יוסף קרוק
יוסף קְרוּק (Kruk) (5 בדצמבר 1885, צ'נסטוחוב – 6 ביולי 1972, ירושלים), יהודי סוציאליסט ותומך בתחייה לאומית-יהודית, יליד פולין, לקח חלק ב"שלוש מהפכות" כפי שנקרא ספר זכרונותיו.[1] עד למהפכה הרוסית ב-1917 הוא פעל בשלושה מעגלים לאומיים: היהודי, הפולני והרוסי. אחרי מלה"ע הראשונה, עם חזרתה של פולין למעמד של מדינה עצמאית, והשתלטות הבולשביקים על רוסיה, פעל קרוק בעיקר בפולין, והיה שותף בהנהגת המפלגה הסוציאליסטית-דמוקרטית. ב-1940, בנסיבות מלה"ע ה-2, עלה לארץ-ישראל, בה עסק בעיקר במלאכת העיתונאות.
 | |
| לידה |
5 בדצמבר 1885 צ'נסטוחובה, רפובליקת פולין  |
|---|---|
| פטירה |
6 ביולי 1972 (בגיל 86) ירושלים, ישראל |
| מדינה |
פולין הקונגרסאית, ישראל |
| מקום קבורה |
הר המנוחות |
| מפלגה |
מפלגת הפועלים הסוציאליסטית היהודית המאוחדת |
  | |
ילדות ונעורים
עריכהיוסף קרוק נולד בשנת 1885 במשפחה יהודית מתבוללת בצ'נסטוחוב שבפולין הרוסית, בנם של אריה ליב ושרה.[2] עוד בשנות לימודיו בגימנסיה היה פעיל בארגון סוציאליסטי פולני ועמד במרכזה של התארגנות סוציאליסטית יהודית קרובה לציונות בשנת 1903, באמצעותה סייעו הוא ושותפיו לפעילים פוליטיים להבריח את הגבול מרוסיה ואליה, כמו גם בהברחת חומרי תעמולה ונשק לרוסיה.[3]
מהפכת 1905
עריכהכפי שעולה מכותרת זכרונותיו - "תחת דגלן של שלוש מהפכות" - מראשית דרכו הפוליטית ניסו קרוק ושותפיו לשלב בין זיקתו ל"שלוש המהפכות" (הרוסית, הפולנית והיהודית) לבין הסוציאליזם. כך, כאשר ב-1905, על רקע המהפכה הרוסית הראשונה, מהפכת 1905, התכנסו מפגינים לאספה ביער ליד צ'סטנוחוב, "יחד עם הסיסמה הישנה 'פועלי כל הארצות התאחדו!', הופיעה בפעם הראשונה על הדגל האדום הסיסמה שלנו: 'פועלי כל העמים, התאחדו!' ".[4]
את גישתו הסוציאליסטית סיכם בזכרונותיו במילים אלו:
כל הזמן לא חדלתי להדגיש את האופי ההומאניסטי של הסוציאליזם. הייתי סובר (ועד היום הנני סבור כן), כי תנועת השחרור חייבת לשאת לא רק אופי פוליטי־סוציאלי, עליה לעורר גם חושים חדשים ולחנך ליחסי־אנוש טובים יותר, ליחסים חדשים בין איש לרעהו; עליה ליצור לא רק חברה סוציאל־פוליטית חדשה, כי אם גם ידידות אנושית עמוקה וחדשה.[5]
ב-1905 נאלץ קרוק לברוח מעירו ותחנתו הראשונה הייתה קראקוב, שם פגש בין השאר את יוזף פילסודסקי, שבאותו הזמן ניסה להשיג עצמאות לפולין. פילסודסקי ואשתו מאריה, שמחו לארח את מי שחשבו כיהודי נוסף שהצטרף לתנועה הלאומית הפולנית, אך קרוק העמיד אותם על טעותם כאשר הסביר שמצד אחד, בהמשך לרעיונות שלמד מהמשורר הפולני אדם מיצקביץ', לפיהם על כל אדם המזדהה עם לאומיותו להזדהות עם לאומיותם של אחרים,[6] הוא אכן מזדהה עם מאבקו של העם הפולני כנגד העריצות הרוסית, אך מצד שני הוא רואה עצמו שייך לעם היהודי. קרוק הביא בזכרונותיו קטעים משיחתו עם פילסודסקי, אשר "שאל בתמיהה" האם קרוק "רוצה לתמוך בז'ארגון?!" (כלומר בשפת היידיש). קרוק אישר אך הסביר כי "מדובר על הרבה יותר מאשר על הלשון בלבד. כמו אצל מיטב הפולנים, מדובר גם