סרט בורקס

סרט בורקס הוא סוגה קולנועית שהייתה נפוצה בקולנוע הישראלי משנות השישים והשבעים עד אמצע שנות השמונים של המאה ה-20.

זאב רווח, צילום מסט הסרט חגיגה בסנוקר

בסוגה זו הסרטים בנויים ממקטעים מתחלפים של מלודרמה וקומדיה, אשר במרכזה עומדות דמויות סטראוטיפיות של יהודים ישראלים מעדות שונות. דמות מזרחית מובילה את הסרט. העלילה עוסקת במשפחה, קהילה או שכונה מזרחית כסביבה יהודית פרה-מודרנית, ותיאור של הקונפליקט בינה לבין הישראליות העברית-אשכנזית, המוצגת כמודרנית. לסרטי בורקס יש סוף טוב, שלרוב מתקיימת בו חתונה בין בני העדות השונות.

מקור השם

המונח "סרט בורקס" נטבע על–ידי במאי הקולנוע בועז דוידזון, שביים מספר סרטי בורקס.

על משמעות הצירוף "סרט בורקס" סיפר דוידזון:

"בשנת 1971 עשיתי עם אסי דיין סרט בשם "חצי חצי", ומשום מה הייתה לי פנטזיה שזה יהיה סרט צ'כי, אירופי ופיוטי כזה. ואז תפסתי את עצמי ושאלתי מה פתאום סרט צ'כי? אני הרי גדלתי וחייתי בתל אביב. וכמו שהיו אז מערבוני הספגטי האיטלקיים, חשבתי שאני צריך לעשות סרטי בורקס. הביטוי הזה היה כנראה מוצלח מאוד, כי הוא תפס ונשאר עד היום".

בהזדמנות אחרת אמר דוידזון ש"בורקס" מסמן עבורו דווקא משהו נעים, חם וטעים ממש כמו הסרטים שלו – בשונה מהמשמעות השלילית שניתנה לצירוף "סרטי-בורקס" בביקורת הקולנוע הישראלית.

בניגוד למה שדוידזון טען בריאיון, יש סיבות להניח שבחירתו בשם "בורקס" הושפעה משני סרטים ישראלים שנוצרו בשנת 1970 ובהם למאפה הבורקס היה תפקיד מרכזי בעלילה. בסרט "השוטר אזולאי" נהגה בטי, אשתו של אזולאי, להכין בורקס למפקדיו ובסרט "לופו" לשכנתו של לופו, מתילדה, הייתה מסעדת בורקס.

באותה שנה בדיוק יצר דוידזון את סרטו "שבלול" שהיה בסגנון אוונגארדי, "אומנותי" יחסית לשני סרטים אלו שהיו עממיים.

מוטיבים מרכזיים

במחקרו על סרטי הבורקס, קובע חוקר הקולנוע רמי קמחי כי מקורותיהם של דפוסי הייצוג של הגיבור, השכונה והמשפחה המזרחיים בסרטי הבורקס הם בספרות יידיש קלאסית וכי דפוסים אלה עברו אליהם בתיווכם של הבמאים והתסריטאים האשכנזיים של הבורקס. קמחי מדיר מתחום הבורקס יוצרים מזרחיים כגון: ג'ורג' עובדיה וזאב רווח ומראה בספרו כי סרטיהם שונים באופן מהותי מסרטי הבורקס הקלאסיים. לפי קמחי, סרטי הבורקס הם מחזור של סרטים היברידיים מבחינה תרבותית שהם בעת ובעונה אחת מזרחיים ישראליים וגלותיים אשכנזיים.

ההגדרה שקמחי מציע לסרטי הבורקס:

"סרטי הבורקס הם מחזור של אחד עשר סרטים שהופקו בשנים 1964–1977 ואשר משותפת להם רה-פרזנטציה פרדיגמטית של שכונה, קהילה ומשפחה מזרחיות, המתווכת על ידי במאי בעל רקע תרבותי אשכנזי. בסרטים אלה הנרטיב נבנה לרוב סביב תחרות כקונפליקט מרכזי, והרצף הקולנוע מיוצר תוך כדי שימוש רטורי ברמת מוצרנות נמוכה".

