דויטשה בנק

דויטשה בנק
**Deutsche Bank**
נתונים כלליים
סוג	חברה ציבורית
בורסה	הבורסה לניירות ערך בניו יורק (2001–DB); הבורסה לניירות ערך בפרנקפורט (30 במאי 1870–DBK); בורסת איטליה (1DBK) ;
מייסדים	לודוויג במברגר
תקופת הפעילות	1870 – הווה (כ־154 שנים)
חברות בנות	Deutsche Postbank; Aktiengesellschaft für Vermögensverwertung; Deutsche Beamten-Zentralbank; דויטשה בנק פולין; דויטשה בנק ארה"ב; Deutsche Bank Trust Company Americas ;
מיקום המטה	פרנקפורט
קואורדינטות	50°06′50″N 8°40′07″E / 50.11388889°N 8.66861111°E
משרד ראשי	"מגדלי התאומים של דויטשה בנק", טאונוסאנלגה 12, פרנקפורט, גרמניה
ענפי תעשייה	בנקאות
הכנסות	24,895,000,000 אירו (נכון ל־31 בדצמבר 2021)
רווח תפעולי	3,390,000,000 אירו (נכון ל־31 בדצמבר 2021)
רווח	4,772,000,000 אירו (נכון ל־31 בדצמבר 2023)
הון עצמי	64,486,000,000 אירו (נכון ל־31 בדצמבר 2023)
יו"ר	ד"ר פול אכלייטנר
מנכ"ל	כריסטיאן סואינג
עובדים	90,130 (נכון ל־31 בדצמבר 2023)
	db.com

דויטשה בנק (בגרמנית: Deutsche Bank AG; תרגום: "בנק גרמני") הוא תאגיד שירותים פיננסיים בינלאומי המבוסס בפרנקפורט, גרמניה. חטיבת בנקאות ההשקעות של התאגיד מבוססת בלונדון, אנגליה. הבנק מעסיק מעל ל-100,000 עובדים ב-74 מדינות, והוא בעל נוכחות גבוהה באירופה, אמריקה, אסיה-פסיפיק והשווקים המתעוררים.

מגדלי התאומים של דויטשה בנק – מטה הבנק באזור הבנקאות של פרנקפורט, גרמניה.

עם נתח שוק של 21%, דויטשה בנק הוא סוחר המט"ח הגדול ביותר בעולם. לדויטשה בנק משרדים במרכזים פיננסיים משמעותיים לרבות ניו יורק, פרנקפורט, פריז, מוסקבה, אמסטרדם, דבלין, טורונטו, סאו פאולו, סינגפור, הונג קונג, טוקיו, סידני ומומבאי. מעבר לכך, הבנק משקיע בשווקים מתעוררים כגון המזרח התיכון, אמריקה הלטינית, מזרח ומרכז אירופה ואסיה-פסיפיק. הבנק מציע מוצרים ושירותים פיננסיים עבור לקוחות מסחריים ומוסדיים כמו גם ללקוחות פרטיים ועסקיים. שירותיו כוללים מכירות, מסחר ומחקר לגבי חוב והון; מיזוגים ורכישות; מוצרי ניהול סיכונים, כגון נגזרים, מימון תאגידי, ניהול עושר, בנקאות פרטית, ניהול קרנות השקעות ובנקאות עסקאות.

דויטשה בנק רשום גם בבורסה לניירות ערך בפרנקפורט (FWB) וגם בבורסה לניירות ערך בניו יורק (NYSE).