אצל היהודים בתחיה לאומית בכללה". פילסודסקי תהה "לשם מה זה נחוץ?", וקרוק כתב כי הוא למרות ש"השאלה הייתה ידועה" לו, הוא התפלא לשמוע אותה מצידו של "מנהיג פועלים סוציאליסטי מפורסם ומוכר". פליאתו של קרוק הייתה בעיקר באשר להערתו של פילסודסקי, לפיה "היהודים המשכילים והמתקדמים מדברים פולנית וקוראים פולנית ורואים את עצמם כפולנים", וכי "היהודים אינם אלא בני דת, והיהדות אינה אלא דת". שעל כך ענה לו קרוק כי: "אנשים בודדים יכולים אולי להתבולל, כי זהו עניינם האישי. ואולם מבחינה ציבורית, בתורת עם אין היהודים רוצים להתבולל. ודעתי היא שעם איננו יכול להתבולל. עם חי כקולקטיב ויש לו תרבות מפותחת משלו".[7]
ב-1905 השפיעו האירועים ברוסיה גם על התנועות המהפכניות בגליציה, וכשהיה קרוק בקראקוב, הוא נשא הרצאה בה הגיב בחריפות כנגד נטייתם של הסוציאליסטים הפולנים לפעול ולדבר נגד הרגש היהודי הלאומי, תופעה שהתחדדה עוד יותר על רקע העובדה שכסוציאליסטים, כיבדו הפולנים את היהודים הדתיים, כולל את "הקנאים ביותר" כפי שתיאר זאת קרוק. בדבריו - שגונו לאחר מכן על ידי איגנאס דאשינסקי (אנ'), מנהיג הסוציאליסטים הפולנים, מתח קרוק ביקורת על הסוציאליסטים הפולנים וטען כי הם מפעילים "אינקביזיציה" הגרועה מזו שהופעלה בזמנו "בספרד", שכן בעוד הספרדים רק "התעניינו בדעותיהם הדתיות של היהודים", הנה "רוצים הסוציאליסטים הפולנים לעשות הכול, כדי ליטול מן היהודים את רגשות־הלב שלהם, את נשמתם הלאומית".[8]
ב-1905 שימש קרוק ציר מטעם הציונים הסוציאליסטים בקונגרס הציוני השביעי בבזל.[9] לאחר הקונגרס נשאר בשווייץ, ועבר לגור עם רעיה, לימים אשתו. בשווייץ הצטרף קרוק לתנועה הטריטוריאליסטית (בין השאר לקח חלק ביוזמה להקים התיישבות יהודית באנגולה). אחרי גל הפוגרומים שהחל באוקטובר 1905, עבר למינכן לטובת פעולות ההברחה שהיו קשורות למפעל 'ההגנה העצמית'.[10] ב-1906 חזר לווארשה בהוראת המפלגה, לאור התקווה שהמהפכה תישא פרי. בהגיעו לווארשה, וכדי להימנע משירות צבאי הוא נרשם כסטודנט לרפואת שיניים. פעילותו הביאה למעצרו והוא ישב בכלא בפולין כמה חודשים (1907-1906).[11] לאחר שחרורו מהכלא עקב מחלת טיפוס המעיים בה חלה, המשיך בפעילות פוליטית בעיר צ'נסטוחוב. באותה שנה הלכה אימו שרה לעולמה בגיל 47 מאכילת דג מורעל.[12]
בגלות פוליטית במערב
עריכהב-1907 שוב נאלץ לברוח מפולין, והפעם נדד ללובלינץ ומשם לברסלאו.[13] ב-1908 חזר לציריך ומשם המשיך להאלה, שם למד שני סמסטרים לימודי מדע המדינה, בעיקר אצל פרופ' שטאמלר שהיה ידוע בביקורתו המנומקת כנגד המטריאליזם ההיסטורי, מתוך מטרה להעמיד את האידאולוגיה שלו ושל חבריו במבחן.[14] ב-1909 נשלח על ידי המפלגה לוינה, לצורך ניסיון לכנס 'קונגרס יהודי עולמי לענייני הגירה', בהשתתפות גורמים פוליטיים יהודים-לאומיים רבים. מטרת המאמץ שלא עלה יפה בשל התנגדותם של גורמים כמו יק"א או ארגוני פילנתרופיה אחרים, הייתה "לשים קץ לאופי הפילאנטרופי של כמעט כל ארגוני העזרה הקיימים, וליצור מכשיר דמוקראטי, אשר יטפל בכל התפקידים הרבים והשונים הכרוכים בתהליך הנדידה".[15]
