מורפולוגיה של הצמח - מונחים

מורפולוגיה (תורת הצורות) היא ענף בביולוגיה העוסק בחקר הצורה, המבנה והצבע של הגוף החי (צומח ובעלי חיים) ואיבריו. בתחום המורפולוגיה שבצומח יש מונחים שמשותפים לכל הצמחים, או לרובם, ויש כאלה שמתארים תופעות מסוימות. מילון המונחים בנוי לפי חלקי הצמח ולאחר מכן לפי המונחים מסודרים לרוב לפי סדר האלף בית, אך לא תמיד. מומלץ לחפש מונח באמצעות מקש F3. להקלה על החיפוש רצוי לרשום רק חלק מן המילה בעברית או באנגלית.

דיאגרמה של "צמח טיפוסי", מעשית אף צמח לא נראה כך

חלקי הצמח העיקריים

• גִּבְעוֹל (Stem) – נחשב לאחד משלושת האיברים הבסיסיים בצמחי הזרע יחד עם העלה והשורש. הוא קָנה הצמיחה שממנוּ מסתעפים העלים והפרחים. בדרך כלל הוא מצוי מעל פני הקרקע ודרכו עובר המזון מן השורש לחלקי הצמח.
• זֶרַע (Seed) – 1. גרעין הפרי שממנוּ מתפתח צמח חדש; 2. איבר המתפתח מן הביצית המופרית והוא כולל בתוך קליפה עובר ועל פי רוב רקמה המכילה חומרי תשמורת.
• נבט (Seedling)
• עלה (Leaf)
• פרח (Flower)
• פרי (Fruit)
• שורש, שׁרשׁ (Root, Radix) – חלק הצמח שבתוך האדמה והמחוסר עלים ועל פי רוב מחוסר ניצנים.
• תִפְרַחַת (Inflorescence) – קבוצה של פרחים הצְבוּרים שמהווים חטיבה מובדלת, על גבעול (ציר) משותף ראשי. גבעול זה הוא החלק העליון ביותר מעל מפרק עם עלה אחד או יותר.

חלקים תת-אדמתיים

חתך אורך בבצל, ניתן לראות גלדים (וגם התמחות משנה של גלדים חיצוניים לקליפה), עוגת בצל, ציצת שורשים, ניצן ממנו יתפתח גבעול הפרח

• בָּצָל (Bulb) – 1. איבר אגירה תת-קרקעי שמורכב מבסיסי עלים נפוחים שנקראים גלדים; 2. נֵצר מורכב מגבעול קצר ומֵעָלים בּשׂרניים או מחלקי עלים המתפתח באדמה; 3. התמחות של עלים (למשל בצמחים: שום, נרקיס, שושן, חצב).
• בְּצַלְצוּל (Bulbet, bulbil) – ניצן דמוי בצל המשמש לריבוי צמחי (וגטטיבי).
• גלד – אחד מעלי הבצל
• גֵּאוֹפִיט (Geophyte), מיוונית (גאו – אדמה, פיט – צמח) או טְמִיר נִצָּן – צמח עשבוני רב שנתי בעל איבר אגירה שנושא ניצני התחדשות המתפתחים לגבעולים, לעלים או לצמחים אחרים, למשל בצל, פקעת, קנה שורש מעובה.
• יונקת (Trichome) – תא שורש, התמחות של תא האפידרמיס, אחראי על קליטת מים ומינרלים בשורש
• עוגת הבצל (Basal Plate) – התמחות של גבעול ממנו צומחים גלדי הבצל והעלים וממנו מתפתח גבעול הפרח בעונת הפריחה
• פְּקַעַת (Corm) – איבר אגירה תת-קרקעי שהוא גבעול מעוּבֶּה של צֶמח בתוך האדמה והיא בעלת רקמה אחידה ללא גלדים שמשמשת גם לרבייה וגטטיבית (למשל, תפוח אדמה, כלנית, רקפת, כרכום, סתוונית)
• צִיצַת שָׁרָשִׁים, ציצת שורשים (Fibrous Roots) – צרור שורשים סיביים שדומים זה לזה בצורתם ובגודלם, וכולם יוצאים מבסיס הגבעול. (דגניים, שושניים, נוריתיים)
• ציצת שורשים מעובים (Tuberous Root, Root Tuber) – איבר אגירה, התעבות אזורים של ציצת שורשים, (בטטה, קסאווה, עירית גדולה)
• קנה שורש, קְנֵה שֹרֶש (Rhizome, Root-Stock, Rootstock) – גבעול (על אף שמו) תת-קרקעי או שהוא לעיתים רחוקות גדל מעל פני האדמה, הנבדל משורש בכך שהוא מצמיח עלים (על פי רוב דמוי קשקשים) ממפרקיו וגבעולים כלפי מעלה ושולח שורשים כלפי מטה ולצדדים (יבלית, אספרגוס, חיננית, שינן רפואי). ייתכן והוא יהיה מעובה (Thickened) או מעוצה (Woody).
• קנה-שורש מעובה (Stem Tuber) – איבר אגירה תת-קרקעי שהוא התמחות של גבעול אופקי ומעובה (ג'ינג'ר).
• שורש, שׁרשׁ (Root, Radix) – חלק הצמח שבתוך האדמה ומחוסר עלים ועל פי רוב מחוסר ניצנים; הוא משמש לרוב לעגינת הצמח בקרקע ולספיגת מים ויסודות כימיים אי-אורגניים (יסודות מינרליים חיוניים או מועילים) ישירות מן הקרקע או באמצעות פטריות וחיידקים.
• שֹׁרֶשׁ שִׁפּוּדִי, שורש שיפודי (Taproot) – שורש יחיד ההולך ומתחדד כלפי מטה, מסתעף לצדדים או לא מסתעף (מצליבים, סלקיים, סוככיים, רוב המורכבים).
• שָׁרְשׁוֹן, שורשון (Radicle) – השורש של העובר או של הנבט; שורש עוברי.
• שלוחה (Stolon) – התמחות של גבעול, נמצא קרוב לפני הקרקע ומשמש לרבייה וגטטיבית, בדרך כלל מפרק אחד ארוך ובסופו ניצן ממנו יתפתח צמח חדש, השלוחה דומה לקנה שורש אבל היא גבעול משני לצמח הראשי (תות שדה, נענע, תפוח אדמה)

גבעול ועלה

תרשים של עלה פשוט

ניצנים של תאנה בשלבי צמיחה שונים

קנה של חזרן

• אבקסיל (Abaxial) – 1. צד העלה הרחוק יותר לפרק שמעליו. 2. צד העלה הפונה כרגיל כלפי מטה (הצד תחתון).
• אדקסיל (Adaxial) – 1. צד העלה הקרוב יותר לפרק שמעליו. 2. צד העלה הפונה כרגיל כלפי מעלה (הצד עליון).
• אָטוּם (Solid) – גבעול שליבתו לא נְבוּבָה (Hollow).
• אֶלִיפְּטִי, אֶלִיפְּסִי (Elliptical) – דמוי אליפסה (Elliptic) כלומר עיגול מוארך בעל שני מוקדים, החלק הרחב באמצע והצר בקצוות.
• אָשׁוּן (Rigid, Rigidus, Stiff) – 1. מוקשה, בלתי גמיש, קשה; 2. עלה או גבעול שמכיל רקמות תמיכה רבות המקנות לו קשיות.
• בִּיב־שְׂרָף (Resin Duct) – צינור המכיל שרף.
• בַּלּוּטָה (Gland, adj. Glandular) – איבר (מבנה) זעיר על פני הצמח או בתוכו המייצר הפרשה (שמן, שרף, צוף); בעל בלוטות או שערות בלוטיות או עשוי כעין בלוטה.
• בָּסיס, בסיס העלה (Base) – חלקו התחתון של העלה שמורחב לפעמים לנדן.
• בְּרַכִיבְּלַסְט (Brachyblast) – 1. ענף (גבעול) מקוצר נושא איברי רבייה או עלים; 2. ענף או מקטע בענף שפרקיו קצרים (לא התארכו) להבדיל מענף רגיל (Dolichoblast) שמפרקיו רחוקים זה מזה. לעיתים גבעול קוצני הוא ענף מקוצר, אך במקרים רבים הוא קצהו הדוקרני של גבעול רגיל (thorn).
• גִּבְעוֹל (Stem) – נחשב לאחד משלושת האיברים הבסיסיים בצמחי הזרע יחד עם העלה והשורש. הוא קָנה הצמיחה ששממנוּ מסתעפים העָלים והפרחים. בדרך כלל הוא מצוי מעל פני הקרקע ודרכו עובר המזון מן השורש לחלקי הצמח.
  • גבעול ללא עלים (Scape) – גבעול העולה מצמח בעלי שושנת והוא ללא עלים לכל אורכו.
  • גבעול זקוף (Erect) – גבעול הצומח בניצב לפני הקרקע.
  • גבעול זוחל (Repent) – גבעול ששרוע על פני הקרקע ומצמיח שורשים מן המפרקים.
  • גבעול נטוי (Geniculate) – גבעול שחלקו העליון ניצב למישורו במפרק (כמו מפרק ברך).
  • גבעול עולה, נטוי (Ascending) – 1. גבעול זקוף לאחר התחלה אלכסונית; 2. גבעול אלכסוני.
  • גבעול שָׂרוּעַ (Prostrate) – גבעול שזוחל על פני הקרקע ואינו מצמיח שורשים מן המפרקים.
    • גבעול מזדקף (Decumbent) – גבעול ששרוע על הקרקע ואינו מצמיח שורשים מן המפרקים וקצהו מתרומם כלפי מעלה.
    • גבעול משתפל (Procumbent) – גבעול שקצהו יורד לעבר הקרקע ואז הוא שרוע ואינו מצמיח שורשים מן המפרקים.
• גִּלְדָּנִי (Leathrate, Coriaceous) – עלה בעל מרקם קשה, לפעמים פריך, דמוי עור, שלד העלה מכיל רקמה קשה השומרת אותו פרוש ולא נבול בתקופת היובש ובכך מאפשרת תהליכי חיים כגון פוטוסינתזה (צלף).
• גלילי רב-מקצועות (Terete) – גבעול מעוגל עם הרבה מקצועות.
• דוּר (Whorl) – קבוצת פרטים הערוכה במעגל – כגון קבוצת עלים סביב מִפְרק או קבוצת פרחים על מצעית של פרח.
  • עֲרוּכִים בְּדוּרִים (Whorled, Verticillatus)
• התעבות משנית (Secondary Growth) – מתרחשת בעיקר בצמחים דו-פסיגיים, נובעת בעיקר מפעולת שתי מריסטמות רוחביות – קמביום השעם והקמביום הצינורי.
• זִיף, זיפי (Bristle, Strigose, Seta, Stiff, adj. Setaceous, Setiferous) – 1. שערה קשה, אשונה ועבה פחות או יותר; 2. מכוסה זיפים; 3. נושא זיפים.
• חֵיק העלה או החפה (Axil) – הזווית הנוצרת בין הגבעול לבין העלה או החפה.
• טָרָף (Blade, Lamina) – החלק הרחב והשטוח של הֶעָלה או של עלה הכותרת.
• דְמוּי יתד (Cuneate) – 1. טרף (או חלק אחר של הצמח) שראשו רחב ובסיסו צר ושתי שפתותיו הצדדיות ישרות. 2. דמוי משולש ההולך וצר כלפי בסיסו.
• דְמוּי מרצֵע (Subulate, Awl-Shaped) – עלה צר שמתחדד בהדרגה לחוד כלפי קודקודו.
• לְשַׁד, מֹהַל, מוהל (Sap) – נוזל שמכיל מים, מינרלים וחומרי מזון, מובל בתאי עצה או שיפה של צמח
• לשונית (Ligule) – חלק מעלה, תוספת דקיקה (שעירה או קרומית), נמצאת בחיבור בין הטרף והנדן בצמחים מסדרת הדגנאים
• מגובשש
• מוהל (Sap) – ראו לשד
• מְנֻקָד (Punctate) – עם נקודות כהות או בהירות או שקופות.
• מִסְתַּעֵף, מְסֹעָף, מסועף (Branched) – 1. מַצמיח ענפים/גבעולים, מתחלק לענפים; 2. (עץ) בַּעל ענָפים רבים; 3. עָנֵף; 4. מחולק לסעיפים.
• מעוצה (Woody) – קשה, מכיל רקמת עצה עם ליגנין צלולוזה והמיצלולוז
• מִפְרָק (Node) – 1. מקום חיבורו של עלה אחד או יותר והניצנים החיקיים לגבעול; 2. אזור הצמיחה על הגבעול בצמחים וסקולריים, טבעת בין שני פרקים ממנה יתפתחו גבעולים חדשים, עלים, פרחים, שורשים, וכל התמחות אחרת שלהם בהתאם לתנאים המתאימים לצמיחה ושרידות.
• משולש, דלתא (Triangular, Deltoid) – הכוונה למשולש שווה-שוקיים, למשל בתיאור לוואים.
• נָדָן, נְדַן הֶעָלֶה (Leaf Sheath, Sheath) – 1. בסיס העלה העוטף את הגבעול; 2. חלקו התחתון של העלה (בייחוד אצל הדגנאים) העשוי בדמות צינור או מרזב ועוטף פרק אחד של הגבעול או הקנה.
• נימי (Filiform, Thread-Shaped) – 1. עלה או גבעול דק כחוט או כשערה; 2. דק כחוט ועל פי רוב ארוך.
• ניצן (Bud) – צבר של תאי עובר שטרם עברו תהליך של מיון, נמצא בדרך כלל בחיק עלה או בראש גבעול, יכול התפתח לגבעול, ענף, עלה או פרח
• ניצן חיקי (Axillary Bud) – ניצן הנמצא בחיק העלה (בנקודת החיבור של פטוטרת העלה לגבעול)
• נֶצֶר (Shoot) – 1. גבעול עם עלים; 2. החלק העל קרקעי של צמח חדש.
• נָשיר (1. Caducous .2 Deciduous) – 1. נופל מן הצמח בעונה המתאימה; 2. נושר בקלות או בהקדם מן הצמח בהשוואה לצמחים אחרים, אך אינו נובל. 3. (עץ) שעליו נושרים בעונת השלכת.
• סוּת, קְלִפַּת הָעֵץ (Bark) – כל הרקמות החיצוניות בגזע החוצה מהקמביום שהוא רקמה יוצרת תאים, היוצרת את רקמות העצה והשיפה.