היסטוריה

1870–1919

אנשי העסקים לודוויג במברגר ואדלברט דלברוק יזמו את הקמת הבנק בברלין (אז בירת פרוסיה) בשנת 1870, כבנק המתמחה במסחר בינלאומי. תקנון הבנק אומץ ב-22 בינואר 1870, וב-10 במרץ 1870 העניקה לו הממשלה הפרוסית רישיון בנקאות. תקנון הבנק הדגיש במיוחד את העסקים הבינלאומיים של הבנק: "מטרת החברה היא לבצע עסקי בנקאות מכל הסוגים, ובפרט לקדם ולסייע לקשרי המסחר בין גרמניה, לבין מדינות אחרות באירופה ושווקים מעבר לים". סניפיו הראשונים של הבנק בתוך גרמניה נחנכו ב-1871 ו-1872 בברמן והמבורג. התרחבות הבנק אל מעבר לים באה זמן קצר לאחר מכן, בשאנגחאי (1872) ולונדון (1873). כבר בשלב מוקדם זה, הבנק תכנן קדימה, בעשיית השקעות שונות בצפון ודרום אמריקה, אסיה וטורקיה. העשורים הראשונים של הבנק אופיינו בהתרחבות מואצת של פעילותו. הבנק לקח תפקיד מפתח בהתפתחות תעשיית הנדסת החשמל של גרמניה, אך הייתה לו גם דריסת רגל בתחומי הברזל והפלדה. בסיסו היציב של הבנק בגרמניה אפשר לו לממן בבטחה את עסקיו מחוץ לגבולות גרמניה, אשר לעיתים העסיקו את הבנק למשך שנים, כגון במעורבותו בהקמת מסילת הברזל ברלין-בגדאד.

1933–1945

בשנת 1933, לאחר עלייתו לשלטון של אדולף היטלר, וכינון הרייך השלישי, פוטרו מדויטשה בנק שלושת חברי מועצת המנהלים היהודיים שלו. בהמשך לקח דויטשה בנק חלק באריזציה של עסקים בבעלות יהודית: לפי ההיסטוריונים של הבנק, הבנק היה מעורב ב-363 החרמות שכאלו עד לשנת 1938. במהלך המלחמה, השתלט דויטשה בנק על בנקים אחרים שנפלו לידי שליטה גרמנית בזמן כיבוש מדינות מזרח אירופה. דויטשה בנק סיפק שירותי בנקאות לגסטפו, וכמו כן הלווה את הכספים ששימשו לבניית מחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ ואת מתקני אי גה פארבן בקרבתו. דויטשה בנק פרסם ברבים את מעורבותו בהקמת אושוויץ רק בפברואר 1999. בדצמבר 1999 הקימו דויטשה בנק, יחד עם חברות גרמניות מובילות נוספות, ומימנו קרן פיצויים בסך 5.2 מיליארד דולר אמריקני בעקבות תביעות שהגישו ניצולי שואה. ההיסטוריה של הבנק במהלך מלחמת העולם השנייה תועדה על ידי היסטוריונים עצמאיים אשר מינה הבנק בעצמו.

לאחר מלחמת העולם השנייה

בעקבות תבוסתה של גרמניה במלחמת העולם השנייה, הורו בעלות הברית בשנת 1948 על פירוקו של דויטשה בנק לעשרה בנקים אזוריים. עשרת בנקים אלו אוחדו מאוחר יותר לשלושה בנקים עיקריים. בשנת 1952, ובשנת 1957, תשע שנים בלבד לאחר פירוק הבנק המקורי, מוזגו שלושת הבנקים הנותרים ויצרו את דויטשה בנק הנוכחי, שמטהו מבוסס בפרנקפורט.

במהלך שנות ה-70 של המאה ה-20 הבנק החל בהרחבת עסקיו למדינות מחוץ לגרמניה. בשנת 1986 הוא רכש בנק איטלקי תמורת 603 מיליון דולרים. במקביל הוא התחיל להרחיב את פעילותו בתחומים הסמוכים לבנקאות תוך רכישת שליטה על חברת רולנד ברגר ייעוץ אסטרטגי. בשנת 1989 יושב ראש של בנק אלפרד הרהואזן נהרג בפיצוץ ברכבו שאורגן על ידי סיעת הצבא האדום.

באוקטובר 2001, נרשם דויטשה בנק לראשונה בבורסה לניירות ערך בניו יורק (NYSE). זהו היה הרישום הראשון ב-NYSE לאחר הפסקת הפעילות בשל פיגועי 11 בספטמבר.