הסרט הראשון הנחשב לסרט בורקס הוא "סאלח שבתי", שביים אפרים קישון. הסרט כלל את הנרטיב הקלאסי ודפוסי הייצוג ששימשו אחר–כך ברוב סרטי הבורקס: התנגשות בין מזרחי עני לאשכנזים עשירים, הצגתם של המזרחים כיהודים פרה-מודרניים תוך שימוש בדפוסי הייצוג ששימשו את סופרי היידיש הקלאסיים להצגת יהודי השטעטל, הצגתם של האשכנזים כמודרניים ולרוב עשירים, יהירים, מתנשאים, אטומי לב ומנוכרים, קשר רומנטי בין אשכנזים למזרחים והצלחתו של המזרחי הפיקח והערמומי להערים על האשכנזים-השליטים. סרטי בורקס התאפיינו גם בחיקויי מבטאים וסוציולקטים (אופן דיבור של שיכבה חברתית), במיוחד מבטאי יוצאי מרוקו, פרס, תימן ופולין.

בסרטי הבורקס שבאו אחרי "סאלח שבתי" חזרו מאפיינים אלה שוב ושוב בווריאציות שונות. סרטי הבורקס זכו בשנות השישים ועד סוף שנות השבעים להצלחה רבה בישראל, לצד ביקורת נוקבת, שהתמקדה בעיקר ברדידותם התמטית וערכי ההפקה הירודים שלהם.

שחקנים ובמאים בולטים

• זאב רווח – שחקן ובמאי סרטי בורקס. רווח שיחק בכמה מסרטי הבורקס הקלאסיים, ביניהם: "חגיגה בסנוקר", "צ'רלי וחצי", "אדון לאון", "לא לעלות יותר", "ספר נשים", "רק היום" ו"פעמיים בוסקילה". כמו כן, רוב הסרטים שביים רווח נמנים עם ז'אנר הבורקס.
• יהודה בארקן – שחקן ראשי במספר סרטי הבורקס הקלאסיים בין היתר: "לופו", "צ'רלי וחצי", "חגיגה בסנוקר", "כץ וקרסו".
• טוביה צפיר – שחקן במספר סרטי בורקס קלאסיים, אשר מזוהה בעיקר עם תפקיד האשכנזי הנלעג, בהם: "צ'רלי וחצי", "חגיגה בסנוקר" ו"יופי של צרות".
• ראובן בר יותם – שיחק בסלומוניקו, יהיה טוב סלומוניקו והמשכנע בע"מ.
• בועז דווידזון – במאי קולנוע החתום על מספר גדול של סרטי בורקס, ביניהם: "צ'רלי וחצי", "חגיגה בסנוקר" "משפחת צנעני", "אלכס חולה אהבה" ו"חצי חצי".
• מנחם גולן – במאי ומפיק, סרטים רבים שביים והפיק נמנים בז'אנר הבורקס, בהם: "פורטונה", "קזבלן", "לופו", "כץ וקרסו" ו"שוד הטלפונים הגדול".
• אלפרד שטיינהרדט – במאי סרט הבורקס "סלומוניקו" וסרט ההמשך שלו "יהיה טוב סלומוניקו".
• ישראל בקר – "שני קוני למל" (סדרת סרטי קוני למל בהגדרתם משויכים לסרטי הגעפילטע פיש עם זאת ישנם מוטיבים ברורים המשייכים אותם גם לסרטי הבורקס).
• יואל זילברג – במאי של מספר סרטים בז'אנר הבורקס, וביניהם: "חכם גמליאל", "נישואין נוסח תל אביב", "קוני למל בתל אביב" ו"קוני למל בקהיר".
• אפרים קישון – במאי קולנוע שיצר את האב הארכיטיפי של סרטי הבורקס – "סלאח שבתי", וכן את הסרטים: "תעלת בלאומילך" ו"השוטר אזולאי".
• ג'ורג' עובדיה – במאי קולנוע המזוהה עם סרטי הבורקס והמלודרמה של הקולנוע הישראלי, בהם: "נורית", "שרית", "פישקה במילואים", "אריאנה", "קוראים לי שמיל" ו"רחוב 60".
• אסי דיין – במאי קולנוע החתום על סרטי הבורקס: "גבעת חלפון אינה עונה", "הטוב הרע והלא נורא" ו"שלאגר".

