גזענות

המונח "גזען" מפנה לכאן. לערך העוסק בסיפור קצר מאת אייזק אסימוב, ראו גזען (סיפור קצר).

גִּזְעָנוּת היא עמדה שלפיה בקרב בני אדם מתקיים קשר הדוק בין מוצאם לבין תכונות אופי מסוימות, או לעיתים גם כישורים שכליים או לעיתים סגנונות תנועה והליכה, כך שהיחיד אינו נשפט בעיקר על פי ייחודו האישי אלא על פי השתייכותו לקבוצה. ברוב המקרים משתמעת מהגישה גם עליונותה של קבוצה אחת על האחרת, והיא משמשת צידוק למעשים ולהתבטאויות שעיקרם העדפה של בני קבוצה אחת על בני הקבוצה האחרת^[1].

על פי חוק העונשין הישראלי, גזענות מוגדרת כרדיפה, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות או אלימות, או גרימת מדנים כלפי ציבור בני אדם או חלקים של האוכלוסייה או יחידים, בשל צבע או השתייכות לגזע או למוצא לאומי-אתני.

התאוריות הראשונות שהוכתרו בכינוי 'גזענות' מקורן במאה ה-19 והן התייחסו לקבוצות הנבדלות במוצאן הביולוגי בלבד, אולם עם הזמן התרחבה הגדרה זו ונהוג לכלול בה גם הבחנות על בסיס לאומי.^[2]

דוגמאות מובהקות לגזענות ממוסדת הן תורת הגזע הנאצית ומשטר האפרטהייד בדרום אפריקה.

מהות הגזענות

במשמעותה הרווחת, מגדירה הגזענות התייחסות שלילית (שנאה, אפליה) לבני אדם, בגלל מוצאם האתני או צבע עורם. גזענות כזו נחשבת לסותרת את זכויות האדם (בדומה לגילנות, אפליה מינית, אפליה על פי נטייה מינית, זהות מינית או מראה חיצוני (lookism)), והיא פסולה על פי חוק במדינות רבות. בעבר, מדינות שונות נשאו את דגל הגזענות, אך כיום הפך המונח למציין תופעה שלילית ולמילת גנאי בכל העולם.

טענה מקובלת היא כי שעצם חלוקת בני אדם לגזעים היא תוצאה של הבניה חברתית וביטוי לגזענות^[3]. יש המוצאים תימוכין לטענה בכך שגזעים טהורים אינם קיימים מבחינה ביולוגית^[4].

העדפה מתקנת אינה נחשבת בדרך כלל כגזענות. הסיבה לכך היא שההעדפה המתקנת הונהגה על מנת לתקן פערים היסטוריים, שנוצרו, לפי הגורם המתעדף, בשל אפליה של קבוצת בני אדם בעבר. בישראל, בית המשפט מחיל מבחן, אשר בוחן את תוצאות המקרה ובוחן שוויון מהותי על פני שוויון פורמלי - כך אי-שוויון ואפליה לכאורה בשלב ראשון, אשר מטרתו צמצום פערים ויצירת שוויון מהותי בשלב שני, מקובל כיום בישראל וברוב המדינות המערביות. עם זאת, יש המתנגדים ל"העדפה מתקנת" של קבוצה גזעית (ורואים גם בה אפליה גזעית) בטענה שכמוה כאפליית בני הקבוצות הגזעיות האחרות, וכדי לבטל תוצאות אפליה מן העבר ניתן להשתמש בכלים אחרים, שאינם קשורים בקטגוריית גזע.

על אף שההגדרה של גזענות מתייחסת אך ורק לאפליה על בסיס מוצא גזעי, צבע עור וכדומה, ביום-יום משמש המושג "גזענות" גם לתיאור סוגי אפליה אחרים, כגון שוביניזם, מיזוגניה, מיזאנדריה, הומופוביה וכדומה. רכניץ טען כי הרחבה זו של המונח גזענות שגויה ומרדדת את החומרה שבגזענות הנאצית^[5].

תאוריות על מקור הגזענות

הפסיכולוגיה החברתית מציגה גזענות במידה רבה כתוצר טבעי של מערכות יחסים בין קבוצתיות. לדוגמה, על פי תאוריית הזהות החברתית, אשר משמשת בסיס רעיוני לתאוריות רבות בפסיכולוגיה חברתית, לבני האדם צורך טבעי לחלק את העולם לקטגוריות, בניסיון להתמודד עם מורכבותו.^[6] היות שבני האדם מונעים על ידי הרצון לשמור על דימוי עצמי חיובי, ומאחר שהדימוי העצמי נשען בחלקו על הדימוי של הקבוצות אליהן הם משתייכים (קבוצת הפנים), עצם השתייכותו של אדם לקבוצת פנים מייצרת השוואה עם קבוצות אחרות במטרה לשמר את תדמיתה החיובית היחסית של הקבוצה.^[6] לכן, על פי התאוריה, די בחלוקה לקטגוריות חברתיות, בייחוד לקטגוריות של קבוצת פנים ("אנחנו") וקבוצות חוץ ("הם"), בכדי לייצר העדפה של קבוצת הפנים על פני קבוצות אחרות, גם אם החלוקה לקטגוריות נעשית על פי מאפיינים חיצוניים ו/או שרירותיים כמו צבע עור ומוצא אתני.^[6]