עדשתיות בענף צעיר של חרוב

• עַדְשָׁתִית (Lenticle) – כתם מחוספס, כהה, מורם במקצת, הפורץ דרך האפידרמיס ושונה מסביבתו בגבעול ובשורש. סידור העדשתיות על פני הגבעולים שונה הוא. לפעמים הן מופיעות בשורות אורך או רוחב, אך על פי רוב הן מפוזרות על פני השטח בצורה בלתי סדירה. מבחינה אנטומית העדשתיות הן קבוצות תאים בעלות חללים בין-תאיים המפסיקות את רצף השעם ומאפשרות לחמצן להיכנס אל הרקמות החיות המכוסות שעם.
• עוֹרֵק (Vein, Nerve) – צינור דקיק בטרף העלה המוביל מים וחומרי מזון לחלקי הצמח. מבחינה אנטומית עורק הוא צרורות בודדים של רקמות הובלה או קבוצות של צרורות סמוכים. ראו גם עֵרוּק.
  • עורקים משניים מנוצים (Pinnately Veined, Penninerved) – עורקים בטרף העלה, שיוצאים מצדי העורק הראשי, ולא מנקודה משותפת בבסיס העלה.
  • עורקים משניים מקושתים (Brochidodromous, Intramarginal Vein) – העורקים המשניים אינם מסתיימים בשוליים אלא מחוברים ביניהם בסדרה של קשתות בולטות.
  • עוֹרֵק רָאשִׁי (Midrib) – העורק המרכזי, ובדרך כלל הבולט ביותר בטרף העלה או בכל איבר דמוי עלה.
• עָלֶה (Leaf) – חֵלק דק ורחב של צֶמח – בדרך כלל ירוק – היוצא מגבעול הצמח ומכיל בדרך כלל שלושה חלקים: טרף, פטוטרת ולוואים.
  • עָלֶה אִזְמֵלי (Lanceolate) – עלה דמוּי אזמל; עלה צר, ששני קצותיו מחודדים ושרוחבו הגדול ביותר מרוחק מהבסיס כדי שליש מאורכו.
  • עָלֶה אִזְמֵלי הָפוּךְ (Oblanceolate) – עלה דמוּי אזמל; עלה צר, ששני קצותיו מחודדים ושרוחבו הגדול ביותר מרוחק מראשו כדי שליש מאורכו.
  • עלה גזור (Dissected, Cut) – טרף עלה (מאונה) שסוע לאונות ארוכות (עד העורק הראשי של העלה או כמעט כך), לדוגמה – עלי גזר או פטרוזיליה.
    • עלה גזור-כפני (palmate) – הטרף גזור כעין כף יד.
    • עלה גזור-מנוצה – הטרף גזור כנוצה.
  • עלה דְמּוּי בֵּיצה, סגלגל (Ovate) – עלה, פרי או זרע שאורכו גדול פי 1.5 בערך מרוחבו ושבסיסו רחב במידה ניכרת מראשו, ובסיסו מעוגל וראשו חד או מעוגל.
  • עלה דמוי ביצה הפוכה (Obovate) – עלה, פרי או זרע דמוי ביצה, אבל ראשו קהה ורחב ובסיסו צר וחד.
  • עָלֶה דְמוּי מָרית (Spatulate, Spathulate) – 1. עלה שראשו רחב ומעוגל וחלקו התחתון הולך וצר; גם דמוי כף.
  • עלה דְמוּי תְריס, עלה תריסני (Peltate) – עלה שפטוטרתו מחוברת אל אמצע הטרף (בצדו התחתון) ולא אל בסיסו.
  • עָלֶה חָרוּז (Perfoliate) – עלה שבסיסו מקיף את הגבעול, בצורה הנראית כאילו הוא מושחל דרכו.
  • עָלֶה חָרוּק (Crenate, Crenulate, Scalloped, Crenatus) – 1.עלה ששפתו בעלת שיניים קטנות ומעוגלות ומפרצים חדים או מסולסלת.
  • עלה יושב (Sessile) – עלה מחוסר פטוטרת, שטרפו יושב ישירות על הגבעול.
  • עֲלֵה לְוַאי, עלה לוואי, לוואי (Stipule) – 1. כל אחד משני התוספות (הגידולים) בבסיסי העלה (בבסיס הטרף או בסיס הפטוטרת), לפעמים הוא מעורה בחלקו בגבעול, במקום מוצאו של העלה. 2. כל אחד משני העלים המחוברים לבסיס של פטוטֶרת העלה או חופשיים ממנו.
    • עלי לוואי תיכוניים (Interpetiolar) – לוואים בין הפטוטרות של שני עלים נגדיים.
    • עלי לוואי חיקיים (Intrapetiola) – לוואים בין הפטוטרת לגבעול.
    • עלי לוואי שוֹפָריים (Ochrea, Sheathing) – עלי-לוואי מאוחים לצינור, המקיף את הגבעול מעל לבסיס העלה.
  • עלה מאונה (Lobed) – עלה פשוט שטרפו מחולק או שסוע או גזור לאונות, והכל לפי עומק המפרצים בין האונות.
  • עָלֶה מְאֻצְבָּע (Digitate) – עלה מורכב (או תפרחת) דמוי אצבעות היד, בעל מספר עלעלים שיוצאים מנקודה אחת. לדוגמה: תורמוס.
  • עָלֶה מָאֳרָך מֻאֲרָךְ, מוארך (Oblong) – 1. עלה ארוך במקצת, שאורכו גדול פי 2 או יותר מרוחבו וצדדיו מקבילים פחות או יותר זה לזה. 2. עלה מלבני שקצותיו קהים (אינם ישרים).
  • עָלֶה מֻרְכָּב, עלה מורכב (Compound) – עלה מורכב מעלעלים או מאונות שכל אחד מהם בעל יכולת הינתקות מן העלה או מציר העלה.
  • עלה מחטני (Needle-Like, Acicular) – עלה בצורת מחט, לדוגמה – עלי עץ האורן.
  • עלה מְנֻצֶה, מנוצה (Pinnate, Pinnatisect) – 1. עלה שעלעליו (או אונותיו) מסודרים זה מול זה בשני צדי הציר או העורק הראשי; 2. עלה המחולק, שסוע, גזור או מורכב
  • מעלעלים או אונות בדמות נוצה (Odd-Pinnate) – עלה מנוצה שמסתיים בעלה אחד.
  • עָלֶה מְנֻצֶה פַּעֲמַיִם, מנוצה פעמיים (bipinnate) – 1. עלה מנוצה שעלעליו יושבים על ההסתעפויות של ציר העלה המורכב; (הסתעפות – ציר משני המסתעף מן הציר הראשי של העלה).
  • עלה מפורץ (Emarginate) – עלה ששפתו אינה שלמה
  • עלה מְשֻׁנָּן, משונן (Dentate, Toothed) – עלה ששפתו בעלת שיניים (מְשֻׁנֶּנֶת).
  • עלה מְשֻנָן כְּמָשוֹר, משורי (Serrate) – עלה בעל שיניים מחודדות לא סימטריות שמופנות כלפי קודקוד העלה.
  • עלה סורח (Decurrent) – עלה יושב הנצמד לאורך הגבעול בחלקו התחתון
  • עלה סַרְגֵּלִי (Linear) – 2.עלה ארוך וצר (אורכו גדול פי 3 או יותר מרוחבו) ששפתיו מקבילות פחות או יותר; 2. דְמוּי סַרְגֵל.
  • עָלֶה פָּשוּט (Simple) – 1. עלה שהפטוטרת שלו נושא טרף אחד; 2. עלה שהטרף שלו אינו מורכב מעלעלים או מאונות שכל אחד מהם בעל יכולת הינתקות מן העלה או מציר העלה.
  • עָלֶה שָסוּעַ (Split, Cleft) – עלה מאונה, שאורך אונותיו פחות מרבע רוחב הטרף או קוטרו.
  • עלה שווה צדדים (Isolateral, Isobilateral, Unifacial) – עלה (בדרך כלל שטוח) שבו רקמת העמודים מצויה בשני צדדיו.
  • עלה שונה צדדים, גב-גחוני (Dorsiventral, Bifacial) – 1. עלה ששטח הפנים של צדו העליון וצדו התחתון דומים; 2. עלה (בדרך כלל שטוח) שבו רקמת העמודים מצויה בצדו האחד של העלה והרקמה הספוגית בצדו השני.
  • עָלֶה תִלְתָני (Trifoliate) – עלה מורכב בן שלושה עלעלים, לדוגמה, עלי תלתן או אספסת.
  • עָלֶה תַּמִּים (Entire) – עלה ששפתו שלמה, שאינה מפורצת, משוננת או מאונה. הערה: התואר נכון גם לעלעל, לחפה, עלה כותרת, עלה גביע, לאונה ולחפה.
  • עלים מְסֹרָגִים, מסורגים (Alternate) – 1. עלים העומדים אחד אחד על כל מפרק של הגבעול, דהיינו מכל מפרק בגבעול יוצא עלה עלה אחד ובזווית קצת אחרת, לסירוגין. אפשר שהעלים המסורגים יהיו סדורים על הגבעול בצורה לולינית (Spiral) או בשתי שורות (Distichous).
• עלי בסיס (Radical Leaves) – עלים רדיקליים הם העלים הצומחים מבסיס גבעול או מגבעול מתחת לאדמה או מקנה שורש הצומחים ישירות מהשורש. במינים מסוימים, העלים מסודרים בשושנת.
• עלים נגדיים (Opposite) – עלים הערוכים שניים שניים זה מול זה על מפרק אחד.
• עלים נגדיים ארבעה טוריים, סְדוּרִים שְׁתִי וָעֵרֶב, מַצְלִיבִים (Opposite Decussate) – תואר לעלים נגדיים אשר זוגות העלים העוקבים ממוקמים בזווית ישרה זה לזה (עלה אחד נמצא בזווית של 90 מעלות לעלה שמתחתיו או מעליו). על הענף ערוכים 4 טורים של עלים.
• עלים לוליינים, סלילניים (Spiral) – סידור של עלים מסורגים – כל עלה נמצא בזווית שונה מהעלה שמתחתיו ומזה שמעליו.
• עלים דוריים (Whorled, Verticillate) – עלים הערוכים שלושה ויותר זה מול זה על מפרק אחד, כלומר מכל מפרק יוצאים יותר משני עלים.
• עלים מאוגדים (Fascicled) – עלים הנראים הצומחים כאגודה או אשכול ברך כלל בנצר קצר. ראו עלים שושנתיים
• עלים שושנתיים, שוֹשֶנֶת (Rosette) – עלים צמודים על פי רוב אל פני האדמה ומרוכזים בצורה מעגלית ולוליינית מסביב לבסיס גבעול זקוף, שהפרקים שלו בין העלים אינם מתארכים, כך שכל העלים נשארים מקובצים זה בזה בצורה הדוקה ובגובה דומה, בניגוד לעלים המסודרים לאורך הגבעול ומופרדים עלי ידי פרקים מוארכים (cauline).
• עַלְעַל (Leaflet, Pinnule Pinna, pl. Pinnae) – 1. עלה קטן או צעיר; 2. עלה קטן ועצמאי, שאין בחיקו ניצן צמיחה, והוא היחידה הסופית של עלה מורכב.
• עָנֵף (Branched) – 1. בעל ענפים רבים; 2. מְסֹעָף, מסועף; 3. מסתעף לענפים רבים.
• עצה (Xylem) – צינורות הובלת המים בצמח
• עֵרוּק, עירוק (Venation) – אופן סדור העורקים בטרף העלה. ראו גם עורק
  • עֵרוּק מְרֻשָּׁת, עירוק מרושת (Venation Reticulate) – מבנה רשת של הסתעפויות והתחברויות של העורקים. שכיחה בדו-פסיגיים אבל גם בחד-פסיגיים מסוימים כגון מיני הסחלביים, קיסוסית ולוף.
  • עֵרוּק מַקְבִּיל (Venation Parallel) – העורקים כמעט מקבילים במרבית אורכם, אך מתקרבים ומתמזגים יחד בקצה העלה, או בקצהו ובבסיסו גם יחד. שכיחה בחד-פסיגיים, אך גם במינים דו-פסיגיים, כגון הלחך.
• פְּטוֹטֶרֶת (Petiole) – 1. החלק הצר של קצה העלה שבו הוא מתחבר לגבעול; 2. העוקץ שעליו נישא טרף העלה, ואם העלה מורכב אז החלק שמתחת לנקודת חיבור של העלעלים ו/או תחילת הציר המשני (Rachis (Rhachis)).
• פילוטקסיס (Phyllotaxis) – אופן סידור העלים על פני הגבעול.
• פילוד, פילודיון (Phyllode, Phyllodium) – עלה שהטרף שלו מנוון מאוד או חסר, והפטוטרת שלו ו/או הציר שלו מבצעים את תפקידי הטמעה של העלה כולו, בין אם היא רחבה (Platyphyllode) ובין אם לא (Rhabdophyllode). (מצוי בזנים אוסטרליים של השיטה)
• פילוקלד (Phylloclade, Cadode) – ענף ירוק המתפקד כעלה (אספרג) או התמחות של גבעול שהפך שטוח, רחב ומכיל כלורופיל, במקביל העלים מנוונים (עצבונית החורש).
• פְּלוּמָתִי (Pubescent, Puberulous, Downy, adj. Puberulent, velutinous) – 1. מכוסה בשיער רך, קצרצר וזקוף; 2. בעל פלומה.
• פְּסִיג (Cotyledon) – עָלֶה או עלים המהַווים חֵלק מן העוּבָּר בצמחים והממלאים תפקיד חשוב בהזנת הנֶבט הצעיר.
• פֶּרֶק (Joint, Internode) – חלק הגבעול בין שני מפרקים.
• ציר (Rachis, Rhachis, Axis) – 1. השזרה האמצעית של עלה מורכב או של תפרחת. 2. ציר משני המסתעף מן הציר הראשי של עלה מורכב ונושא עלעלים.
• צַמְרִי (Tomentum, adj. Tomentose, Wooly) – מכוסה בשערות צמר בצפיפות, שערות רכות מסולסלות וארוכות המכסות את חלקי הצמח השונים.
• קוטיקולה (Cuticle) – שכבה הידרופובית המכסה את רקמת האפידרמיס בצמח
• קוץ (Spine, Thorn, Prickle, adj. Prickly) – איברים קשים וחדים המשמשים בעיקר להגנה על הצמח, מקורם באיברים שונים. שם תואר: דוֹקרָני, קוצני במקצת, מצויד בחוד קשה או בשֵׁך.
  • spine – התמחות של עלה (צבריים), עלה לוואי (אשמר קוצני) או התארכות של עורק בעלה (דרדר קרומי, התארכות עורק ראשי בחפת התפרחת)
  • prickle – שלוחה של קליפת הגבעול והאפידרמיס, סיומת חדה ולעיתים מעוקלת (ורד, פטל).
  • thorn – התמחות של גבעול (ענף), נפוץ בשיחים ועצים; חלק מהענפים שונים, לפעמים מפוצלים וחדים מאוד בקצה (קאריסה, עוזרר קוצני, רתמה קוצנית, הדרים)
• קנה (Culm) – במקור כנוי לגבעול של צמח כלשהו, השם ממקור לטיני, כיום מתייחס לגבעולים של צמחים מסדרת הדגנאים (קנה סוכר, במבוק)
• קְנוֹקֶנֶת, קנוקָנות (Tendril) – אבר הדומה לחוט דק ומסתלסל, פשוט או מסתעף הנכרך סביב צמחים אחרים או עצמים. התמחות של גבעול או ציר העלה, משמשת לאחיזה בצמחים מטפסים.
• קסרומורפי (Xeromorphic) – בעל תכונות המאפשרות חיים בסביבה צחיחה.
• קֵרֵחַ, קירח (Glabrous) – 1. חסר שערות; 2. חלק (הגדרה מטעה). 3. קרח אבל בעברו היה לו כסות שערות, מתקרח (Glabrate, Glabrescent).
• קרין, שִׁדְרִית (Keel) – 1. "סירה" בקטניות. מינוח שמשתמשים לתיאור מורפולוגי של עלה בעל קצוות מקופלים (דמוי מעקה) מכל קצותיו היוצר מבנה של סירה או אונייה. 2. בעל קרין הוא עלעל המכופל לאורכו ובעל צלע חדה לאורך קו הכיפול, בדומה לחלקה התחתון של האוניה.
• קִשְׂקֵשׂ – עלה קטן ומנוון, קשקשים שכיחים בעיקר בניצנים, גבעולים תת-אדמתיים וענפים רותמיים.
• קִשְׂקֵשׂ הניצן (Budscale, adj. Perulate Bud) – 1. עלה מנוון וקטן, לרוב יבש, ואינו מטמיע שניצן רדום ומגן עליו. 2. תואר לניצן עטוף בקשקשים לעומת ניצן עירום.
• רָתְמִי, רוֹתְמִי (Spartoid) – צמח שגבעוליו דקים, ארוכים וגמישים, חסרי עלים או בעלי עלים מעטים וקטנים כמו ענפי הרותם.
• ריסָני, רִיסִים (Cilia, adj. Ciliate, ciliolate ) – 1. דומה לריסים; 2. נושא ריסים. 3. שערות שוות פחות או יותר באורכן העומדות בשפת עלה, חפה או איבר אחר.
• רָעוּף, מרוֹעָף (Imbricate) – מסודר זה על שפתו של זה או זה על בסיסו של זה כרעפי גג.
• שוֹשֶנֶת, שושנת עלים (Rosette) – דוּר של עלים המרוכז בבסיס הגבעול.
• שיפה (Phloem) – צינורות הובלה של מינרלים, סוכרים וחומרים דומים בצמח.
• שֵׂךְ, שִׂיכִים (Prickle) – 1. חוד או בליטה דוקרנית הנוצרת על הגבעול, על העלה או על חלקי צמחים אחרים; 2. קוץ קטן וחלש; 3. שלוחה של קליפת הגבעול והאפידרמיס, סיומת חדה ולעיתים מעוקלת.
• שָׂעִיר (Hairy, adj. Hirsute, pilose) – על פי רוב 1. מכוסה בשיער או בחומר דמוי שיער; 2: בעל פלומה (Down) על הגבעולים והעלים; 3. Villous – שערות ארוכות ורכות. 4. Hirsute – מכוסה בשערות נוקשות גסות.
• שעירות, כסות האפידרמיס (Indumentum) – המופע הכללי של יותרות האפידרמיס, כסות של שערות או קשקשים (Scales) או בליטות על איברי הצמח. צורת כסות השערות: מהודקות (לגבעול), מפושקות, צמיריות, פלומתיות, ארוכות ומסולסלות, ארוכות ודלילות.
• קַשְׂקַשׂ (Scale) – גידול מהאפידרמיס דמוי קשקש – דק ושטוח, פחות או יותר קרומי ויבש, ובמגוון צורות. ראו שערה תריסנית ושערה קשקשית.
• שַׂעֲרָה (Hair, Trichome) – כל אחד מן הסיבים הדקים הגדלים מהאפידרמיס של איברי הצמח (יותרות) בין חד-תאי מאורך ובין רב-תאי מאורך, בין שהיא ללא בלוטה ובין שאחד מחלקיו הוא בלוטה שמפרישה חומרים מיוחדים, אך ללא מערכת הובלה צינורית (וסקולרית). שערות היא כמעט מילה נרדפת ליותרות האפידרמיס הקרויות טריכומות. אם כי ייתכנו תאי אפידרמיס בלוטיים גם שלא בצורת שערות. למשל, בשיניים של שולי העלה בשקד מצוי ובאילנתה בלוטית. השערות מתחלקות לשערות לא בלוטיות ולשערות בלוטיות או לפי צורתם וחומרי ההפרשה
  • שערה בלוטית (Glandular) – שערה המפרישה מלח או צוף או נוזל דביק (ריר), או שמן ריחני או טֶרְפֶּנִים או אנזימים מפרקי חלבונים וסופגות את המוצרים המעוכלים; על פי רוב היא מסתיימת בגולה וצורתה כעין סיכה.
  • שערה דמוית עץ (Dendritic, Tree-Like) – שערה רב-תאית דמייות עץ בשונה משערה כוכבית.
  • שערה חד-תאית (Unicellular) – שערה לא בלוטית העשויה מתא אחד מאורך.
  • שערה כוכבית (Stellate) – שערה רב-תאית המסתעפת לצדדים מבסיסה. מן הצד נראה שהיא יוצאת מבין התאים הרגילים, מלמעלה היא נראית ככוכב.
  • שערה לא בלוטית (Eglandular) – שערה חד-תאית או רב-תאי או חד-טורית ולא משוטחת. למשל במשפחות העריים והתותיים, וכן בחיטה, בשעורה ובזרע הכותנה. והכותנה.
  • שערה מחוספסת (Shaggy) – שערה לא בולטית, רב-טורית גסה, שלפחות בבסיסו שני טורים צמודים של תאים. למשל בבסיס הפטוטרת של רגלת הגינה, בשסיענית ובמינים מסומים של משפחת המורכבים.
  • שערה מנוצה – שערה ששערותיה הצדדיות ארוכות פי 3 עד 10 מעובי השערה הראשית. שערות פשוטות אינן מסתעפות, אבל יש והן בעלות זיזים או שערות צדדיות קצרות מאוד שאין אורכן עולה הרבה על עובי השערה הראשית.
  • שערה מסועפת (Branched) – שערה רב-תאית עם סעיפים היוצאים לצדדים בצורת דמויות כוכב, דמוית עץ. למשל, במצליבים.
  • שערה פשוטה (Simple) – שערה לא בלוטית, שהיא חד-תאית ולא מסועפת.
  • שערה צורבת (Stinging) – שערה המפרישה נוזל ארסי צורב (היסטאמין ואטיל-כולין) בעת שבירתה.
  • שערה קשקשית (Squamiform) – שערה דמוית קשקש, לא בלוטית, רב-תאית שהיא שטוחה במידה ניכרת ולא נישאת על עוקץ. ראו קשקש.
  • שערה רב-תאית (Multicellular) – שערה המורכבת ממספר תאים.
  • שערה שלפחותית (Vesiculare, Blatters) – 1. שערה לא בלוטית דמוית שלפוחית או גבשושית; 2. שערה שבראשה שלפוחית מלאה בנוזל או באוויר. למשל במשפחת הטבוריתיים.
  • שערה תריסנית (Peltate) – שערה דמוית קשקש, לא בלוטית, רב-תאית שהיא שטוחה במידה ניכרת ונישאת על עוקץ. למשל בזית.
• שְׂפַת-הֶעָלֶה (Leaf-Margin) – השוליים של טרף העלה המצויה בין הקודקוד לבסיס.
  • שפה (Sinuate, Sinuous) – השוליים עם שקעים אופקיים דמויי גלים ולא בהכרח משוננים.
  • שפה גלולה מטה (Revolute) – השוליים מגולגלים (כפופים) כלפי מטה, לכיוון המשטח התחתון של העלה.
  • שפה גלולה מעלה (Involute) – השולים מגולגלים (כפופים) כלפי מעלה, לכיוון המשטח העליון של העלה.
  • גָלוּל (Rolled) – עלה ששפתו מגוללת כמגילה.
  • שפה גַלית, גָלוֹנית (Undulate, Repand) – השוליים או כל הטרף גליים אנכיים כאשר הם כפופים פעם מטה ופעם מעלה, ולא בהכרח משוננים.
• שְׂרָף (Resin) – נוזל צָמיג המופרש מצמחים שונים על ידי חיתוך הקליפה.

