגי תשע מדינות‪,‬‬ ‫כולן בצד המנצח‪ ,‬וכן ברית המועצות‪ ,‬שסירבה להשתתף‪ .‬הוועידה התמקדה‬ ‫באינטרסים של המשתתפות במזרח אסיה ובאוקיינוס השקט תוך ניסיון לצמצם את‬ ‫מרוץ החימוש הימי בין המנצחות במלחמה‪ .‬באופן לא מוצהר חברו כאן לראשונה‬ ‫ארצות הברית ובריטניה לעצור את ההתפשטות של יפן ואת התחזקותה הצבאית‪.‬‬ ‫הנציגים בוועידה ניאותו למכסות לצייהם באופן שקבע את יפן כמעצמה הימית‬ ‫השלישית בעולם‪ ,‬אך בהפרש ניכר מבריטניה וארצות הברית‪ .‬בנוסף לכך בריטניה‬ ‫לא חידשה את הברית עם יפן‪ ,‬ובמקומה חתמו השתיים‪ ,‬יחד עם צרפת וארצות‬ ‫הברית‪ ,‬על ברית ארבע המעצמות שלא סיפקה ליפן את היתרונות הפוליטיים‬ ‫‪76‬‬ ‫והצבאיים שהיו טמונים בברית הקודמת‪.‬‬ ‫לבסוף‪ ,‬בשנת ‪ ,1924‬שנתיים לאחר תום דיוני הוועידה הימית בוושינגטון‪,‬‬ ‫החליטה ארצות הברית להכריז על מגבלות הגירה חדשות שלא כוונו ישירות‬ ‫אך ורק נגד יפן‪ ,‬אך באופן מעשי מנעו את הגירתם של יפנים לשטחה‪ .‬המכסות‬ ‫על הצי והמגבלות על ההגירה גרמו לתרעומת עזה בקרב הציבור היפני והובילו‬ ‫לעלייתן של קבוצות רדיקליות ולפעילות נגד הממשלה בטוקיו במהלך העשור‬ ‫הבא‪ .‬במקרה היפני‪ ,‬היה למגבלות ההגירה קשר ברור למלחמת העולם הראשונה‪.‬‬ ‫הישגיה הפוליטיים והצבאיים של יפן במהלך המלחמה והצעדים שנקטה בסין גרמו‬ ‫לה להיתפס יותר מאי פעם כאיום על ההגמוניה של ארצות הברית באוקיינוס השקט‬ ‫ועל יכולתה להמשיך במדיניות 'הדלת הפתוחה' במזרח אסיה‪ .‬אילולא הישגים אלה‬ ‫והדמוניזציה שממנה סבלו היפנים בתקופה זו קשה לראות סיבה ברורה לנכונות‬ ‫‪76‬‬ ‫על ועידת וושינגטון ונקודת המבט היפנית ראו‪Erik Goldstein and John Maurer :‬‬ ‫‪(eds.), The Washington Conference, 1921–1922: Naval Rivalry, East Asian‬‬ ‫‪Stability and the Road to Pearl Harbor, London 1993; Ian Nish, Japanese‬‬ ‫‪Foreign Policy in the Interwar Period, Westport–CT 2002, pp. 133–145‬‬ ‫אסדה (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)66‬עמ' ‪ .95 69‬על הידרדרות הקשר ההדדית בין יפן ובין ארצות‬ ‫הברית ובריטניה בשני העשורים שלאחר מכן ראו‪Hosoya Chihiro, ‘Britain and :‬‬ ‫‪the United States in Japan's view of the International System, 1919–1937’,‬‬ ‫‪Anglo-Japanese Alienation, 1919–1952, ed. Ian Nish, Cambridge 1982, pp.‬‬ ‫–‪3–26; Ian Nish, ‘Japan and Britain’s View of the International System, 1919‬‬ ‫‪,1937’, Anglo-Japanese Alienation, 1919–1952, ed. I. Nish, Cambridge 1982‬‬ ‫‪pp. 27–55‬‬ ‫‪30‬‬ ‫יפן ומעורבותה במלחמת העולם הראשונה‬ ‫ניסיונות להגביל את יפן‪ :‬הוועידה הימית בוושינגטון‪1922 1921 ,‬‬ ‫מקור‪Wikimedia Commons :‬‬ ‫האמריקנית לדרדר את היחסים המתוחים גם כך עם יפן ולגרום לה להתמקד מכאן‬ ‫‪77‬‬ ‫ואילך בהקמת מרחב אוטרקי משלה באסיה‪.‬‬ ‫ה‪ .