כפועל יוצא של החלוקה לקטגוריות חברתיות של קבוצות פנים וחוץ, קיימת גם הנטייה לראות את קבוצת החוץ כהומוגנית יותר מקבוצת הפנים, והנטייה לייחס תכונות ורגשות אנושיים מורכבים יותר לקבוצת הפנים לעומת קבוצת החוץ (תופעה המכונה גם דה-הומניזציה של קבוצת החוץ).^[7] כלומר, חברי קבוצת החוץ נתפסים כדומים יותר אחד לשני וגם ככאלו שחשים פחות רגשות מורכבים כמו תקווה, קנאה, אהבה, וכו'. העדפת קבוצת הפנים, הדה-הומניזציה של קבוצת החוץ וראייתה כמקשה אחת הומוגנית מהווים בתורם כר פורה ליצירת סטיגמות שליליות ופשטניות כלפיה.^[8]

בעוד תאוריית הזהות החברתית מתמקדת בצורך האנושי לשמור על דימוי עצמי וקבוצתי חיובי, "תאוריית הצדקת המערכת" מתמקדת בנטייתם הטבעית של בני האדם להצדיק את הסטטוס קוו ולהגן על ה"מערכת" החברתית שבה הם נטועים.^[9] הצדקת המערכת משרתת את הצורך האנושי לשכך את אי-הודאות ותחושת האיום הכרוכים בשינוי המערכת הקיימת, כמו גם את הצורך להאמין ב"השערת העולם הצודק" ("כל אחד מקבל מה שמגיע לו").^[9] על פי התאוריה, הצורך להצדיק את ה"מערכת" יוצר השלמה עם אי השוויון בתוכה והצדקתו, גם בחברי הקבוצות הסובלים מאי שוויון זה. המשמעות היא שהצורך להצדיק את אי השוויון המובנה מגביר סטריאוטיפים שליליים כלפי קבוצות מיעוט, משום שסטראוטיפים אלו בתורם מסייעים לייצר רציונליזציה למצב שלכאורה אינו הוגן.^[9]

מחקרים המבוססים על תאוריית השליטה החברתית מתמקדים בהבנת המנגנונים העומדים בבסיס הצדקת אי-שוויון בין קבוצות והיררכיות חברתיות.^[10] על פי התאוריה, ההירכיות החברתיות מחוזקות ומשומרות על ידי מיתוסים או אידאולוגיות מקדמי מדרגיות המצדיקים את אי השוויון בחברה, כך שהמבנה ההיררכי והלא שוויוני של החברה נתפס על ידי אדם בעל מכוונות לשליטה חברתית כפתרון הנכון והצודק.^[10]

היסטוריה

חוקי ג'ים קרואו הם דוגמה להפרדה גזעית בארצות הברית

כבר בתקופות קדומות, נערכו הבחנות על בסיס תכונות קבוצתיות. בזמן המודרני תורות גזעניות, שהובילו לאפליה גזעית ולגזענות, החלו להתפתח באמצע מאה ה-19.

הפרסום הראשון של הטפה גזענית מסודרת ומנומקת מיוחס לספר מסה על אי השוויון בין גזעי האדם, שיצא לאור בפריז בשנת 1853. הסופר, ארתור דה גובינו, היה דיפלומט צרפתי, פעיל של התנועה המלוכנית בצרפת. בספרו זה, חילק דה גובינו את המין האנושי לגזעים ולתת הגזעים, כשהנעלה מכולם לשיטתו הוא הגזע הארי, המצוי, לדעת הסופר, בעיקר בצפון צרפת. יתר עמי אירופה, לא היו לדעת דה גובינו בני גזע ארי טהור, אלא בני תת-גזעים לבנים נחותים יותר כמו סלאבים ויהודים, או תוצר של נישואי תערובת בין האריים לתת גזעים אלו.

תופעת הגזענות המפורסמת ביותר, שהפכה לסמל הקיצוני המקובל של תופעת הגזענות, היא תורת הגזע אשר התפתחה בעולם המודרני. תורה זו היוותה בסיס אידאולוגי לגרמניה הנאצית, ולפעולותיה אשר נחשבות לבלתי מוסריות באופן מוחלט. גרמניה הנאצית הובילה ל"פתרון הסופי" שבמהלכו נרצחו כ-6 מיליון יהודים, ומיליוני צוענים ובני עמים אחרים שתורת הגזע הגדירה אותם כנחותים מבחינה גזעית.

מלבד דוגמה קיצונית זו, ניתן להבחין בתופעות של גזענות בעבר ובהווה. לאור משקלם הרב של עמי אירופה בעיצוב ההיסטוריה האנושית, התייחס לעיתים האדם הלבן באופן גזעני כלפי מה שתפס כגזעים אחרים (שמיים, שחורים, אסיאתיים, סלאבים ועוד), וראה את עצמו כגזע עליון. גם כיום, תנועת גאווה לבנה העולמית מעודדת גאווה של האדם הלבן על רקע השתייכותו זו. גם תנועת הקו קלוקס קלאן בדרום ארצות הברית שונאת בעיקר כל מי שאיננו לבן עור.