תפרחת

• אֲגֻדָּה (Fascicle, adj. Fasciculate) – 1. קבוצה של פרחים, היוצאת מחיק העלה, אבל חסרים גם ציר וגם כל מבנה סיומת ברור. 2. קבוצה צפופה וקטנה של פרחים או קרקפות או שבולים (Glomerule).
• אֶשְׁבּוֹל (Spadix) – תפרחת אשכול שפרחֶיה (ללא עוקץ) יושבים על שִׁזְרָה (ציר) מעוּבּה, ולעיתים קרובות עסיסית (לדוגמה: לופיים), על פי רוב עטופה תפרחת כזאת בעלה ירוק או צבעוני המכונה מתחל, גם התפרחת הנקבית של התירס מכונה בשם אשבול.
• אֶשְׁכּוֹל (Raceme, adj. Racemose) – תפרחת בלתי מסוימת, שלאורך צירה הראשי, נישאים פרחים על עוקצים. הפרחים העליונים תמיד צעירים מהתחתונים. ראו: שיבולת.
• אֶשְׁכּוֹל־סוֹכֵךְ, סוכך מדומה (Corymb, Corymbose) – תפרחת אשכול שבה עוקצי הפרחים התחתונים ארוכים מאלה של הפרחים שמעל, ומביאים את כל הפרחים להימצא כמעט במישור אחד. שונה מסוכך (Umbel).
• כּוֹסִית (Cyathium, pl. Cyathia) – 1. תִּפְרַחַת מְסֻיֶּמֶת צפופה וקטנה דמוית פרח בודד (Pseudanthium) של פרחים זכריים ופרח נקבה אחד (חסרים על פי רוב עטיף) שמוקפת בחפים היוצרים עטיף בצורת גביע. 2. הסבר על מבנה הכוסית: התפרחת עטופה מעטפת מאוחת חפים ובעלת מספר אונות שביניהם בלוטות צוף. כל כוסית (תפרחת) מכילה פרחים זכריים ופרח נקבי. כל פרח זכרי נושא אבקן אחד בלבד, שהזיר שלו בעל מפרק ובבסיסו חפה פשוטה או מצויצת. הפרח הנקבי נישא על עוקץ ארוך ויוצא ממרכז המעטפת. השחלה בעלת 3 מגורות, 3 עמודי עלי, שכל אחד מהם בעל שתי אונות. למשל: במיני החלבלוב.
• מַכְבֵּד, מכבד (Panicle, adj. Paniculate) – 1. תפרחת מורכבת שבה הפרחים נישאים על סעיפים של הציר המרכזי או על סעיפים המסתעפים מהם, אך בסופו של דבר הסעיפים מסתיימים על ידי פרחים. 2. תפרחת מורכבת שצירה הראשי מסתעף לסעיפים נושאי פרחים דמוי אשכול.
• מְסֻיֶּמֶת, מסוימת – ראה תפרחת מסוימת.
• מעטפית (Involucel) – מעטפת משנה, כמו מעטפת של סוככון בצמחי משפחת הסוככיים.
• מַעֲטֶפֶת, מעטפת (Involucrum, Involucre, pl. Involucra) – קבוצה של חפים או עלים ירוקים או קרומיים או לפעמים קוצניים או קבוצת קשקשים, שעוטפים את התפרחת או יושבים סמוך לתפרחת בייחוד בצמחים ממשפחות הסוככיים והמורכבים או את הפרח הבודד (חלימיתיים)
• מַצָּעִית (Receptacle) – 1. קצהו העליון של עוקץ הפרח שמעובה פחות או יותר; 2. תחתית הפרח או התפרחת שחֶלקי הפרח (עלי הגביע, עלי הכותרת, האבקנים וכדומה) או הפרחים נמצאים עליה.
• מַתְחָל (Spathe) – חפה או עלה גדול ירוק או צבעוני גדול העוטף תפרחת, בייחוד את האשבול.
• סוֹכֵך (Umbel) – 1. תפרחת אשכול אשר עוקצי פרחיה יוצאים מנקודה אחת של הציר. 2. כל גבעולי הפרחים הבודדים העולים כמקבץ בחלק העליון של הציר וכמעט באורך שווה.
  • סוכך מדומה (Corymb, Corymbose) – ראו אשכול סוכך
  • סוֹכֵך מֻרכָּב (Compound Umbel) – סוכך שכל אחד מסעיפיו מסתיים בסוכך משנה (סוככון).
  • סוֹכֵך פשוּט (Simple Umbel) – תפרחת העשויה סוכך אחד בלבד.
  • סוֹכְכוֹן (Umbellule) – סוכך משנה של הסוכך המורכב.
• עָגִיל (Catkin, Ament) – 1. תפרַחת בעלת ציר מרכזי רָפֶה; 2. על פי רוב תפרחת דמוית שיבולת צפופה של פרחים חד־מיניים המלווים על פי רוב חפים, לעיתים קרובות עם סעיפים המסתיימים בפרח, שבה הפרחים אינם מושלמים וחסרי עטיף (או העטיף אינו בולט): התפרחת נושרת על פי רוב כחטיבה אחת. ראו: תות לבן.
• עֹקֶץ הַתִפְרַחַת, עוקץ התפרחת (Peduncle, adj. Pedunculate) – גבעול הנושא תפרחת שלמה.
• פגה (Syconium)
• ציר התפרחת (Rachis, Rhachis, Axis) – השדרה האמצעית של תפרחת הנושאת גבעולים ופרחים.
• קרנה (Ray) – עוקץ של סוככון.
• קַרְקֶפֶת (Head, Capitulum) – על פי רוב תפרחת בלתי מסוימת עגולה מרובת פרחים (floret) צפופים ובעלת ציר ראשי פחוס או בצורת דיסקוס או קונוס, שעליו יושבים הפרחים; לעיתים קרובות עטופה הקרקפת בבסיסה במעטפת בעלת חפים (phyllaries, bracts) האופיינית לצמחים ממשפַּחת המורכבים.
• שִדְְרָה, שִׁזְרָה (Rachis, Rhachis, Axis) – 1. ציר דק או עבה של תפרחת שעליו יושבים הפרחים או הפירות. שיבוליות הדגניים, כדוגמה, מהוות שזרה; 2. סעיף נושא עלים היוצא מציר ראשי של עלה מנוצה פעמיים.
• שִׁבּוֹלִית, שיבולית (Spikelet) – כל אחת מיחידות התפרחת בדגניים.
• שִבֹּלֶת, שיבולת (Spike, adj. Spicate) – 1. תפרחת אשכול לא מסועפת שפרחיה יושבים (ללא עוקצים) על ציר ראשי, והפרחים העליונים תמיד צעירים מהתחתונים. 2. תפרחת של הדגניים שבה יושבות השיבוליות על הציר ללא עוקצים.
• תִפְרַחַת (Inflorescence) – קבוצה של פרחים הצְבוּרים שמהווים חטיבה מובדלת, על גבעול (ציר) משותף ראשי. גבעול זה הוא החלק העליון ביותר מעל מפרק עם עלה אחד או יותר.
  • תפרחת קיצונית, תפרחת אמירית (Terminal) – תפרחת שיוצאת מקצה גבעול או מקצה ענף. מונח מבלבל, אבל משתמשים בו.
  • תִפְרַחַת חֵיקית (Axile) – תפרחת היוצאת מהזווית הנוצרת בין הגבעול לבין העלה או החפה.
  • תפרחת דמוית פרח (Pseudanthia)
  • תפרחת מנוגדת (Leaf-Opposed) – תפרחת הצומחת בצד הנגדי של העלה.
  • תפרחת (Cauliflorous) – תפרחת הצומחת על הגבעול הראשי או ענפים ותיקים.
• תפרחת בלתי מסוימת (Monopodial, Indeterminate) – היא תפרחת בה הציר הראשי של התפרחת ממשיך לצמוח ולהוציא עוד פרחים בצדדיו, מבלי להוציא פרח מסיים בקצה הציר הראשי. הפרחים הצעירים נמצאים בראש השיבולת. הווריאנטים השונים הם: אשכול, אשבול, שיבולת, מכבד, סוכך וסוכך מדומה. Thyrse הוא סוג של תפרחת שבה הציר הראשי גדל כתפרחת בלתי מסוימת, וסעיפי המשנה גדלים כתפרחת מסוימת.
• תִּפְרַחַת מְסֻיֶּמֶת, תפרחת מסוימת (Cyme, adj. Cymose, Sympodium) – תפרחת שצירה אינו רציף אלא מורכב מצירים רבים, רובם קצרים, וכל ציר אינו אלא ענף של קטע הציר שמעליו. הציר הראשוני מסתיים בפרח ומתחת לפרח זה צומח ציר אחד או אחדים וגם הללו מסתיימים בפרח אחד, שמתחתיו שוב צירים חדשים או פרחים חדשים וחוזר חלילה. לתפרחת המסוימת מגוון של צורות הכוללות:
  1. תפרחת דוּ-בַּדי, דוּ-בַּדית (Dichasium) – צורת הסתעפות שבה פרח או תפרחת מסיימים את הציר הראשי וזוג סעיפים צדדיים ממשיכים לצמוח.
  2. תפרחת חַד-בַּדית (Monochasium, pl. Monochasia) – צורת הסתעפות שבה פרח או תפרחת מסיימים את הציר הראשי וסעיף צדדי ממשיך לצמוח ומהווה את המשך הציר. תפרחת זו יכולה להיות תפרחת דו-טורית או עקרבית.
  3. תפרחת רַב-בַּדית (Pleiochasium) – צורת הסתעפות שבה פרח או תפרחת מסיימים את הציר הראשי ומספר סעיפים צדדיים נושאי פרחים צומחים ועוברים את הפרח המסיים בגובהם. התפרחת דומה לסוכך אך נבדלת ממנו בכך שהפרח או הפרחים הצעירים אינם מצויים במרכז התפרחת.

פרח

תרשים חתך של פרח. מדגים עמוד עלי, עלי, זיר, אבקן, ביצית, גביע, עלי גביע, עלי כותרת ועלי עטיף, עוקץ הפרח וצופן