בזמן שהייתו בווינה ובציריך, ביקר קרוק בפריז לצורך פעילותו הפוליטית, ובזכרונותיו מסר תיאור של הנעשה בעיר בעשור הראשון של המאה ה-20, על המורכבות והעושר הרעיוני שאפיינו את בני דורו, שמצד אחד פעלו לטובת מהפכה עולמית ויהודית במגמה סוציאליסטית, ובמקביל נהנו מהיצירות האמנותיות, מהארכיטקטורה ומחיי התרבות העשירים של החברה הליברלית.[16] לאחר כישלון הניסיון לארגן קונגרס הגירה, חזר קרוק לשווייץ, השלים את לימודי המשפטים ובשנת 1913 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת ציריך.[17]
תקופת מלחמת העולם הראשונה: פעילות לאומית-יהודית
עריכהערב מלחמת העולם הראשונה לקח חלק במאמצים של האינטרנציונל הסוציאליסטי למנוע את המלחמה,[18] ובמשך המלחמה שהה בלונדון, לשם הצליח להגיע באניה האחרונה שיצאה מנמל אוסטנד, בלגיה. את מעמדו החדש הגדיר קרוק במילים: "עד כה הייתי "גולה פוליטי" — עתה נוסף לי גם היותי פליט מלחמה. אדם — ללא דרכון, ללא כסף, בארץ זרה, וללא הלשון האנגלית".[19] בלונדון המשיך בפעילותו הפוליטית, עמד בקשרים ישירים עם קר-הארדי מנהיג מפלגת הלייבור העצמאית, והחל לכתוב על הנעשה ברוסיה לעיתון 'די צייט' שראה אור בווייטצ'פל. העניין שגילה הציבור במאמריו על רוסיה, הביא לכך שקרוק קיבל הצעת עבודה במסגרת עיתוני אייל העיתונות האמריקני הרסט.[20] קרוק השתתף בהקמת 'קרן הפועלים', שנועדה להוביל מאמץ גיוס כספים לטובת היהודים שנפגעו באזורי הקרבות באירופה, בתנאי שהכספים יעברו דרך 'אורט' כך שהמשאבים ינוצלו לטובת הכשרה מקצועית.[21] כמו כן יזם ספר ובו מאמרים בנוגע למצב יהודי רוסיה בזמן המלחמה, שנכתבו בין השאר על ידי מקסים גורקי, פיוטר קרופוטקין וישראל זנגוויל. הספר ראה אור למרות התנגדות חריפה מצידו של לוסיין וולף, מבכירי היהודים באנגליה שטען בזמן המלחמה שיהודים אינם עם אלא בני דת בלבד.[22] כמו כן סייע לזאב ז'בוטינסקי במגעיו הראשונים באנגליה לטובת הקמת הגדודים העבריים. לבקשתו של ז'בוטינסקי, ובהמשך גם של טרומפלדור, רתם קרוק את זנגוויל לטובת הנושא.[23]
בעקבות מהפכת פברואר, חזר קרוק לפעול בחוגים המהפכניים שישבו בלונדון בגלות פוליטית, במגמה פלורליסטית כך שייווצר שיתוף פעולה בין כל סוגי הסוציאליסטים ולקח על עצמו לנהל את רשימות 'הגולים' שרצו לשוב לרוסיה, ונדרשו לשם כך לאישור של השגרירות ושל ממשלת בריטניה.[24] קרוק המשיך בפעילות זו גם לאחר מהפכת אוקטובר, אך השינוי המדיני במוסקבה הביא את הממשלה האנגלית למשוך ידה מהסכמתה לאפשר לגולים פוליטיים לשוב לרוסיה, וקרוק החליט לשוב לרוסיה.[25]
אחרי מהפכת 1917
עריכהעם שובם לרוסיה הגיעו הזוג רעיה ויוסף קרוק לפטרוגראד (לנינגרד), ומצאו את העיר - כמו את רוסיה כולה - במשבר תפקודי חמור. את דירתו נאלץ לחמם באמצעות עיתונים, ובאחת מנסיעותיו ברכבת להביא לביתו קמח בשק מאזור הדרום, התבקשו פעמיים כל הנוסעים לרדת ולחטוב עצים ביער כי הפחם של הקטר אזל.[26] קרוק תיאר בזכרונותיו את יומו הראשון בלנינגרד:
המון של מאות אנשים עומדים וצועקים בקול רם וברוגז אחד על רעהו. מספרים לנו, כי איכרה זקנה ישבה על הגשר ומכרה לחם שחור במחיר גבוה שלא כרגיל. הדבר הרגיז את הציבור ושני חיילים צעירים הרימו את האיכרה והשליכוה לתוך הנהר. למען ביטחון יתר הם ירו בה כדורים מספר מרוביהם. כמקובל, נוצרו כאן שני מחנות: האחד טען, כי היא באה על גמולה. "הרי אין לשאת את הרעב ואת הספסרות". המחנה השני, אם כי גם הוא היה מרוגז, ריחם על האיכרה העניה וטען: "אולי גם היא אם לילדים ואף להם אין ממה להתקיים". שני הצדדים קבלו אותנו כאנשים משכילים וכל אחד מהם, כדרכו, רצה לשכנענו, כי הצדק עמו. היה זה "ברוך הבא" הראשון שבו קיבלו את פנינו.[27]
הבולשביקים הציעו לקרוק להיות שר בממשלה, ולחצים בכיוון הופנו כלפיו מצידם של יהודים תומכי המהפכה כמותו, אך כאלו שבניגוד אליו ציפו מהיהודים במזרח אירופה למחוק את זהותם, על בסיס הטענה כי כל מה שמשותף ליהודים באזור זה הוא "הז'ארגון", שם הגנאי לשפת היידיש. כנגד טענה זו ענה קרוק כי היידיש היא שפה בה נוצרו נכסי רוח המוערכים על ידי אנשי ספרות בעולם כולו. הוא תיאר את אחד הפולמוסים שהיו לו בנושא במילים אלו: "צאו וראו, הננו כאן שלושה יהודים. מייטק רוצה, שהיהודים יתבוללו בתוך העם הפולני. נחומסון רוצה שהם יתבוללו בתוך העם הרוסי. ואני רוצה, כי האינטליגנציה שלנו תתקרב ו"תתבולל" בתוך העם היהודי".[28]
לנין שהיה זקוק לאינטליגנציה כדי להקים את מנגנוני ניהול המדינה, הציע לקרוק להצטרף למנגנון הממשלתי,[29] אך קרוק העדיף להמשיך בהסברה ולשם כך כתב בעיתונים ויצא למסעות הסברה בחזיתות השונות. עם התקדמות הצבא הגרמני לכיוון פטרוגראד, עברו קרוק ורעייתו למוסקבה. ב-1918 הוצאו כל המפלגות הסוציאליסטיות שלא שיתפו פעולה עם הקומוניסטים אל מחוץ לחוק. מפלגתו של קרוק, "מפלגת הפועלים היהודית הסוציאליסטית המאוחדת" ("ס. ס." ו"י. ס."), הצליחה לקיים כינוס חוקי אחרון בקיץ 1918, בנוכחותם ובברכתם של נציגי מפלגות אחרות, יהודיות ולא-יהודיות.[29] בנאומו בוועידה בו הסביר את מרכזיותה של ההגירה הצפויה להתחדש ביתר שאת לאור המציאות שנוצרה במהלך מלחמת העולם, חזה קרוק כי ארצות הברית תיכנס למלחמה ותהפוך אחריה למעצמה עולמית. כן חזה את סופן של האימפריות הגדולות, האוסטרו-הונגרית והעות'מאנית, וכי שינויים אלו מביא את ההזדמנות "להגשים את האידיאל הגדול: אנשים בני חורין על אדמה חופשית ".[30]
החמרת המצב הפנימי, החרפתה של מלחמת האזרחים ורדיפתם האכזרית של הבולשביקים את כל מי שראו כיריביהם, בעיקר לאחר ניסיון הפוטש של אנשי הס.ר כנגד לנין, הביאו את קרוק להחליט לשוב לפולין.
בחזרה בפולין - 1918 ועד 1940
עריכהקרוק חזר לפולין ומייד עמד על ההתלבטות הכללית במדינה שזכתה מחדש בעצמאותה, לגבי דרכה הפוליטית: סוציאליזם מזה ושמרנות ריאקציונית מזה, כיבוד זכויות המיעוטים הלאומיים מזה (היהודים קודם כל) ולאומנות אנטישמית מזה. כבר בינואר 1919 בוצע ניסיון "פוטש" ראשון נגד הממשלה, וקרוק התאכזב מכך שהמנהיג הפולני הנערץ יוסף פילסודסקי התייחס אליו בסלחנות.