תפיסות נוספות של גזענות

לצד גילויי הגזענות המסורתית, קיימים חוקרים המגדירים שלושה טיפוסי התנהגות חדשים כגזענות, כאשר המשותף להם הוא דחיית הגזענות המסורתית בצורתה הישנה. תפיסה מחקרית מקובלת מבחינה בין גזענות גלויה, המתאפיינת ברגשות, עמדות והתנהגויות מודעות, לבין גזענות סמויה, אשר באה לידי ביטוי ברגשות ובעמדות שליליים ולא בהכרח מודעים כלפי חברי קבוצות אחרות, וביטוייה לרוב מרומזים ולא-מילוליים. במסגרות מחקר, האחרונה נמדדת באמצעות מבחן אסוציאציות חבויות.

גזענות סימבולית/מודרנית (symbolic racism) – גזענים סימבוליים דוחים גזענות בסגנון הישן אבל עדיין מביעים דעות קדומות באופן עקיף (לדוגמה, התנגדות למדיניות שעוזרת לבני מיעוטים מגזעים שונים).^[11]^[12] גזענים מודרניים רואים את הגזענות כמִשְׁגֶּה, אבל רואים את בני המיעוטים בני הגזעים השונים, כמציבים דרישות בלתי-הוגנות, או מקבלים יותר מדי משאבים, אך הם נמנעים מלהחצין עמדות אלו מכיוון שהם מודעים לכך שהדבר נוגד את הנורמות המקובלות בחברה.^[11] היא כוללת פעולות שפוגעות בתחושה של האדם ובכבודו. היא כוללת שלושה סוגים של מופעים:^[13]

אינטראקציה מבזה – אינטראקציה שיוצרת תחושה של השפלה על רקע מוצאו של האדם, בין אם בצורה בוטה או ב"מיקרו-אגרסיה". למשל, יחס מזלזל או משפיל של פקיד כלפי מקבלי שירות על בסיס שיוכם הקבוצתי.
ייצוג משפיל – ייצוג משפיל של קבוצות באוכלוסייה בפרסומים, אמירות פומביות וכו'. למשל, דמויות כהות עור או עם חזות מזרחית או ערבית בפרסומים שעניינם עבריינות, עבודות ניקיון, או קמפיין שמתייג חרדים.
פעולה מסמנת – פעולה שמתייגת קבוצה שלמה כחשודה, עוינת, חסרת מסוגלות, וכו'. למשל, בידוק ביטחוני על פי קבוצות השתייכות על ידי אנשי אבטחה, או החלטה גורפת לתת שיעורי תגבור לכל הילדים ממוצא אתיופי.

גזענות אברסיבית (aversive racism) – הגזענים האברסיבים מאמינים בעקרונות שיויוניים, כמו שיויון בין הגזעים, אבל יש להם דחייה אישית מפני בני מיעוטים בני הגזעים השונים.^[14] במסגרת זו, נטען למשל כי "לבנים" רבים בארצות הברית עדיין מחזיקים בסטריאוטיפים ודעות קדומות (אמנם מופחתים מבעבר) כנגד אמריקאים-אפריקאים, אך אינם חשים בנוח עם זה, כיוון שהדבר מתנגש עם הדימוי העצמי הליברלי שלהם. לכן, על אף אי הנוחות והפחד שהם חשים אל מול ה"שחורים", הם תומכים בשוויון ולעיתים אף באפליה מתקנת. אמנם במצבים מסוימים, כשהדבר מתאפשר מבחינה חברתית, הם יתירו לעצמם להביע עמדות גזעניות.^[14]

גזענות של ציפיות נמוכות

יש הטוענים שהתפתחו סוגים חדשים של גזענות: "גזענות של ציפיות נמוכות"^[15]. גזענות זו מתבטאת בכך שאדם או קבוצה מסוימת זוכים להקלה בשיפוט כלפיהם, או שיש מהם ציפיות נמוכות (בתחומי המוסר, התרבות וכו'), רק בגלל המוצא שלהם. לדוגמה, הפובליציסט הדרוזי-ישראלי, סלמאן מצאלחה האשים פעילי השמאל הרדיקלי וטען כי הם מתמקדים בישראל ומתעלמים מהטבח שמבצע בשאר אל-אסד באזרחי סוריה בשל "גזענות של ציפיות נמוכות", משום שלטענתו, הם נותנים לערבים "פטור" מכללי מוסר אוניברסליים החלים על אוכלוסיות מפותחות במדינות המערב הדמוקרטיות^[16].

המשורר האמריקני א. א. קאמינגס (E.E Cummings) תמצת את גישת הגזענות של ציפיות נמוכות במימרה הבאה: "חיבה למישהו מפני שהוא שחור מעליבה ממש כמו סלידה ממישהו מפני שאינו לבן"^[17].