4 צורות סידור של עלי העטיף

• אַבְקָה, גרגרי אבקה (Pollen Grains) – האבק הנמצא בתוך לשכות המאבק והמשמש להפריית הביציות. גרגר אבקה הוא בעצם אחד מארבע תאי רבייה זכריים (גמטות זכריות) שנוצרים מכל תא-אם בשקי האבקה. אפשר שהתאים הללו בבגרותם יהיו מפורדים ליחידים, או לפעמים מאוחים לחבילות של רביעיות (Tetrads), של 16 או 32 לאבקית.
• אבקית (Pollinium, pl. Pollinia) – גרגרי האבקה שבשק האבקה דבוקים למסה צפופה אחת (למשל, בסחלביים). כאשר האבקית צפופה פחות, כלומר שהיא מורכבת מקבוצות קטנות יותר של גרגרי אבקה אז הן קרויות מַסּוּלוֹת (Massulae) ואלו מחוברות ביניהן בדרך כלל בחוטי ויסצין (במיוחד בסחלבים, נר-הלילה).
• אַבְקָן (Stamen) – 1.האיבר הזכרי של הפרח הכולל מַאֲבָק וזִיר; 2. האיבר הזכרי של הפרח המייצר גרגרי אבקה.
  • מכלול האבקנים (Androecium) – מערך האבקנים בפרח אחד.
• אַבְקָן אֶפִּיפֶּטַלִי (Epipetalous) – אבקן שמעורה בדרגות שונות בעלה כותרת.
• אַבְקָן עָקָר (Staminode) – אבקן מנוון (זעיר עד גדול), לפעמים הוא נושא מאבק, אך ללא אבקה ולא מתפקד (antherode).
• אַבְקָנִי (Staminate) – תואר לפרח זכרי שנושא אבקנים (איברים זכריים) בלבד ואיבריו הנקביים מנוונים או חסרים.
• אוֹגֶן הַכּוֹתֶרֶת או הגביע (Limb) – (אוגן פירושו שפה של כלי) השפה המורחבת של הכותרת או הגביע, הפשוטה על פי רוב (בזווית ישרה או מסוימת) לצדדים.
• אוּנָה (Lobe) – חלק העלה או הכותרת או הגביע המובדל על ידי שסעים או מפרצים, כל אחד מהחלקים אינם נפרדים לחלוטין זה מזה. החלק נוצר על ידי שיסוע או פגימה באבר שלם; התפתחותו של עלה בעל אונות היא תוצאה של פעילות בלתי שווה של שולי העלה. באזוריהן של האונות לעתיד התחלקות תאי השוליים ניכרת, בעוד שבאזורי המפרצים הפעילות היא מעטה או נעדרת כליל.
• אוּנִית, אוּנָנִית (Lobule) – אונה זעירה או משנית (אונת משנה).
• אָזְנִית, אוזנית (Auricle, adj. Auriculate) – אונה או תוספת קטנה בצורת אוזן קטנה במפגש של נדן עלה לטרף, או בבסיס עלה ועלעל או באונה של כותרת או בראש הפרי.
• בֵּיצִית (Ovule) – 1. הגופיף בשחלה אצל מכוסי זרע, שעטוף במעטה אחד או שניים, וממנו מתפתח הזרע וקשור לאזור ייחודי מעובה בדופן עלה השחלה, המכונה שליה; 2. הגופיף שבתוך בחיק קשקש אצל חשופי-הזרע, שממנו מתפתח הזרע אחרי ההפריה.
  • ביצית ישרה, אַטְרוֹפִית (Atropous, Orthotropous) – הקודקוד של גוף הביצית בקו ישר עם העוקץ שלו ובהמשכו.
  • ביצית הפוכה, אַנְאַטְרוֹפִּית (Anatropous) – הקודקוד של גוף הביצית מופנה אחורה בכיוון לבסיס העוקץ שלו.
  • ביצית דקת דופן (Tenuinucellate) – גוף הביצית (נוּצֶלוּס) קטן; ביצית שלא מתפתחת בה רקמה של תאי דופן המפרידים בין גוף הביצית ואחר כך בין שק העובר לאיפדרמיס; גופיף הביצית הוא דק.
  • ביצית עבת דופן (Crassinucellate) – גוף ביצית (נוּצֶלוּס) גדול; ביצית שמתפתחת בה רקמה של תאי דופן המפרידים בין גוף הביצית ואחר כך בין שק העובר לאיפדרמיס, גופיף הביצית הוא עבה.
  • גוף הביצית, נוּצֶלוּס (Nucellus) – החלק המרכזי של הביצית שממנו מתפתח שק העובר ואחר כך הזרע אחרי ההפריה.
  • חַלַזָה (Chalaza) – אזור החיבור בין מעטי הביצית לבין עוקץ הביצית.
  • מעטה הביצית, אינטגומנט (Integument) – מעטה הביצית העוטף את גופיף הביצית. ביצית עם מעטה אחד מכונה Unitegmic ועם שניים Bitegmic. בצמחים מסוימים מתפתח מעטה שלישי המכונה עֲטִי או אָרִילוֹס (Aril) מבסיס הביצית.
  • עֲטִי, אָרִילוֹס (Aril) – מעטה עסיסי או שומני הגדל מעוקץ הביצית והעוטף את הזרע כולו או את חלקו. מצוי בצמחים מעטים בלבד.
  • עֹקֶץ הַבֵּיצִית, עוקץ הביצית (Funiculus) – רקמה בקצה הביצית המחברת את הביצית לשליה. ראו חלזה.
  • פומת הביצית, מיקרופילה (Micropyle) – פתח בקצה החופשי של הביצית בין המעטים.
• גָּבִיעַ (Calyx) – 1. החלק החיצוני הירוק של עטיף הפרח. 2. דור העלים החיצוני של פרח, הירוק בדרך כלל.
  • גביע דמוי חרוט הפוך (Obconical)
  • גביע דמוי פעמון (Campanulate)
  • גביע דמוי צינור (Tubular)
  • גביע שעליו מאוחים (adj. Gamosepalous) – גביע שעליו מאוחים
• גְּבִיעוֹן (Calycule, Epicalyx) – 1. מין עטיף חיצוני נוסף על הגביע; 2. מעטפת ירוקה בת 2 או יותר עלעלים או אונות, הנמצאת מתחת לגביע אמיתי, נראה כגביע שני.
• גִּינוֹבַּסִי (Gynobasic) – מתייחס לעמוד העלי שיוצא מבין מגורות השחלה, מבסיס השחלה.
• גִּינוֹפוֹר, נוֹשֵא שַחֲלָה (Gynophore) – 1. עוקץ המצעית אותו חלק מן המצעית, שנושא את עלי השחלה והתארך (למשל בצלף); 2. עוקץ המצעית הנושא את השחלה שהתפתח מעלי הכותרת ולא מהשחלה. 3. הניצב שבין קרקעית הגביע ובסיס השחלה (מתפתח לנושא פרי). אנדרוגינופור (Androgynophore) – עוקץ המצעית – אותו חלק מן המצעית, שנושא עלי שחלה ואבקנים והתארך.
• גְּלוּמָה (Glume) – חָפֶה (אחד משניים) בִּבְסיס השיבולית בצמחים ממשפחת הדגניים.
• דּוּ־מִינִי, אַנְדְּרוֹגִינִי (Androgynous) – פרח (או שיבולית) גם זכר וגם נקבה, מכיל גם אבקנים וגם שחלה שאינם מנוונים.
• דּוּ-שִׂפְתָנִי (Bilabiate, Two-Lipped) – 1. גביע או כותרת מאוחה עלים בעלי שתי שפות ובלתי נכון שצורתו דומה פחות או יותר לפה בעל שתי שפתיים. 2. תואר לפרח ממשפחת השפתניים.
• דיכוגמיה (Dichogamy) – מנגנון של הפרדה בזמן בין חיוניות השחלה והצלקות לבין חיוניות האבקנים, בפרחים דו-מיניים. זהו מנגנון חשוב למניעה או צמצום של האבקה עצמית. הטרודיכוגמיה – הוא מקרה פרטי של דיכוגמיה (ראו ערך) בו שני הטיפוסים הגנטיים נמצאים באוכלוסייה באותה תדירות, שונים ברצף זמנים של מהלך הפריחה (למשל, שיזף מצוי).
• דָּרְבָּן, דורבן (Spur) – 1. חלק נבוב דמוי צינור או שקיק הבולט מתוך בסיס עטיף הפרח ועל פי רוב מכיל צוף. 2. בליטה נבובה הבולטת על פי רוב מתוך הבסיס של עטיף הפרח, והיא על פי רוב מאורכת, הדומה לצינור או לשופר או לשקיק ומכילה על פי רוב צוף. הבליטה נוצרת על פי רוב על ידי התארכותם של עלי העטיף והוא משמש בית קיבול לצוף.
• הַאֲבָקָה (Pollination) – העברת גרגרי אַבְקָה מאבקָני הפרח אל צלקת השחלה.
• הֶטֶרוֹסְטילְיָה, הטרוסטיליה, (Heterostyly) – מצב שבו באותה אוכלוסיית המין מצויים שני טיפוסי פרחים או יותר בפרטים שונים הנבדלים זה מזה באורך של עמודי העלי ביחס לאורכם של האבקנים. למשל בטיפוס אחד האבקנים ארוכים ועמוד העלי קצר ובשני ההפך. (ראו: שנית גדולה ועופרית אירופית). דיסטיליה הוא מצב שבו קיימים שני טיפוסים. ואילו טריסטיליה או הטרוטריסטיליה הוא מצב שבו קיימים שלושה טיפוסים של עמדה יחסית של דורי הצלקות והמאבקים. שלושת הטיפוסים של הפרחים הם: טיפוס L שבו עמוד השחלה גבוה והאבקנים ברמת ביניים וגם בתחתית הפרח, טיפוס M שבו הצלקות נמצאות במרכז הפרח, בעמדת ביניים, והאבקנים ממוקמים גם בחלק העליון של הפרח וגם בחלקו התחתון, וטיפוס S שבו הצלקות נישאות על עמודי שחלה קצרים וממוקמים בתחתית הפרח ואילו האבקנים נמצאים גם במרכז הפרח וגם בחלקו העליון.
• הרקוגמיה (Herkogamy) – הפרדה בין במרחב או בזמן או בשניהם גם יחד בין איברי הזכר ואיברי הנקבה בפרח.
• זִיר (Filament) – חֵלק האבקן הנושא עליו את המאבָק.
• חָפֶה (Bract, Floral Bract, Bractea) – עלה קטן, ירוק או צבעוני או קרומי, שלרוב שונה בצורתו מהעלים הרגילים של הגבעול, שמחיקו יוצא עוקץ הפרח או עוקץ התפרחת. לעיתים החפים יוצרים מעטפת המלווה תפרחת.
  • דְּמוּי-חָפֶה (Bract-Like, Bracteatus) – דומה לחפה.
  • חפי התפרחת (Involucellar Bractlet) – 1. קבוצה של חפים; 2. המונח האנגלי הוא מילה נרדפת לעלי הגבעול. 3. חפית קטנה שנמצאת בתוך או מתחת למעטפת (involucre) של תפרחת, במיוחד במשפחות צמחים כמו המורכבים (Asteraceae).
• חפיפה (overlap, imbricate) – אופן סדור עלי העטיף, כך שלפחות חלק מהשוליים חופף מבחוץ וחלק מבפנים. ויוצרים מבנה:
  • מפותל (contorted) – לכל עלה כותרת יש קצה אחד שחופף את הקצה של עלה כותרת סמוך מבחוץ, וקצה שני שנמצא מתחת לעלה כותרת סמוך אחר.
  • ספירלי (cochleate) – עלה כותרת אחד עם שני קצוותיו מחוץ לקצוות של עלי הכותרת הסמוכים ועלה כותרת אחד עם שני קצוותיו בתוך הקצוות של עלי הכותרת הסמוכים ושאר עלי הכותרת עם קצה אחד בחוץ וקצה אחד בפנים.
  • חמש-אלכסוני (quincuncial) – 5 עלי עטיף מסודרים כך: שניים מהם עם שני קצוותיהם בפנים, שניים עם שני קצוותיהם בחוץ, ואחד עם קצה אחד בחוץ וקצה אחד בפנים.
  • מטריה מקופלת (contortiplicate) – שבו כל עלה כותרת חופף את העלה הסמוך לו בקצה אחד, והעלים מאוחים בבסיסם, יוצרים מבנה הדומה למטריה מגולגלת.
• חָפית (Bracteole, Bractlet) – 1. עלה קטן או עלים קטנים הנמצאים באופן יחיד או בזוגות, בדרך כלל נגדיים, על עוקץ הפרח (pedicel). החפה מהווה את עלה הלווי של הניצן (הכולל את העוקץ והפרח; לפעמים הפרח מחוסר עוקץ והחפיות סמוכות לפרח; או 2. חפה קטן או משני, במיוחד בפרחים היחידים שבתפרחת.
• כּוֹתֶרֶת (Corolla) – עָלים צבעוניים המהַווים את הדוּר הפנימי או הדוּרים הפנימיים של הפֶרַח.
  • כּוֹתֶרֶת דמוית מסמר (Salverform) – כותרת רב-סימטרית, שצורתה צינור ארוך ודק, שפתחו לפתע מתרחב מאוד ואז היא פרושה כגלגל או כצלחת ורק בסיסה מאוחה.
  • כּוֹתֶרֶת גַּלְגַּלִּית (Rotate) – כותרת רב-סימטרית, לא מאוחת עלים, בעלת צינור קצר מאוד ושפה רחבה ושטוח (האונות פרושות).
  • כּוֹתֶרֶת כדית, דמוית כד (Urceolate) – 1. כותרת רב-סימטרית דמוית כד קטן או צנצנת שפיו מצטמצם בהדרגה לעבר האונות, 2. כותרת רב-סימטרית דמוית כד קטן שבדרך הכותרת פונה כלפי מטה. עלי הכותרת מתמזגים לצורת כדור כמעט סגור, ונפרדים בפתח לעלי כותרת בודדים.
  • כּוֹתֶרֶת מַשְׁפֵּךְ, משפכית (Funnelform, Infundibular, Funnel-Shaped) – כותרת כותרת רב-סימטרית, שמתרחבת בהדרגה מהבסיס ומסתיימת בצורה פתוחה או בצורת לפיד או משפך.
  • כּוֹתֶרֶת פַּעֲמוֹנִית (Campanulate) – כותרת רב-סימטרית בעלת צינור רחב אשר מתרחב בהדרגה לעבר האונות המתרחבות (קצות עלי כותרת). אורך הצינור בדרך כלל קצר יותר ורחב יותר מכותרת צינורית, וסגור יותר מכותרת כוכבית.
  • כּוֹתֶרֶת פַּרְפָּרָנִית (Papilionaceous Corolla) – כותרת "לא נכונה" האופיינית למשפחת הפרפרניים, בעלת חמישה עלים: שני עלי "סירה" צמודים זה לזה בתחתית, מעליהם שני עלי "משוטים", ומעליהם עלה "מפרש" אחד התוחם את האבקנים והצלקת.
  • כּוֹתֶרֶת צִנּוֹרִית (Tubular) – 1. כותרת רב-סימטרית בעלת צינור במידה מה ודק וגלילי שאינו מתרחב בהדרגה 2. כותרת רב-סימטרית בעלת צינור שצדדיו ישרים וניצבים, והוא מורכב מעלי כותרת מאוחדים, לעיתים קרובות נפרד בפתח לצורת לפיד.
• כַּנית (Stylopodium) – הבסיס המעובה של שני עמודי השחלה בפרח של משפחת הסוככיים.
• כפתור (Flower bud) – פקעית, ניצן של הפרח
• לֹע, לוע הכותרת (Throat) – פי הכותרת או פי צינור הכותרת.
• לִשְׁכָּה, אֻנָּה (Cell, Loculus, Theca, Thecous, Lobe) – מגורה אחת של מאבק המכילה שני שקי אבקה (Pollen Sac).
• מַאֲבָק (Anther) – החלק העליון של האבקן המכיל את האבקה; הוא מחולק על פי רוב לשתי לשכות (Bilobed, Dithecous), לעיתים רחוקות עם לשכה אחת (Nilocular Anter). כל לשכה בנויה משני שקי אבקה. ברוב הצמחים נפתח המאבק לאורך סדקים (פיה, Stomium) שבין שני שקי האבקה של אותה לשכה (Slits). בחלק קטן מן הצמחים פתיחת המאבקים תהיה פתיחה קודקודית (Pore) בכל אחת מהלשכות או פתיחה של כל אחד משקי האבקה באמצעות קשוות (Valves) לאורך צידי המאבק; בין שתי הלשכות מפרידה רקמה סטרילית הקרויה קונקטיב. במילים אחרות, הלשכות מוקפות ומאוחות פחות או יותר לכל אורכם ברקמה חיבורית (קונקטיב) שמפותחת היטב. מבחינים בסוגי חיבור של המאבק (באמצעות הקונקטיב, הרקמה החיבורית שלו) לזיר:
  1. המאבק מתחבר מבסיסו אל הזיר (Basifixed Anther);
  2. המאבק מתחבר מגבו אל הזיר באזור צר יחסית (Dorsifixed Anther);
  3. נקודת החיבור של המאבק לזיר נעה ומשתנה סביב החלק האמצעי של גבו (Versatile), סוג של 2.