‬יפן כמדינה מעורבת אך לא מחויבת‪ :‬סיכום ומסקנות‬ ‫מעורבותה של יפן במלחמת העולם הראשונה מדגימה כיצד אחת המדינות בסכסוך‬ ‫יכלה להשתתף בו באופן פעיל ללא קשר לליבת הנרטיב של מרבית המדינות‬ ‫המעורבות וגם ללא הגורמים שעמדו בבסיס רצונן במלחמה‪ .‬סוג זה של מעורבות‬ ‫‪77‬‬ ‫טענה זו בדבר הקשר בין מלחמת העולם הראשונה ומדיניות ההגירה האמריקנית ב־‪1924‬‬ ‫אין בה לרמוז שמדיניות ההגירה הובילה באופן ישיר לפרוץ מלחמת העולם השנייה‬ ‫באסיה‪ .‬אמנם מדיניות ההגירה האמריקנית החריפה את היחסים שבין יפן ובין ארצות‬ ‫הברית‪ ,‬אולם בשבע עשרה השנים בין שני האירועים היו בידי הראשונה (וקל וחומר גם‬ ‫בידי השנייה) כמה חלופות פרט לעימות כולל‪ ,‬ובמהלך התקופה התרחשו מספר אירועים‬ ‫דרמטיים נוספים בעלי תפקיד חשוב אף יותר בדרך למלחמה‪.‬‬ ‫‪31‬‬ ‫רותם קובנר‬ ‫עקיפה מאפיין בעיקרון מלחמות גלובליות בלבד‪ ,‬שבהן לאופי הזירה ולצורכי‬ ‫המדינות המעורבות בה יש חשיבות רבה יותר מאשר לרקע הכולל של המלחמה‪ .‬עם‬ ‫זאת יש בו גם להעיד שהמבט האירו־צנטרי המקובל בדבר המלחמה ומקורותיה‪ ,‬ועל‬ ‫אחת כמה וכמה בדבר השלכותיה‪ ,‬ראוי לעיון מחודש‪ .‬אפשר לזהות נסיבות דומות‬ ‫גם במעורבות העמוקה של יפן במלחמת העולם השנייה‪ ,‬ואולם במקרה זה לפחות‬ ‫הכתיבה ההיסטורית העכשווית מכירה בצורך להפריד בין הזירה האירופית ובין זו‬ ‫האסיינית‪ .‬בקשר ליפן‪ ,‬ניכר שכניסתה למלחמת העולם הראשונה הייתה תוצאה של‬ ‫החלטה מודעת לנצל את ההזדמנות יוצאת הדופן של מלחמה כלל־אירופית ולהגיע‬ ‫לשליטה של ממש במזרח אסיה‪ ,‬ובייחוד בסין‪ 78.‬זאת ועוד‪ ,‬השתתפותה של יפן לא‬ ‫הייתה סבילה ושולית‪ ,‬כפי שהיא מתוארת לרוב בהיסטוריוגרפיה המערבית‪ ,‬אלא‬ ‫פעילה ומבוססת על ניתוח גאופוליטי רחב ושקול‪.‬‬ ‫ההחלטה להצטרף למלחמה באופן מדוד וזהיר השיאה ליפן רווחים רבים במחיר‬ ‫זעום ותוך פגיעה מועטה יחסית בחיי אדם‪ ,‬ודאי אם נשווה את אבדותיה לשאר‬ ‫המדינות הלוחמות‪ .‬אם זמן קצר לאחר פרוץ המלחמה הביעו הגנרו חשש מכך‬ ‫ש'מאז מותו של הקיסר הקודם ו תחילת שלטונו של הקיסר הנוכחי ב־‪]1912‬‬ ‫עוצמתה של יפן בעיני המעצמות מראה סימני ירידה'‪ ,‬הרי שעם סיומה לא היה ספק‬ ‫שמעמדה הבין־לאומי של מדינתם עלה פלאים‪ 79.‬למעשה בשלהי ‪ ,1918‬בעקבות‬ ‫ההתערבות בסיביר וההסכמים עם סין‪ ,‬חיילים יפנים יכלו לפעול בחופשיות במרחב‬ ‫שבין ולדיווסטוק ובין ניקוליאבסק על האמור בצפון‪ ,‬ימת באיקל במערב‪ ,‬ועד‬ ‫איי קרולינה בדרום מזרח‪ ,‬שטח שלא נפל בגודלו משטחה של האימפריה היפנית‬ ‫בשיאה עשרים וארבע שנים לאחר מכן‪ ,‬זמן קצר לאחר פרוץ מלחמת העולם‬ ‫השנייה באסיה‪ 80.‬בד בבד‪ ,‬מלחמת העולם הראשונה הובילה את יפן למחוזות בלתי‬ ‫צפויים‪ ,‬שנבצר מהגנרו‪ ,‬או מכל פוליטיקאי אחר‪ ,‬לחזות את תוצאותיהם הגורליות‪.‬‬ ‫בניגוד למדינות הלוחמות באירופה‪ ,‬יפן לא חוותה מלחמה טוטלית בשנים אלה‪ ,‬ולא‬ ‫סבלה מאבדן רב של חיי אדם‪ ,‬באופן שצמצם את נכונותה לצאת למלחמות נוספות‪.‬‬ ‫ההיפך הוא הנכון‪ .‬זו הייתה המלחמה הקלה ביותר ובאופן יחסי גם המשתלמת‬ ‫ביותר מבחינתה בעת המודרנית‪ .