בהגיעו לפולין נבחר קרוק לעמוד בראש המפלגה 'המאוחדת' (ס.ס - ציונים-סוציאליסטים - ו'סיימיסטים') והתמנה לעורך הבטאון הראשי שלה.[31] תפיסת המפלגה כללה שלושה מרכיבים: "הקמתה של תנועת פועלים חדשה, הגירה והתיישבות יהודית ועצמאות יהודית ממלכתית".[32]
ב-1919 ערך קרוק סיבוב הרצאות ברחבי פולין והציג את 'השאלה היהודית' ואת הדרכים השונות שנוסו על מנת להבטיח שוויון זכויות ליהודים מאז המהפכה הצרפתית.[33]
לקרוק הוצע לייצג את פולין ב'חבר הלאומים', זאת בשל ניסיונו העשיר בשווייץ ובאנגליה, אך הוא סירב מתוך מודעות לעוצמת האנטישמיות בפולין.[34]
עם פרוץ מלחמת ברית המועצות-פולין ב-1919, פרסם קרוק מאמר נגד המלחמה בעיתון המפלגה 'אונדזער-וועג' ("דרכנו"), והוא נעצר יחד עם בעלי בית הדפוס ועם חברי מערכת אחרים.[35]
בשנות ה-20 וה-30 ובהתאם לתמורות שהתחוללו ביחסים בין המפלגות הסוציאליסטיות למיניהן שפעלו בפולין (פפ"ס, קומוניסטים ועוד), עמד קרוק בראש המפלגה הסוציאליסטית הבלתי תלויה, שהייתה משותפת ליהודים ופולנים והמשיכה את הדרך של המפלגה הסוציאל-רבולוציונרית הרוסית.[36] בשנת 1926 הוא היה ממתנגדי יוזף פילסודסקי והוא נעצר בכלא ברזה קרטוסקה,[37] שם ריצה מאסר של שנה ורבע מתוך שנה וחצי שנגזרו עליו.[38] באפריל 1928 נמצא זכאי במשפט על כרוז תעמולה חריף שפרסם.[39]
בפולין המשיך קרוק את פעולתו הציבורית כמסביר וכמרצה, היה פעיל ב"הסתדרות המרכזית של בתי-ספר היהודיים" (ציש"א), ולפרק זמן קצר ייצג את חברת 'אורט' לאחר שהשלטון הבולשביקי חיסל את פעולתה ברוסיה הסובייטית.[40]
ככל שהתחזקו הנאצים בגרמניה, נקט קרוק מהלכים להזהרת הציבור היהודי והכללי באמצעות הרצאות, מאמרים בעיתונות והזמנת אישים מהמערב, כמו ראש המפלגה הסוציאליסטית הבלתי תלויה בבריטניה, פנר ברוקווי. ב-1934, לאחר שיחות עם השגריר הסובייטי בפולין ששמח ללמוד מקרוק כי סביר שפולין תעדיף את רוסיה במקרה של מלחמה על פני גרמניה, ביקר קרוק בבריטניה במטרה לשכנע את הבריטים לגבי כוונותיו האמיתיות של היטלר, לגביהן לא היה לו ספק. בין השאר נאם בבית הנבחרים ונפגש עם שורה ארוכה של אישי ציבור.[41]
במישור היהודי, פעל קרוק עם עליית היטלר לשלטון לטובת מציאת פתרונות להגירת יהודים אל מחוץ לאירופה. לשם כך אורגן ועד להגירה יהודית שהתמקם בפריז, ושבהקמתו לקחו חלק אישים יהודים ולא-יהודים מגרמניה ובאנגליה. קרוק ביקר לצורך היוזמה בלונדון והשתתף בפגישה של ותיקי התנועה הטריטוריאליסטית היהודית, שבה צידד בהגירה יהודית לדרום אמריקה כחלק מתפיסתו המקורית וגם ביחס למציאות החדשה שנוצרה עם עליית הנאצים לשלטון והתחזקות המשטרים האפלים ברחבי אירופה.[42] ביולי 1935 הוכרזה הקמת הוועד תחת השם 'ליגת פריילאנד'.[43]
עם שובו לפולין ב-1935 נעצר בשל פעילותו זו במחנה הריכוז 'ברזה' שהוקם בין בריסק לבין פינסק ושהה שם כמה חודשים במהלכם עבר עינויים. הוא שוחרר בדצמבר 1935.[44]