שיטות פעולה

אנשים גזענים כמו גם תנועות, מפלגות וממשלות גזענות נוקטות בשיטות פעולה משותפות כדי לבסס את הגזענות כתופעה חברתית ולצבור עוד כוח תרבותי ופוליטי. שיטות פעולה אלה כוללות:

התנגדות לחופש הביטוי – הטיעון לפיו המיעוט שנגדו נלחמים הוא "אויב" ולכן אנשים מתוך מיעוט זה, או שטוענים טענות בעדו לא זכאים להביע עמדה פומבית. בשל כך יש צורך להטיל חוקי צזנורה על עיתונים וספרים, וכן להתנגד לסופרים, אינטלקטואלים או עיתונים ליברלים שהם בגדר "בוגדים".
צנזורה והתעלמות – המיעוט נגדו מופעלת הגזענות מורחק מעיתונים וכלי תקשורת וכן יש טאבו נגד קריאת ספרים או מחזות שלו. דוגמאות לכך הם עיתונים שבהם כתבי לבנים בלבד, שרפת ספרים בגרמניה הנאצית, אי לימוד ספרים שנכתבו על ידי סופרים בני מיעוטים, גם חוקים או נורמות נגד העסקת עיתונאים, התנגדות להשמעת נאומים פומביים של בני מיעוטים ועוד. הצנזורה נגד קבוצת מיעוטים לא חייבת להיות רשמית - לדוגמה שפה שונה של קבוצת הרוב וקבוצת המיעוט, וחוסר לימוד של השפות האחרות בבתי ספר יכולה למנוע באופן אפקטיבי קריאת עיתונים או תקשרות בין אישית בין חברי שתי הקבוצות.
הכללה גורפת של תכונות שליליות – שיטת פעולה זו משלבת כשלים של קטיף דובדבנים, הכללה והטיות סטיסטיות כדי לייחס תכונות גופניות ובעיקר תכונות אופי שליליות לבני המיעוט הנרדף. לדגומה מציינים כמה מקרים שבהם שחורים אנסו נשים לבנות כדי ליצור רושם ששחורים הם בגדר סיכון כנגד נשים לבנות. לעומת זאת מתעלמים מאנסים לבנים. כן מתעלמים ממקרים הפוכים - לדומה קיומו של שרופא שחור או מקרה בו אדם שחור הציל בחורה לבנה.
תעמולה והדהוד מסרים – הוגים וכלי תקשורת מחזקים דעות קדומות, חוזרים על שקרים שוב ושוב, מציגים דעות כעובדות, מציגים דברים בצורה מגמתית ועוד שיטות של תעמולה. שיטה זו יעילה במיוחד כאשר היא מגיעה ממספר מקורות שונים שמחזקים אחד את השני. עבור הקורא נוצר רושם אמין. דבר זה מתחזק על ידי "תיבת הדהוד" שבה המסר הגזעני מגיע לא רק מצד פוליטיקאים ואנשי תקשורת אלה גם מחברים ומכרים שחוזרים על המסר הגזעני. שיטה זו כה אפקטיבית כאשר היא נעשית בקנה מידה משמעותי עד שלפעמים גם בני קבוצת המיעוט מאמינים לדעות הקדומות המופצות נגדם.
שימוש בתאוריית קשר – רעיונות גזעניים רבים מוצגים במסגרת תאוריות קונספירציה. דוגמאות ידועות לשימוש בתאוריות קשר כדי לקדם גזענות כוללות עלילות דם, אגדת תקיעת הסכין בגב נגד יהודי גרמניה, והפרוטוקולים של זקני ציון. דבר זה מאפשר לעודד תחושה של עוול מוסרי שנעשה על ידי קבוצת המיעט, תחושת נרדפות לקבוצת הרוב, והוא מעודד חוסר התייחסות למתנגדים לגזענות, ומצדיק מעשי אלימות, צנזורה ותעמולה נגד "האויב". אם יש עיתונאי שמזים טענות שהושמעו על ידי גזען, ניתן להתעלם ממנו בגלל שהוא חלק מקבוצה שזוממת לפגוע בקבוצת הרוב. במקביל הדבר מחזק את האמון כלפי עיתונאים ופוליטיקאים שכביכול מגינים מפני קושרי הקשר. כמו כן הדבר מחזק את הלכידות החברתית של תנועות גזעניות וגורם לשייכים להם לחוש גאווה ורגש עליונות על כך שהם "רואים את האמת" וכל השאר "עיוורים".
