שנאת זרים
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
שנאת זרים[1] (או קְסֵנוֹפוביה בתעתיק אותיות מיוונית: ξενοφοβια - פחד מהזר או מהמוזר) היא יחס עוין מצד חברי קבוצה מסוימת - חברה, תרבות - אל חברי קבוצות אחרות, רק בשל היותם נבדלים. המילה קסנופוביה משמשת לתיאור פחד או סלידה מזרים. גזענות מתוארת לעיתים בכלליות כצורה של קסנופוביה, כמו גם דעות קדומות אחרות (למשל הומופוביה). המונח קסנופוב משמש לעיתים קרובות כגנאי לאדם שמתאפיין בגזענות, בדלנות ולאומנות.
שנאת זרים שכיחה מאוד, ובעבר הניחו כי זו תופעה אוניברסלית, ובכל קבוצה תהיה בכל עת עמדה שלילית לזרים. בדרך-כלל אין היא ביטוי לסטייה אצל חברים בודדים בקבוצה, אלא לעמדה המאפיינת את רוב חברי הקבוצה.
התופעה מרכזית בתחום הפסיכולוגיה הפוליטית בעיקר משום שמחויבות אזרחים לערכים דמוקרטיים, ביניהם השוויון בין בני אדם אינה עולה בקנה אחד עם הנטייה להפלות ולהוקיע מיעוטים. דרושה הבנה מקיפה של התופעה על מנת לשפר את היציבות הפוליטית.
ההבדלה בין "אנחנו" ל"הם" נשענת על מגוון רחב של הבדלים המהווים בסיס לשנאה: גזע, לאום, נטייה מינית, רמת השכלה, עמדות פוליטיות, תרבות, דת מצב כלכלי ועוד. הסבר סוציולוגי לשנאת זרים יוצא מן ההנחה, כי זוהי עמדה המושרשת בקבוצה, הנורמות של הקבוצה מגדירות כיצד יש להתייחס לזר, בן קבוצה אחרת. ההבחנה בין "אנחנו" לבין "הם" היא הבחנה יסודית בקבוצות רבות, וידועות חברות לא מעטות המצמצמות את הגדרת "בן-אדם" לחבריהן בלבד. הווה אומר, שנאת זרים אינה סימן לקשיים פסיכולוגיים, אלא להפך: הסתגלות לנורמה קבוצתית הרווחת בקבוצה.
סיבות לשנאת זרים
עריכה- תאוריית "השונות הגזעית, התרבותית והדתית" (פונקציונליזם): לפי תאוריית הפונקציונליזם, גזענות וקסנופוביה הם תוצר של ייחוד, והבדלים גזעיים, תרבותיים ודתיים בלתי ניתנים לגישור בין הזרים לילידים.[2]
- תאוריית "פשע העבר": לפי תאוריית "פשע העבר" שנאה וקסנופוביה נוצרים כאשר אנשים מאמינים ש"קבוצת חוץ" מסוימת אחראית לפשעי עבר ועתידה לחזור על פשעים אלו שוב בעתיד. בתאוריה זו רמת הביסוס ואמיתות הפשע, שבוצע כביכול על ידי אותה "קבוצת חוץ", אינה משפיעה על רמת השנאה. לכן אין הדבר קשור לאמיתות או נכונות הפשע, אלא לרמת האמונה בנכונותה והתפיסה של הפשע בקרב האוכלוסייה.[3]
- תאוריית "משבר הזהות" (פנומנולוגיה): לפי תאוריית הזהות, הקסנופוביה היא תוצר לוואי לכלי להרגעת הזהות הלאומית הקולקטיבית; לברית הסולידריות אליה המדינה והחברה נכנסים בעיתות משבר או בעיתות קונפליקטים חברתיים; בהם החברה חוזרת לזיהוי העצמי כ'אנחנו' וזיהוי האחר כ'זרים'. זאת בנוסף לחזרה להגדרות החברה, האומה והמיתוסים ההיסטוריים על מנת להרכיב, לחבר ולחזק את הברית החברתית. כמו גם מתוך הפחד הכללי מאובדן המעמד החברתי והזהות העצמית שהיו קיימים עד לאותה התקופה.[2]