קרוק היה מעורכי העיתונים "הײַנט" ו"דאָס וואָרט". בשנת 1937, גברה המתיחות בין יהודים ופולנים במפלגה וירדה התמיכה במפלגה, והיא התפרקה. קרוק ורבים מתומכיו הצטרפו למפלגת פועלי ציון בפברואר 1938 וקרוק צורף למרכז המפלגה ונהיה לפעיל בה.[45] קרוק נימק את מעברו לתמיכה בציונות בהצלחת ההתיישבות היהודית בארץ ישראל,[46] כמו גם ביקור מאד מוצלח שעשו הוא ואשתו רעיה בארץ ישראל בתחילת 1939, במסגרתו פגשו את מנהיגי היישוב, וביקרו בקיבוצים בצפון ובדרום.[47]
לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, חיסל הזוג קרוק את ענייניו בפולין לקראת עלייה ארצה. עם פרוץ המלחמה שהה קרוק בכפר ההבראה שוירד בו עבדה אשתו רעיה כרופאה ואחר כך עברו בני הזוג לוורשה,[48] שם לקחו חלק בפעילות 'העזרה העצמית' שפעל באמצעות כספי הג'וינט וסייע ליהודים להמלט מפולין.[49] משנודע לקרוק כי הוא מופיע ברשימת המנהיגים שנמסרה לנאצים על ידי שלטונות פולין, החליטו בני הזוג לברוח מפולין. אחר תלאות מרובות הגיעו לביאליסטוק, ומשם לוילנה ואחר כך לקובנה שבליטא[50]. עד יציאתם לשוודיה ארגנה רעיה קוק, שהייתה רופאה במקצועה, בסיוע כספי הג'וינט, מטבח צמחוני בקובנה, שאיפשר לחולי הסכרת ולאנשים שסבלו מבעיות תזונה אחרות, להתקיים מבלי להחמיר את בריאותם. מסטוקהולם הגיעו הקרוקים לצרפת, ולארץ ישראל הגיעו על סיפונה של 'הפטריה' בתחילת 1940.[51][52]
בארץ-ישראל
עריכהמעת עלייתו לארץ, בניגוד לרצון הקרוקים להתיישב בקבוץ על שפת הירדן, ולמרות הצעת עבודה מברל כצנלסון להצטרף למערכת 'דבר', התיישב הזוג בירושלים על פי המלצת רופאיו. במהלך מלחמת השחרור סירב קרוק להצעות של קונסול פולין וידיד נעוריו, לברוח להודו במטוס פרטי, וגם סירב להפצרות ידידיו להישאר בתל אביב בזמן המצור על ירושלים שכן הוא ראה בישיבה שם "חובה אזרחית".[53] בסוף שנת 1950 יצא לפריז לכהן בתפקיד מזכיר אוֹזֶ"ה העולמית.[54] יום לפני צאתו את הארץ, הזמין הנציב האחרון קאנינגהאם חבורת עיתונאים לביתו בירושלים, ביניהם את קרוק, והשניים קיימו שיחה על המתרחש ועל העתיד להתרחש, בסופה אמר קרוק לקאנינגהאם כי לאחר מלחמה קשה שינהלו היהודים נגד הערבים, תקום "רפובליקה יודאיקה".[55]
בישראל כתב ב"דבר" וב"לעצטע נייעס" וכן בעיתוני תנועת הפועלים ברחבי העולם.[56]
במאי 1968 התאלמן מאשתו, ד"ר רעיה (אירנה) קרוק לבית רפפורט, שותפתו לאורך כל הדרך, שבין השאר לקחה חלק "בכינוס הבלתי ליגאלי הראשון של תלמידי הגימנאסיה בשווידר (בשנת 1903), וגם "הייתה האשה היחידה שייצגה את הגימנאסיה בווארשה". קרוק תיאר את משפחתה כ"אצילית, אינטליגנטית ומסורתית, אשר עוד אבות אבותיה באו למוסקבה מספרד ומפורטוגל. ואכן רעיה נולדה במוסקבה, אך בגירוש הגדול, בהיותה עוד ילדה קטנה, גורשה יחד עם הוריה מעיר הולדתה". ב-1905 למדה רפואה באוניברסיטת ברן, ולקחה חלק בפעילות פוליטית בעיר בה ישבו 'גולים פוליטיים' רבים, בעיקר מרוסיה.[57]