הפליה על ידי נורמות וחוקים – הפליה ביחס למיעוט הנרדף בצורות שונות - יחס מבזה על ידי ממונים, הפליה בקבלה לעבודה, הפליה בקידום בעבודה, הגבלות על חופש התנועה כמו איסור כניסה למסעדות, כבישים, חופי רחצה, אוטובוסים, מועדונים. הגבלות על קבלה למוסדות לימוד, הפליה או יחס מבזה בתוך מוסדות לימוד לתלמידים מתוך המיעוט. הגבלות על השתתפות בבחירות. הגבלות על חופש הביטוי. הגבלות על יכולת לבצע הפגנות, הגבלות על חופש ההתארגנות כמו ארגוני עובדים או וועדים שונים. הפליה בקבלת טיפול רפואי. הפליה בענישה - לדוגמה קביעת חוקים באופן שיחולו בעיקר מול בני המיעוט ולא על כלל האוכלוסייה, אכיפת יתר מול בני מיעוטים, אי גיוס של שוטרים ושופטים מתוך בני המיעוט. הפליה בתחום הדיור - כמו הגבלות על מכירה או השכרה לבני המיעוט. איסור קשרים רומנטיים ונישואים עם בני המיעוט. הפליות אלה יכולות להיות על ידי נורמות חברתיות לא רשמיות, חוקים דתיים (לדוגמה איסור נישואין, איסור נגיעה בבני המיעוט), חוקים ונהגים של ארגונים (כמו מועדנים או פירמות) וחוקים רשמיים מטעם המדינה. ההפליה משרתת מספר מטרות - הפחתת קשרים בין קבוצת הרוב לבין קבוצת המיעוט ועל ידי כך הזרה של קבוצת המיעוט, השפלה של קבוצת המיעוט ושמירה על מוקדי כוח פוליטיים כלכלים ותרבותיים בידי קבוצת הרוב.
הפרדה פיזית – הפרדה פיזית על ידי איסור עירוב אנשים בבתי ספר, במקומות עבודה ובמקומות מגורים, איסור נישואין על ידי נורמות או חוקים היא אפליה חשובה במיוחד כדי למנוע קשרים חברתיים וקשרים רומנטיים בין חברי קבוצת הרוב למיעוט -וכך קל יותר לעודד דעות קדומות, רגשות של פחד ושנאה ולהפחית אפשרות של סולידריות, הבנה או שיתופי פעולה.
האשמת הקורבן – צורות אפליה שונות גורמים לעיתים לכך שקבוצת המיעוט נדחקת לשולי החברה ולמעגל העוני, במיוחד כאשר ההפליה נמשכת שנים רבות. בני המיעוט גרים ביישובים פחות טובים, בתנאים פחות טובים, עוסקים במקצועות פחות נחשבים וזוכים להשכלה פחות טובה. היצוג שלהם במוסדות בעלי השפעה נמוך יותר. חלקים מתוך קבוצת המיעוט עוסקים לעיתים יותר בפשיעה או שהם נוטים יותר לצרוך חומרים ממכרים כמו אלכוהול או סמים. בשל היבטים אלה קל יותר לגורמים גזענים להציג את בני המיעוט כבעלי תכונות אופי שליליות. לדוגמה יהודים שלא יכלו להחזיק בקרקעות והודרו מגילדות מקצועיות הושאמו בכך שהם עוסקים בספסרות ומקצועות "לא יצרניות". יהודים עניים שחיו בגטאות במזרח אירופה הוצגו כדוגמה לכך שהם קבוצה של אנשים נכשלים ומלוכלכים שלא תורמים לחברה. שחורים שהוחזקו בתנאי עבדות בארצות הברית ודרום אמריקה ולא זכו להשכלה, הוצגו על ידי לבנים כבורים וטיפשים, ואף כמעין "ילדים" שלא יכולים לחיות כאנשים חופשיים.
אלימות וענישה גזענית – אלימות מצד אזרחים ושוטרים כמו גם אלימות מילולית והשפלות משמשת לזרוע אווירה של פחד בקרב בני המיעוט כך ש"ידעו את מקומם" ויחששו להתנגד למעשי עוול שבוצעו כלפיהם. צורה מיוחרת של האשמת הקורבן היא משפט לא הוגן או מעשי לינץ' ונקמה כנגד בני קבוצת המיעוט. דבר זה מאפשר הצגת קבוצה זו כפושעים הפוגעים בחברה. לקורבן אין אפשרות להציג את נקודת המבט שלו שכן הוא נמצא בכלא, גורש או נרצח. קרובים ועדי ראייה חוששים לעיתים קרובות להעיד מחשש שגם הם יענשו.
הבטחה לעושר כלכלי על ידי הגבלות על מיעוט עני – לעיתים קרובות גזענות היא חזקה יותר בקרב בני קבוצת הרוב בשכבות הנמוכות יותר בסולם הכלכלי חברתי - עובדים בעבודות צווארון כחול, מובטלים, חיילים בדרגות נמוכות או חיילים משוחררים, דיירים של שכונות עוני. לעיתים קרובות קבוצות אלה נמצאות בחיכוך גבוה יותר עם קבוצת המיעוט - לדוגמה לבנים עניים בארצות הברית שעובדים בעבודות צווארון כחול, מאוימיים יותר על ידי תחרות מצד מהגרים ממקסיקו ומצד עובדים שחורים עניים לא משכילים. טיעונים גזעניים מבטיחים לעיתים קרובות סילוק של תחרות זו על ידי הגבלות על הגירה, הגבלות בקבלה לעבודה, גרוש ועוד צעדי הפליה נגד קבוצת המיעוט.