- תאוריית המאבק על הטובין הקולקטיביים: לפי תאוריית זו, הקסנופוביה היא תוצר המאבק על הטובין הקולקטיביים; תוצר היריבות והתחרות בין הילידים לזרים.[4][2] כשמופיע זר כמתחרה לגיטימי למרחב המחיה ולמקומות העבודה, שיח הקסנופוביה משמש כאלמנט למאבק הפוליטי על הסחורות הקולקטיביות של המדינה: "למי מגיעה הזכות להיות מטופל ומיוצג על ידי המדינה והחברה, ולפי האינטרסים של מי על המדינה לפעול".[2] שכן במצבי קונפליקט מטרת כל קבוצה היא להבטיח את עתידה, על ידי שמירה על הזכויות וזכויות היתר שלה כשהמדינה אמורה להגן עליהם. כאשר מי שלא שייך לקבוצה או לרוב הלאומי מופיע כאיום לאיחוד החברתי הרעוע. במצב זה התחרות על הטובין הקולקטיבים הופך למשחק סכום אפס, בו הניסיון והמטרה היא להבטיח את יסוד הסולידריות של הילידים נגד הזר הפולש לקהילה של האומה.[2] דבר זה יכול להתפרש, כמעבר למאבק על הטובין הממשיים, גם כסוג של מאבק על ריבונות מדינית של עם לעצמאותו, ובמקרה הבין-מדינתי; מאבק האזרחים על סדר עדיפויות הממשלה והחלטותיה; רצונם להיות מועדפים בהחלטות, ליהנות ממשאבי המדינה ולהיות חפים מהשפעות כפויות ולחצים חוץ-מדינתיים.
- תפיסת יחסי הכוחות והשוויון: בהמשך לתאוריית הבחירה הרציונלית, ישנם הטוענים כי הקסנופוביה אינה נובעת דווקא מהתחרות אלא מ"האם התחרות הוגנת או לא הוגנת, והאם יחסי התחרות הדדים או לא".[4] אם יחסי התחרות והסחר אינם שווים, כשאחד מהצדדים נחות בהסכם או בסחר, הדבר יעורר קסנופוביה. שכן לרוב שאיפת המדינות אינה לנצל מדינה אחרת, אלא יותר לנסות ולהיות כמה שפחות מנוצלת בעצמה.[5]
- תאוריית השיח: לפי תאוריית השיח, כששיח השנאה מקבל לגיטימציה בשיח ובדיונים הרשמיים, הדבר משפיע על היחס כלפי מושא הקסנופוביה. שכן דרך השיח, השנאה נלמדת ונרכשת על ידי החברה והקבוצות הדומיננטיות בה, שמאמצות את הקסנופוביה כנורמה חברתית.[6] הקסנופוביה היא תוצר שיח ההדרה, הפיחות וההעצמה העצמית של האליטות הפוליטיות, הכלכליות, המנהליות והתקשורתיות. אליטות אלו יוצרות את השיח, משרישות אותו לחברה וממסדות אותו במוסדות המדינה. זאת לשם שימוש בקסנופוביה כתירוץ למשבר הכללי בלגיטימיות השלטון הפוליטי והקשיים הכלכליים.[2] בהמשך לתאוריית "פשע העבר" שתואר לעיל השנאה כלפי מושא הקסנופוביה אינו נקבע לפי אמיתות המעשים אלא בעיקר לפי שיווי המשקל שמעניקים לו בשיח הפוליטי והתקשורתי. וזאת במטרה להשתיק ולהחליש את שיח הביקורת על הממשלה וכן את האופוזיציה ורמת ההקשבה לה.[3]
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ שִׂנְאַת זָרִים במילון סוציולוגיה (תשע"ו), באתר האקדמיה ללשון העברית
- ^ 1 2 3 4 5 6 Wimmer, Andreas. 1997. Explaining xenophobia and racism: A critical review of current research approaches. Ethnic and Racial Studies 20(1). Pp. 17-41.
- ^ 1 2 Edward L. Glaeser. 2002. The Political Economy of Hatred. NBER Working Paper No. 9171.
- ^ 1 2 Bélanger, Sarah and Pinard, Maurice. 1991. Ethnic Movements and the Competition Model: Some Missing Links. American Sociological Review 56(4). Pp. 446-457.
- ^ Mearsheimer, John. 2001. The Tragedy of Great Power Politics. New York: Norton.
- ^ Hernández, Tanya Katerí. 2011. Hate Speech And The Language Of Racism In Latin America: A Lens For Reconsidering Global Hate Speech Restrictions And Legislation Models. Penn Law: Legal Scholarship Repository 32(3). Pp. 806- 841.