[go: up one dir, main page]

לדלג לתוכן

מיזאנדריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

מִיזְאַנְדְרִיָה או שנאת גבריםיוונית: mɪsˈændri מיזוס = שנאה ואנדרוס = של גבר), היא שנאה, בוז או דעה קדומה כלפי גברים. מדובר במונח המקביל למיזוגיניה, שהיא שנאת נשים. לצד שני המושגים קיים גם מושג המיזנתרופיה, שנאת בני האדם ככלל. מושג קשור הוא אנדרופוביה, פחד מגברים. מיזאנדריה יכולה לבוא לידי ביטוי בדרכים רבות, בהן הדרה חברתית, אפליה מינית, עוינות, זלזול בגברים, אלימות נגד גברים והחפצה מינית.

פעילי זכויות הגברים (MRAs) וקבוצות גבריות אחרות מאפיינים חוקים מודרניים הנוגעים לגירושין, אלימות במשפחה, גיוס חובה לצבא, ברית מילה (בעיקר על ידי מתנגדים להשחתת איבר המין גברי), וטיפול בקורבנות אונס גברים כדוגמאות מודרניות למיזאנדריה. על אף זאת כיום כמעט בכל החברות המודרניות, למיזאנדריה אין תמיכה מוסדית ומערכתית דומה לזו של מיזוגיניה, שנאת נשים.

בעידן האינטרנט, משתמשים המפרסמים בפורומים אינטרנטיים העוסקים בפעילות זכויות הגברים טוענים כי המיזאנדריה נפוצה, מבוססת בהעדפה לנשים, ומוצגת כסוג של אפליה נגד גברים.

רבים מהחוקרים מבקרים את ה-MRAs על קידום שוויון שקרי בין מיזאנדריה למיזוגיניה, וטוענים כי הפעילות המודרנית סביב מיזאנדריה מייצגת תגובת נגד אנטי-פמיניסטית, ואיבה בין המינים. הרעיון השקרי שמיזאנדריה נפוצה בקרב פמיניסטיות כל כך נפוץ שהוא נקרא “מיתוס המיזאנדריה” על ידי מספר מומחים לנושא.

המונח מיזאנדריה פחות נפוץ בשימוש מהמונח המקביל: מיזוגיניה, והדיון הציבורי והאקדמי עליו נדיר למדי. מספר חוקרים, רואים את המיזאנדריה כצורה נוספת של דעה קדומה, בדומה למיזוגיניה, גזענות, אנטישמיות והומופוביה. לטענת חוקרים אלו, גברים עוברים סטריאוטיפיזציה במספר דרכים כך שהם הופכים ל"שד", או למי שאין בו צלם אנוש.

אחד מהספרים הבולטים באשר למיזאנדריה הוא ספרה של הפמיניסטית ג'ודית לווין בספרה "My Enemy, My Love: Man-hating and Ambivalence in Women's Lives", הרואה את המיזאנדריה כ"השנאה אשר אינה מעזה לומר את שמה", פרפרזה של הציטוט הידוע של אלפרד דאגלס. פול ניית'נסון (Paul Nathanson) וקת'רין יאנג (Katherine K. Young) הוציאו סדרת ספרים גם הם בנושא זה.

מיזאנדריה בספרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרופסורית פרומה צייטלין מאוניברסיטת פרינסטון דנה במיזאנדריה בספרות היוונית העתיקה במאמרה “דפוסי מגדר בדרמה האשילית: שבעה נגד תבאי וטרילוגיית הדנאידים”. היא כותבת:

נקודת המגע המשמעותית ביותר, עם זאת, בין אטאוקלס לדנאידים היא, למעשה, עמדותיהם הקיצוניות ביחס למין השני: המיזוגיניה של התפרצות אטאוקלס נגד כל הנשים מכל סוג שהוא בעלת מקבילה במיזאנדריה הנראית של הדנאידים, אשר למרות התנגדותם לבני דודם המצריים בפרט (הנישואים איתם הם גילוי עריות, הם גברים אלימים) לעיתים קרובות מרחיבים את התנגדותם לכלול את הגזע הגברי כולו ורואים במאבקם תחרות נלהבת בין המינים.

שייקספיר הביא ביקורת ספרותית וטען כי למרות שהמילה מיזאנדריה כמעט ואינה נשמעת בספרות, לא קשה למצוא מיזאנדריה מרומזת, ואף מפורשת. בהתייחסו ליצירותיו של שייקספיר, טען הרולד בלום: אני לא יכול לחשוב על מקרה אחד של מיזוגיניה בעוד שמיזאנדריה היא מרכיב חזק בכתביו. שייקספיר מבהיר לחלוטין שנשים באופן כללי צריכות להתחתן עם גברים נחותים ושגברים הם נרקיסיסטים ולא אמינים וכן הלאה. בסך הכל, הוא נותן לנו חזון קודר יותר של גברים מאשר של נשים, ונוטה להציג דמויות גבריות בפן שלילי.

מיזאנדריה גזעית מתרחשת הן בתרבות “גבוהה” והן בתרבות “נמוכה” בספרות. לדוגמה, גברים אפרו-אמריקאים הוצגו לעיתים קרובות באופן מזלזל כילדותיים או כהיפר-גבריים ומיניים, בהתאם לסטריאוטיפים התרבותיים השוררים בחברה.

בשנת 2020, המאמר המיזאנדרי שבשמו יש ביטוי מיזאנדרי מפורש “Moi les hommes, je les déteste” (אני שונאת גברים) מאת הסופרת הצרפתייה פולין הרמנג עורר מחלוקת רבה בצרפת לאחר שפקיד ממשלתי איים על המו"ל שלה בתביעה פלילית.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Who Stole Feminism: How Women Have Betrayed Women, Christina Hoff Sommers, 1994.
  • Sexual Correctness: The Gender-Feminist Attack on Women, Wendy McElroy.
  • Spreading Misandry: The Teaching of Contempt for Men in Popular Culture; Paul Nathanson and Katherine K. Young, McGill-Queen's University Press, Montreal, 2001.
  • Legalizing Misandry: From Public Shame to Systemic Discrimination against Men; Paul Nathanson and Katherine K. Young, McGill-Queen's University Press, Montreal, 2006.
  • My Enemy, my Love: Man-hating and ambivalence in women's lives, Judith Levine, 1992.
  • The Myth of Male Power, Warren Farrell, Berkley Trade, 2001.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]