בין השנים 2001 ו-2007 היה הבנק מעורב בפעילות ריגול סמויה כנגד מבקריו^[^{דרוש מקור]}. הבנק הודה בצעדים שנקטה מחלקת האבטחה שלו, אך תיאר אותם כ"מבודדים". במאי 2009 יידע דויטשה בנק את הציבור כי הנהלתו למדה על הפרות אפשריות של תקנון הבנק ושל החוק בשנים קודמות, יידע את כל המעורבים והביע את התנצלותו. הרגולטור הגרמני, BaFin, מצא פגמים בהתנהלות מחלקת האבטחה של הבנק, אך לא מצא עדויות להתנהלות שהייתה בלתי הולמת באופן שיטתי.

המשבר הכלכלי העולמי (2008)

דויטשה בנק היה אחד מהמעורבים העיקריים בפעילות בשוק ההתחייבויות הנערבות (CDO) במהלך בועת הנדל"ן של 2004–2008. וועידת הסנאט האמריקאי לבחינת המשבר הכלכלי ראתה בדויטשה בנק דוגמה בולטת למעורבותם של בנקאי ההשקעות ביצירת בועת המשכנתאות, שוק ה-CDO, מחנק האשראי והמיתון. הוא סיכם את חוות דעתו בכך שציין שגם כאשר השווקים קרסו בשנת 2007, והסוחר המוביל של הבנק בתחום ה-CDO הבינלאומי בז לשוקי ה-CDO והימר נגדם, המשיך דויטשה בנק לייצר באופן מואץ מוצרי CDO רעים עבור משקיעים. על אף כל זאת, נותר באותה העת הבנק הגדול ביותר בעולם.

לאחר המשבר הכלכלי

בשנים שלאחר פרוץ המשבר הכלכלי התקשה הבנק להתאושש, צבר הפסדים גדולים למרות מאמצי הבראה שהתבטאו בקיצוצים חדים בכוח העבודה, שילם מיליארדי דולרים בקנסות, והחליף מנכ"לים בתכיפות. שער מניית הבנק ירד ב-73% מ-2007 ועד מאי 2019. הוא המשיך להיות מעורב בשערוריות שחיתות והלבנת הון^[1]. ב-2017 רכש תאגיד תיירות סיני, HNA,‏ 9.9% ממניות הבנק, והפך למשקיע הגדול בו.

בשנת 2011 חשף אחד מעובדיו הבכירים לשעבר של הבנק, אחיקם בן ארצי, שהבנק הסתיר מידע מבעלי המניות על הסיכונים שבהשקעות ב-cdo גם אחרי פרוץ המשבר. הוא מסר מידע מרשיע לרשות האמריקאית לניירות ערך וזאת הרשיעה את הבנק. על פי החוק האמריקאי, חושף שחיתויות זכאי ל-15% מהכסף המוחרם, אך בן ארצי סירב לקבל את הפרס באומרו שהוא לא יכול להרוויח מהפסדם של מיליוני לקוחות^[2]

הבנק הלווה סכומי כסף גדולים לדונלד טראמפ, החל מ-1998. בסכ"ה לווה טראמפ מהבנק כ-2 מיליארד דולר, ונותר חייב לו 350 מיליון דולר בעת שנבחר לנשיאות ב-2016^[1].

יחסים עם ישראל ויהודים

פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא: המשפט על בנק הפועלים לא משקף בדיוק את הנאמר במקור, הבנק לא יצא בהכרזה שהשקעה בבנק הפועלים אינה מוסרית.

בשנת 1999 הגישה מועצת הקהילה היהודית האורתודוקסית בבית משפט בניו יורק תובענה ייצוגית בשם ניצולי השואה נגד דויטשה בנק על מימון בניית מחנה ההשמדה אושוויץ ותמיכה כלכלית במשטר הנאצי^[3]. בפברואר 2014 הנפיק דויטשה בנק "תעודת סל מוסרית" ממנה ניתן להסיק שהשקעה בבנק הפועלים איננה מוסרית, כנראה בשל פעילותו בהתנחלויות. דויטשה בנק הבהיר כי התעודה מבוססת על רשימה אותה ערך מכון מחקר עצמאי והוא זה אשר בחר להחריג 16 חברות שההשקעה בהן איננה מוסרית. שאר החברות המוחרגות לצד בנק הפועלים הן חברות הקשורות לייצור נשק גרעיני ומיקוש^[4].