יוסף קרוק נפטר בשנת 1972 בביתו שבירושלים בתום מחלה ממושכת, בגיל 86. נקבר לצד אשתו בהר המנוחות.[2] בלווייתו נכח קהל סופרים, עיתונים ואנשי ציבור.[58] בזכרונותיו, תוך שהוא משווה בין גורלו לגורלם של שלושת שותפיו בימי ציריך-פאריז (אחד מהם, ירמיהו חרש, נרצח על ידי הנאצים ואחר, יחזקאל דוברושין, על ידי קלגסי סטלין), כתב קרוק מעין סיכום חיים במילים אלו: "לאחר הרבה חוויות, מאסרים ובתי־כלא (לרבות מחנה־הריכוז הפולני) — זכיתי להישאר בחיים. ביליתי גם את היטלר וגם את סטלין והייתה לי הזכות לראות במו עיני את תקומת המדינה היהודית הדמוקראטית, אשר למענה נאבקנו ארבעתנו וכולנו חלמנו עליה במשך שנים רבות."[59]
ספריו
עריכה- צבאות שחרור: (פרקים היסטוריים), תל אביב: מחלקת ההסברה של הועד הפועל, תש"ט 1948.[60]
- אומאפהענגיקייט, טעראָר, פרייהייט, תל אביב: מחלקת החלוץ; ביי דעם ועד הפועל פון דער הסתדרות אין ארץ-ישראל (סדרת 'יסודות') תש"י. (ביידיש)
- מהפכה, טרור, עצמאות: רוסיה, פולין, אירופה המערבית, ארצות הברית, אירלנד, תל אביב: מפלגת פועלי ארץ ישראל, תשי"ב.[61]
- תחת דגלן של שלש מהפיכות: (רוסים, פולנים, יהודים): אישים ותנועות בדורי, זכרונות; תרגם מיידיש [כרך א]: [מרדכי] חלמיש; כרך ב: תרגם מיידיש וערך: משה הורביץ, 2 כרכים, תל אביב: מחברות לספרות, תשכ"ח–תש"ל.[62]
- וליקורוסים[63]
קישורים חיצוניים
עריכה- ירושלים: מסיבה לכבוד ד"ר י. קרוק, דבר, 10 באפריל 1947
- אברהם ארסט, ד"ר יוסף קרוק (למלאת לו ששים שנה), דבר, 13 באפריל 1947
- מסיבת היובל לד"ר יוסף קרוק, דבר, 16 באפריל 1947
- ד"ר י. קרוק בן שבעים, דבר, 20 בנובמבר 1950
- א. ח. אלחנני, ד"ר יוסף קרוק – בן שבעים, דבר, 9 במרץ 1956
- א. ח. אלחנני, ד"ר יוסף קרוק בן שבעים וחמש, דבר, 11 באפריל 1962
- בן-צבי ובן-גוריון מברכים את ד"ר יוסף קרוק, דבר, 20 באפריל 1962
- אריה טרטקובר, אגדת השנים שחלפו, דבר, 21 במאי 1972 (עם צאת כרך ב של ספרו "תחת דגלן של שלוש מהפכות")
- מת יוסף קרוק, דבר, 7 ביולי 1972
הערות שוליים
עריכה- ^ יוסף קרוק, תחת דגלן של שלוש מהפכות, תל אביב, מחברות לספרות, 1968 (תורגם מיידיש).
- ^ 1 2 הקבר של יוסף קרוק בהר המנוחות, באתר BillionGraves.
- ^ יוסף קרוק, תחת דגלן של שלוש מהפכות, תל אביב, מחברות לספרות 1968, פרקים 6, 9
- ^ יוסף קרוק, תחת דגלן של שלוש מהפכות, עמ' 190 [ההדגשה במקור]
- ^ תחת דגלן של שלוש מהפכות, עמ' 374.
- ^ קרוק, תחת דגלן, עמ' 337. הציטוט מדברי מיצ'קביץ: "אין להעלות על הדעת שבעתיד יוכל איזה שהוא עם ללכת בדרך הקידמה בנפרד משאר העמים, אם אותו העם אינו רוצה להביא כליה על עצמו ולהזיק על־ידי כך לעניין הכללי".
- ^ קרוק, תחת דגלן של שלוש מהפכות, עמ' 205
- ^ קרוק, תחת דגלן של שלוש מהפכות, עמ' 225.
- ^ 12 מאסרים, 16 בתי־סוהר, הַבֹּקֶר, 14 באפריל 1947.
- ^ קרוק, תחת דגלן של שלוש מהפכות, עמ' 290
- ^ תחת דגלן, עמ' 312, 349
- ^ תחת דגלן, עמ' 380
- ^ תחת דגלן, עמ' 383
- ^ תחת דגלן של שלוש מהפכות - כרך ב', עמ' 18-19, 23
- ^ תחת דגלן - כרך ב', עמ' 35, 63
- ^ תחת דגלן - כרך ב', עמ' 31-30
- ^ הדיסרטציה: "Die Rolle der auswärtigen Staaten für die Emanzipation der Juden in der Schweiz" (תפקידן של המדינות הזרות באמנציפציה ליהודים בשווייץ).