  4. הזיר מחובר אל המאבק בצורה כזו שהמאבק מקיף את הזיר בנקודת החיבור (Centrifixed Anther).
  5. כאשר הלשכות מוקפות ומאוחות פחות או יותר לכל אורכם ברקמה חיבורית מפותחת היטב (Embedded Anther).
• מַאֲבָק עם לשכה אחת (Nilocular Anter) – החלק העליון באבקן מכיל לשכה אחת כתוצאה של הרס לשכה אחת או של הרס ברקמת החיבור, שמחזיקה את שתי הלשכות, או של הרס החריצים האורכיים שמפרידים בין המיקרוספורנגיה.
• מְאֻחֶה מאוחה (United, Connate) – איבר מחובר לאיבר אחר מאותו סוג, ובעיקר חלקים של אותו איבר; למשל, עלי גביע היוצרים גביע דמוי פעמון, או עלי כותרת היוצרים צינור כותרת או מספר אבקנים.
• מהודק (Adherent) – רקמות של איבר אחד מחוברים לרקמות של איבר מסוג אחר אבל לא באופן אורגני (בשונה ממאוחה ומעורה).
• מְגוּרָה (Locule, Loculus, Cell, Lobe) – חלל קטן נפרד או חלקו שמוגבל על ידי מחיצות במיוחד בשחלה או במאבק.
• מְעֹרֶה, מעורה (Adnate) – רקמות של איבר אחד מחוברות לרקמות של איבר מסוג אחר באופן אורגני. למשל אבקן לעלה כותרת. בניגוד: חופשי, מופרד (Free).
• מֻפְרָד, מופרד (Distinct) – 1. חופשי או נפרד, משמש גם במובן של "ברור, גלוי". בדרך כלל ההפך ממאוחה (Connate), לעיתים רחוקות ההפך ממְעֹרֶה (Adnate).
• מוץ (Pale) – אחד משני קשקשים (מוץ עליון ומוץ תחתון) המהווים את עטיף הפרח במשפחת הדגניים, ולאחר הבשלת הפרי משמשים כמעטפת סביב הזרע.
• מְחִצָה (Septum, pl. Septa, Partition) – דופן דקה או קרום המבדיל בין חללים או שכבות של רקמות רכות. למשל, בשחלה, במאבק, בשקי האבקה ובפרי.
• מַלְעָן (Awn, Arista) – 1. זיף קשה או חוד ארוך בקצה חפה או עלה או עוקץ; 2. זִיף קשה בִּקצֵה או על גב המוֹץ או הגלומה של מינים רבים במשפחת הדגניים.
• מפרש (Standard, Vexillum) – העלה העליון והבולט בכותרת פרפרנית.
• מַצָּעִית (Receptacle, Thalamus, Disc, Disk) – 1. קרקעית הפרח, הקצה העליון שהוא מורחב ומעובה פחות או יותר של (עוקץ הפרח) ציר הפרח (או התפרחת) שעליו ערוכים חלקי הפרח (או הפרחים); 2. החלק של הקרקפת שעליו יושבים הפרחים בצמחי משפחת המורכבים. קרקעית הפרח.
• משוטים (Wings) – העלים הצדדים בכותרת פרפרנית.
• מְשֻלְשָל, משולשל, מִשְׁתַּלְשֵׁל (Pendulous, Drooping) – 1. תלוי; 2. שראשו נטוי כלפי מטה; 3. הביציות מסודרות בחלק העליון של שחלה שהעלים שלה מאוחים (Syncarpous Gynoecium), ולכן הן תלויות.
• ניצן (Flower Bud)
• נָכוֹן, סימטרי (Regular) – פרח (גביע או כותרת, עלה) שאפשר לחצות אותו לאורכו לשני חצאים שווים על ידי 2 או יותר מישורים.
  • נכון דו-סימטרי (Disymmetric, Bilaterally Symmetric) – פרח נכון שאפשר לחצות אותו לאורכו לשני חצאים שווים על ידי 2 מישורים בלבד.
  • נכון רב-סימטרי (Radially Symmetrical, Polysymmetrical) – פרח נכון שאפשר לחצות אותו לאורכו ליותר מ-2 מישורים.
  • אַסִימֶטְרִי, לא סימטרי (Asymmetrical) – שאין בו התאמה בין שני צדדים מקבילים. למשל, עלה שעורקו הראשי מחלק אותו לשני חלקים בלתי שווים, לא מתקבלת תמונת מראה או זהות של שני חצאים.
  • בלתי נכון (Irregular) – פרח, גביע או כותרת, שאפשר לחלקו לשני חצאים שווים רק על ידי מישור אחד בלבד, הוא המישור החותך את האיבר מלפנים לאחור.
• סירה (Keel) – העלים התחתונים בכותרת פרפרנית.
• עֹקֶץ הַבֵּיצִית, עוקץ הביצית (Funiculus) – רקמה בקצה הביצית המחברת את הביצית לשליה. ראו חלזה.
• עֹקֶץ הַפֶּרַח, עוקץ הפרח (Pedicel) – 1. הפרק שמתחת לפרח והוא חלק מציר הפרח הנושא את כל יתר איברי הפרח; 2. הניצב שעליו נישא הפרח.
• עָטִיף (Perianth) – 1. עלי כותרת או עלי גביע של הפרח; 2 כלל העלים העוטפים את אברי הרבייה של הפרח.
  • עטיף כפול – עטיף הפרח המורכב גם עלי כותרת וגם עלי גביע.
  • עטיף פשוט – עטיף הפרח שאינו מורכב אלא סוג אחד של עלים ושאינו נבדל לגביע או לכותרת.
• עטיף גביעוני – עטיף שעליו ירוקים.
• עטיף כותרתי – עטיף שעליו צבעוניים בדרך כלל.
• עֲטָרָה (Corona) – עטיף צבעוני משני, המחובר מבפנים אל הכותרת, או אל העטיף הצבעוני העיקרי כמו בפרח הנרקיס.
• עֲלֵה גָביעַ (Sepal, adj. Sepaloid) – 1. עלה יחיד של גביע. 2. דמוי עלי גביע (דמוי גביע), למשל חפים כשהם ירוקים ומסודרים בטבעת מתחת לפרח או תפרחת.
• עֲלֵה כּוֹתֶרֶת (Petal) – עלה יחיד של כותרת.
• עֱלִי (Pistil) – איבר הנקבה בפרח. מורכב משחלה, עמוד עלי (לעיתים רחוקות הוא נעדר) וצלקת. (המונח עלי הוא ארכאי ויצא מן השימוש).
• עלי מנוון (Pistillode) – שריד של איבר רבייה נקבי עקר בפרח זכרי.
• עֶלְיָני (Pistillate) – פרח נקבי, פרח המכיל עלי (או עליים) ואין בו אבקנים. (המונח ארכאי ויצא מן השימוש).
• עַמּוּד עֱלִי, עמוד שחלה (Style) – עמוד דק המחבר בין השחלה והצלקת, דרכו מועברת האבקה הנקלטת בצלקת אל השחלה. הוא נוצר מהתארכותו של עלה שחלה או מקבוצת עלי שחלה מאוחים. לא בכל הפרחים הוא נמצא, ואז הצלקת יושבת. Flexistyly – התכופפות של עמוד שחלה במהלך ההבשלה המינית תוך כדי התקדמות או התרחקות אל עמדה המאפשרת האבקה יעילה.
• פגה (Syconium)
• פרוטאנדריה (Protandrous, Protandry) – דיכוגמיה שבה האבקנים מבשילים לפני השחלה. זוהי הצורה השכיחה יותר של דיכוגמיה.
• פרוטוגיניה (Protogynous, Protogyny) – דיכוגמיה שבה השחלה והצלקות מבשילות לפני האבקנים ולפני פיזור גרגרי האבקה. זוהי הצורה הפחות שכיחה של דיכוגמיה.
• פֶּרַח אַבְקָנִי (Staminate Flower) – פרח זכרי, המכיל אבקנים בלבד ואיבריו הנקביים מנוונים או חסרים.
• פֶּרַח אֶפִּיגִינִי (Epigynous Flower) – פרח בעל שחלה תחתית.
• פרח בלתי-נכון (Irregular Flower) – 1. פרח שאפשר לחלקו לשני חצאים שווים רק על ידי מישור אחד בלבד, הוא המישור החותך את האיבר מלפנים לאחור. 2. פרח בעל עטיף לא סימטרי או בעל סימטריה על ציר אחד בלבד (זיגומורפיים, Zygomorphic).
• פרח דּוּ־מִינִי, אַנְדְּרוֹגִינִי (Hermaphrodite, Androgynous Flower, Bisexual) – 1. פרח בעל שחלה ואבקנים; 2. גם זכר וגם נקבה.
• פרח היפוגיני (Flower Hypogynous) – פרח בעל שחלה עילית.
• פֶּרַח חַד-מִינִי (Unisexual) – פרח שיש בו רק אבקנים (זכרי) או רק שחלה (נקבי).
• פֶּרַח חַד-מִינִי (Unisexual by Abortion) – האיברים הזכריים והנקביים מתפתחים בכל הפרחים אך אחד מהם מתנוון ונותר עקר.
• פרח לשוני (Ligulate Flower)
• פרח נכון (Actinomorphic, Regular Flower) – 1. פרח שאפשר לחצות אותו לאורכו לשני חצאים שווים על ידי 2 ויותר מישורים; פרח רב-סימטרי; 2. פרח שהעטיף שלו בעל סימטריה רב-כיוונית (מעגלית), סימטריה רדיאלית.
• פֶּרַח עֶלְיָני (Pistillate Flower, Carpellate Flower) – פרח נקבי, בעל עמוד עלי ועלי שחלה וללא אבקנים. העדיפות היא למונח הברור פרח נקבי.
• צוּף (Nectar) – תמיסה של סוכר המופרשת מרקמה הקרויה צופן.
• צוּפָן (Nectary) – 1. רקמה בתוך הפֶּרח או לעיתים מחוּצָה לו המפרישה צוּף. 2. רקמה מיוחדת, המפרישה צוף, השונה במבנה שלה מרקמות סמוכות (צופן סטרוקטורלי) או רקמה שלא מהווה רקמה מיוחדת (צופן בלתי סטרוקטורלי).
  • צופן הפרח (Floral Nectary) – צופן הקשור בחלקי הפרח. שמם ניתן לפי מקום הופעתם. למשל, צופני עטיף, צופני מצעית, צופני אבקנים, צופני שחלה, צופני עמוד השחלה
  • צופן שמחוץ לפרח (Extrafloral Nectary) – הצופנים המתפתחים על פני החלקים הווגטטיביים של הצמח שייתכנו על איברים שונים, כמו על פטוטרות העלים, על לוואים, על שיני העלים.
• צִינוֹר הגביע או הכותרת (Tube) – החלק התחתון והצר של הגביע או של הכותרת.
• צינור הפרח, הִיפַּנְטִיוֹן (Hypanthium, Floral Cup, Floral Tube, ברבים Hypanthia) – (במיני פרחים מסוימים) מבנה בחלקו התחתון של הפרח, דמוי גביע, צינור או חרוט מצולע הפוך, הנושא את העטיף והאבקנים בדפנותיו. מבנה זה נוצר כתוצאה מהתערות (אחוי) של מצעית הפרח ושל הבסיסים של עלי הגביע, של עלי הכותרת ושל האבקנים. לעיתים הוא נראו כגביע הפרח. הוא יחשב כצינור הפרח רק אם הוא מופרד (חופשי) מן השחלה וסביב בסיס השחלה, או מעורה בתחתית החלק התחתון של השחלה.
  1. Hypanthium Perigynous – צינור הפרח קבוע בבסיס שחלה עילית.
  2. Hypanthium Epiperigynous – צינור הפרח קבוע בקודקוד שחלה תחתית.
  3. Hypanthium Epihypoperigynous – מנח מלא ברור שאלוי מתאר צינור הפרח שקבוע באמצע שחלה תחתית למחצה.
• צִפֹּרֶן, ציפורן הכותרת (Claw, adj. Clawed) – 1. החלק התחתון והצר של עלה כותרת; 2. עלה כותרת שחלקו התחתון ארוך, צר, עקום ומחובר לשאר הפרח.
• צַלֶּקֶת, צַלֶּקֶת הַשַּׁחֲלָה (Stigma) – 1. החלק העליון של עמוד העלי בפרח, שנקלטים ונובטים עליו גרגרי האבקה; גם 2. חלק מן השחלה ששטח פניו מסוגל לאפשר את ההאבקה.
• נוֹשֵׁקים, צְמוּדִים (Valvate) – מצב של שני עלי כותרת או עלי גביע ששפתם נפגשות אחת לשנייה, הן צמודות, מקורבות, מהודקות ומקופלות, אך לא חופפות אחת את השנייה.
• קליסטוגמי (Cleistogamic)
• קוֹנֶקְטִיב, רקמה חיבורית (Connective) – 1. תואר לרקמה המחברת את לשכותיו של המאבק; 2. הרקמה אליה מתחברות שתי הלשכות של המאבק והיא המשכו של הזיר.
• שַׁחֲלָה (Ovary, Gynoecium) – 1. איבר הרבייה בצמח שבו מתפתחות הגמטות הנקביות או תאי הביצה; 2. החלק התחתון של עלה שחלה או קבוצת עלי שחלה מאוחים, התוחמים ביצית אחת או יותר; 3. החלק התחתון של העלי (הגדרה מיושנת), למעשה, עמוד העלי הוא התארכות דופן החלה..
• שחלה יושבת (Sessile) – שחלה מחוסרת עוקץ של עצמה.
• שחלה עומדת (Stipitate Ovary, Stipe) – שחלה שבתחתיתה עוקץ צר בין אם המגורות ברורות ובין אם לא. מוצא העוקץ הוא מן השחלה עצמה, בשונה מגינופר שמוצאו מעלי הכותרת.
• שַׁחֲלָה עִִלית, שחלה עילית (Superior Ovary) – שחלה הנמצאת "בתוך" הפרח, כאשר עלי העטיף והאבקנים קבועים מתחתה או סביב בסיסה (Perianth and Androecium Hypogynous).
• שַׁחֲלָה תַחְתית (Inferior Ovary) – שחלה הנמצאת מתחת לכל חלקי הפרח האחרים, כאשר העטיף ומכלול האבקנים קבועים בקודקודה (Perianth and Androecium Epigynous). שחלה זו אופיינית למינים ממשפחות הדלועיים והנרקיסיים, וחלק ממיני הוורדיים, כגון תפוח ואגס.
• שחלה תַחְתית לְמֶחֱצָה (Half-Inferior, Intermediate, Eartly) – חלק מהשחלה נמצאת מתחת לעטיף וחלק בתוכו כאשר העטיף והאבקנים באמצע השחלה (Perianth and Androecium Epihypogynous).
• שַׁחֲלִיל, עֲלֵה שַׁחֲלָה (Coronopus, Carpel) – עלה המרכיב את השחלה ואת המשכה, את עמוד העלי והצלקת, אפשר שיהיה יחיד ואפשר שיהיה ערוך בקבוצות.
• שִׁלְיָה, פְּלָצֶנְטָה (Placenta) – אזור ייחודי מעובה בדופן עלה השחלה אליו קשורה הביצית באמצעות עוקץ הביצית (Funiculus).
  • שִלְיָה בְּסיסית (Basal Placenta) – שליה זוויתית בבסיס השחלה ולכן הביציות זקופות כלפי מעלה; 2. הביציות מועטות או אחת ונישאות בבסיס השחלה; לעיתים הביצית היחידה ממלאת את כל חלל השחלה.
  • שִלְיָה דָפְנית, שליה דופנית (Parietal Placenta) – 1. הביציות, שמחוברות לשליה קבועות על דופן השחלה; 2. שליה הנמצאת לאורך קווי החיבור של עלי השחלה כשהשחלה עשויה מגורה אחת, ואם השחלה עשויה שתי מגורות או יותר, הרי המחיצות הן מדומות.
  • שִלְיָה זוויתית, חֵיקית (Axile Placenta) – 1. הביציות קבועות במרכז השחלה או בקרבתו ומופרדות על ידי מחיצות; 2. שליה הממוקמת בזווית שבה נפגשות (שתי השפות של עלי השחלה) שתי מחיצות סמוכות של השחלה. שחלה כזאת עשויה מחיצות אמיתיות.
  • שִלְיָה מֶרְכָּזית חופשית (Free Central Placenta) – 1.הביציות מצויות על עמודון מרכזי ללא מחיצות ביניהן. 2. שליה הממוקמת באמצע שחלה מחוסרת מחיצות בצורת עמוד שסביבו ערוכות הביציות. 3. השליה מתפתחת על עמוד מרכזי שאינו מחובר לאורכו לדופן השחלה.
• שפית (Labellum) – החלק המורחב התחתון של עטיף הפרח, שמשמש מקום נחיתה למאבקים.
• שק אבקה (Pollen Sac) – אחד משני בתי קיבול של גרגרי האבקה המצוי בלשכה של המאבק. מחיצות, שלמות או חלקיות, מצויות בשקי האבקה של הסוגים השונים. ברוב הצמחים נפתח המאבק לאורך סדקים (פיה, Stomium) שבין שני שקי האבקה של אותה לשכה.