הבטחה לעושר כלכלי על ידי הגבלות על מיעוט עשיר – לעיתים נדירות קבוצת המיעוט מהווה דווקא קבוצה מצליחה ועשירה יחסית. הטיעון הגזעני מול מיעוט כזה הוא שמדובר בקבוצה שמונעת על ידי חמדנות ותאוות בצע, חסרת עקבות מוסריים, וזוממים מזימות שונות כדי להעדיף את קבוצת המיעוט ולהרחיק את קבוצת הרוב מעמדות כוח, רכוש והשפעה שמגיעות לו "בדין". גזענים מבטחים כי הפליה בעבודה או החרמת רכוש יכולה לשרת את בני קבוצת הרוב. טיעונים כאלה יכולים לגייס גם אנשים במעמדות כלכליים גבוהים יותר לדוגמה בעלי עסקים או אקדמאים. טענות אלה הופנו לעיתים קרובות כלפי יהודים והיוו עילה להחרמות רכוש, גרוש, והגבלות על קבלה לעבודה או מקצועות לימוד. טיעונים דומים הושמעו על ידי אידי אמין כלפי קבוצת המיעוט ההודי באוגנדה כאשר פעל לנישולם מרכושם ולגרוש שלהם.
שובניזם – גאווה עקב שייכות לקבוצת הרוב אנשים מחפשים לעיתים קרובות שייכות לקבוצה גדולה מהם כדי לחוש ביטחון כלכלי וגאווה. דבר זה חזק במיוחד בקרב אנשים בשולי החברה - גברים ללא בנות זוג, אנשים עניים, חסרי השכלה ועוד. גזענות פונה לאנשים אלה במיוחד ומבטיחה להם שהם חלק מקבוצה נעלה ומיוחדת. עליהם לחוש גאווה בשל היותם חלק מגזע נבחר ועליון.^[18]
פניה להצדקות דתיות – לעיתים קרובות יש שימוש בטיעונים דתיים מדוע רצוי להפלות את בני קבוצת המיעוט. בחלק מהדתות הפליה נגד קבוצות מיעוט היא חלק מהדת. בחלק מהמקרים יש שימוש בקטיף דובדבנים כדי להצדיק טענות גזענויות - משתמשים בציטוטים חלקיים מתוך טקסטים דתיים או הוגים דתיים שונים כדי לטעון כי הדת מחייבת יחס גזעני כלפי מיעוט כלשהו.
פניה להצדקות מדעיות – לעיתים משתמשים בטיעונים פסבדו-מדעיים כדי להצדיק גזענות - במיוחד נטייה להשתמש בדרוויניזם חברתי או בהצגה שגויה של הסבר הישרדות הכשירים ביותר כדי להצדיק גזענות. הצדקה זו שרואה בנחיתות גזעית דבר "טבעי" וחלק מ"חוקי הטבע" שנועדו לחיי עבדות או הכחדה הייתה עוד לפני התאוריה של צ'ארלס דרווין. לדוגמה הרופא סמיואל א. קארטרייט (Samuel A. Cartwright). שפעל בנושא משנת 1849. קארטרייט טען כי ביחס לאדם הלבן, יש לאדם השחור מוח וריאות קטנים מבחינה פיזיולוגית, המביא לשוני פסיכולוגי כך שהאדם השחור "אוהב" את עצם היותו עבד ומגלה אהדה למעמד העבדות. לטענת קארטרייט, מוחו של האדם השחור הוא כמוחו של ילד. הוא קידם מחקרים אודות "מחלות מיוחדות אצל שחורים" וטען כי אצל שחורים קיימת מחלה נפשיות בשם דראפטומניה –שבאה לידי ביטוי בקרב עבדים שחורים שרוצים לברוח מעבדות.
הצגת המיעוט כבעלי חיים נחותים – לעיתים קרובות יש הצגה של בני המיעוט המושפל כבעלי חיים, ולא כבני אדם. הדבר כולל הצגת יהודים כחזירים, כלבים, עכברושים על ידי אנטישמים והתנועה הנאצית. הצגת שחורים כקרובים לקופים לשם הצדקת עבדות שלהם . הצגת בני הוטו כמקקים שצריך להשמיד אותם. לדבר זה מצורפת גם הנחה מובנית לפיה זה אפשרי מבחינה מוסרית ולפעמים רצוי מבחינה מוסרית להרוג בעלי חיים מסוימים. לדוגמה זה בסדר להרוג חזירים או כלבים ורצוי להרוג עכברושים או מקקים. לעיתים קרובות הדבר מלווה בדעות קדומות גם מול בעלי החיים עצמם - לדוגמה הצגת החזיר כחיה מלוכלכת או מייצגת תאוות בצע. הנחות אלה נשענות לרוב על תאוריות מוסר היררככיות המציגות את בני האדם כיצורים מוסריים ועליונים ואת בעלי החיים כדבר נחות, כפוף לגחמות האדם ונתונות לשליטתם על ידי רצון האל.