‬את הניסיון המר של מלחמה טוטלית יפן תחווה‬ ‫‪78‬‬ ‫‪79‬‬ ‫‪80‬‬ ‫ערב הכרזת המלחמה על גרמניה הדגיש שר החוץ קאטו את ההזדמנות יוצאת הדופן‬ ‫להרחיב את האימפריה היפנית תוך תמיכה בריטית ושלילת המחויבות לעשות זאת כסיבה‬ ‫ליציאה למלחמה‪ ,‬ראו‪Ikeda Kiyoshi, Nihon no kaigun, 1–2, Tokyo 1967, 2, pp. :‬‬ ‫‪28–29‬‬ ‫טוקוטומי (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,3 ,)72‬עמ' ‪Æ912‬‬ ‫‪Ikuhiko Hata, ‘Continental Expansion, 1905–1941’, Cambridge History of‬‬ ‫‪Japan, ed. Peter Duus, Cambridge 1990, p. 281‬‬ ‫‪32‬‬ ‫יפן ומעורבותה במלחמת העולם הראשונה‬ ‫מפה‪ :‬יפן במלחמת העולם הראשונה‬ ‫מקרא‪:‬‬ ‫‪ .1‬כיבוש המבצר הגרמני בצ'ינגדאו‪ ,‬סין‪1914 ,‬‬ ‫‪ .2‬השתלטות על הנחלות הגרמניות באוקיינוס השקט‪ ,1914 ,‬והפיכתן ל'מנדט היפני‬ ‫לאיי הימים הדרומיים'‪1920 ,‬‬ ‫‪ .3‬סיורים ימיים אל מול חופי דרום מזרח אסיה ונוכחות בנמלי האזור‪1917 1915 ,‬‬ ‫‪ .4‬הגשת רשימת דרישות לממשלת סין ('‪ 21‬התביעות')‪1915 ,‬‬ ‫‪ .5‬משלוח יחידת צי לים התיכון‪1917 ,‬‬ ‫‪ .6‬ההתערבות בסיביר‪1922 1918 ,‬‬ ‫‪33‬‬ ‫רותם קובנר‬ ‫רק פעם אחת‪ ,‬יותר משני עשורים לאחר מכן‪ ,‬ומאז תישאר מחויבת לשמירה על‬ ‫שלום‪ ,‬לפחות עד עצם כתיבת שורות אלה‪.‬‬ ‫אף על פי כן‪ ,‬במבט רחב שלא דרש יכולת נבואה‪ ,‬נקל היה להבחין כבר‬ ‫באותה העת עד כמה שונה הייתה יפן משאר מדינות האזור‪ .‬ואמנם הייחודיות‬ ‫האסיינית של יפן זכתה להכרה בין־לאומית כבר במהלך המלחמה ובעיקר עם‬ ‫סיומה‪ .‬אחד המקומות שבהם הכרה זו באה לידי ביטוי היה בפריז‪ ,‬זמן קצר לאחר‬ ‫החתימה על חוזה ורסאי‪ .‬עתה‪ ,‬כאשר אושררה תבוסתן של מעצמות המרכז‪ ,‬היה‬ ‫אפשר לחגוג‪ .‬ב־‪ 14‬ביולי ‪ 1919‬התקיים בעיר זו מצעד ניצחון רב רושם שכלל‪,‬‬ ‫פרט לגייסות הצרפתיים‪ ,‬גם יחידות רגלים זרות‪ ,‬כל אחת בת כאלף וחמש מאות‬ ‫לוחמים‪ .‬היחידות ייצגו את בעלות הברית שסייעו להכרעתן של מעצמות המרכז‪:‬‬ ‫ארצות הברית‪ ,‬בלגיה‪ ,‬בריטניה‪ ,‬צ'כיה‪ ,‬יוון‪ ,‬איטליה‪ ,‬פורטוגל‪ ,‬רומניה‪ ,‬סרביה‪,‬‬ ‫פולין ויפן‪ .‬שיתופם של גייסות יפנים הפגין לא רק את החשיבות שהצרפתים ראו‬ ‫בלחימתם בפועל אלא גם את מעמדה הפוליטי של יפן באותה העת‪ .‬סין‪ ,‬אשר‬ ‫הכריזה מלחמה על גרמניה ב־‪ 1917‬ושיותר ממאה אלף מאזרחיה סיכנו את חייהם‬ ‫כפועלים בשדות הקרב של החזית המערבית‪ ,‬בלטה בהיעדרה‪ .‬הצרפתים אף לא‬ ‫טרחו לנמק אם החלטתם שלא להזמין את המדינה האסיינית הגדולה ביותר נבעה‬ ‫מהצטרפותה המאוחרת לברית‪ ,‬הימנעותה ממעורבות צבאית או פשוט בשל מעמדה‬ ‫‪81‬‬ ‫הבין־לאומי הנמוך‪.‬‬ ‫אין ספק שהכבוד שיפן זכתה לו במצעד הצרפתי‪ ,‬כמו החרמתה של סין‪ ,‬לא‬ ‫היה מקרי‪ .‬בשלב זה‪ ,‬קרוב לשנה לאחר סיום המלחמה‪ ,‬כבר היה אפשר לקבוע‬ ‫בבירור שהסכסוך האירופי הגדול היה נקודת זינוק קטנה אך הרת גורל בהיסטוריה‬ ‫המודרנית של יפן‪ .‬עקב מעורבותה והגידול בעצמתה היחסית והמוחלטת‪ ,‬המלחמה‬ ‫שדרגה מדינה זו שלב אחד קדימה והפכה אותה לראשונה למעצמה עולמית‪ .