פרי

תרשים חתך של בית גלעין

• אֱגוֹז (Nut, Nux) – סוג של פרי יבש וקשה לרוב בעל זרע יחיד שנוצר משני עלה שחלה או יותר. מונח מעורפל למעשה מדובר בזירעון.
• אֱגוֹזִית (Nutlet) – פרי או חלק מסוים של פרי מקובץ, בן זרע אחד, שקליפתו יבשה ואינו נפתח.
• אֶלִיפְּסוֹאִידִי (Ellipsoid) – הפרי עשוי בדמות אליפסואיד, כלומר כגוף אשר החתך דרך צירו האחד דמותו כאליפסה, והחתכים דרך שאר הצירים דמותם כאליפסה או כעיגול.
• אֶנְדּוֹסְפֵּרְם (Endosperm) – חלק בזרע, שמצוי לצדו של העובר או סביבו ומשמש רקמת אחסנה המספקת מזון לעובר הצמח המתפתח ולפעמים לנבט הצעיר, המכיל בדרך כלל עמילן עם חלבון וחומרי הזנה אחרים. בצמחים מסוימים נעכלת רקמת האנדוספרם כולה על ידי העובר המתפתח, ובצמחים אחרים היא גם מצויה בזמן נביטתו של הזרע. exalbuminous משמעותה ללא אנדוספרם.
• אֶנְדּוֹקַרְפְּ (Endocarp) – הרובד הפנימי (מתוך שלושה) של דופן הפרי: בבית גלעין, זהו החלק המוקשה, כלומר הגלעין.
• אֶקְסוֹקַרְפְּ (Exocarp) – השכבה החיצונית (מתוך שלוש) של דופן הפרי או קליפת הפרי. היא מתפתחת מעלה השחלה ובנויה על פי רוב מרקמת אפידרמיס ולעיתים רחוקות גם ברקמת היפודרמיס.
• בֵּית גַּלְעִין (Drupe) – פרי עסיסי או בשרני שאינו נפתח ויש בו גלעין (זרע אחד עטוי במעטה קשה), כגון אפרסק, שזיף או זית. חלקו הבשרני של הפרי מכונה בשם ציפה; לפעמים הציפה כמעט יבשה.
• בַּלּוּט (Acorn) – פרי עץ האלון.
• בַּשְׂרָנִי (Fleshy) – איברי צמח בעל מרקם עבה (לא בהכרח עסיסי).
• גרגיר (Caryopsis)
• דו-זרעון (Diachene)
• דופן הפרי (Pericarp) – ראו קליפת הפרי.
• דְמּוּי בֵּיצה, סגלגל (Ovate) – עלה, פרי או זרע שאורכו גדול פי 1.5 בערך מרוחבו ושבסיסו רחב במידה ניכרת מראשו, ובסיסו מעוגל וראשו חד או מעוגל.
• דמוי ביצה הפוכה (Obovate) – עלה, פרי או זרע דמוי ביצה, אבל ראשו קהה ורחב ובסיסו צר וחד.
• הֶלְקֵט (Capsule) – על פי רוב פרי יבש בן מגורה אחת או יותר, שמכיל זרעים מרובים, מתפתח משני עלי שחלה מאוחים או יותר, ונפתח עם הבשלתו כדי לשחרר את זרעיו על ידי קשוות. הלקט מוגדר בדרך כלל כפרי יבש שנפתח ומשחרר את הזרעים כשהוא בשל. עם זאת, ישנם צמחים שבהם הלקט הוא בשרני (fleshy capsule), כמו בסוג בושמת במשפחת הבושמתיים. החלקים השונים שהפרי מתחלק בהם בעת פתיחתו מכונים קְשָׂווֹת (Valves). הפתיחה (Dehiscence) היא בצורות שונות:
  • פתיחה היקפית (Circumscissile) – פתיחה על ידי סדק רוחב, באופן שנוצר מכסה; למשל במרגנית ובשכרון.
  • פְּתִיחָה חוֹצַת מְגוּרָה (Loculicidal) – בדרך כלל הסדק מתחיל מהקודקוד כלפי מטה ומשם הוא נמשך לאורך תפר הגב של כל עלה שחלה; למשל בערברבה ובאירוס.
  • פְּתִיחָה חוֹצַת חַיִץ (Septicidal) – בדרך כלל הסדק מתחיל מהקודקוד כלפי מטה ומשם הוא נמשך בין השחלילים. למשל בפרע.
  • פְּתִיחָה שׁוֹבֶרֶת חַיִץ (Septifragal) – הסדק מתחיל מהקודקוד כלפי מטה ומשם הוא נמשך לאורך תפר הבטן, ואז הדופן החיצוני נפרד מן המחיצות שנשארות שלמות וקשורות לציר;
  • פְּתִיחַת נְקָבִים (Porose) – פתיחה דרך נקבים; למשל בכמה מינים של פעמונית ופרג.
  • פְּתִיחָה קַשְׂוָתִית (Valvate) – פתיחה על ידי שינים הפונות החוצה. למשל במשפחת הציפורניים.
  • פתיחת עפעפיים, למשל בלוע ארי
• זֶרַע (Seed) – גרעין הפרי שממנוּ מתפתח צמח חדש.
• זֵרְעוֹן, זירעון (Cypsela, Achene) – 1. ספציפית, פרי יבש, לא נפתח, שנוצר מעלה שחלה אחד של שחלה עילית ומכיל זרע אחד משוחרר מקלפת הפרי למעט בקצה העוקץ; 2. באופן רחב יותר, פירות יבשים עם זרע אחד, בין אם נוצרו מעלה שחלה אחד או יותר משחלות עליונות או תחתונות; 3. פרי יבש של צמחים ממשפחת המורכבים. זרעון זה מורכב מזרע בודד שקליפתו מעורה ובלתי ניתנת להפרדה מדפנות השחלה שבה הוא נוצר. כיון שבמשפחת המורכבים השחלה היא תחתית, מחוברים למעטה קליפת הזרעון גם חלקים מרקמות מצעית הפרח. לכן, הזרעון הוא פרי מדומה המורכב מזרע, מרקמות השחלה וגם חלק מרקמות מצעית הפרח.
• כַּנְפִית (Samara) – פרי יבש בן זרע אחד, המצויד בכנף גדולה פחות או יותר, ולא נפתח. ווריאנט של זירעון או פרודה של ממפרדת.
• מֶסוֹקַרְפּ, מזוקארפ (Mesocarp) – הרובד האמצעי (מתוך שלושה) של דופן הפרי; בבית גלעין זוהי הציפה הבשרנית. ראו: אקסורפ, אנדוקרפ.
• מחיצה (Septum, pl. Septa) – מחיצה דקה או קרומית המחלקת חללים או גושים רכים של רקמות;
• מַפּוּחִית (Follicle, Folliculus) – פרי יבש (דמוי תרמיל) ונפתח, שמתפתח מעלה שחלה אחד ונפתח על פי רוב לאורך קו האיחוי של קצוותיו (תפר הבטן), כלומר הצד האדקסיאלי שלו, הצד הפונה מהציר (שימו לב שעלה שחלה בודד יכול להיפתח בצורה אבקסיאלית, בצד הפונה אל הציר).
• מַפְרֶדֶת (Schizocarp) – פרי מרובה זרעים הנוצר מעלה שחלה אחד או יותר ומתפרק לעת ההבשלה ליחידות אחדות (פרודות); כל יחידה מכילה זרע אחד (או שניים), כגון פרי החלמית, המרווה.
• מַפְרֶקֶת (Loment, lomentum) – פרי יבש ומוארך מרובה זרעים מסוג מפרדת המתפתח מעלה שחלה אחד או יותר, שאינו נפתח לאורכו עם הבשלתו, אלא מתפרק לרוחבו לפרקים חד-זרעיים.
• מצעית (Receptacle)
• מַקוֹר (Beak) – על פי רוב החלק העליון והדק והממושך של הפרי, הזרעון או עלה שחלה.
• מְשֻלְשָל, משולשל, מִשְׁתַּלְשֵׁל (Pendulous, Drooping) – 1. תלוי; 2. שראשו נטוי כלפי מטה.
• מתפרה, פורה (Accrescent) – חלק מהצמח (גביע, מצעית, עטיף) שמשתייר בפרי וגדל עמו.
• ספלול, דמוי ספל קטן (Cupule, adj. Cupular) – מעטפת מרובת קשקשים העוטפת חלק מהבלוט (פרי האלונים).
• עֹקֶץ הַּפְּרי, עוקץ הפרי (Fruit Stalk, Peduncle) – ענף קצר הנושא פרי (Peduncle מציין במקרה זה פרח מופרה).
• עֲנָבָה (Berry, Baccate) – פרי בשרני או עסיסי, בלתי נפתח, לרוב רב זרעים המוקפים רקמה בשרנית או עסיסית.^{[דרושה הבהרה]} לדוגמה: פירות הדר, עגבנייה, חציל, צבר.
• פְּרֻדָה, פרודה (Mericarp) – חלק אחד של פרי מקובץ או של מפרדת; הפרודה היא יחידה המכילה על-פי-רוב זרע אחד וניתקת מעל הצמח בעת ההבשלה, כגון הפרודות של פרי החלמית והשפתניים.
• פרי (Fruit) – האיבר המתפתח בדרך כלל משחלה בלבד לעיתים עם השתתפות איברים אחרים של הצמח הפרח או התפרחת, בדרך כלל עם זרעים לעיתים ללא. ייתכן פרי ללא הפריה של הביציות – תופעה המכונה פרתנוקרפיה (Parthenocarpy).
• פרי יושב (Sessile) – פרי מחוסר עוקץ, הפרי יושב ישירות על הגבעול.
• פְּרי מְדֻמֶה (Pseudocarp, Spurious Fruit) – פרי שבבנייתו משתתפים חלקי פרח אחרים בנוסף לשחלה (גינציום) כגון מצעית הפרח, עלי הגביע או עלי הכותרת. לדוגמה: פרי הרימון נבנה מהעלי והגביע, לכן הוא מוגדר כענבה מדומה. אנטוקרפ (Anthocarp) הוא דוגמה לפרי שעשוי צינור העטיף שבתוכו זרע (לדוגמה במין בלוטנית אפרירנית).
• פְּרי מְקֻבָּץ (Apocarpic Fruit) – פרי הנוצר משתי עלי שחלה, שבתחילה חופשיים זה מזה, כך שבעת הבשלת הפרי מתקבלת קבוצת פרודות על מצעית משותפת, כדוגמת הפטל.
• פְּרי קִבּוּצי (Compound Fruit) – 1. פרי המהווה יחידת תפוצה אחת, אך נוצר מפרחים רבים היושבים על ציר או מצע משותף, כגון תות עץ, תאנה, שקמה, מקלורה זהובה. 2. קבוצת פירות הנוצרים בתפרחת צפופה ומראה כפרי אחד.
• ציפה (Pulp)
• צִיצָה, קווצת שיער (Tuft) – קבוצה של שערות או סיבים שגדלים יחד.
• צִיצִית (Pappus, Coma) – 1. ציצית של שערות על פרי; 2. אצל צמחי משפחת המורכבים, קבוצת שערות או זיפים או מוצים ארוכים הנישאת בראש הזירעונים הממוקמת מעל השחלה התחתית ומחוץ לכותרת, וייתכן שהיא מייצגת את הגביע. 3. קבוצת שערות וכו' המלווה זרעים שונים.
• קליפת הפרי, פֶּריקַרְפּ (Pericarp) – קליפת הפרי שנוצרת מדופן השחלה (עלה שחלה). אפשר שהיא תהיה יבשה וקשה, או רכה ובשרנית, או עסיסית.
• קָצִיץ (Siliqua) – כיום הוא נחשב לסוג של הלקט. פרי דמוי תרמיל הבנוי משני עלי שחלה מאוחים, על פי רוב נפתח בשתי קשוות ובעל שתי מגורות. המחיצה העוברת משליה אחת לשליה השנייה אינה אלא מחיצה מדומה, מכוון שאין עלי השחלה משתתפים ביצירתה, ואין כאן אלא צמיחה מופרזת של השליות הדופניות כלפי פנים זו מול זו והתאחותם.
• קשווה, ברבים קְשָׂווֹת (Valve) – כל אחד מן החלקים העוטפים את הפרי (דופן הפרי) ונפרדים ממנו בעת הבשלתו, כגון חלקי התרמיל.
• שקיק (Urticle)
• תֶפֶר (Suture) – הקו שלאורכו נפתח הפרי או הקו המפריד בין עלה שחלה אחד למשנהו.
  • תֶפֶר הַבֶּטֶן (Ventral Suture) – קו פתיחת הפרי אשר לאורכו ערוכים הביציות בעלה שחלה או הזרעים בפרי (Adaxial Side).
  • תֶפֶר הַגַב (Dorsal Suture) – קו פתיחת הפרי לאורך העורק הראשי העובר באמצעו של עלה השחלה (Abaxial Side).
• תרמיל (Legume, Silicula, Pod, Capsule) – 1. פרי הנפתח לשתי קשוות לאורכו של תפר המקיף אותו 2. כינוי לפרי של הצמחים ממשפחת הקטניות או המצליבים. כיום ממעטים להשתמש במונח האנגלי legume, silicula.
• תרמילון (Silicula) – פרי של משפחת המצליבים שרוחבו קטן לכל היותר פי שניים מאורכו. ראו קציץ

זרע ונבט

סכמה של זרע אבוקדו

• אֶלִיפְּסוֹאִידִי (Ellipsoid) – הזרע עשוי בדמות אליפסואיד, כלומר כגוף אשר החתך דרך צירו האחד דמותו כאליפסה, והחתכים דרך שאר הצירים דמותם כאליפסה או כעיגול.
• אֶנְדּוֹסְפֵּרְם (Endosperm) – חלק בזרע המשמש רקמת אחסנה המספקת מזון לעובר הצמח המתפתח ולפעמים לנבט הצעיר, המכיל בדרך כלל עמילן עם חלבון וחומרי הזנה אחרים. בצמחים מסוימים נעכלת רקמת האנדוספרם כולה על ידי העובר המתפתח, ובצמחים אחרים היא גם מצויה בזמן נביטתו של הזרע.
  • אנדוספרם גרעיני (Nuclear Endosperm) – בטיפוס זה אין החלוקות הראשונות של גרעין הביצית מלוות ביצירת דפנות תאים, הגרעינים מסתדרים על פי רוב על יד הדפנות, ובמרכזו של שק העובר מופיעה חללית גדולה.
  • אנדוספרם תאי (Cellular Endosperm) – בטיפוס זה מלווה החלוקה הראשונה של גרעין האנדוספרם ביצירת דופן שכיוונו הוא בדרך כלל לרוחב, אך יש שכיוונו הוא לאורך או באלכסון.
  • אנדוספרם ראשוני (Primary Endosperm) – אנדוספרם המתפתח כתוצאה מתהליך ההתלכדות של הגמטה הזכרית השנייה עם הגרעינים הקוטביים.
  • אנדוספרם משני (Secondary Endosperm) – אנדוספרם המתפתח כתוצאה מתהליך ההתלכדות של הגמטה הזכרית השנייה עם הגרעין המשני שנוצר מהתמזגות הגרעינים הקוטביים.
• אפיקוטיל, על-פסיג (Epicotyl) – החלק בצמח שנמצא מעל לעלים הראשוניים.
• היפוקוטיל, תת-פסיג (Hypocotyl) – חלק מציר העובר, בקצהו העליון מצוי פסיג אחד או יותר, והניצן של הנצר, אילו בקצהו השני מצוי השורשון שבקצהו כיפת השורש.
• הליוזום (Elaiosome) – גופיף שומני על הזרע הנאכל על ידי נמלים ובכך מעודד הפצה של הזרע למרחקים.
• זֶרַע (Seed) – 1. גרעין הפרי שממנוּ מתפתח צמח חדש; 2. איבר המתפתח מן הביצית המופרית והוא כולל: קליפת הזרע, עובר ועל פי רוב רקמה המכילה חומרי תשמורת אם רב או מועט (אֶנְדּוֹסְפֵּרְם).
• זרע דְמּוּי בֵּיצה, סגלגל (Ovate) – עלה, פרי או זרע שאורכו גדול פי 1.5 בערך מרוחבו ושבסיסו רחב במידה ניכרת מראשו, ובסיסו מעוגל וראשו חד או מעוגל.
• זרע דמוי ביצה הפוכה (Obovate) – עלה, פרי או זרע דמוי ביצה, אבל ראשו קהה ורחב ובסיסו צר וחד.
• זרע מָאֳרָך מֻאֲרָךְ, מוארך (Oblong) – 1. עלה ארוך במקצת, שאורכו גדול פי 2 או יותר מרוחבו וצדדיו מקבילים פחות או יותר זה לזה; 2. עלה מלבני שקצותיו קהים (אינם ישרים).
• טַבּוּרִית (Hilum) – צלקת בקליפת הזרע במקום שהיה החיבור של הזרע לעוקץ (דרכה חודרים המים ביתר קלות). טַבּוּרִית (הילום) יכולה להופיע במיקומים שונים על זירעון בהתאם לסוג הצמח ולמבנה הזרע. ישנם מספר מיקומים אפשריים לטַבּוּרִית על פני הזרע, ביניהם: בסיסי (Basal) – הטַבּוּרִית נמצאת בבסיס הזרע, כפי שתיארנו קודם; קודקודי (Apical) – הטַבּוּרִית ממוקמת בקצה העליון של הזרע, רחוק מהבסיס; צידי (Lateral) – הטַבּוּרִית ממוקמת בצד הזרע, בין הבסיס לקצה; מרכזי (Central) – הטַבּוּרִית ממוקמת במרכז הזרע, אך לא בהכרח בצד או בקצה.
• כָּנָף (Wing) – 1. שפה או תוספת דקה, קרומית או גלדנית, המקיפה את הזרע או את הפרי או מצורפת אליהם; 2. מלל ירוק או קרומי העובר לאורך הגבעול או הענף.
• ניצן הנצר – הוא כולל את ציר העל-פסיג, המכיל פרקים של התארכו ופרימורדיה אחת או יותר של עלים.
• עובר (Embryo) – 1. השורשון, קודקוד הצמיחה והפסיגים; 2. כתוצאה מההתלכדות הגמטה הזכרית עם תא הביצה מתקבלת זיגוטה, המתפתחת אחר כך לעובר.
• פְּסִיג (Cotyledon) – עָלֶה או עלים המהַווים חֵלק מן העוּבָּר בצמחים והממלאים תפקיד חשוב בהזנת הנֶבט הצעיר
• סטרופיול (Strophiole) – גידול עוקץ (עטי מדומה) המצוי על התפר ולא בקרבת ראש הזרע.
• קְלִפַּת זֶרַע (Testa) – החלק החיצוני של הזרע המגן על העובר.
• קָרוּנְקוּלָה, קרונקולה (Caruncule) – גידול עוקץ (עטי מדומה) המכיל שמן המצוי בקרבת הפומה ולא בקרבת ראש הזרע.
• שָׁרְשׁוֹן, שורשון (Radicle) – חלק בעובר של צמח המתפתח בסופו של דבר לשורש ראשוני של הצמח.

