שכיר חרב
שכיר חרב הוא חייל שנלחם, או מעורב בלוחמה תמורת כסף. זאת, ללא מניעים אידאולוגיים, לאומיים או פוליטיים. כמו כן, כשמשתמשים במונח ביחס לחייל סדיר בצבא לאומי, הדבר נחשב בדרך כלל עלבון או זילזול. בסוף המאה העשרים קמו מספר רב של חברות שמשכירות שירותי לחימה, בעיקר למדינות שבהן מתקיימים סכסוכים.
צבא שכיר הוא צבא המבוסס על כוח אדם שכיר שלא חייב בגיוס. החיילים השכירים מתוגמלים בהתאם לתפקידם, לדרגתם ולמידת הסכנה הכרוכה במילוי תפקידם. יתרונו העיקרי של צבא כזה, בניגוד לצבא שמגויס בגיוס חובה, הוא שמדובר בצבא של מתנדבים ולכן יש מיעוט בעיות הנגרמות כתוצאה מחוסר התאמה או מהיעדר משמעת. במקרים מסוימים צבא כזה מתבסס על לוחמים זרים. במקרים אלה, על פי ההגדרה מעלה, זהו צבא של שכירי חרב. לגיון הזרים הצרפתי הוא דוגמה מפורסמת של צבא שכיר שמשך בעבר שכירי חרב רבים.
שכירי חרב וחוקי המלחמה
עריכההרחבה של אמנת ז'נבה: סעיף 47. שכירי חרב:
- שכיר חרב הוא אדם אשר:
- (א) מגויס באופן מקומי או בחו"ל במטרה ללחום בסכסוך מזוין;
- (ב) אכן לוקח חלק ישיר בפעולות האיבה;
- (ג) מונע לקחת חלק בפעולות האיבה בידי הרצון להפיק רווח, אשר למעשה הובטח לו על ידי צד בסכסוך, פיצוי חומרי העולה באופן ניכר על זה שהובטח או שולם לחייל בדרגה ותפקיד שווים בכוחות המזוינים של אותו צד;
- (ד) אינו מתגורר או שייך לאומית לשום צד בסכסוך;
- (ה) אינו חבר בכוחות המזוינים של צד בסכסוך;
- (ו) לא נשלח על ידי מדינה שאינה צד בסכסוך בשליחות רשמית בתור חבר בכוחות המזוינים של צד בסכסוך.
מדינות רבות, כולל ארצות הברית, לא חתמו על אמנה זו, ולכן ניתן לראות סעיף זה בתור מדריך בלבד ולא הוראה מחייבת. על אף הקשיים שבקבלת הסעיף, בהיעדר הגדרה בינלאומית מוסכמת, סעיף זה הוא הקרוב ביותר שישנו להגדרה כזו.
לגיון הזרים
עריכהלגיון זרים הוא כוח צבאי המוקם על ידי המדינה מבני לאומים זרים. חיילי לגיון הזרים מתפקדים כמו שכירי החרב אך הם לא שכירי חרב במובן הרגיל של המילה מפני שבשונה משכירי חרב אחרים הלגיונרים אינם משכירים את עצמם "למרבה במחיר". הלגיון מוקם על ידי מדינה ולא על ידי שכירי החרב עצמם (כמו גדודי הזרים בעבר). מעמדו של הלגיונר קרוב למעמדו של חייל רגיל[1]. נחשבים ובעבר היו נפוצים בכל רחבי אירופה. כיום נותרו רק שני לגיוני זרים ביבשת: לגיון הזרים הצרפתי ולגיון הזרים הספרדי. הביטוי "לגיון הזרים" מתייחס בדרך כלל ללגיון הזרים הצרפתי, שהוא המפורסם מבין כולם.
חברות פרטיות
עריכהישנם חברות פרטיות בעולם המעסיקות שכירי חרב. דוגמה ידועה של חברה פרטית להשכרת שירותי לחימה היא אקזקיוטיב אאוטקמס (תוצאות ביצועיות), חברה דרום אפריקאית שהצליחה להתגבר על המורדים שזרעו הרס בסיירה לאון ולהשתלט מחדש על מכרות היהלומים אך בעקבות לחץ שהפעילו ארצות הברית והאו"ם נחקק בשנת 1998 חוק האוסר על שימוש בשכירי חרב ונשיא סיירה לאון הפסיק להשתמש בשירותי החברה. במהלך רצח העם ברואנדה לפני כן, בשנת 1994 האו"ם שקל לעשות שימוש בשירותי החברה כדי לעצור את הטבח, אבל הדבר לא יצא אל הפועל בסופו של דבר. המצדדים בשימוש בשירותי החברה ברואנדה טענו שכוח המורכב מכמה מאות לוחמים בעלות של 100 מיליון דולר מסוגל לבצע משימה שכוחות האו"ם אינם מסוגלים לעשות על אף שהיקף התקציב וכוח האדם שלהם גדול בהרבה.
קבוצת וגנר העסיקה שכירי חרב רבים ונטלה חלק במלחמת אוקראינה–רוסיה שהחלה ב־2022 לצידו של הצבא הרוסי. תוך שיתוף פעולה עם ממשלת רוסיה היא גם שילבה אסירים משוחררים במסגרת פעולותיה, אסירים שהשתחררו מהכלא בתמורה להסכמתם להתגייס למלחמה.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- נלחמים כל הדרך אל הבנק: שכירי חרב, אתר נענע
- שי לוי, מלחמה זה משתלם: שכירי החרב משתלטים על העולם, באתר מאקו, 20 במרץ 2014
עירד מלכין, כשחיל השכירים מאיים על המעסיק, באתר הארץ, 26 ביוני 2023- איילת שני, "גם במערב משתמשים בשכירי חרב במלחמות — וזה משחית את החברה", באתר הארץ, 31 בינואר 2024
- שכיר חרב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ Inside the Foreign Legion, John parker, (Judy Piatkus, London:1998), 1-2.