‬אולם‬ ‫אליה וקוץ בה‪ :‬שדרוגה ומעמדה הכמעט הגמוני במזרח אסיה הכניס אותה למסלול‬ ‫התנגשות ישיר עם המעצמות המנצחות של המלחמה באירופה בריטניה וארצות‬ ‫הברית באופן שהוביל בתוך כשני עשורים וכמעט במישרין להתמודדות צבאית‬ ‫ישירה ביניהן‪ .‬ואמנם בפרספקטיבה בת כמאה שנה נקל לראות שמלחמת העולם‬ ‫הראשונה הייתה לא רק נקודת מפנה גלובלית שבה הסתיים המונופול האירופי קצר‬ ‫הימים שהכתיב את סדר היום העולמי‪ ,‬אלא גם נקודת זינוק ליפן ובהרחבה לאסיה‬ ‫כולה‪ .‬מכאן ואילך‪ ,‬ודאי עד לסיום מלחמת העולם השנייה‪ ,‬תשתתף יפן‪ ,‬לצד‬ ‫ארצות הברית ואירופה‪ ,‬בגיבוש סדר היום העולמי‪ ,‬לא כל שכן האזורי‪ ,‬ובהמשך‬ ‫יצטרפו אליה גם סין ובמידה מסוימת גם הודו‪.‬‬ ‫‪81‬‬ ‫על המצעד ראו‪Martin Gilbert, The First World War: A Complete History, New :‬‬ ‫‪York 1994, p. 519‬‬ ‫‪34‬‬ SUMMARIES JA AN S IN OL NT IN ORLD AR I: RO A R POWER TO A SUPERPOWER IN FOUR YEARS IONAL Rotem Kowner (pp. 5–34) Whereas most Asians experienced the First World War at a distance, Japan was the only nation in that part of the world (apart from the Ottoman Empire, whose boundaries bridge the continents of Europe and Asia) to play an acti e ro e throughout the entire con ict. Not on y did Japan uti i e the weakness of the other powers to bolster its regional standing, but with the war’s end it transformed itself from a regional to a global power, albeit at the price o esca ating con ict with the nited States and its erstwhi e partner reat ritain. This essay e amines Japan s uni ue in o ement during or d War I from national, regional, and global perspectives. It argues that the current literature on Japan’s wartime conduct has tended to overlook the arger conte t o the war, y ocusing on speci c e ents in which Japan took part and hence, departmentalizing its involvement, or, worse, neglecting a regiona perspecti e on Japan s ro e in the con ict. This essay shows that the war was not merely a global turning point that ended the European monopoly over world affairs, but it also was a point of departure for the ascendance of Japan, and, by extension, Asia as a whole. AKIN INDIA S D O RATI ITI NSHI : TH OF THE FIRST ELECTORAL ROLL R ARATION Ornit Shani (pp. 35–65) This article explores the institutionalization of democracy and democratic citizenship in India at its independence under the adverse circumstances wrought by the partition of the subcontinent. Scholars have for the most part explained the endurance of democracy in India by exploring a range of constitutional, institutional, and policy safeguards and mechanisms, which V