שחקני קולנוע נוספים המזוהים עם ז'אנר הבורקס, הם: יוסף שילוח, גבי עמרני, אריה אליאס, משה איש כסית, יעקב בנאי, ז'אק כהן, אילן דר, שייקה אופיר ושלישיית הגשש החיוור.

דעיכתם

בשיא פריחתם של סרטי הבורקס המשיכו הבמאים לספוג ביקורות שליליות מהמבקרים, שטענו שרמת הסרטים ירודה והיא בגדר "תיאטרון מול מצלמה". הקהל לעומת זאת הצביע ברגליים ושנים אלו היו חסרות תקדים בכל הנוגע לכמות הצופים הבאים לבית הקולנוע כדי לראות קולנוע ישראלי.

בסוף שנות השבעים החלה הפופולריות של סרטי הבורקס לדעוך במידה רבה. הסיבות שהובילו לשקיעת סרטים אלו היו מגוונות, אך הגורמים המשמעותיים ביותר היו עלייתם של הטלוויזיה והווידאו, שגרמו לשקיעה ניכרת של קולנוע "עממי" והשינוי במדיניות התמיכה הממשלתית בקולנוע, שכבר לא התבססה רק על מספר הכרטיסים שנמכרו אלא גם על קריטריונים של איכות (לדעת הממונים על חלוקת התמיכה).

סרטי הבורקס המקוריים והקלאסיים שביניהם שומרים על הפופולריות שלהם וחלקם זכו בחלוף הזמן למעמד של סרטי קאלט.

עם זאת, חוקר הקולנוע, רמי קמחי, מצביע על כך כי בשתי קבוצות של סרטים המופקים כיום בקולנוע הישראלי, ניתן לזהות השפעה ברורה של המאפיינים המקוריים של סרטי הבורקס:

• ניאו בורקס – סרטים המשחזרים בתמימות ושלא מדעת את דפוסי הייצוג של השכונה המזרחית בסרטי הבורקס, תוך התאמתם לזמן ולמקום שמתאר הסרט. למשל: הסרט "אביבה אהובתי" של שמי זרחין, או, הסרט "סוף העולם שמאלה" של אבי נשר.
• פוסט בורקס – סרטים המבצעים מעין פארודיה על סרטי הבורקס, תוך אימוץ מספר מאפיינים של סרטי בורקס ומימושם תוך כדי הגזמה. כמו: הסרט "חולה אהבה בשיכון גימל" של שבי גביזון, או, הסרט "ביקור התזמורת" של ערן קולירין.

ראו גם

• סרט געפילטע פיש
• מערבון ספגטי

לקריאה נוספת

• רמי קמחי, שטעטל בארץ ישראל – סרטי הבורקס ומקורותיהם בספרות יידיש קלאסית, רסלינג, 2012.
• מאיר שניצר, הקולנוע הישראלי, הוצאת כנרת, 1994.
• Kimchi Rami, Israeli Bourekas films: their Origins and Legacy, University of Indiana Press, 2023

קישורים חיצוניים

• אלה שוחט, הבורקס והרפרזנטציה של המזרחיות, 1991
• רמי קמחי, ‏מורכבותו של סאלח שבתי כטקסט קולנועי, קשר 58, אביב 2022, עמ' 129–138
• אלון הדר, לא חשוב מאיזו עדה: 50 שנות בורקס קולנועי ישראלי, באתר nrg‏, 19 במרץ 2011
• נירית אנדרמן, ימשיך כבודו: האם סרטי הבורקס פגעו במזרחיים?, באתר הארץ, 25 במרץ 2011
• רמי קמחי, הלנצח נאכל בורקס?, באתר הארץ, 28 באפריל 2013
• יוני רז פורטוגלי, על ז'אנר סרטי בתי המלון בקולנוע הישראלי, תת-ז'אנר של הבורקס, מגזין הקולנוע מערבון
• סרט בורקס - אסף ועיבד - דקל בריליאנט.
• רמי קמחי, חגיגת העצמאות של סרטי הבורקס. באתר הארץ, 27 באפריל 2020