איברים בצמחים פרימיטיביים

• אנטרידיום, אנטריד (Antheridium, ברבים אנטרידיה) – האיבר המייצר את תאי הזרע בחלוקה המיטוטית, בשלב הגמטופיט של צמחים ירודים. בצמחים העילאיים, שלב הגמטופיט התמזער, ולמעשה אין בהם רקמה הומולוגית לאנטרידיום. תאי האנטרידיום הם הפלואידיים.
• אצטרובל (Cone)
• ארכגוניום, ארכגון (Archegonium, ברבים ארכגוניה) – האיבר המייצר את תאי הביצה בחלוקה המיטוטית, בשלב הגמטופיט של הצמח. תאי הארכגוניום הם הפלואידיים.
• נבג נקבי (מגהספורה, Megaspore) – נבג הנוצר במנבג הנקבי, ממנו יתפתח גמטופיט נקבי המייצר תאי ביצה.
• מנבג נקבי (מגהספורנגיום, Megasporangium) – מנבג המייצר נבגים נקביים, מהן יתפתח גמטופיט נקבי המייצר תאי ביצה. בצמחים עילאיים זוהי למעשה הביצית.
• נבג זכרי (מיקרוספורה, Microspore) – נבג הנוצר במנהג הזכרי, ממנו יתפתח גמטופיט זכרי המייצר תאי זרע.
• מנבג זכרי (מיקרוספורנגיום, Microsporangium) – מנבג המייצר נבגים זכריים, מהן יתפתח גמטופיט זכרי המייצר תאי זרע. בצמחים עילאיים זהו למעשה שק האבקה.
• מנבג (ספורנגיום, Sporangium) – האיבר בו נוצרים הנבגים, בשלב הספורופיט של חיי הצמח. המנבג מייצר תאי אם, שכל אחד מהם מתחלק לארבעה נבגים בחלוקה מיוטית. תאי המנבג הם דיפלואידיים.
• נבג (ספורה, Spore) – תא הפלואידי יחיד, ממנו מתפתח הגמטופיט בסדרה של חלוקות מיטוטיות. הנבג נוצר במנבג על ידי חלוקה מיוטית של תא אם. במהלך האבולוציה התפתחה דו-צורתיות מורפולוגית בנבגים, וצמחים החלו לייצר במקביל שני סוגים של נבגים: נבגים זכריים ונבגים נקביים.
• עלה נושא מנבגים (ספורופיל, Sporophyl)
• פרותליון (Prothalium)
• צבר מנבגים (Sorus)
• ריזואיד (Rhizoid) – איבר דמוי שורש הקיים בטחבים ומשמש להצמדת הצמח למצע. הריזואיד אינו מתפקד כשורש אמיתי, הוא אמנם מעגן את הצמח במצע, אך שלא כמו שורש, אינו קולט מים ומומסים מהמצע ומעביר אותם לשאר חלקי הצמח.

צורות חיים ושלבי חיים של צמחים

• אברי קיימא (Diaspores) – החלקים של הצמח שבאמצעותם הוא עובר תקופות של תרדמה שבהן אין הוא גדל ומתפתח, אלא מקיים רק את פעולות החיים המינימליות הנדרשות כדי לא למות, למשל תחזוקה של אנזימים חיוניים. הזרעים הם אברי קיימא וכן מרבית הפקעות והבצלים וניצנים רדומים. אברי הקיימא של הצמחים מוגנים על פי רוב בצורות שונות: ניצנים למשל מוגנים על ידי קליפות או קשקשים; לזרעים יש קליפות קשות; וכדומה. רבים מאברי הקיימא הם תת-אדמתיים, כך שהם מוגנים יחסית מתנאי הסביבה הקשים. הזרעים של רוב הצמחים שמורים בבנק הזרעים בקרקע, בו הם מוגנים ומחכים בסביבה המוגנת עד שהתנאים יתאימו לנביטה.
• אוֹטוֹטְרוֹף, נִזּוֹן אִי-אוֹרְגָּנִית (Autotroph) – 1. ייצור המייצר בעצמו את החומרים האורגניים הדרושים לקיומו ואינו תלוי באחרים. 2. צמח המסוגל לקבע פחמן דו-חמצני על ידי הטמעה לצורך יצור פחמימות. ראו הטרוטרוף.
• אֵירוֹ־סִיבִּירי (Euro-Siberian) – שייך לאזור הפיטוגאוגרפי הכולל את אירופה ואת סיביר: אקלימו ממוזג עד קר.
• אִירָנוֹ־טוּרָנִי (Irano-Turanian) – שייך לאזור הפיטוגאוגרפי הכולל את מדבר סוריה, אנטוליה, איראן, מרכז אסיה (טורן): אקלימו קר בחורף, חם ושחון בקיץ.
• אֶנְדֶּמִי, תָּחוּם (Endemic) – (צמח) שתפוצתו הטבעית מוגבלת לחבל-ארץ מסוים וקיים רק בו.
• אַנְתֶּזִיס (Anthesis) – 1. עת הבשלת המאבקים והביציות; 2. עת תקופת הבגרות של הפרח; 3. התקופה מעת פתיחת הפקעית (ניצן הפרח).
• Maturity
• אפיפיט (Epiphyte) – צמח שגדל על צמח אחר, ואין לו שורשים בקרקע, אך אינו טפיל. צורת חיים נפוצה ביערות טרופיים, ובקרב סחלביים רבים.
• אֶקְזוֹטִי (Exotic) – 1. ממוצא זר; 2. נוכרי ומעורר עניין. ראו: גר
• אִקְלוּם (Acclimation, Acclimatization) – סיגול והתאמה לתנאים של סביבה חדשה.
• בַּזֶּלֶת (Basalt) – סלע מגמטי שמתפתחות עליו קרקעות דלות בגיר ועשירות בחרסית ובזרחן.
• בֵּית בַּעַל, שְׂדֵה בַּעַל – שדה המושקה בגשמים ואינו זקוק להשקיה מלאכותית.
• בֵּית גִּדּוּל (Habitat) – 1. מקום גידולו הטבעי (חיותו) של הצמח; 2. המקום שבו צמח מצוי בדרך כלל; 3. מקום בעל תנאי סביבה המאפשרים קיום של צמחים מסוּיָמים. בתי גידול מסווגים לטיפוסים שונים על פי כמות המשקעים, הרום, סוגי קרקע ומסלע ומידת הפגיעה של האדם ומקנהו בצומח הטבעי ובקרקע.
• בֵּית גִּדּוּל חֲרֵב (Arid Habitat) – מקומות יבשים ופתוחים לחמה.
• בית גדול לח – דוגמה: גדות נהרות, נחלים, פלגים ותעלות ביוב, מעיינות זורמים או מטפטפים, אגמים, ביצות ושוליות חורף, ומקומות קרובים למפלי מים.
• בֵּית גִדוּל מֻפרַע (Disturbed Habitat) – 1. בית גידול שהמצב הראשוני של הקרקע הופר בו בצורה ניכרת (למשל גל אבנים לאחר סיקול שדה); 2. תנאי הגידול הטבעיים מופרים ויצירה של בתי גידול שניוניים (למשל לחץ רעיה). הטיפוסים הם: שטחי חקלאות וגינות נוי, שדות ומטעים נטושים, צדי דרכים, ומקומות בהם הוכנו תשתית ללבניית בתים או שכונות, אשפתות, וחורבות וטחים מיוערים.
• בֵּית שְׁלָחִים, שְׂדֵה שְׁלָחִין – שדה מעובד בהשקיה בשונה משדה בעל.
• בָּתָה (Dwarf Shrub) – צמחייה של בני שיח המכסה שטחי אדמה לא מעובדים באזור הים התיכון.
• בָּתַת סְפָר (Semi-Steppe Batha) – בתה המפותחת בגבול החבל הים־תיכוני עם הערבות ומאופיינת בהרכב צמחים השונה משל בתות ים־תיכוניות טיפוסיות.
• בֶּן קַיָּמָה, בן קיימה, בַּר קַיָּמָה, משתייר (Persistent) – צמח שענפיו מעוצים ועוברים את עונת היובש במצב חי, פעיל או בתרדמת יובש.
• בֶּן חֲלוֹף (Ephemeral, Ephemeroid) – צמח שכל חלקיו העל-אדמתיים מתייבשים בעונת היובש (חד־שנתיים, גאופיטים או עשבים רב־שנתיים).
• בֶּן כִּלְאַיִם, בן כלאיים, מֻכְלָא (Hybrid) – צמח או אוכלוסיית צמחים תוצאת הרכב של שני מינים שונים.
• בֶּן שִׂיחַ (Semishrub, Subshrub, Suffrutescent) – צמח רב-שנתי, שגובהו אינו עולה על 50 ס"מ. שחלקו התחתון מעוצה ואינו נעלם כליל, ואילו ענפיו העליונים או חלק מהם מתייבשים ומתים מדי שנה בשנה. ראו שיח.
• בַּשְׂרָנִי (Succulent) – צמח בעל גבעול ועלים מעובים, הציפה נוזלית ומשמשת מאגר מים לתקופות יובש ארוכות (אלוורה, צבר מצוי ואלפי מיני הקקטוסיים האחרים).
• בַּר – כינוי לוואי לצמח לא תרבותי ולבעל חיים לא מבוּית, כגון 'פרחי בר', 'עץ בר'.
• גֵּאוֹפִיט, טְמִיר נִצָּן (Geophyte) – צמח רב־שנתי בעל ניצן התחדשות המצוי מתחת לפני הקרקע; בעל פקעת, בצל, פקעת-שורש או קנה-שורש. צמח רב־שנתי שהניצנים המתחדשים שבו גדלים בחלקו המעובה, הנסתר ואוגר המזון (למשל בצל או פקעת, פקעת-שורש, קנה שורש) שמצוי מתחת לפני הקרקע.
• גינודיואציות (Gynodioecy, adj. Gynodioecious) – 1. המצאות פרחים נקביים על צמח אחד ופרחים דו-מיניים על צמח אחר מאותו המין; 2. דו-ביתיות, אבל הימצאות מספר פרחים דו-מיניים על צמח בודד הנושא בעיקר פרחים נקביים.
• גְלילָה (District) – מחוז, חבל ארץ. במגדירים שונים חולקה ארץ ישראל ל־31 גלילות. הגליל העליון, בקעת חולה (עמק חולה ביחד עם דן), בקעת כנרות (בעבר נקרא עמק ירדן עליון), ערבות הירדן (בעבר נקרא עמק ירדן תחתון), בקעת בית שאן (בעבר נקרא עמק בית שאן) ועוד.
• גמטופיט (Gametophyte) – השלב ההפלואידי במחזור החיים של הצמחים. מהווה את השלב הבלתי-דומיננטי במחזורי החיים של השרכניים והצמחים העילאיים, ואילו את השלב הדומיננטי במחזורי החיים של הטחבניים. הגמטופיט מתפתח מהנבג בסדרה של חלוקות מיטוטיות. הגמטופיט הבוגר מצמיח ארכגוניה או אנטרידיה, בהם נוצרים בהתאמה תא הביצה ותא הזרע, אשר מתאחדים זה עם זה ליצירת הזיגוטה, ממנה יתפתח הספורופיט.
• גֵּר (Adventive, Xenophyte, Neophyte) – 1. מין המצוי מחוץ לתפוצתו הטבעי. 2. צמח בר שהוכנס לארץ ישראל באקראי, מדעת או שלא מדעת, ושאינו נכלל בצמחייה הראשונית שלה.
• גָּרִיגָה, שׂוּחַ (Garigue, Garrigue, Chaparral) – 1. טיפוס של צומח ים־תיכוני המורכב מבני־שיח או משיחים נמוכים, שקומתם קטנה מקומת אדם 2. שטח פתוח ובו עצים או שיחים נמוכים.
• דּוּ-בֵּיתִי (Dioecious) – צמח בעל פרחים חד-מיניים שפרחיו הזכריים נמצאים על פרט אחד ופרחיו הנקביים על פרט אחר. ראו חד-ביתי, פוליגמי.
• דּוּ-שְׁנָתִי (Biennial) – צמח שכל מחזור חייו מעת הנביטה נפרש על לא יותר משנתיים. למשל, בשנה הראשונה הצמח נובט ובשנה השנייה הוא פורח ומתרבה ומת.
• הֵטֵרוֹטְרוֹף, נִזּוֹן מֵחֹמֶר אוֹרְגָּנִי (Heterophyte) – יצור אשר מוכרח לצרוך תרכובות אורגניות מן הסביבה כדי להתקיים.
• הידרופיט (Hydrophyte) – צמח הגדל בסביבה מימית.
• הלופיט (Halophyte) – צמח הגדל בסביבה בעלת מליחות גבוהה.
• הלופיט (helophyte) הוא סוג של צורת חיים בצמחים, שבו ניצני הצמיחה של הצמח נמצאים בתחתית המים, אך יש לו גבעולים או חלקים אחרים הבולטים מעל פני המים. הלופיטים הם סוג של קריפטופיטים (צמחים עם ניצנים חבויים), בדומה לגאופיטים (צמחים עם איברי אגירה תת-קרקעיים) והידרופיטים (צמחי מים).
• הֶמִיקְרִיפְּטוֹפִּיט, עֵשֶׂב רַב-שְׁנָתִי (Hemicryptophyte) – צמח רב-שנתי שניצני התחדשותו נמצאים בבסיס הגבעול, בגובה פני הקרקע או חבויים למחצה בקרקע.
• חַד-בֵּיתִי (Monoecious) – צמח בעל פרחים חד-מיניים משני המינים; פרחיו הזכריים ופרחיו הנקביים נמצאים על אותו הענף או על ענפים שונים של אותו פרט. ראו דו-ביתי, פוליגמי.
• חַד־מיני, חד-מיניות (Monosexual) – פרח המכיל רק אבקנים או רק שחלות, אבל לא אבקנים ושחלות יחד.
• חַד-שְׁנָתִי, (Annual, Therophyte) – ראו עשב חד-שנתי
• חָלוּץ, מִתְיַשֵּׁב (Colonizer) – 1. צמח המאכלס בתי גידול חדשים שבהם הוכחדו צמחים אחרים או קרקעות חדשות שבהן לא גדלו צמחים כלל. 2. עצי החלוץ הם עצים קושרי חנקן מהירי צימוח וקצרי חיים המשמשים לשיקום מערכות אקולוגיות ולייצוב מדרונות או חולות (לדוגמה: מכנף נאה, ערבה בוכיה, צפצפות שונות).
• טַפִּיל (Parasite) – 1. צמח לא ירוק (ללא כלורופיל) הקשור בשורשיו אל צמח אחר וניזון ממנו. 2. צמח שנטפל לגוף אחר וניזון ממנוּ.
• טַפִּיל לְמֶחְצָה (Semiparasite) – צמח בעל כלורופיל וניזון רק בחלקו מצמחים אחרים.
• טרופופיט (Trophophyte) – צמח המראה אופי קסרופיטי בחורף ואופי מזופיטי בקיץ.
• טרגקנטיים – צמחי הכרקוצים של הרים גבוהים. “טרגוס” ביוונית משמעותה עז.
• כורוטיפ – טיפוס התפוצה הגאוגרפית. ראו פיטוגאוגרפיה.
• כמפיט (Chamaephyte) – צמח רב-שנתי שניצני התחדשותו נמצאים בגובה נמוך מעל פני הקרקע.
• ליתופיט (Lithophyte) – צמח הגדל בסביבה סלעית.
• מגה גמטופיט (Megagametophyte) – גמטופיט המייצר תאי ביצה. בצמחים עילאיים זהו למעשה שק העובר.
• מֻכְלָא, מוכלא (Hybrid) – צמח מורכב עם מין אחר כדי ליצור מין חדש.
• מִכְלוֹא (Hybrid) – יצור שהוא תוצאת ההרכב של שני מינים שונים.
• מונוקארפי (Monocarpic) או חַד-פֵּרוֹת – צמח הנותן פרי רק פעם אחת בחייו, ואז מת.
• מזופיט (Mesophyte) – צמח הגדל בסביבה בעלת לחות בינונית.
• מְטַפֵּס (Vine, Scandent) – (צמח) הנִכרך בדרך גידולו על סמוכות טבעיות. יש להבחין בין שני סוגי מטפסים.
  • Climber (Self-Clinging Climbers) – צמח שמסוגל להיצמד בכוחות עצמו על סלעים ועצמים (למשל קיסוס)
  • Scrambling Shurb – צמח שנאחז או נכרך על צמח או עצם אחר ומטפס עליו לצורך השגת אור.
  • Liana – צמח מטפס מעוצה שמשתלשל מעצים, במיוחד ביערות גשם טרופיים.
• מיקוטרוף (Mycotrophic) – צמח המקיים שותפות בין שורשיו לפטריות לצורך השגת מזון מן הקרקע.
• מיקרוגמטופיט (Microgametophyte) – גמטופיט המייצר תאי זרע. בצמחים עילאיים זהו למעשה גרגר האבקה.
• מַנְגְּרוֹב (Mangrove) – תצורת יער של עצים טרופיים וסובטרופיים, הרגישים ליובש אבל לא למליחות המים וחומציות הקרקע, שמתפתחים בתחום הגאות והשפל בחוף הים ובגדות נהרות גדולים הקשורים לתהליכים המתרחשים בים. שולטים בצומח זה עצים ירוקי-עד בעלי עלים רחבים ומערכת שורשים מיוחדים המסייעים לנשימה בתשתית הבוץ.
• מָצוּי – צמח שגדל בכמות קטנה, כבודדים, אבל במקומות רבים.
• נָדִיר – צמח שמָצוי מעט, שמופיע לעיתים רחוקות (כנגד: שָכִיח), יש בין הנדירים כאלו הגדלים בכמות גדולה, אבל בשטח מצומצם ואינם חורגים משטח מוגבל זה.
• נָפוֹץ – צמח שגדל בכמות רבה באזורים נרחבים.
• נפוץ מאוד – צמח שגדל בכמות רבה באזורים נרחבים והוא יוצר כתמים בשלטונו במקומות רבים.
• נָשִׁיר (Deciduous) – (עץ) שעליו נושרים בעונת השלכת.
• סַהֲרוֹ-עֲרָבִי – תואר לאזור מדברי המשתרע מצפון לאזור הטרופי, בצפון אפריקה ובדרום מערב אסיה.
• סוּדָנִי – תואר לאזור יובשני למחצה במזרח אפריקה, בצפונו של האזור הטרופי. אקלימו מצטיין בחורף חם חסר גשמים, וצמחייתו האופיינית – סבנות.
• סוּקְצֶסְיָה (בעברית: מַעֲקוֹבֶת; באנגלית: Succession) – המהלך הטבעי של חילוף החברות בטבע, מחברת החלוץ ועד לחברת השיא.
• ספורופיט (Sporophyte) – השלב הדיפלואידי במחזור החיים של הצמחים. מהווה את השלב הדומיננטי במחזורי החיים של השרכניים והצמחים העילאיים, ואילו את השלב הבלתי-דומיננטי במחזורי החיים של הטחבניים. הספורופיט מתפתח מהזיגוטה בסדרה של חלוקות מיטוטיות. הספורופיט הבוגר מצמיח מנבגים, בהם נוצרים בחלוקה מיוטית הנבגים ההפלואידים, מהם יתפתח הגמטופיט.
• ספרופיט (Saprophyte)
• ספרמפיט, ספרמטופיט (Spermaphyte, Spermatophyte) – צמח בעל זרעים.
• עץ (Tree) – צמחים רב-שנתיים בעלי גזע מעוצה, וגובהם לרוב עולה על 3 מ'.
• עֵשֶׂב (Herb) – צֶמח שגבעולו אינו מעוצה.
  • עֶשְׂבּוֹנִי (Herbaceous) – (צמח) בעל תכונות של עשב: בלתי מעוצה; ירוק כעשב; רך כעשב; דומה לעשב; חד־שנתי; לא קרומי.
  • עֵשֶׂב דּוּ-שְׁנָתִי (Biennial) – צמח שכל מחזור חייו מעת הנביטה נפרש על לא יותר משנתיים. למשל, בשנה הראשונה הצמח נובט ובשנה השנייה הוא פורח, מתרבה ומת. עשב דו-שנתי הוא צמח חד-מחזורי (Mono-Cycle) – צמח שמקיים במהלך חייו מחזור רבייה אחד בלבד.
  • עֵשֶׂב חַד-שְׁנָתִי (Therophyte, Annual Herb) – 1. עשב שאינו חי יותר משנה אחת מעת הנביטה ואין למצוא בו לא חלקים מעוצים, לא שרידים של חלקים מן השנה הקודמת ולא ניצני התחדשות מלבד זה המצוי בזרע; 2. עשב חד-שנתי הוא צמח חד-מחזורי (Mono-Cycle) – צמח שמקיים במהלך חייו מחזור רבייה אחד בלבד; 3. צמח המסיים את כל מחזור חייו תוך עונה, שנה אחת או חלק מהשנה ובבוא עונת הפריחה או הפריה נושאים רוב ענפיהם פרחים או פירות. בבוא עונת היובש מתים כל חלקי הצמח והוא מתחדש בעונה הבאה מן העובר שבזרע.
  • עֵשֶׂב רַב-שְׁנָתִי (Hemicryptophyte, Perennial Herb) – 1. צמח שחי יותר משנתיים (משתי עונות); 2. צמח שחייו מתפרשים על פני יותר משתי עונות גידול ושל פריחה; 3. צמח עשבוני שגבעולו אינו מעוצה ויש להם חלק רב-שנתי מתחת לפני הקרקע. חלק זה עשוי להיות שורש, קנה-שורש, פקעת, או בצל. על פי רוב החלק על פני הקרקע מתייבש בעונה הקשה לגידול (בישראל בקיץ).
  • עֵשֶב רַע, עשב שוטה (Weed) – 1. עשב שמציאותו בתוך גידולי התרבות מזיקה מבחינה כלשהי לצמחי התרבות; 2. צמחים שונים העולים בין צמחי תרבות ומַזיקים להם.
• פוליגמי, פּוֹלִיגַמְיָה (Polygamous) – צמח שעליו יכולים להופיע פרחים דו-מיניים ופרחים זכריים או נקביים על אותו פרט או על פרטים שונים.
• פּוֹלֵשׁ (Invasive) – מין שהיגר, התבסס והתפשט באזור הנמצא מחוץ לתחום תפוצתו הטבעי כתוצאה מהתערבות אדם, ושגורם לשינויים ולנזק לסביבה החדשה אליה הגיע ולמינים המקומיים בה.
• פנרופיט (Phanerophyte)
• פסמופיט – צמח הגדל בסביבה חולית.
• צמח אקראי, אֶפִּיזוֹדִי – צמח שפורח שנה-שנתיים, אבל לא מצליח לבסס אוכלוסייה בת-קיימא.
• צמח בן-חלוף (Ephemeral Plant) – צמח שחלקיו העל-אדמתיים פעילים וחיים רק בחלק מעונות השנה. בשאר ימות השנה הוא מצוי בתרדמה וחלקיו החיים כלל אינם נראים על פני השטח.
• צמח בר-קיימא (Permanent/Persistent Plant) – צמח שיש לו חלקים על-אדמתיים חיים במשך כל השנה והם נראים מעל פני הקרקע.
• צמח רודרלי (Ruderal) – צמח שתפוצתו קשורה להשפעת הפרעות האדם. במובן הרחב – צמחים המותאמים לקיום בתנאי הפרעה.
• קסרופיט (Xerophyte) – צמח בעל כושר עמידה בתנאי יובש או בתנאי קרקע בסיסיים (קרקע שאינה חומצית).
• קריפטופיט
• רַב־שְׁנָתִי (Perennial) – ראו עשב רב-שנתי.
• שיח (Shrub) – 1. צמח רַב־שנתי בעל גזע נמוך וצמרת של עץ; 2. צמח רב-שנתי בעל גבעולים מעוצים על-אדמתיים, וגובהם עולה על 80 ס"מ, אך אינו מגיע ל-3 מ'. ראו בן-שיח.
• שיח נמוך (Shrublet, Dwarf Shrub) – שיח קטן ונמוך.
• תאימות עצמית (Self-Compatibility) – היכולת של גרגרי אבקה לנבוט על גבי צלקת של פרח בעל אותו מטען גנטי ולהפרות את הביציות שבשחלה.
  • אי-תאימות עצמית (Self-Imcompatibility) – אי-יכולת של גרגרי אבקה לנבוט על גבי צלקת של פרח בעל אותו מטען גנטי ולהפרות את הביציות שבשחלה. קיימים 4 טיפוסי מערכות רבייה פרחים דו-מיניים הגורמים לאי-תאימות.
    • אי-תאימות עצמית ספורופיטית (Sporophytic Self-Imcompatibility) – אי-תאימות התלויה בתגובה בין דופן גרגר האבקה (אקסינה) לבין פני השטח של הצלקת. אי-ההתאמה נובעת מתוצרי גנים המצויים בדופן גרגר האבקה שמקורם ברקמות צמח האם שממנו הופצה האבקה (הספורופיט).
    • אי-תאימות עצמית גמטופיטית (Gametophytic Self-Imcompatibility) – אי-תאימות התלויה בתגובה שבין פני השטח של הצלקת או רקמת השחלה לבין נחשון הנביטה נובע מהגנים של גרגר האבקה עצמו (הגמטופיט).
    • אי-תאימות עצמית הטרומורפית (Heteromorphic Self-Imcompatibility) – אי-תאימות הנובעת משילוב של הטרוסטיליה ואי-תאימות עצמית ספורופיטית. וזאת כאשר קיימים שניים או שלושה טיפוסי פרחים השונים באורך עמודי השחלה, בצורת גרגרי האבקה ובפני שטח שונים של הצלקת (למשל במרבית סוגי העופריתיים).
    • אי-תאימות עצמית מאוחרת (Late Acting Self-Imcompatibility) – אי-יכולת של גרגרי האבקה להפרות את הביציות לאחר נביטת גרגר האבקה על הצלקת וצמיחת הנחשון.