- ^ תחת דגלן - כרך ב', עמ' 193-191
- ^ תחת דגלן - כרך ב', עמ' 201
- ^ יוסף קרוק, תחת דגלן של שלוש מהפכות - כרך ב', תל אביב, מחברות לספרות, 1970, עמ' 217
- ^ יוסף קרוק, תחת דגלן - כרך ב', עמ' 221, 368
- ^ תחת דגלן - כרך ב', עמ' 229-230
- ^ תחת דגלן - כרך ב', עמ' 248-247, 255
- ^ תחת דגלן - כרך ב', עמ' 262, 265
- ^ תחת דגלן - כרך ב', עמ' 282.
- ^ תחת דגלן - כרך ב', עמ' 330.
- ^ תחת דגלן - כרך ב', עמ' 292
- ^ תחת דגלן - כרך ב', עמ' 311
- ^ 1 2 תחת דגלן - כרך ב', עמ' 331-336
- ^ תחת דגלן - כרך ב', עמ' 325
- ^ תחת דגלן, כרך ב', עמ' 354-357
- ^ תחת דגלן - כרך ב', עמ' 469
- ^ תחת דגלן - כרך ב', עמ' 374-373.
- ^ תחת דגלן - כרך ב', עמ' 376-375
- ^ תחת דגלן - כרך ב', עמ' 408-409
- ^ תחת דגלן - כרך ב', חלק עשירי ('פולין העצמאית והמאכזבת')
- ^ פרץ ליסטק, על דרכו הפוליטית של ד"ר קרוק, דבר, 8 באוגוסט 1972.
- ^ ד"ר קרוק יצא לחפשי, דבר, 30 במרץ 1927.
- ^ ד"ר קרוק יצא זכאי בדין, הצפירה, 3 במאי 1928.
- ^ תחת דגלן - כרך ב', עמ' 368.
- ^ תחת דגלן - כרך ב', פרק 32.
- ^ מכתב מלונדון, דואר היום, 28 ביוני 1935; קבלת פנים לטריטוריאליסטים בבית הלורדים ובבית הנבחרים, דואר היום, 4 באוגוסט 1935.
- ^ תחת דגלן - כרך ב', עמ' 430, 456
- ^ תחת דגלן - ב, פרק 21
- ^ ישראל ריטוב, עוד על דרכו הפוליטית של ד"ר קרוק, דבר, 15 באוגוסט 1972.
- ^ גרי פועלי ציון, הצופה, 21 באפריל 1938.
- ^ תחת דגלן - כרך ב', פרק 31.
- ^ אנו תושבי וארשה, דבר, 4 בספטמבר 1969.
- ^ תחת דגלן - כרך ב', עמ' 504-503.
- ^ דרישת שלום מוילנה, המשקיף, 17 בדצמבר 1939; מגבית קרן היסוד בליטא, הַבֹּקֶר, 8 בינואר 1940.
- ^ עיתונאי פילט על סכנת כליון היהדות תחת השלטון האדום, המשקיף, 28 במרץ 1940.
- ^ תחת דגלן - כרך ב', פרק 37
- ^ תחת דגלן - כרך ב', עמ' 538.
- ^ ד"ר קרוק נתמנה למזכיר "אזע" העולמית, חרות, 20 בנובמבר 1950.
- ^ תחת דגלן - כרך ב', פרק 42
- ^ מת יוסף קרוק, דבר, 7 ביולי 1972.
- ^ יוסף קרוק, תחת דגלן של שלוש מהפכות, תל אביב, מחברות לספרות, עמ' 186
- ^ י. קרוק – למנוחות, דבר, 9 ביולי 1972
- ^ תחת דגלן - כרך ב', עמ' 34
- ^ צבאות השחרור, דבר, 26 בדצמבר 1948; חיים הניג, צבאות שחרור, דבר, 14 בינואר 1949.
- ^ ז. ליבאי, סיכום מאלף, דבר, 17 באוקטובר 1952; נתן גורן, "מהפכה, טרור, עצמאות", דבר, 9 בינואר 1953.
- ^ אריה טרטקובר, אגדת השנים שחלפו, דבר, 21 במאי 1972 (עם צאת כרך ב של ספרו "תחת דגלן של שלוש מהפכות").
- ^ קרוק מעיד על ספר זה, העוסק ב"רוסים הגדולים" בספרו 'תחת דגלן - כרך ב', עמ' 234