השפעות בריאותיות של גזענות

על פי מחקר של אוניברסיטת בוסטון משנת 2023, נשים שחורות בארצות הברית שחוו גזענות נמצאות בסיכון גבוה ב-26% ללקות במחלות לב וכלי דם. על פי המחקר, גילויי אפליה גזענית בתעסוקה או בדיור, או בחקירה משטרתית, מגבירים את הסיכון למחלות לב אצל נשים שחורות^[19].

התנגדויות לגזענות

ערך מורחב – אנטי-גזענות

התנגדות עמוקה לגזענות נובעת בימינו מהתפיסה של זכויות האדם, בנימוק שזכותו של כל אדם להישפט על פי תכונותיו האינדיבדואליות, ולא רק על פי רקע מוצאו. על פי תפיסה זו הגזענות גורמת להשפלת היחיד, היא בעייתית מבחינה מוסרית, ויש בה גם טעות קוגניטיבית, מכיוון שבכל הקבוצות ניתן למצוא מגוון של טיפוסי אישיות ומאפיינים שאינם כוללים את כל בני הקבוצה. מדובר אפוא בחשיבה סטריאוטיפית שמתעלמת מהשונות האנושית הקיימת בכל קבוצה.

איסורים על גזענות מעוגנים ב"אמנה הבינלאומית בדבר ביעורן של כל צורות האפליה הגזעית" שנוסחה ב-1966. סעיף 1 לאמנה מגדיר "גזענות" באופן הבא:

כל הבחנה, הוצאה מן הכלל, הגבלה או העדפה, המיוסדת על נימוקי גזע, צבע, ייחוס משפחתי, מוצא לאומי או אתני, שמגמתן או תוצאתן יש בהן כדי לסכל את ההכרה, ההנאה והשימוש או לפגום בהכרה, בהנאה או בשימוש על בסיס שווה של זכויות האדם וחירויות היסוד בחיים המדיניים, הכלכליים, החברתיים, התרבותיים או בכל תחום אחר בחיי הציבור.

ראו גם

לקריאה נוספת

אלבר ממי, תרגום: נורית פלד-אלחנן, הגזענות, ירושלים: כרמל, תשנ"ט / 1998

Barbara J. Fields, "Slavery, Race, and Ideology in the United States of America," New Left Review 181 (1990): 95-118.

קישורים חיצוניים

מה המקור לגזענות? - פרופ' גיל דיזנדרוק, המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 02:42)
גילוי דעת על היבטים ביולוגיים של גזע של האגודה האמריקאית של אנתרופולוגים פיזיים
גִּזְעָן או גַּזְעָן?, באתר האקדמיה ללשון העברית, ‏13 ביוני 2010
נועה ריבלין (עורכת), שיעור לחיים: חינוך נגד גזענות מהגן עד התיכון, האגודה לזכויות האזרח בישראל, 2015^[20]
רוני פורת, סקירת 400 ניסויים מגלה: אי אפשר לאמן אנשים להיות פחות גזענים, באתר הארץ, 15 ביולי 2021
דוד רפ, בימים של שסע, הספרים היפהפיים האלה יסייעו לילדיכם להתמודד עם גזענות, באתר הארץ, 6 ביוני 2021
גזענות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
גזענות, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ Robert Miles, "Racism" in Dictionary of Race and Ethnic Relations. edited by Ellis Cashmore. 4th ed. (London and New York: Rutledge, 1996) 308-11; Encyclopædia Britannica Online, s. v. "racism", accessed April 22, 2013, http://www.britannica.com/EBchecked/topic/488187/racism.; Barbara J. Fields, "Slavery, Race, and Ideology in the United States of America," New Left Review 181 (1990): 95-118
^ ראו הצהרת זכויות האדם של האומות המאוחדות (באנגלית)
^ ראו, למשל, Barbara J. Fields, "Slavery, Race, and Ideology in the United States of America," New Left Review 181 (1990): 95-118.
^ לפי גילוי דעת של האגודה האמריקאית של אנתרופולוגים פיזיים, "גזעים טהורים, במובן של אוכלוסיות הומוגניות מבחינה גנטית, אינם קיימים במין האנושי בימינו וגם אין הוכחה כי הם התקיימו אי פעם בעבר"
^ אמיר השכל איננו גזען - דעות, באתר ערוץ 7 חדשות, פוליטיקה, תרבות, יהדות ועוד
^ ¹ ² ³ Tajfel, H., & Turner, J. (2001). An integrative theory of intergroup conflict. In M. A. Hogg & D. Abrams (Eds.), Intergroup relations: Essential readings (pp. 94–109). Psychology Press.
^ Nick Haslam, Dehumanization: an integrative review, Personality and Social Psychology Review: An Official Journal of the Society for Personality and Social Psychology, Inc 10, 2006, עמ' 252–264 doi: 10.1207/s15327957pspr1003_4
^ George A. Quattrone, Edward E. Jones, The perception of variability within in-groups and out-groups: Implications for the law of small numbers., Journal of Personality and Social Psychology 38, 1980-01, עמ' 141–152 doi: 10.1037/0022-3514.38.1.141
^ ¹ ² ³ John T. Jost, Mahzarin R. Banaji, The role of stereotyping in system-justification and the production of false consciousness, British Journal of Social Psychology 33, 1994-03, עמ' 1–27 doi: 10.1111/j.2044-8309.1994.tb01008.x
^ ¹ ² Jim Sidanius, Social dominance : an intergroup theory of social hierarchy and oppression, 1st pbk. ed, Cambridge, U.K.: Cambridge University Press, 2001, ISBN 0-521-80540-6
^ ¹ ² Donald R. Kinder, David O. Sears, Prejudice and politics: Symbolic racism versus racial threats to the good life., Journal of Personality and Social Psychology 40, 1981-03, עמ' 414–431 doi: 10.1037/0022-3514.40.3.414
^ McConahay, J. B. (1986). Modern racism, ambivalence, and the Modern Racism Scale. In J. F. Dovidio & S. L. Gaertner (Eds.), Prejudice, discrimination, and racism (pp. 91–125). Academic Press.
^ "ההלפר": מדריך ארגוני למאבק בגזענות, באתר GOV.IL
^ ¹ ² Gaertner, S. L., & Dovidio, J. F. (1986). The aversive form of racism. In J. F. Dovidio & S. L. Gaertner (Eds.), Prejudice, discrimination, and racism (pp. 61–89). Academic Press.
^ אלכסנדר יעקובסון, פצעי ישו והציונים, באתר הארץ, 31 במאי 2009
^ סלמאן מצאלחה, הגזענות של הפעילים, באתר הארץ, 17 באפריל 2012
^ משרד החינוך, "לומדים זכויות" - גזענות - יחידה ראשונה
^ התייחסות לדבר זה באה לידי ביטוי ברומן "האשליה" מאת עמנואל ברגמן
^ Experiencing Racism Increases Black Women’s Heart Disease Risk, BU Research Finds, באתר אוניברסיטת בוסטון, ‏1 במרץ 2023 (באנגלית).
^ אריאנה מלמד, אני קוראת את הספר הזה ולבי נחמץ, באתר הארץ, 26 באוגוסט 2015