אנטומיה של הצמח

1. אארנכימה
2. אבקה (Pollen)
3. אנדוספרם (Endosperm)
4. אנדוקארפ (Endocarp)
5. אֶפִּידֶרְמִיס (Epidermis) – שכבת תאים חיצונית של עלים, חלקי הפרח, פירות, זרעים, ואף של גבעולים ושורשים בטרם חלה בהם התעבות משנית ניכרת.
6. אקסוקארפ (Exocarp)
7. טרכאיד
8. טרכיאה
9. כלורופלסט (Chloroplast) – פלסטידה בתא הצמחי, אחראי על תהליך הפוטוסינתזה
10. ליגנין – מרכיב בדופן התא הצמחי. תורם להקשחת והורדת גמישות הדופן ולאטימתו. לרוב מתווסף לדופן לאחר שהתא סיים את צמיחתו.
11. מֹהַל, מוהל (Sap) – 1. לְשַׁד נוזל המובל בתאי עצה או שיפה של צמח; 2. נוזל שבצֶמח או בפְרי.
    • מֹהַל הַתָּא (Cell Sap)
    • יַחַס גַּרְעִין-מֹהַל (Nucleo-Cytoplasmic Ratio)
12. מזופיל – תא הנמצא בעלה, אחראי על קליטת האור בתהליך הפוטוסינתזה, לרוב מכיל כלורופלסטים
13. מטהקסילם – רקמת העצה הנוצרת בצמיחה הראשונית של הצמח, אך לאחר היווצרות הפרוטוקסילם. נוצרת על ידי הפרוקמביום.
14. מריסטמה (Meristem) – רקמה שמתחלקת כל הזמן ומהתאים שנוצרים מתמיינת רקמה ספציפית. לכל רקמה ספציפית יש מריסטמה ספציפית.
15. מריסטמה אפיקלית – המריסטמה הקודקודית. נמצאת בקצה השורש ואחראית על התארכותו.
16. מריסטמה לטראלית
17. מריסטמה אדוונטיבית – מריסטמה חדשה שלא הייתה קודם. כלומר, רקמה בוגרת יכולה לחזור ולייצר מריסטמה.
18. סוברין
19. סיבי שיפה משנית
20. סקלראיד – סוג של תאי סקלרנכימה. מתפקדים כחיזוקים לרקמות רכות.
21. סקלרנכימה – רקמת תאי תמיכה בצמח. מורכבת משני סוגי תאים – סקלראידים וסיבים. תאים אלו הם תאים מתים.
22. עצה (Xylem) – צינורות הובלת המים בצמח
23. עצה משנית (Secondary Xylem) – רקמת העצה הנוצרת על ידי הקמביום הוסקולרי בצמיחה המשנית של הצמח.
24. עצה ראשונית (Primary Xylem) – רקמת העצה הנוצרת על ידי הפרוקמביום בצמיחה הראשונית של הצמח. מורכבת מפרוטוקסילם ומטאקסילם.
25. פלוגן – רקמת השעם
26. פלודרם
27. פרוטוקסילם – רקמת העצה הנוצרת בצמיחה הראשונית של הצמח. נוצרת על ידי הפרוקמביום.
28. פרידרם
29. פרנכימה (Parenchyma) – רקמת מילוי בעלה, קליפת השורש וליבת הגבעול. תאי רקמת הפרנכימה הם בעלי תפקידים רבים הנקבעים בהתאם למיקומם בגוף הצמח ולקשר עם רקמות אחרות.
30. פרנכימה ספוגית
31. פרנכימת עמודים
32. צוף (Nectar) – תמיסה מימית של סוכרים שונים, מיועד למשוך בעלי חיים הנזונים ממנו ובמקביל מבצעים תהליך האבקה.
33. צֶמֶג, תַּחְלִיב צִמְחִי, מיץ חֲלָבי, לָטֵקְס (Latex) – נוזל צמיג (מוהַל חֲלָבִי), צבעו לרוב לבן, לפעמים צהבהב או כחלחל; מופרש בכמה סוגי צמחים במקום של פגיעה בצמח. הוא המקור לגומי טבעי (לָטֵקְס).
34. צרור הובלה
35. קולנכימה – רקמת תאים המהווים תמיכה מבנית, בעיקר בגבעולים ועלים הנמצאים בצמיחה. נמצאת בשכבות החיצוניות של הצמח, מתחת לאפידרמיס.
36. קמביום (Cambium) – רקמה מריסתמטית (עוברית, רקמה יוצרת תאים) בצמח. יוצרת את רקמות העצה והשיפה.
37. שִיפָה (Phloem) – רקמת ההובלה של תוצרי הפוטוסינתזה, סוכרים, הורמונים וכדו, בצמח.
    1. שיפה משנית (Secondary Phloem) – רקמת השיפה שנוצרה על ידי הקמביום בצמיחה המשנית (המיועדת להתעבות הצמח)
    2. שיפה ראשונית (Primary Phloem) – רקמת השיפה שנוצרה על ידי הפרוקמביום בצמיחה הראשונית של הצמח.
38. שעם (פלם, Phellem)
39. שְׂרָף (Resins) – 1.נוזל צָמיג המופרש מצמחים שונים על ידי חיתוך הקליפה. 2. טרפנים או פנולים מסיסים בשומנים.
40. תא בוליפורמי
41. תא כברה – תא המהווה חלק מצינור הכברה המרכיבים את השיפה. תא זה חסר חלק מהאברונים ולכן נמצא בסמוך לו תא לוואי שהוא נוצר מאותו תא אם.
42. תא לוואי – תא פרנכימטי הנמצא בסמוך לתא כברה, מכיל את כל האברונים הנצרכים ומספק את כל צרכיו המטאבולים של תא הכברה. יש הרבה קשרי פלזמודזמטה בין תא הכברה לבין תא הלוואי שלו.
43. תאית (צלולוז) – המרכיב העיקרי בדופן התא הצמחי.

מונחים נוספים

נוֹמֶנְקְלָטוּרָה, מַתַּן שֵׁמוֹת – כללי מתן השמות המדעיים של צמחים. שמו המדעי של כל צמח בנוי בדרך כלל משם הסוג ומשם המין ולאחריו מצוין שם המדען שפרסם את תיאור המין לראשונה או של מי שינה את מעמדו הטקסונומי או את מיקומו הסיסטמטי.

לקריאה נוספת

• אבינעם דנין, ונעמי פינברון-דותן, המגדיר לצמחי-בר בארץ ישראל, מהדורה חדשה עם תיקונים והשלמות, כרטא, 1998. (הספר בקטלוג ULI)
• מיכאל זהרי, עולם הצמחים, עם עובד, 1962

קישורים חיצוניים

• מילון בוטניקה: מורפולוגיית צמחים (תר"ץ), באתר האקדמיה ללשון העברית