[1] Robert Miles, "Racism" in Dictionary of Race and Ethnic Relations. edited by Ellis Cashmore. 4th ed. (London and New York: Rutledge, 1996) 308-11; Encyclopædia Britannica Online, s. v. "racism", accessed April 22, 2013, http://www.britannica.com/EBchecked/topic/488187/racism.; Barbara J. Fields, "Slavery, Race, and Ideology in the United States of America," New Left Review 181 (1990): 95-118

[2] ראו הצהרת זכויות האדם של האומות המאוחדות (באנגלית)

[3] ראו, למשל, Barbara J. Fields, "Slavery, Race, and Ideology in the United States of America," New Left Review 181 (1990): 95-118.

[4] לפי גילוי דעת של האגודה האמריקאית של אנתרופולוגים פיזיים, "גזעים טהורים, במובן של אוכלוסיות הומוגניות מבחינה גנטית, אינם קיימים במין האנושי בימינו וגם אין הוכחה כי הם התקיימו אי פעם בעבר"

[5] אמיר השכל איננו גזען - דעות, באתר ערוץ 7 חדשות, פוליטיקה, תרבות, יהדות ועוד

[:2-6] ¹ ² ³ Tajfel, H., & Turner, J. (2001). An integrative theory of intergroup conflict. In M. A. Hogg & D. Abrams (Eds.), Intergroup relations: Essential readings (pp. 94–109). Psychology Press.

[7] Nick Haslam, Dehumanization: an integrative review, Personality and Social Psychology Review: An Official Journal of the Society for Personality and Social Psychology, Inc 10, 2006, עמ' 252–264 doi: 10.1207/s15327957pspr1003_4

[8] George A. Quattrone, Edward E. Jones, The perception of variability within in-groups and out-groups: Implications for the law of small numbers., Journal of Personality and Social Psychology 38, 1980-01, עמ' 141–152 doi: 10.1037/0022-3514.38.1.141

[:4-9] ¹ ² ³ John T. Jost, Mahzarin R. Banaji, The role of stereotyping in system-justification and the production of false consciousness, British Journal of Social Psychology 33, 1994-03, עמ' 1–27 doi: 10.1111/j.2044-8309.1994.tb01008.x

[:5-10] ¹ ² Jim Sidanius, Social dominance : an intergroup theory of social hierarchy and oppression, 1st pbk. ed, Cambridge, U.K.: Cambridge University Press, 2001, ISBN 0-521-80540-6

[:0-11] ¹ ² Donald R. Kinder, David O. Sears, Prejudice and politics: Symbolic racism versus racial threats to the good life., Journal of Personality and Social Psychology 40, 1981-03, עמ' 414–431 doi: 10.1037/0022-3514.40.3.414

[12] McConahay, J. B. (1986). Modern racism, ambivalence, and the Modern Racism Scale. In J. F. Dovidio & S. L. Gaertner (Eds.), Prejudice, discrimination, and racism (pp. 91–125). Academic Press.

[13] "ההלפר": מדריך ארגוני למאבק בגזענות, באתר GOV.IL

[:1-14] ¹ ² Gaertner, S. L., & Dovidio, J. F. (1986). The aversive form of racism. In J. F. Dovidio & S. L. Gaertner (Eds.), Prejudice, discrimination, and racism (pp. 61–89). Academic Press.

[15] אלכסנדר יעקובסון, פצעי ישו והציונים, באתר הארץ, 31 במאי 2009

[16] סלמאן מצאלחה, הגזענות של הפעילים, באתר הארץ, 17 באפריל 2012

[17] משרד החינוך, "לומדים זכויות" - גזענות - יחידה ראשונה

[18] התייחסות לדבר זה באה לידי ביטוי ברומן "האשליה" מאת עמנואל ברגמן

[19] Experiencing Racism Increases Black Women’s Heart Disease Risk, BU Research Finds, באתר אוניברסיטת בוסטון, ‏1 במרץ 2023 (באנגלית).

[20] אריאנה מלמד, אני קוראת את הספר הזה ולבי נחמץ, באתר הארץ, 26 באוגוסט 2015

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: גזענות
ציטוטים בוויקיציטוט: גזענות
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: גזענות